מהי אסטרטגיית האי-מייל שלי (ושלכם ?)

ליאור לוין שאל אותי בטוויטר (לינק לטוויטר של ליאור) מהי אסטרטגיית האימייל שלי. וזו שאלה מעניינת (כל כך מעניינת, שהייתי אפילו רוצה לשמוע את תגובותיכם עליה), והנה התשובה שלי:

במה משתמש:  אני קורא את האימיילים שלי בעיקר באמצעות ט'נדרבירד (ציפור הרעם). כאשר האימיילים שלי נמשכים משרת האוניברסיטה של ת"א, ומהשירות של ג'ימייל. אני גם מסנכרן את היומן שלי (גוגל קלנדר) עם הרחבת הט'נדרבירד ליומנים שנקראת לייטנינג (ברק) – הנה איך לסנכרן את ג'ימייל וגוגל-קלנדר עם ט'נדרבירד.

מתי בודק:  כשיש לי כוח-נפש אז פעם בכמה שעות. כשאין לי, אז אני משאיר את התוכנה פתוחה, ונותן לאימיילים להכנס ולהפריע. המומלץ בעיני -להשאיר את האימייל סגור בזמן העבודה, ולהכנס פעם בשעה עד כמה שעות.

כיצד מאבד אימיילים:

  1. אני מסתכל על מה שחדש.
  2. יצירת אירוע – אם מדובר במשהו שצריך להפוך לפגישה או שדורש ממני פעולה עתידי – אני יוצר אירוע חדש ביומן, עם תזכורת, לגבי אותה הפעולה. (והלוואי והיה לי דרך לתת קליק ימני על אימייל, ולהישאל האם ליצור אירוע בקלנדר ולשפוך את תוכן האימייל אליו – אם מישהו יודע כיצד לתכנת תוספים לט'נדר בירד, אני אשמח לעשות זאת. לעזאזל, אם מישהו יודע באיזו שפה כדאי לעשות את זה, אני אולי פשוט אלמד אותה עם האחיין שלי ואעשה זאת בעצמי)
  3. יצירת מטלה עתידי – לעיתים אני מקבל אימיילים שמעניין אותי לטפל בתוכן שלהם (לדוגמא לינק למשהו מעניין, או מטלה לנושאי העבודה שלי), אבל אין לי זמן להתייחס לתוכן שלהם באותו הרגע – אני יודע שזה יהיה משהו עתידי, ואני רוצה להקפיד לא לשכוח אותם. במקרים כאלה, אני יוצר מטלה, בתוכנת ניהול המטלות הכי טובה שאני מכיר (טו-דו-ליסט, שמסתבר שכתבתי עליה לפני שנה פחות שבוע – אז שווה להזכיר אודותיה). וכך אני יודע שכשאחזור לטפל באותו נושא/תחום, אטפל באותה מטלה. (ואליה אני שופך את תוכן האימייל, בהתאם לצורך. ושוב – אילו הייתי יכול לקבל תוכנה ברמה כזו בתוך ט'נדר בירד, ולקבל אפשרות לשפוך את זה אוטומאטית – אז הידד לכולנו. ואם לכל זה הייתי יכול לממשק את ספר הכתובות שלי – החיים שלי היו דבש !)
  4. מענה – אם מדובר במייל חברים/עבודה, שיש לי פנאי לענות אליו – אני עונה (או שולח הלאה למי שצריך, וכו').
  5. דחייה – אם האימייל דורש ממני יותר זמן משאני מוכן להקדיש באותו הרגע, אני מסמן אותו ב"לא נקרא", וחוזר אליו מאוחר יותר. אסטרטגיה חלופית היא לסמן אותו לשם כך בכוכב או בלייבל מתאים, או להעבירו לתיקיית "לטיפול".זו אסטרטגיה טיפונת בעייתית, כי לעיתים לוקח לי הרבה זמן לחזור לאימיילים "שלא נקראו" ישנים, ואז יש אנשים שלא תמיד מקבלים ממני מענה (וזה חבל).

תורכם: איך אתם מטפלים באימיילים שלכם ? (אשמח לתגובות וטרקבקים, ואולי עוד יהיה פה שמייח)

The KDE Winodow-Sizer – להזיז ולשנות-גודל של חלונות בקלות

נתקלתי עכשיו בכלי שנועד להאיץ שינוי-גודל והזזה של חלונות ב- Windows.

במקום למצוא את פינת החלון (או את איזור השפה), להחזיק, ולהזיז. באפשרותכם למקם את העכבר בכל מקום בתוך החלון, ופשוט לשלב בין כפתור ה- Alt במקלדת, ביחד עם כפתור העכבר הימני או השמאלי – על מנת לשנות את גודל החלון או להזיזו.

שימושי בשביל ייעול סידור החלונות על שולחן העבודה.

הנה לינק לעמוד התוכנה, הנה הלינק הישיר להורדת התוכנה. והנה סרטון המדגים את השימוש בתוכנה (פשוט, אך חמוד):

נקודות, ייתרונות (וחסרונות) של התוכנה:

  • תדמיינו שהחלון מחולק לארבע ריבועים – הריבוע שממנו מחזיקים את ה- Alt+ עכבר-ימני – זהו הריבוע (או הפינה של החלון) שממנה יתבצע שינוי גודל החלון.
  • אפשר להזיז חלונות ולשנות-את-גודלן מבלי להעביר אליהם את המיקוד.
  • מאד נוח עבור אנשים שמשתמשים בעכבר-מגע ( touchpad) בלפ-טופ.
  • כדי שהתוכנה תתחיל בכל איתחול של המחשב, גיררו את הקיצור שלה לתיקיה של start -> all programs -> startup
  • התוכנה לא תואמת Vista x64 (לפחות לא בגירסה הנוכחית. מאידך, מי משתמש בוויסטה ?!)

(תודות לבלוג לייף האקר על הלינק)

איך אתם מנהלים את רשתות-החברים שלכם ?

כלכלה עוסקת בחקר המחסור או בחקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור שיכולים לשמש למטרות שונות.

זוהי הגדרתו המודרנית של ליונל רובינס לתורת הכלכלה. הגדרה זו, בעיני, קולעת היטב למהות ה"מצב האנושי" בכלל, ולסוגיה של "ניהול קשרים חברתיים" בפרט.

להמשיך לקרוא איך אתם מנהלים את רשתות-החברים שלכם ?

עיתון-מיידי: שמירה קלה של רשימת "צריך לקרוא"

שמירה קלה של "דפים שצריך לקרוא"

במה מדובר: היום נתקלתי בכתבה על אתר חדש המאפשר לשמור מועדפים: www.instapaper.com. מטרתו היא לשמור דפים שאנחנו רוצים "לקרוא אחר כך". TechCrunch כתבו עליו (כאן) עם ביקורות מאד חמות על כך שהממשק מאד (מאד) קל לשימוש, זריז להרשמה וכו' וכו'. כפי שמישהו כתב: מדובר בדלישס רק בלי תגיות ובלי קהילה.

"אני צריך את זה ?": התשובה האינסטנקטיבית שלי הייתה שלא. הרי איזה ייתרון זה כבר יתן לי על פני דלישס (בשילוב עם תגית toread) או סטמבל-אפון? או קורא הרסס שלי (שם אני משאיר מאמרים שצריך לקרוא כ"לא נקראו")? אך לאחר מחשבה נוספת – נרשמתי.

למה נרשמתי:

  1. כי באמת מאד קל להרשם למערכת (מייל, סיסמא – זהו).
  2. כי להכניס מועדף לדלישס לוקח יותר מידי זמן (בגלל הטעינה, והצורך לתייג).
  3. כי בקורא הרסס שלי אני אין כבר הולך לאיבוד בין מאמרים שאני רוצה לקרוא (על ידי שתייגתי אותם כ"לא נקראו"), לבין מאמרים שבאמת לא נקראו. (ואני יודע שאני יכול להשתמש בסימון כוכב של המועדף, אבל את זה אני שומר למאמרים שאני אמור לעשות בהם שימוש מיוחד בעתיד).
  4. כי יש אתרים שאני לא אכניס לעולם לרסס או לדלישס שלי לפני שאני אקרא אותם (לדוגמא, מאמרים ב- YNET).
  5. כי עד כה, הפתרון הכי טוב שלי למאמר שאני צריך לקרוא – היה להשאיר אותו פתוח בדפדפן. והתוצאה של זה הייתה שהמחשב פועל לאט יותר (במקרה של מאמרים YNET, הם דורשים ריענון של העמוד כל כמה זמן – פויי! בפיירפוקס הצלחתי לעבור את השימוש בזכרון מעבר ל- 500 MB, בגלל עודף חלונות פתוחים על רקע "אני צריך לקרוא").

אז איך משתמשים:

תכנסו ותנסו, זה (מאד) קל לשימוש. אני אעדכן פירוט שימוש אילו יעלה הצורך…

עידכון: הנה עוד כלי שנותן אפשרות דומה (לשמירה של מועדפים בעלי עניין "קל": http://listmixer.com. החיסרון שלו הוא שבניגוד לאינסטפיפר (instapaper), הרי שליסטמיקסר (listmixer) פותח את חלון השמירה בחלון שבו אנו גולשים, מה שמוביל להאטה בקצב הגלישה (אותה בעיה של דלישס). על כן אינסטפיפר עדיין נשאר המוביל בתחרות. אבל ליסטמיקסר מקבל נקודות על זה שהוא אפילו לא דורש רישום בשביל שימוש (מאד אלגנטי).

בשבח האיטיות – וכיצד הבחירה שלנו להתמקד משפיעה עלינו

לפני זמן מה צפיתי בהרצאה המקסימה של קרל אונורה (בטד). ההרצאה אורכת 20 דקות ועוסקת באיטיות. בחשיבות של לקחת את הזמן כמתכון לאיכות חיים. למי שממהר לראות אותה, הנה היא כאן:

היום נתקלתי בכתבתו של גל מור בווינט "לאן אנחנו ממהרים?" שגילתה לי 3 נקודות מעניינות:
1) הספר של קרל תורגם לעברית: "בשבח האיטיות" יצא ב-2006 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2) הרעיון שקיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. (כך כותב קרל) – נחשוב על מצב שגרתי מאין כמוהו: אדם צועד ברחוב. לפתע פתאום הוא רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו. באותו רגע, הוא אוטומטית מאט את צעדו. לעומת זאת, מישהו שמנסה לשכוח אירוע מצער שחווה לא כבר יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה שלו, כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן. במתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות: דרגת האיטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון; דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה
3) האמירה ש"אנשים הם איטיים ומבריקים". לדוגמא שצ'רלס דרווין תיאר עצמו כ"חושב איטי" ואלברט איינשטיין היה מבלה שעות בבהייה בחלל הריק במשרדו באוניברסיטת פרינסטון.

מעבר לשלושת הנקודות הללו – נקודה אחת הלמה בי לאחר שסיימתי את המאמר: את המאמר "לאן אנחנו ממהרים" קראתי מתחילתו עד סופו. וזה דבר שכמעט ולא קורא עם מאמרים של ווינט (וכשחושבים על זה, במאמרים בכלל שאני קורא באינטרנט).
איך אני מסביר את זה? ובכן, זה מזכיר לי ניסוי שבוצע, בו השערת המחקר של החוקרים הייתה שככל שאנשים יותר מודעים להיותם בני-תמותה, כך הם ינטו יותר להיאחז בנורמות התרבותיות שלהם (כביכול, בגלל שהנורמות התרבותיות שלהם מספקות להם נחמה כנגד המורטליות). והדרך שבה בחנו את ההשערה, הייתה לבחון את הפסיקות של שתי קבוצות שופטים, אשר לאחת מהן ניתן שאלון לפני קביעת פסקי הדין. השאלון שנתנו להם נבנה כך שיועד להזכיר לקוראיו את היותם בני-תמותה (איך אתם חושבים שתמותו, מה תרצו שיעשה בגופתכם לאחר מכן וכו וכו). באותה צורה, זה מזכיר לי גם ניסוי שדיווח מאלקול גולדוול בספרו BLINK – שנתנו לאנשים שאלונים שהשפיעו על המיקוד של אנשים, מה שהשפיע על ההתייחסות שלהם לאירועים מאוחרים יותר.
וכל זה מוליך אותי דווקא לטוני רובינס, והרצאתו המרתקת (גם כן בטד, גם כן הרצאה של 20 דקות).
אחת הנקודות שטוני מתאר היא שהדרך להשפיע על חווית המציאות שלנו היא על ידי בחירה במה מתמקדים, איזה משמעות נותנים למאורע – ומשם נגזרים הרגשות שלנו, שמהן אנו גוזרים פעולות. פשטני, ללא ספק – אבל את הרצאתו של טוני שמעתי כמה וכמה פעמים. ועל אף שבפעם הראשונה ששמעתי אותו, חשבתי שהרצאתו מאד פשטנית, הרי שמהקשבה נוספת (ונוספת), הגעתי למסקנה שהאיש מבין טוב על מה הוא מדבר ויש דברים בגו. אגב, הנה ההרצאה:

ומה השורה התחתונה של כל המלל ששפכתי היום ?
השורה התחתונה היא שאם קפצתם עד לסוף הפוסט הזה, כדי לראות את השורה האחרונה – כדאי שתחזרו ותקראו את הכל מההתחלה.