גוגל באז – סיכום מה שנכתב על זה ברשת (ולאן לדעתי זה הולך)

גוגל השיקו אתגוגל-באז“. מטרתי במאמר זה היא לסכם את שלל המאמרים שמצאתי ברשת על השירות החדש ולגבש הסבר על מה קורה פה ולאן זה (לדעתי) הולך.

סיכום בפיסקה: גוגל ביצעו מהלך מבריק, שנותן להם סיכוי להיות המובילים בשוק העתידי של חיפוש ופירסום מקוון. וכעת אני אסביר מדוע.

*  *  *  *

(בקצרה) מה זה גוגל-באזז: זהו שירות המאפשר למשתמשי ג’ימייל לבצע עידכוני סטטוס ל”חבריהם” (מתוך אנשי הקשר של ג’ימייל). לכלול בעידכוני הסטטוס הרבה סוגים של מידע (טקסט, תמונות, אודיו, סרטים, מיקום). הסטטוסים יכולים להישאב ממקורות קיימים (נאמר, הטוויטר או הבלוג שלכם) והחברים שעוקבים אחריכם יכולים להגיב לסטטוסים ולהמליץ עליהם לחברים אחרים. אפשר להשתמש בשירות מהמחשב או מהסלולרי.
עידכון (טיפ): באפשרותכם ליצור באז חדש על ידי משלוח אימייל אל: [email protected] (תודה לניב קלדרון על הטיפ)

הנה סרטון (קצר) המדגים את הנאמר:

עוד המלצונת: הדס אדלר יצרה סרטון (בעברית) המסביר כיצד להשתמש בגוגל באז. וגם גאדג’ט גורו פירסם אחלה פוסט המסביר על השימוש בגוגלבאז.

הדברים הרעים שחושבים ברשת על גוגל באז

חיפוש זריז בבלוגוספירה הישראלית העלה שלל מאמרים. הרבה מהפוסטים היו שליליים. בלוגרים חוששים מעודף רעש, מפלישה לאימייל שלהם ומאובדן נוסף של פרטיות:

  • יובל דרור כתב ב “גוגל מציגה: אתם מטומטמים” – “ההשקה של באז היא עבורי אירוע מכונן כיוון שהיא ממחישה בצורה חדה כתער עד כמה הראש שלי מתפוצץ מרעש דיגיטלי, חסר פשר, חסר משמעות, חסר תוחלת, חסר סדר.” (זאת במקביל לפוסט הומוריסטי עם רעיונות לרשתות חברתיות חדשות שגוגל יקימו, כגון: גוגל פגז, גוגל נאנז, גוגל מופז, גוגל דאז, גוגל ארגז, גוגל שימפאנז וכן הלאה והלאה)
  • ניב קלדרון כתב ב “גוגל באזז- חוויית משתמש ומחשבות” – “[בבאזז]…כל דבר שקורה בהווה מגיע לנו למייל שהוא סוג של המעוז האחרון של התקשורת הקונבנציונלית, הבאזז מכניס את העולם החברתי החדש למעוז “מדורת השבט” האחרון [(האימייל)]”
  • רויטל סלומון כתבה ב”יאללה, תן גז, גוגל באז” – “כל מה שתעשו, כל נאד שתתקעו ברשת או באתר גוגל כלשהו, יפורסם לרשימת עוקבים בלתי הגיונית בעליל, שגוגל ייצרה במיוחד בשבילכם, על פי מאפיינים לא ברורים ומטרידים.”
  • אורלי בראון כתבה ב”הרשת רוחשת. הבאז, הגוגל והבלבול” – “אז מה הפחיד אותי בבאזז? שפתאום המקום הכי פרטי שלי והכי חשוב לי הופך להיות סוג של פלטפורמה חברתית, שאני אפסיק לזכור איפה רשמתי מה ואיזה תגובות (כבר קורה), שאני לא אהיה בטוחה מה מופיע ומה לא ובקיצור בלבול…”
  • הבלוגר דור (וגם אחרים) כתבו פוסט על כיצד לכבות את הבאז (לוחצים על הלינק קטן בתחתית ה- Gmail שאומר “כבו את הבאז” או “turn off buzz”).

הקונטקסט

אבל במקביל למחשבות הכפירה בשירות החדש של גוגל, הבלוגרים גם מביאים את ההקשר הרחב יותר של התופעה. גל מור שואל “האם GOOGLE BUZZ יהרוג את טוויטר?” (ובעצם, גם פייסבוק), ניב מדבר על אותו הדבר בפוסט שלו ועל כך גם מדברים מורן בר ויניב פלדמן בפוסט “ה-Buzz של גוגל מאיים להשתלט על הזירה החברתית“. אבל בעיני שני הפוסטים הכי חשובים הגיע דווקא מהבלוגוספירה העולמית. הראשון הוא הפוסט של טקקרנצ’ “Google Acquires Aardvark For $50 million” והשני הוא “Google Buzz: “Are You at Work? How About a $.99 Big Mac From McDonald’s, Three Blocks Away?””

איך כל הפוסטים הללו (ואחרים) משתלבים יחד?

באופן הבא: באמצעות שיחרור הגוגל-באז, גוגל ביצעה מהלך אסטרטגי מרכזי שיאפשר לה להפוך את בסיס משתמשי הג’ימייל שלה ממשתמשים נפרדים לרשת חברתית. כבר כעת יש לגוגל את המידע, אבל על ידי יצירת הגוגל-באז, גוגל מעניקה לעצמה את הלגיטימציה להשתמש במידע על הקשרים החברתיים בין המשתמשים בג’ימייל, עבור השירותים האחרים שלה. המידע החברתי על המשתמשים (בשילוב עם שלל פיט’צרים נוספים של גוגל באז) יאפשר לגוגל להרחיב את עצמה מחברת פירסום שהוא מבוסס “תוצאות חיפוש” או “מבוסס תוכן”, לחברת פירסום שיכולה להציע פירסום “מבוסס מיקום” והכי חשוב “פירסום מבוסס שאלות” ו-“פירסום מבוסס אנשים”.

הנה ההסבר: חייבים לזכור שגוגל היא חברת פירסום. הכסף שמניע את גוגל מגיע מפירסום (גוגל-אדוורדז) בתוצאות החיפוש של אנשים במנוע החיפוש “גוגל”. כך גוגל מציעה “פירסום מבוסס תוצאות חיפוש“. אבל גוגל הבינה שאם הם יישארו רק במנוע החיפוש שלהם, הם ייעלמו.

זה למה גוגל הרחיבה את הפירסומות שלה לתוך רשת השותפים של גוגל (כך בלוגים, כמו בלוג החומוס לדוגמא, מקבלים כסף דרך גוגל-אדסנס). גוגל אדסנס נותנת ליוצרי התוכן להציב אצלם פרסומות ולמפרסמים היא מאפשרת לעשות “פירסום מבוסס תוכן“. אבל זה לא מספיק.
בשלב הקרוב, גוגל רוצה לתת לנו “פירסום מבוסס מיקום“. לגוגל יש את גוגל-מפות (שירות המפות של גוגל), גוגל אנדרואיד (מערכת הפעלה, קוד-פתוח, לטלפונים סלולרים) וגוגל-פון (מכשיר סלולרי בחסות גוגל). אז מה חסר להם? לדעת את המיקום שלנו כרגע. ואיך הם מתכננים לעשות את זה? באמצעות הגוגל-באז. הגוגל באז מאפשר לאנשים ליצור הודעות סטטוסים מהמכשירים הסלולריים שלהם, ביחד עם תיוג (אוטומאטי) של המיקום שלהם בזמן יצירת הסטטוס. זה מאפשר, לדוגמא, לראות את הסטטוסים (של ה”חברים” שלנו) שנמצאים סביב מקום כלשהו. כדי לראות מה זה אומר, צפו בסרטון הבא:

אבל מה שזה בעצם אומר, הוא שגוגל תוכל להציע למפרסמים “פירסום מבוסס מיקום”. כלומר, ליצור פרסומת (דרך גוגל אדוורדז), שתעלה כל פעם שמישהו מגיע לאיזור מסויים (והרי גוגל יודעים זאת, כיוון שהם אמרו להם היכן הם נמצאים דרך גוגל-באז).

עד כאן זה מה שכולם דיברו עליו. אבל יש עוד מרכיב אחד בסיפור, שהוא חשוב לא פחות (ואף יותר) מהקודמים: “חיפוש מבוסס שאלות“. הדור הבא של חיפוש (ואני אומר את זה כמשתמש, לא ברמת התיאוריה) הוא חיפוש מבוסס שאלות (שאנשים אמיתיים עונים עליהם). כבר ישנו אתר אינטרנט (עם 90,000 משתמשים) שמאפשר זאת – קוראים לשירות הזה Vark.com (אדווארק או ווארק בקיצור). מדובר במנוע חיפוש שמאפשר לכם לשאול שאלה (האתר מתייג לאיזה נושאים השאלה קשורה) ואז האתר ימצא עבורכם מישהו (ברשת החברים המורחבת שלכם) שיענה לכם על השאלה (תודה לאייל סלע על שגילה לי את האתר הזה לפני כמה חודשים). ואת השירות הזה (כך פורסם היום) גוגל קנו!

השירות של אדווארק נשען על רשת חברתית של אנשים. כדי לאפשר לגוגל להכניס את (200 מליון) משתמשי הג’ימייל שלה לתוך אדווארק, היא קודם הייתה חייבת להפוך את ג’ימייל ל”רשת חברתית פתוחה” (דהיינו כזו שבה יש הצהרה רישמית שלנו, עם וויתור על פרטיות, על מיהם החברים שלנו). מרגע שגוגל פתחו את גוגל-באז, הדרך בשבילם פתוחה (לאחר שהאבק ישקע ואנשים יתרגלו לממשק והכל), לשלב לתוך הגוגל-באז את אדווארק. המשמעות של זה היא תוספת של (עד כ-) 200 מליון משתמשי ג’ימייל למנוע החיפוש, מבוסס אנשים, הגדול ביותר שנוצר אי פעם. מה שיאפשר לגוגל לשלב את הפירסומות שלה בתוך מנוע חיפוש מבוסס שאלות. זה מדהים!

והדבר הכי מדהים (שבערך כולם מבינים), זה שמרגע שגוגל שולטים ב”רשת חברתית” (דהיינו גוגל-באז), הם יוכלו להציע למפרסמים “פירסום מבוסס אנשים“. במשמעות של – פרסם רק לאנשים מעל גיל X, זכרים, בעלי סוג פרופיל חברים כזה וכזה, בעלי הרגלי עבודה כאלה וכאלה, וכו’ וכו’.

לאן זה מוביל את כולנו – עולם (כמעט) נטול פרטיות (למול גוגל, או חברה אחרת שתשיג אותה בסיבוב). הרבה יותר נגישות למידע ולאנשים. הרבה יותר צורך בניהול מידע, ניהול זמן, תיעדוף מטרות ומציאת פרופורציות בחיים.

כמו שעלה בשיחה שלי עם אחייני אוריאל (שבין שאר מעלותיו הוא חוקר תרבות מבריק), בספר 1984 פחדנו שהממשלה תהפוך לאח הגדול. ופתאום מצאנו את עצמנו בעולם שבו חברות מסחריות, ואנחנו (כהמון) נהפכנו לאח-הגדול של עצמנו…

עידכון: ושלא יהיה צל של ספק, גוגל מאנדקס שיחות Google Buzz

הנה סרטון קלאסי (Epic 2015) שמדגים חזון עתידי (וקצת מפחיד) של כמות הכוח שגוגל הולכת לצבור בשנים הקרובות (ישנם עוד לפחות שלושה סרטונים בעלי אופי דומה. אולי נפרסם את כולם ביחד מתישהו…):

והערות קטנות לסיום:

חדירה: אני חושב שהגוגל-באז מציג את קונספט הסטטוסים לאנשים שאינם משתמשים בטוויטר או בפייסבוק.

תחרות: אני חושב שהגוגל-באז יכול (תאורתית) למחוק את טוויטר. והוא יהווה תחרות לפייסבוק (שבדיוק משיקה שירות אימייל משל עצמה שיתחרה בג’ימייל). בעיקר בהתחשב שלגוגל יש את גוגל-חבר-חבר (שמחברת את הרשת החברתית של גוגל בתוך אתרי אינטרנט ובלוגים אחרים), ו- API לגוגל-באז.

יהיה מעניין!

22 תגובות בנושא “גוגל באז – סיכום מה שנכתב על זה ברשת (ולאן לדעתי זה הולך)”

  1. פוסט מעמיק וטוב.

    הסיפור של גוגל באזז מעלה אצלי סוגיות נוספות כמו:

    – תפיסות של מרחב פרטי ומרחב ציבורי ברשת: תיבת המייל כמרחב פרטי מול שירותים כפייסבוק וטוויטר, הנתפסים כמרחבים ציבוריים.
    – תגובות האנשים כאשר מנסים לכפות עליהם שירות או מוצר ללא בקשה מוקדמת.
    – הפחד מגוגל: מקריאת תגובות לכתבות על הבאזז עולה כי אנשים מפחדים מגוגל כגוף המחזיק ביותר מידי מידע עליהם.

    גוגל, שהיתה פעם השחקן הטוב ברשת כבר מזמן החליפה את מיקרוסופט כשחקן הרע. והיא הרוויחה זאת ביושר יש לומר.

  2. אני שונא את גוגל !
    מעולם לא נכנסתי לפייסבוק, בחיי לא ראיתי את טוויטר, לא מעניין אותי מה אנשים אחרים עושים ובוודאי שאני לא מעוניין שידעו מה אני עושה !
    אז כל זה היה נתון לבחירתי, רציתי נרשמתי לא רציתי לא נרשמתי, עד שהגיעה גוגל Do More Evil והכריחה אותי להצטרף, לא זו אף זו, אין שום דרך פשוטה והגיונית לבטל השתתפות במעשה הנבלה הזה.
    אני לא צוחק שאני אומר שאני שוקל תביעה משפטית.

  3. הי טל,

    אדוונסופובים לא חסר (פחדני קדמה). אותם אנשים שציינת הם בלוגרים, ולכן הם עסוקים ממילא בתקשורת חברתית עניפה. בעיני זה יותר נובע מרצון להתבכיין קצת… לא משהו מועיל במיוחד. אין ספק שהבאז הוא בעיקר המון רעש, וכלי שאמור להפוך אותנו למכורים יותר לחדשות אישיות מחברים. אבל אני לא מתעסק בגוגל (רמז, כל העולם הסובב אותנו מתעסק במכירה.. גוגל לא שונה מבכך מאף אחד. יחסית הפרסומות שלה סולידיות ולא צעקניות. אני כמעט אף פעם לא לוחץ עליהן, והן לא ממש מפריעות בעין.

    היתרון הגדול של גוגל באז, היא החשיפה העצומה לחברים מדרגה שניה ושלישית. פתאום יש שם המון אנשים שלא הכרתי לפני כן, ואולי יש לנו עניין משותף. כולנו מדברים על נושא משותף… המשמעות היא שאנו יכולים להתארגן ביחד ביתר קלות. אנחנו יכולים ליצור יותר כוח פוליטי. אם גוגל מרוויחה מכך קצת יותר, זה לא ממש מדאיג אותי. החוכמה היא לא להיות תלוי רק בגוגל, כך שאם גוגל יום אחד תנסה להלחיש את הכוח פהוליטי, תהיינה אלטרנטיבות.

    1. אהלן טל ירון – אני שמח על האופטימיות שאתה מפגין 🙂
      בפועל, הזמן יגלה האם השימוש בכלי יהיה רחב מספיק כדי שישמש ככלי להתארגנות חברתית.
      כרגע התחושה שלי היא שכך ייקרה.

      ולגבי לא להיות תלוי בגוגל, כמו תמיד אני מציין את המילים “ניידות המידע”, אבל מצטער לומר שאני עוד לא רואה מה יגרום לזה להתממש.

      נ.ב: זוכר שאמרתי שלא בטוח שפייסבוק תמיד ישרוד – אז הנה דוגמא מצויינת למהלך שמנסה לעשות זאת (בעוד שלוש צעדים, אבל עדיין) 🙂

  4. כתבתי תגובה לפוסט של טל בבאז, והיא יצאה ארוכה מספיק בשביל להעתיק אותה (פחות או יותר) לכאן.

    הדבר הראשון שכתבתי הוא שאני דווקא התרשמתי מהשירות, ובייחוד מהיעדר הרעש. בפייסבוק עדכונים מעניינים נעלמים בין חיות החווה, תיוגים בלוחות חברים וימי הולדת מטופשים ומתנות וירטואליות. ואילו בבאז (בינתיים לפחות) אין את כל הרעש הזה, ומתאפשרת תקשורת משמעותית בין אנשים שבאמת מעניין לדבר אתם.

    מעבר לכך — זהו פוסט מרתק. מתחבר למחשבות שלי על השירות (שבגלל האנגאובר מסוים הן כנראה אינן מחוכמות במיוחד כרגע) — זה בעצם מהלך סופר-מתוחכם של גוגל, שאספקטים רבים בו נועדו להמיר רשת תקשורת אימיילית (ואת דפוסי התקשורת בה, דפוסי השימוש בה, המידע שנצבר במסגרתה, ההון הסמלי שהיא כבר מכילה) לרשת חברתית מלאה.

    דוגמא אחת היא להשתמש במידע החברתי על הקשרים האימיילי-ים (שאפשר להסיק מקונטקטים, מדפוסי התכתבות) כדי להסיק קשרים בינאישיים. דוגמא אחרת היא לנצל את דפוס השימוש של בדיקת-האימייל כדי לחבר אליו את בדיקת התכתובת הפייסבוקית, וליצור דפוס רחב יותר של “בדיקת ערוצי תקשורת (באשר-הם) מול העולם”.

    אגב, אני חושב שעניין הרעש הוא לא מקרי. (מעבר לכוח המניע הסמוי של גוגל בכל דבר — למזער רעש.) אנשים רבים נרתעו מאד מהפלישה אל תיבת הדואר ה”אישית” ואף ה”מקצועית”, האי של השקט והרצינות שלהם. אבל דווקא המרת דפוסי התקשורת האימייליים לדפוסי תקשורת טוויטריים/ פייסבוקיים יוצר תקשורת “פייסבוקית” רצינית ועניינית, וכזו שאתה עומד מאחוריה באופן אישי ומשקיע בה — כשם שאתה רציני ואחראי בתקשורת האימיילית שלך.

    וברגע שאנשים קוראים דברים רציניים שאני כותב, בתור עצמי, השלב הבא הוא כנראה שארצה להציג בפניהם את חזותי האמיתית, ולכן אחליף את התמונה של חזיר הים הצהוב בתמונה ריאליסטית, אשקיע בכתיבת כמה פרטים בדף פרופיל רציני, וכן הלאה.

    זה לדעתי יהיה מינוף רציני אל מידע חברתי של דפי פרופיל, שחסר בבאז

  5. אני מסכים *לגמרי* עם אפי.
    אני חושב שרוב ההכרזות/ניתוחים/ניבויים/ביקורות הן די חסרות משמעות.

    מעבר לכך שנסיונות לנבא את העתיד הן לרוב עקרות מלחתחילה, באופן ספציפי – חסרים מלא נתונים בכדי לעשות ניבוי כזה. למשל, מה האסטרטגיה של גוגל? הרי זה רק מהלך אחד, שיכול להתחבר או להוביל מהלכים נוספים שישנו לגמרי את המשחק. ומה לגבי טכנולוגיות נוספות שאנו עוד לא מכירים בכלל, ותוך שנה יכולות לשנות את פני הדברים?

    ובאופן עוד יותר ספציפי – אני חשוב שהתגובות כעת מאוד לא מייצגות, יומיים אחרי שדבר כזה מתפרסם, כשעוד הכל בכאוס אפילו למשתמשים הכבדים בטוויטר/פייסבוק וכדומה. אולי בכלל המשתמשים החזקים של באז יהיו אלו שלא משתמשים עכשיו בטוויטר, אבל עכשיו כזה קרוב כל כך הם ינסו את זה?

  6. הבאז של גוגל אולי יהפוך למשהו מעניין בעתיד, אבל הם עשו את כל הטעויות האפשרויות בכניסה.
    1. הם עצבנו את רוב האנשים שחיים אינטרנט. הפלישה לתוך הדואר האלקטרוני, ההפעלה של הבאז מבלי לבקש אישור (והסתרה כמעט מוחלטת של הכיבוי), כל אלו לא עזרו להפוך את הכלי הזה לאהוד.
    2. מצד המשתמשים הפשוטים יש בעיה גדולה יותר. הם לא מבינים מאיפה זה צנח אליהם. אני חושב לדרוש מגוגל כסף על כמות שיחות הטלפון שעשיתי עם חברים וקרובי משפחה שלא הבינו מה לעזאזל קורה להם בתיבה ואיך מכבים את ה”דרק” הזה.

    כרשת חברתית, יש לכלי הזה את כל מה שמפרסמים צריכים ומעט מאוד ממה שמשתמשים צריכים. נכון, עכשיו נוכל לדעת איפה כל החברים שלנו נמצאים, אבל מפרסמים ידעו גם ויפציצו אותנו בעשרות הודעות.

    1. אהלן זיו.
      מעבר לשפה העליזה שלך, אותה אני תמיד נהנה לקרוא, אתה מעלה שלוש נקודות. להם אגיב אחת אחת:
      1) אופן ההשקעה של הבאז עצבן משתמשים קיימים – ת: אני לא יודע מה היה היקף ה”עיצבון”. מצד שני, לא היה להם דרך אחרת. המטרה שלהם (לדעתי) היא להפוך את משתמשי הג’ימייל שלהם לרשת חברתית, השקה של השירות בשלבים הייתה חוסמת אותם מלעשות זאת.
      2) קושי למשתמשים שאינם מיומני רשת – ת: אני מאד מסכים איתך. מאידך, אני חושב שזה שירות שבו גוגל מנסה גם לחנך את הציבור שלה, ולא רק לתת לציבור משהו שהוא חושב שהוא צריך. כמו תשובתי לסעיף הקודם – זה אתגר גדול, ואני חושב שאופן המהלך שלהם היה היחידי האפשרי.
      3) כרשת חברתית, הכלי נותן למפרסמים יותר מאשר למשתמשים – ת: אחד, אני חושב שזו הגזמה (כי כרגע זה לא נותן למפרסמים כלום). ובשלב הבא, אני חושב שהרשת תהיה יותר מפותחת ותציע יותר לנו (וכן, גם למפרסמים).

      ומילה אחרונה – אני לא אוהב שמפרסמים לי לפנים ברמה חסרת תקדים (מה שיקרה באיזשהו שלב עם גוגל). מאידך, זה מה יש, טאף…

  7. פוסט מעולה טל!

    אני באופן אישי עדיין לא הצלחתי לגבש החלטה סופית לגבי באזז משום שמדובר בשעטנז של כ”כ הרבה דברים:
    מצד אחד מדובר ברשת חברתית שתוך יום צברה 175 מליון משתמשים
    מצד שני שילוב של רשת חברתית בתוך האימייל נוגד את המטרה המהותית של האימייל שאמור להיות כלי עבודה (לא מעט טענות עלו בנושא)
    מצד שלישי באזז תוקף אינסוף תחומים שונים, מעדכוני סטטוס (טוויטר כפול ארבע מבחינת משתמשים + פורסקוור \ GoWalla \ Loopt + פייסבוק)
    מצד רביעי עושה רושם שהמוצר בנוי לעילא ולעילא.

    התובנות שלי עד כה הן :

    באזז לא ינצח את פייסבוק בתקופה הקרובה משום שעדיין אין לו את היכולת לייצר את המידע שיש בפייסבוק (קשרים, תמונות, מערכות יחסים וכו’).
    על מנת להוות תחרות אמיתית לפייסבוק יש לא מעט עבודה שצריכה לעשות אם כי ברור שאם לחברה כלשהי בעולם יש היכולת לנצח את פייסבוק זו גוגל.

    מנגד, את טוויטר יש לזה סיכוי לא רע לנצח בעיקר בגלל כמות המשתמשים (175 מליון בג’ימייל לעומת 40 מליון בטוויטר) והדמיון הקונספטואלי שבין השימוש במייל (הודעות שרשרת וכיוב’) לחדשות ועדכונים.

    לגבי הרשתות החברתיות מבוססות המיקום אני חושב שהאיום הראשון עליהן מגיע דווקא מהכוונה של פייסבוק להוסיף רובד של מיקום אך בו בעת אני מסכים שלרשתות הקיימות אין באמת סיכוי אמיתי לשרוד בעיקר משום שאין שם edge טכנולוגי מיוחד ובטח ובטח שלא כמות משתמשים שמהווה חסם לגוגל או פייסבוק ועל כן דינן להכחד.

    לגבי פוטנציאל הצמיחה צריך לחלק זאת לשניים:

    מצד אחד לגוגל יש כ”כ הרבה נדל”ן אינטרנטי שמאפשר לה למנף רשת חברתית כך ששילוב של באזז ביוטיוב לדוגמא יכול להוות סוג של “קילר אפליקיישן” מבחינתה. את האמירה הזו צריך לסייג שביחס לכל המוצרים שלה רק יוטיוב, ג’ימייל ואולי גם גוגל דוקס הם שירותים שממוצע זמן השימוש שלהם הוא גבוה (אך ברור שלא מתקרב לזמן השימוש הממוצע של משתמש בפייסבוק).

    מצד שני הרבה יותר קל בסופו של דבר להרשם לפייסבוק מאשר להרשם לג’ימייל. כמו שאתה בטח יודע, אנשים לא נוטים להחליף את תיבת האימייל שלהם בקלות ולא בכדי יאהו שולטים בתחום האימיילים למרות שיש קונצנזוס על העליונות הממשקית של ג’ימייל.

    ולסיום, אני מסכים לחלוטין עם הניתוח שלך לגבי ארדוורק. באופן בסיסי אני חושב שמדובר בקונספט מבריק!
    אני חושב שגוגל עשו בחוכמה שרכשו את החברה המדהימה הזו בשלב מוקדם (יחסית) ושילוב של מנוע שכזה עם רשת חברתית כמו גוגל באזז יכול להוות את החיפוש החברתי שאנשים דיברו עליו במשך כמה שנים (דלבר, מוהאלו ואחרים).

    1. אהלן עומר, תודה על המחמאות 🙂
      ובעיקר תודה על ההבחנות המצויינות ששיתפת.
      לגבי הקושי שתיארת של אנשים להירשם לשירות אימייל חדש (לעומת ההרשמה לרשת חברתית) – לא חשבתי על זה, ואני מאד מסכים איתך. אני חושב שזה יכול להיות הסיבה למה בימים האחרונים הופצה השמועה שהבאזז גם ישוחרר כשירות עצמאי.

      לגבי האיום על הרשתות החברתיות הקיימות – אני מסכים שאין יותר מקום לאף רשת בערך מלבד פייסבוק (ואולי הבאז), בשלב הנוכחי של המשחק.
      מה שכן, אני נפתח יותר ויותר לחשיבות של רשת חברתית מבוססת נישה. ועבורם, יהיה מעניין מאד לראות מה יקרה בהמשך (בעיקר, לדעתי, מבחינת התממשקות לרשתות הגדולות הקיימות)

      תענוג לחלוק איתך (ועם האחרים) מחשבות 🙂
      טל

  8. אעריץ אותך אם תבדוק כמה מהאנשים שציינת קודם קטלו את טוויטר, (רמז, אני יודע לפחות על שניים מתוך אלו שציינת) וכמה מתוך אלו צייצו את הביקורת על באזז בטוויטר שלהם.

    כנ”ל לגבי האנטי-הייפ שהיה סביב פייסבוק. אני יודע על כמה לא הפסיקו לכתוב על כמה שלא יהיה להם פרופיל שם “ויהי מה”, מאלפי סיבות, וכולם שם.

    הבהרה: אני לא שופט ומכריז אם הבאזז הוא הגאולה החברתית החדשה או לא. אני מרגיש שקטונתי מלהכריז הכרזות נוקבות. יחד עם זאת, אני בהחלט נוטה לפרגן לחוויה הזו (שבינתיים הספקתי להנות ממנה במכשיר הנייד שלי בלבד).

השאר תגובה