הפוסט הבא הוא הודעה לעיתונות על מאמר שפורסם לאחרונה ובו אני כותב שני. אני מאד גאה במאמר הזה ושמח לשתף את ההודעה לעיתונות (הכתובה בשפה נגישה לקהל הרחב), כמו גם את הקישור למאמר האקדמי המלא (הגישה למאמר המלא היא בחינם, תודות לתמיכתו של המנחה שלי לדוקטורט פרופ' יואב בנימיני)
בישראל הטיפולים התרופתיים הקיימים נמצאים בסל התרופות וניתנים למעוניינים להפסיק לעשן
ד"ר לאה רוזן, ראש צוות המחקר: מניעת הכניסה למעגל ההתמכרות לעישון היא התרופה הטובה ביותר; יש צורך דחוף בקידום יוזמות למניעת התחלת עישון בקרב בני נוער וצעירים
המחקר התפרסם ב (28.1.18) בכתב העת Addiction
חוקרים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד"ר לאה רוזן מהחוג לקידום הבריאות בבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, מצאו כי תועלתן של התרופות הנפוצות לגמילה מעישון הולכת ויורדת במהלך השנה הראשונה לאחר תחילת הטיפול.
במחקר השתתפו: פרופ' לורנס פרידמן ממכון גרטנר והחוג לקידום בריאות בבית הספר לבריאות הציבור, ד"ר טל גלילי מהפקולטה למדעים מדויקים, וכן ד"ר ג'פרי קוט וד"ר מארק גודמן, בוגרי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. המאמר מתפרסם היום (29.1.18 ) בכתב העת Addiction.
"עישון סיגריות הינו הגורם הנפוץ בעולם למוות מוקדם שניתן למנוע " אומרת ד"ר רוזן. "מגוון תרופות לגמילה מעישון אושרו על ידי מנהל המזון והתרופות של ארה"ב (FDA), ויעילותן הוכחה במחקרים קליניים מבוקרים, שנערכו לאורך תקופת זמן מוגבלת. עם זאת, תועלתן לאורך זמן נותרה בגדר שאלה פתוחה. אנחנו ביקשנו לבחון את הסוגיה הזאת עם דגש על השאלה האם חלה ירידה בתועלת של מתן טיפול תרופתי במשך ההשתתפות בניסוי."
החוקרים נעזרו בשיטות סטטיסטיות של מטא-אנליזה (ניתוח סטטיסטי של מספר מחקרים יחד) כדי לבחון את תוצאותיהם של 61 מחקרים מבוקרים מהספרות המדעית הבינלאומית, שהקיפו קרוב ל-28,000 מעשנים שביקשו להפסיק לעשן. המחקרים בחנו את יעילותן של שלוש תרופות נפוצות שאושרו על ידי ה-FDA (תרופות מקו ראשון): זייבן (החומר הפעיל: בופרופיון) , תחליפי ניקוטין, וצ'מפיקס (החומר הפעיל: ורניקלין). בכל המחקרים חולקו המשתתפים לקבוצות באופן אקראי: חלקם קיבלו תרופה פעילה, וחלקם לא קיבלו תרופה פעילה (קבוצת הביקורת). כמו כן, במרבית המחקרים הוצעו לכל המשתתפים – הן בקבוצת ההתערבות והן בקבוצת הביקורת – גם שיחות ייעוץ פנים מול פנים או שיחות טלפוניות.
המחקר העלה את הנתונים הבאים: כ-40% מהמשתתפים שקיבלו תרופות פעילות לא חזרו לעשן כעבור 3 חודשים. כעבור 6 חודשים שיעורם של הלא מעשנים ירד לכ-25% בלבד. שנה לאחר תחילת הטיפול התמידו בהימנעות מעישון כ-20% ממקבלי התרופות, לעומת כ-12% מהמשתתפים בקבוצת הביקורת. המשמעות היא שאם לוקחים בחשבון את ההפרש בשיעורי הפסקת העישון בין מקבלי התרופות הפעילות לקבוצת הביקורת, רק 8% מהמעשנים שקיבלו תרופות לגמילה מעישון המשיכו להפיק מהן תועלת לאחר שנה מתחילת הטיפול.
ד"ר לאה רוזן מסבירה שייחודו של מחקר זה שונה בשני היבטים עיקריים ממחקרים קודמים שבחנו את הספרות המדעית בשיטות של מטא-אנליזה: 1. הוא בדק בנפרד שיעורי הפסקת עישון בנקודות זמן שונות; 2. הוא העריך את הירידה בתועלת מהתרופות לאורך זמן.
נכון להיום, הטיפולים לגמילה מעישון כלולים בסל הבריאות הישראלי. קופות החולים מספקות לחבריהן סדנאות בחינם לגמילה מעישון, ומשתתפי הסדנאות זכאים לתרופות לגמילה מעישון במחיר מופחת. התרופות צ'מפיקס וזייבן נחשבות לתרופות קו ראשון להפסקת עישון, ותחליפי ניקוטין נחשבים לתרופות קו שני. בדצמבר 2017 הוכנס לסל התרופות גם ייעוץ טלפוני להפסקת עישון, ומעשנים הנעזרים בקו הטלפוני זכאים אף הם להנחה ברכישת התרופות.
"על פי הממצאים שלנו, 8 מכל 100 מעשנים אכן הפיקו תועלת מהתרופות לגמילה מעישון, ועובדה זו מצדיקה את המשך המאמצים בטיפול תרופתי," מסכמת ד"ר רוזן. "עם זאת, ברור שלא די בכך. צריך לעשות הרבה יותר כדי להפחית את העישון בקרב האוכלוסייה, ולצמצם את הנזק העצום שהוא גורם. אנו סבורים כי חובה למצוא שיטות מועילות יותר לסייע למעשנים להפסיק לעשן לתמיד, ומוקירים את מאמצי ה- FDA לפתח ניקוטין רפואי יעיל יותר עבור מעשנים המבקשים להפסיק לעשן. בנוסף, על קובעי המדיניות להיעזר בכל האמצעים על מנת למנוע את התחלת העישון בגיל צעיר. מניעת הכניסה למעגל ההתמכרות היא התרופה הטובה ביותר."
ההודעה לעיתונות גם הופיעה בכמה אתרים בישראל כגון:
קראתי את הכתבה, וההצגה של הנתונים נראית לי קצת מטעה – הרי אחוזי הגמילה עם פלסיבו הם רק 12 אחוז – כלומר התרופה כמעט מכפילה את סיכויי הגמילה. זה לא מרגיש כמו יעילות שולית בכלל (בעיקר בהתחשב בעובדה שהתרופה, אני מניח, מטפלת רק בצד הפיזי של ההתמכרות, שהוא רק חלק מהבעיה).
אגב – האם קיימת גם קבוצת ביקורת שלא קיבלה תרופות כלל (כולל פלסיבו) אבל כן את המסגרת הטיפולית? נראה שזה יכול לשפוך עוד אור על היעילות של התרופות הללו.
היי נמרוד.
1) זו שאלה שדנו בה הרבה בזמן העבודה על הנתונים וכתיבת המאמר. נהוג למדוד יעילות של תרופה לפי יחס השיפור שלה (שהוא אכן 20/12 = 1.66 = RR), אבל היחס הזה מאד שונה אם סיכוי הבסיס הוא 12% או 40% או 4% (וכנראה שאחרי כמה שנים הוא יורד לאיזור ה- 4-6%). ובינכה קשה לקבל מושג ברור על האפקט "בשטח" באמצעות המדד הזה. לכן המדד המוצלח יותר כדי להבין impact הוא הפרש הסיכויים (שבמקרה שלנו הוא 8%). האם לתת תרופה ל- 100 איש בשביל ש- 8 יגמלו זה דבר טוב? תלוי באלטרנטיבות. כנראה שזה עדיף על כלום, ולכן ממשיכים להמליץ על זה. אבל קשה לומר שזה פותר את הבעיה (כי מעשית זה משאיר 80 אנשים שחוזרים לעשן). אז זה (בעיני, ובעיני שאר המחברים) לא מספרים טובים במיוחד ביחס למה שהיינו מקווים לו (גמילה של רוב האוכלוסיה).
2) לא זכור לי שנתקלתי במאמרים שבהם הייתה קבוצה ללא פלסבו. ובכל מקרה, קבוצה כזו תעזור לאמוד את היעילות של הפלסבו ולא של התרופה, כך שהעניין בזה מועט יותר.