גוגל באז – סיכום מה שנכתב על זה ברשת (ולאן לדעתי זה הולך)

גוגל השיקו את "גוגל-באז". מטרתי במאמר זה היא לסכם את שלל המאמרים שמצאתי ברשת על השירות החדש ולגבש הסבר על מה קורה פה ולאן זה (לדעתי) הולך.

סיכום בפיסקה: גוגל ביצעו מהלך מבריק, שנותן להם סיכוי להיות המובילים בשוק העתידי של חיפוש ופירסום מקוון. וכעת אני אסביר מדוע.

*  *  *  *

(בקצרה) מה זה גוגל-באזז: זהו שירות המאפשר למשתמשי ג'ימייל לבצע עידכוני סטטוס ל"חבריהם" (מתוך אנשי הקשר של ג'ימייל). לכלול בעידכוני הסטטוס הרבה סוגים של מידע (טקסט, תמונות, אודיו, סרטים, מיקום). הסטטוסים יכולים להישאב ממקורות קיימים (נאמר, הטוויטר או הבלוג שלכם) והחברים שעוקבים אחריכם יכולים להגיב לסטטוסים ולהמליץ עליהם לחברים אחרים. אפשר להשתמש בשירות מהמחשב או מהסלולרי.
עידכון (טיפ): באפשרותכם ליצור באז חדש על ידי משלוח אימייל אל: [email protected] (תודה לניב קלדרון על הטיפ)

הנה סרטון (קצר) המדגים את הנאמר:

עוד המלצונת: הדס אדלר יצרה סרטון (בעברית) המסביר כיצד להשתמש בגוגל באז. וגם גאדג'ט גורו פירסם אחלה פוסט המסביר על השימוש בגוגלבאז.

הדברים הרעים שחושבים ברשת על גוגל באז

חיפוש זריז בבלוגוספירה הישראלית העלה שלל מאמרים. הרבה מהפוסטים היו שליליים. בלוגרים חוששים מעודף רעש, מפלישה לאימייל שלהם ומאובדן נוסף של פרטיות:

  • יובל דרור כתב ב "גוגל מציגה: אתם מטומטמים" – "ההשקה של באז היא עבורי אירוע מכונן כיוון שהיא ממחישה בצורה חדה כתער עד כמה הראש שלי מתפוצץ מרעש דיגיטלי, חסר פשר, חסר משמעות, חסר תוחלת, חסר סדר." (זאת במקביל לפוסט הומוריסטי עם רעיונות לרשתות חברתיות חדשות שגוגל יקימו, כגון: גוגל פגז, גוגל נאנז, גוגל מופז, גוגל דאז, גוגל ארגז, גוגל שימפאנז וכן הלאה והלאה)
  • ניב קלדרון כתב ב "גוגל באזז- חוויית משתמש ומחשבות" – "[בבאזז]…כל דבר שקורה בהווה מגיע לנו למייל שהוא סוג של המעוז האחרון של התקשורת הקונבנציונלית, הבאזז מכניס את העולם החברתי החדש למעוז "מדורת השבט" האחרון [(האימייל)]"
  • רויטל סלומון כתבה ב"יאללה, תן גז, גוגל באז" – "כל מה שתעשו, כל נאד שתתקעו ברשת או באתר גוגל כלשהו, יפורסם לרשימת עוקבים בלתי הגיונית בעליל, שגוגל ייצרה במיוחד בשבילכם, על פי מאפיינים לא ברורים ומטרידים."
  • אורלי בראון כתבה ב"הרשת רוחשת. הבאז, הגוגל והבלבול" – "אז מה הפחיד אותי בבאזז? שפתאום המקום הכי פרטי שלי והכי חשוב לי הופך להיות סוג של פלטפורמה חברתית, שאני אפסיק לזכור איפה רשמתי מה ואיזה תגובות (כבר קורה), שאני לא אהיה בטוחה מה מופיע ומה לא ובקיצור בלבול…"
  • הבלוגר דור (וגם אחרים) כתבו פוסט על כיצד לכבות את הבאז (לוחצים על הלינק קטן בתחתית ה- Gmail שאומר "כבו את הבאז" או "turn off buzz").

הקונטקסט

אבל במקביל למחשבות הכפירה בשירות החדש של גוגל, הבלוגרים גם מביאים את ההקשר הרחב יותר של התופעה. גל מור שואל "האם GOOGLE BUZZ יהרוג את טוויטר?" (ובעצם, גם פייסבוק), ניב מדבר על אותו הדבר בפוסט שלו ועל כך גם מדברים מורן בר ויניב פלדמן בפוסט "ה-Buzz של גוגל מאיים להשתלט על הזירה החברתית". אבל בעיני שני הפוסטים הכי חשובים הגיע דווקא מהבלוגוספירה העולמית. הראשון הוא הפוסט של טקקרנצ' "Google Acquires Aardvark For $50 million" והשני הוא "Google Buzz: "Are You at Work? How About a $.99 Big Mac From McDonald's, Three Blocks Away?""

איך כל הפוסטים הללו (ואחרים) משתלבים יחד?

באופן הבא: באמצעות שיחרור הגוגל-באז, גוגל ביצעה מהלך אסטרטגי מרכזי שיאפשר לה להפוך את בסיס משתמשי הג'ימייל שלה ממשתמשים נפרדים לרשת חברתית. כבר כעת יש לגוגל את המידע, אבל על ידי יצירת הגוגל-באז, גוגל מעניקה לעצמה את הלגיטימציה להשתמש במידע על הקשרים החברתיים בין המשתמשים בג'ימייל, עבור השירותים האחרים שלה. המידע החברתי על המשתמשים (בשילוב עם שלל פיט'צרים נוספים של גוגל באז) יאפשר לגוגל להרחיב את עצמה מחברת פירסום שהוא מבוסס "תוצאות חיפוש" או "מבוסס תוכן", לחברת פירסום שיכולה להציע פירסום "מבוסס מיקום" והכי חשוב "פירסום מבוסס שאלות" ו-"פירסום מבוסס אנשים".

הנה ההסבר: חייבים לזכור שגוגל היא חברת פירסום. הכסף שמניע את גוגל מגיע מפירסום (גוגל-אדוורדז) בתוצאות החיפוש של אנשים במנוע החיפוש "גוגל". כך גוגל מציעה "פירסום מבוסס תוצאות חיפוש". אבל גוגל הבינה שאם הם יישארו רק במנוע החיפוש שלהם, הם ייעלמו.

זה למה גוגל הרחיבה את הפירסומות שלה לתוך רשת השותפים של גוגל (כך בלוגים, כמו בלוג החומוס לדוגמא, מקבלים כסף דרך גוגל-אדסנס). גוגל אדסנס נותנת ליוצרי התוכן להציב אצלם פרסומות ולמפרסמים היא מאפשרת לעשות "פירסום מבוסס תוכן". אבל זה לא מספיק.
בשלב הקרוב, גוגל רוצה לתת לנו "פירסום מבוסס מיקום". לגוגל יש את גוגל-מפות (שירות המפות של גוגל), גוגל אנדרואיד (מערכת הפעלה, קוד-פתוח, לטלפונים סלולרים) וגוגל-פון (מכשיר סלולרי בחסות גוגל). אז מה חסר להם? לדעת את המיקום שלנו כרגע. ואיך הם מתכננים לעשות את זה? באמצעות הגוגל-באז. הגוגל באז מאפשר לאנשים ליצור הודעות סטטוסים מהמכשירים הסלולריים שלהם, ביחד עם תיוג (אוטומאטי) של המיקום שלהם בזמן יצירת הסטטוס. זה מאפשר, לדוגמא, לראות את הסטטוסים (של ה"חברים" שלנו) שנמצאים סביב מקום כלשהו. כדי לראות מה זה אומר, צפו בסרטון הבא:

אבל מה שזה בעצם אומר, הוא שגוגל תוכל להציע למפרסמים "פירסום מבוסס מיקום". כלומר, ליצור פרסומת (דרך גוגל אדוורדז), שתעלה כל פעם שמישהו מגיע לאיזור מסויים (והרי גוגל יודעים זאת, כיוון שהם אמרו להם היכן הם נמצאים דרך גוגל-באז).

עד כאן זה מה שכולם דיברו עליו. אבל יש עוד מרכיב אחד בסיפור, שהוא חשוב לא פחות (ואף יותר) מהקודמים: "חיפוש מבוסס שאלות". הדור הבא של חיפוש (ואני אומר את זה כמשתמש, לא ברמת התיאוריה) הוא חיפוש מבוסס שאלות (שאנשים אמיתיים עונים עליהם). כבר ישנו אתר אינטרנט (עם 90,000 משתמשים) שמאפשר זאת – קוראים לשירות הזה Vark.com (אדווארק או ווארק בקיצור). מדובר במנוע חיפוש שמאפשר לכם לשאול שאלה (האתר מתייג לאיזה נושאים השאלה קשורה) ואז האתר ימצא עבורכם מישהו (ברשת החברים המורחבת שלכם) שיענה לכם על השאלה (תודה לאייל סלע על שגילה לי את האתר הזה לפני כמה חודשים). ואת השירות הזה (כך פורסם היום) גוגל קנו!

השירות של אדווארק נשען על רשת חברתית של אנשים. כדי לאפשר לגוגל להכניס את (200 מליון) משתמשי הג'ימייל שלה לתוך אדווארק, היא קודם הייתה חייבת להפוך את ג'ימייל ל"רשת חברתית פתוחה" (דהיינו כזו שבה יש הצהרה רישמית שלנו, עם וויתור על פרטיות, על מיהם החברים שלנו). מרגע שגוגל פתחו את גוגל-באז, הדרך בשבילם פתוחה (לאחר שהאבק ישקע ואנשים יתרגלו לממשק והכל), לשלב לתוך הגוגל-באז את אדווארק. המשמעות של זה היא תוספת של (עד כ-) 200 מליון משתמשי ג'ימייל למנוע החיפוש, מבוסס אנשים, הגדול ביותר שנוצר אי פעם. מה שיאפשר לגוגל לשלב את הפירסומות שלה בתוך מנוע חיפוש מבוסס שאלות. זה מדהים!

והדבר הכי מדהים (שבערך כולם מבינים), זה שמרגע שגוגל שולטים ב"רשת חברתית" (דהיינו גוגל-באז), הם יוכלו להציע למפרסמים "פירסום מבוסס אנשים". במשמעות של – פרסם רק לאנשים מעל גיל X, זכרים, בעלי סוג פרופיל חברים כזה וכזה, בעלי הרגלי עבודה כאלה וכאלה, וכו' וכו'.

לאן זה מוביל את כולנו – עולם (כמעט) נטול פרטיות (למול גוגל, או חברה אחרת שתשיג אותה בסיבוב). הרבה יותר נגישות למידע ולאנשים. הרבה יותר צורך בניהול מידע, ניהול זמן, תיעדוף מטרות ומציאת פרופורציות בחיים.

כמו שעלה בשיחה שלי עם אחייני אוריאל (שבין שאר מעלותיו הוא חוקר תרבות מבריק), בספר 1984 פחדנו שהממשלה תהפוך לאח הגדול. ופתאום מצאנו את עצמנו בעולם שבו חברות מסחריות, ואנחנו (כהמון) נהפכנו לאח-הגדול של עצמנו…

עידכון: ושלא יהיה צל של ספק, גוגל מאנדקס שיחות Google Buzz

הנה סרטון קלאסי (Epic 2015) שמדגים חזון עתידי (וקצת מפחיד) של כמות הכוח שגוגל הולכת לצבור בשנים הקרובות (ישנם עוד לפחות שלושה סרטונים בעלי אופי דומה. אולי נפרסם את כולם ביחד מתישהו…):

והערות קטנות לסיום:

חדירה: אני חושב שהגוגל-באז מציג את קונספט הסטטוסים לאנשים שאינם משתמשים בטוויטר או בפייסבוק.

תחרות: אני חושב שהגוגל-באז יכול (תאורתית) למחוק את טוויטר. והוא יהווה תחרות לפייסבוק (שבדיוק משיקה שירות אימייל משל עצמה שיתחרה בג'ימייל). בעיקר בהתחשב שלגוגל יש את גוגל-חבר-חבר (שמחברת את הרשת החברתית של גוגל בתוך אתרי אינטרנט ובלוגים אחרים), ו- API לגוגל-באז.

יהיה מעניין!

על טיפשותו (החברתית) של ההמון (או – תלאותי ביצירת ערך חדש בוויקיפדיה העברית) – אבל עם סוף טוב/מפתיע בסוף

עידכון (2017-0710)

תמצות הרקע: בדצמבר 2009 ניסיתי לסייע לחבר להעלות לויקיפדיה העברית ערך על עמותת הל"ה. הערך נמחק לאחר דיונים מתישים ומתסכלים. הסיפור הותיר אותי בזמנו עם טעם רע מאד כלפי ויקיפדיה העברית (מה שהוביל לכתיבת הפוסט הנוכחי). עם זאת, שנתיים לאחר שהסיפור הארור הזה נגמר במחיקת הערך, עלה לויקיפדיה העברית הערך הל"ה (עמותה)! כיצד זה קרה? ובכן, על סמך הכתוב כאן

ההצבעה נפתחת מחדש בהתאם לויקיפדיה: פרשת בובות קש 2011. בדיון הקודם היה רוב של 59% למחיקה, אך בניכוי בובות הקש מדובר ב-49%. מאחר שהתוצאות צמודות גם כך, ההצבעה נפתחת מחדש. עידו • שיחה 09:51, 3 באפריל 2011 (IDT)

ותוצאות ההצבעה היו:

הוחלט להשאיר את הערך ברוב של 22 מול 11.

אז מהי אותה "ויקיפדיה:פרשת בובות קש 2011"? הנה תמצית:

בסוף 2010 העלה בפנינו דניאל ב. חשד לכך שמספר משתמשים אינם אלא בובות קש של אותו משתמש. מאחר שהמשתמשים שלהם נגעו החשדות היו כולם משתמשים ותיקים ופעילים, המתנו זמן מה עם הבדיקה, כדי לגבש תשתית עובדתית מספקת לבדיקה כזו, שאינה עניין של מה בכך. בסופו של דבר, ב-26 בפברואר נערכה בדיקה חשאית לבקשתנו.
בעוד שהחשדות שלנו נסובו תחילה סביב 7 או 8 משתמשים, הופתענו ביותר מהתוצאות שהצביעו על כך ש-29 משתמשים שונים השתמשו באותה כתובת IP. לגבי מקצת מהמשתמשים ידענו, מתוך היכרותנו עמם או ממה שנמסר לנו, כי הם אנשים בשר ודם. אחד מהם הוא מוטי, אליו פנינו כדי לקבל את תגובתו. זמן קצר לאחר מכן החלו חלק מהמשתמשים ששמותיהם עלו בבדיקה לבקש את חסימתם.

[…]

בדומה לרבים מכם, גם אנו קיבלנו את תוצאות הבדיקה בתחושה הקשה כי הולכנו שולל. כולנו השחתנו את זמננו בהצבעות שהוטו ודיונים שכעת מתברר שהיו פיקטיביים למחצה ומסבים לכולנו עוגמת נפש רבה. השקענו רבות מזמננו בטיפול בפרשה מצערת זו, בחקירת פרטיה הסבוכים ובירור הדרך הטובה ביותר למזער נזקיה. אנו מקווים, כי הדרך בה פעלנו תוביל אותנו חזרה למסלול ממנו סטינו בשל פרשה זו ותחזירנו לפסים של כתיבת אנציקלופדיה, שהיא, בראש ובראשונה, הסיבה לכך שכולנו כאן.

במהלך השבועיים האחרונים עברנו על מאות הצבעות שנערכו במהלך השנתיים האחרונות, כדי לבדוק אם הוטו. גיבשנו קריטריונים לטיפול בהצבעות, והם מובאים להלן. ככלל, הממצאים מעידים על כך שמתוך 264 הצבעות מחיקה ומחלוקת, 46 הוטו במידה כזו או אחרת, וב-28 נוספות הייתה השתתפות ערה של בובות קש, שייתכן שהשפיעה על התוצאות.

אנו מקווים כי סיום הטיפול בספיחי הפרשה יהיה שקט וחלק, ושנוכל להתקדם הלאה. זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו.

סיפור די מדהים. אז מה אני מסיק מכך? שלפעמים "טיפשותו (החברתית) של ההמון" יכולה להתגלות כמעשה הונאה של אדם אחד. ושלאנשים מספיק חרוצים איכפת מספיק מויקיפדיה העברית כדי לתקן עוולות שכאלה (אפילו אם לוקח שנתיים לעלות עליהם. מצד שני, זה מאד מאתגר לזהות סוג כזה של מעשה רמיה).

סך הכל, הסיפור הזה הותיר אותי עם אמונה מחוזקת לעתיד חיובי עבור ויקיפדיה העברית.

המשיכו כדי לקרוא את הפוסט המקורי (מדצמבר 2009):

בפוסט הזה אנסה לחלוק איתכם מה (עשוי להיות) כרוך בליצור ערך חדש בויקיפדיה. ותוך כדי כך, להציף בעייה מערכתית (אנושית/פסיכולוגית?) במפעל הזה שנקרא ויקיפדיה.

הסיפור הוא על נסיוני ליצור את הערך "ארגון הלה" בויקיפדיה והתלאות שאני עובר בלגרום לכך שהערך (איכשהו) יישאר (ראו עמוד השיחה של הערך והדיון סביב מחיקת הערך שמתקיים כרגע). הסיפור עוד לא נגמר, ואני מקווה שגם אתם תקחו בו חלק (אם לא עכשיו, אז בעתיד). ונתחיל:

ההתחלה התמימה – הרצון ליצור ערך

הכל התחיל לפני קצת פחות משבוע, פנה אלי אחי שוקי במייל בבקשה שאסייע לידידה שלו, חברה בארגון הלה, לעזור שיהיה להם ערך על האירגון בויקיפדיה העברית.
היות וכבר היה לי ניסיון (לא רב, אך קיים) בויקיפדיה העברית והאנגלית, הסתכלתי על המסמך שהאישה שלחה לאחי להיות מאמר. מדובר היה בעמוד האודות של האירגון, שהיה לא אנציקלופדי בעליל. הפניתי את האישה לעמוד ויקיפדיה לדוגמא, ביקשתי שתשנה אותו כמיטב יכולתה לפי הנוסח הנ"ל, שתצרף קישורים ושתכתוב בעמוד האודות של העמותה שתוכן העמוד משוחרר מזכויות יוצרים (C) ונמצא תחת הזכויות CC (מהסוג הדרוש לשימוש על ידי ויקיפדיה).

לאחר שהידידה שלחה אלי נוסח יותר מתאים, פניתי ליצור את הערך. למי שלא יודע, כדי ליצור ערך חדש בויקיפדיה הרי שמספיק לחפש את הערך ואם הוא איננו קיים תינתן לכם אפשרות ליצור אותו – וכך עשיתי. יצרתי את הערך על העמותה , לתוכו העתקתי את תוכן עמוד האודות מהאתר של העמותה עם מספר עריכות בסיסיות ראשוניות (יצרתי כותרות, פיסקאות והגדרתי את הערך כ"קצרמר" ועוד טיפה) ושמרתי. משם עברתי לעמוד השיחה של הערך וכתבתי מהיכן הערך הועתק (כדי שאנשים ידעו). כעת פניתי בחזרה לערך המקורי כדי לערוך אותו עוד, אבל נדהמתי לגלות שהערך נמחק.

להמשיך לקרוא על טיפשותו (החברתית) של ההמון (או – תלאותי ביצירת ערך חדש בוויקיפדיה העברית) – אבל עם סוף טוב/מפתיע בסוף

גוגל-חבר-חבר, העתיד של הרשתות החברתיות (זהירות פייסבוק – מאחוריך!)

And so it begins

(חידה לחובבי המד"ב: מאיפה לקוח המשפט שבכותרת ? 🙂  )

את ההזמנה להשתמש בגוגל-חבר-חבר בבלוג שלי (google friend connect) קיבלתי לפני כשבוע, אך לא טרחתי להכנס. כך זה נשאר עד אשר הוזמנתי דרך ניב להכנס לאתר מערצי הסטאר טרק. מרגע שנכנסתי וראיתי מה אפשר לעשות עם גוגל-חבר-חבר ישר אמרתי לעצמי "גם אני רוצה כזה !".

ואני מקווה שבסוף הפוסט הזה אתם תאמרו לעצמכם את אותו הדבר.

מה זה גוגל חבר חבר?

גוגל-חבר-חבר (פרנד-קונקט) הוא דרך לחבר את הבלוג (או האתר) שלנו לרשת חברתית חדשה (לא פייסבוק) אשר מתיימרות לשאוף לעקרונות של ניידות מידע. ניידות מידע, להזכירכם, היא היכולת לקחת את המידע החברתי שלנו מאתר לאתר מבלי להיות כבולים. לדוגמא: פייסבוק איננה עומדת בכללי ניידות המידע, כיוון שהיא אינה מאפשרת לחבריה לייצא את רשימת חבריה לרשת חברתית אחרת (ובכך נועלת את כולנו ברשת שלה – בווז). הנה סרטון (של פחות מ- 3 דקות) הממחיש היטב למה אנו רוצים ניידות מידע:

 
DataPortability – Connect, Control, Share, Remix from Smashcut on Vimeo.

אז איך משתמשים בגוגל חבר-חבר ?

בעל הבלוג: מעלה 2 קבצים לתיקיית האתר ומטמיע קוד של גוגל בתפריט הניווט (דוגמא לאיך זה נראה אפשר לראות בתפריט הניווט השמאלי אצלי באתר).

האדם שמבקר בבלוג: יכול כעת להצטרף להיות "חבר בבלוג", בצורה שמזכירה את ה"קבוצות" בפייסבוק. ההרשמה לאתר מתבצעת על חשבון הג'ימייל שלכם (ואם אין לכם אז אפשר גם דרך חשבון הפלאקסו, אורקט, אופן-אי-די וצפויים להיות עוד דרכים בהמשך). פעולות בסיסיות אפשריות של חברי הבלוג:

  • חברי הבלוג יכולים להשאיר הודעות על ה"קיר" באתר (לדוגמא: ראו כיצד זה מייושם אצלי בצד שמאל באתר).
  • להציע "חברות" לחברים אחרים בבלוג -וכך להסתכל על הפרופילים שלהם, לראות איזה אתרים הם אוהבים, ולקבל גישה אל האימייל שלהם.
  • להזמין עוד חברים (מרשימת המיילים שלהם) לאתר.

הנה סרטון ווידיאו (כ- 3 דקות) המדגים את אשר כתבתי:

להמשיך לקרוא גוגל-חבר-חבר, העתיד של הרשתות החברתיות (זהירות פייסבוק – מאחוריך!)

וורדקמפ ישראל 2008 – מספר מילים לעת שובי הביתה

וורדקמפ ישראל 2008.

מדהים. עייף.

אלו המילים שבאות למוחי כרגע. האמת, שעייף מגיע קודם – אך המדהים מציף אותו מכל הכיוונים.

הייתי רוצה לכתוב בהרחבה על הכנס, אך כנראה שלא הערב.

לאחר שהלכתי לישון לאחר חצות, קמתי לקראת חמש בבוקר להגיע לבית ציוני אמריקה. שם פגשו אותי איתי ונועה ואלעד ועוד זרם של אנשים שטיפטף והגיע יותר ויותר (עוד תודות לפבל ולבוריס, ועוד אנשים שמוחי הקודח ממען לזכור).

דברים נעו והתארגנו – ואנשים זרמו. בדיווח האחרון נאמר לי ש- 275 איש הגיעו לכנס, ייתכן והיו קצת יותר. כ- 75 איש יותר משנה שעברה, איזה כיף 🙂 

כשנועה ואני התחלנו להזיז את הדברים, היו שהביעו חששות שאנשים איבדו עניין. והכנס הזה הראה שנהפוך הוא. למרות חוסר העמידה שלנו (המארגנים) בזמנים של ההרצאות. ולמרות חיבור האינטרנט שהוביל לקשיים. אני מרגיש שהכנס היה מצויין.

בכנס היו פאשלות. אבל האווירה, האנשים, מדהים! לראות קהילה של הייטקיסטים גרפומנים נפגשים עם אנשים שמנסים לעשות את הארץ (והעולם) למקום טוב יותר, אבל הם כעוורים ברזי האינטרנט – הותיר אותי (ואת נועה!) בתחושת התעלות.

(ובנושא משבר האינטרנט – אני רוצה לציין את מושיעי היום בנושאי האינטרנט שהיה ניב קלדרון – שאמר "פשוט תשאל מי בקהל יכול להשאיל את האינטרנט שלו דרך הסלולרי". מה שהוביל לשתי הצעות מיידיות. ואיפשרו למרצים אינטרנט משלהם – תודה!

ואגב, הוא גם צלם מצויין שהשיג תמונות פפרצי מהממות שלי ושל זוגתי דב – אז ניב, אני מחכה להם! 🙂     אה, ותזכור לתייג אותם ב- wordcamp2008israel )

אחד המחירים בלהשתתף באירגון כנס כזה הוא שאי אפשר להנות מההרצאות. ואי אפשר להיות עם האנשים. הצורך לתזז בין דברים, לזהות את הצרכים ולענות עליהם – מונע מכל אפשרות של שיחה מעמיקה להתפתח. למרות שרציתי אנשים – כל כך רציתי! אז בזה אני אסיים בדברים הבאים:

1) אתם רוצים "להתחבר", הנה פרופיל הפייסבוק שלי:  טל בפייסבוק. והרמתי עמוד "מעריצים" לוורדקמפ-ישראל.

2) לכל מטרה, האימייל שלי: [email protected]

3) אנחנו (נועה, אלעד, איתי ואנוכי) – דיברנו על האפשרות לארגן פיקניק פוסט-וורדקמפ (אולי ביום רביעי), אז אחרי שנישן הלילה – ונרגיש שאנחנו מסוגלים לקבלת החלטות שקולה יותר, נספר על זה לכולם. (וגם נשלח מייל עם קישורים, ותודות, ולינק לטופס משוב, ואחרי זה גם יהיו ההרצאות המוקלטות בווידיאו – וכו' וכו').

אגב, אם תרצו לעזור לנסח את טופס המשוב שישלח מחר – אנא העלו את הצעותיכם בעמוד הוויקי שנפתח לנושא.

ואם תרצו להגיב ישירות פה – אז גם סבבה.

תודות בפעם האחרונה לפוסט הזה: תודה לנועה (תו-ת-חית!), אלעד (גם), איתי (לחלוטין). תודות לאנשים שעזרו מסביב (שאני לא אתחיל למנות כרגע), למרצים, ולאנשים שהגיעו – ועשו את הכנס הזה למה שהוא באמת היה (לפחות עבורי).

 

זהו – יאללה לנוח!

נ.ב: הנה רסס של (רוב) הבלוגרים שהיו רשומים לוורדקמפ – ומה שהם רשמו (תודה חנן) http://www.webster.co.il/wordcamp2008/

רשתות חברתיות – מה עוד חסר ?

נתקלתי היום בפוסט key-factors-in-the-future-of-social-networking החביב שמסכם מה חסר כרגע ברשתות החברתיות (ובראשן עומדת פייסבוק). הפריטים ברשימה הם די היבטים שונים של אותו הדבר, ואשמח לסכם אותה עבורכם כאן:

  1. בעלות – כל אדם הוא הבעלים של המידע החברתי של עצמו (טקסט, תמונות, גרף חברתי, אימיילים וכו'). ייתכן והכפייה של זה צריכה להגיע בשילוב של לחץ צרכני עם חקיקה ממשלתית.
  2. יכולת נדידה – כל אדם רשאי (בקלות!) להעביר את המידע שלו מרשת אחת לשניה.
  3. אגרגציה – החופש לשלב פיסות מידע מרשתות-חברתיות ומקורות נוספים.
  4. שיתוף סלקטיבי – היכולת של אנשים לבחור מי יקבל גישה למידע אודותיהם.
  5. הצפת מידע רלוונטי – היכולת של הרשת ללמוד מאיתנו איזה מידע ("רישתי, חברתי, חדשותי וכו') להבליט עבורנו.
  6. בניית פרופיל פאסיבית – היכולת ליצור, לעדכן, ולהעשיר את הפרופיל שלנו בקלות.
  7. תגיות בטעמים – להוסיף לתגים אלמנטים ריגשיים/חוויתיים כדי להעשיר את הקונטקסט של התגיות בהן משתמשים.
  8. טגרגציה (איזו מילה מקסימה) – היכולת של המערכת לקבץ, באופן אוטומאטי, את התגיות לאשכולות.
  9. זיקוק מידע –
  10. קלות שימוש (נקודה טריוויאלית – אך שאיננה מיושמת מספיק)
  11. מערכות סובבות אנשים (במקום פורטלים) – לא ללכת לתוכנת מסרים/אימייל/רשת-חברתית, ואז לבחור את האיש שאיתו רוצים לדבר. אלא לבחור את האיש איתו רוצים לדבר – ומשם להתקדם ללבחור את אופן התקשורת הרצוי.
  12. אינטגרציה עם הדפדפן – כך שניתן יהיה לשתף בקלות (על הרשת החברתית שלנו) את המידע שאנו אוספים/ממיינים/מייצרים.
  13. סינון מבוסס זמן/סביבה – היכולת למיין זרמי מידע בהתאם לזמני עבודה / רגיעת ערב וכדומה.
  14. מיקום – אינטגרציה חזקה יותר בין הרשת-החברתית-האינטרנטית לשירותי מבוססי מיקום (גיאו-טארגטינג) כגון GPS, אשר משתלבים במכשירים כגון טלפונים סלולריים. היכולת להציג את המיקום הפיזי שלי, על הרשת החברתית, צפוי להקל ולשדרג באופן דרמטי את היכולת הלוגיסטית שלנו לשתף פעולה בפעולות הקשורות במיקום שלנו. החל ממציאת חברים שבאיזור בשביל ללכת לאכול חומוס, איתור בני זוג פוטנציאליים (על סמך שידוכים מבוססים פרופילים אינטרנטיים), או הצפת מידע שיקל על פתיחת שיחה (חברית, רומנטית, עיסקית) עם האנשים שסביבנו וכלה בהתארגנויות חברתיות שונות (כגון הפגנות). (צעד ראשון אפשר לראות בשיחרור של fire eagle  של יאהו – ראו כתבה ב- YNET )

אם לסכם את הנאמר: הצעד הבא הרצוי (עבורנו, המשתמשים), היא הפרטה (מלשון פרט) של המידע החברתי שלנו. על גב פלאטפורה שתאפשר ניידות מידע, משולבת עם מידור מידע, קלות שימוש ואינטגרציה הדוקה יותר עם העולם ה"ממשי".

אם (וכאשר!) תימצא הדרך ליישם את כל אלו, אנו צפויים לראות עולם שבו לנו, כפרטים, יהיה קל יותר למקסם את ההזדמנויות שהחברה שסביבנו מציעה עבורנו. (באופן מאד דומה לתיאור של קוין קיילי את 5000 הימים הבאים של הרשת, כפי שהפנו אותנו בפוסט ששוחרר לאחרונה בעוגיות)

אני אופטימי 🙂