"סדרי גודל ביקום 2" – עכשיו בתירגום לעברית! (ומחשבות על שיתופי פעולה ברשת)

החדשות: האפליקציה באוויר (ובעברית)!

לפני כשבוע העליתי פוסט שבו ביקשתי מכם לבוא ולעזור לי לתרגם את אפליקציית הרשת "סקאלת היקום 2". מדובר באפליקציה שמאפשרת לסייר בין חפצים בגדלים שונים, החל מאטום ועד גלקסיות, ובדרך אמבות ומגדל אייפל.

האפליקציה עלתה לאוויר וניתן לראות אותה כעת בקישור כאן.

אפשר גם להטמיע אותה בפוסט אצלכם בבלוג (הנה הטקסט שצריך בשביל להכניס את הסרטון לבלוג שלכם), וככה זה נראה (פשוט לחצו על "עברית" כדי לראות את הגירסה העברית):

You need a more recent version of Adobe Flash Player.

אני שמח לבשר לכם שהפרוייקט זכה להצלחה מסחררת!
תוך פחות משבוע תורגם כמעט כל המסמך (נשארו במסמך כמה פיסקאות לא מתורגמות, אתם מוזמנים לקפוץ למסמך ולתרגם אותם, או לראות אם יש משהו שדורש תיקון).

הגירסה שיש כרגע באוויר לא כוללת את התירגום הכי עדכני, אבל יש מספיק עברית כדי לראות שזה "באמת קורה". המפתח של האפליקציה אמר לי שהוא יעדכן את קובץ העברית באפליקציה בזמן הקרוב (אני מנחש שזה יהיה עד שבוע מהיום).
הגירסה שיש כרגע באוויר כוללת תירגום של למעלה מ- 95% מהטקסט. האפליקציה תתעדכן עוד בהמשך עם התירגום המלא 🙂

הזמנה לשיתופי פעולה נוספים

אם אתם מעוניינים לעזור לתרגם את המערכת לשפות אחרות (כמו, לדוגמא, ערבית או רוסית), או שיש לכם רצון לשפר את התירגום יותר, או לעשות איתו משהו מכניב אחר שלא חשבתי עליו. אתם מוזמנים

הרוב המוחלט של הכניסות (כ- 700 כניסות) לפוסט שפירסמתי היו דרך פייסבוק (500 ומעלה), כפי שניתן לראות מגוגל אנליטיקס:

מתוך אותם 700 מבקרים, כ- 157 איש המשיכו למסמך התירגום (לפחות, כי יכול להיות שהגיעו למסמך אנשים גם דרך הפייסבוק):

הדרך שבה פירסמתי את הפוסט הייתה לתת את הקישור אליו על הקיר שלי, ועל הקיר של כמה חברים שידעתי שיהיו מעוניינים להשתתף בפרוייקט (זה מהלך מסוכן, שכן אם אני מפרסם את זה אצל חבר שלא מתעניין בפרוייקט – קיים הסיכון לעשות sociale-spam, משהו שאנחנו מ-א-ד רוצים להמנע ממנו.)

אחת הקהילות המתהוות שעזרו לי לקדם את הפרוייקט היא קהילת הספקנים בישראל (אליה אני משתייך בגאווה). זוהי קבוצה של אנשים אשר שואפים לקדם חשיבה (וספקנות) מדעית. ומה יותר מתאים מאשר פרוייקט כמו זה שמזכיר לכולנו שהעולם מדהים (גם מבלי שצריך שיהיו בו דרקונים ופיות. אפילו שדרקונים ופיות זה מגניב). כדי להכיר את קהילת הספקנים יותר, המקום לבקר הוא הגוגל-קבוצה שלנו, תצטרפו ותגידו שלום 🙂

על למה הפרוייקט "הצליח"

לדעתי, הסיבה העיקרית לכך שהפרוייקט הצליח היא פשוט כי מדובר בפרוייקט מגניב (תבקרו בדף האפליקציה כדי להבין למה אני מתכוון).

והסיבה השניה היא שהפעילות של התירגום היא כייפית. כפי שכתבה לי ידידתי (פראפרזה על משהו שכתבה קרן): "נכנסתי רק כדי לתרגם כמה ווירוסים, ופתאום מצאתי את עצמי מתרגמת עוד ועוד. זה ממש ממכר!"

על "ביזור תירגומים", או: למה הפרוייקט הזה הוא *לא* דוגמא ל-crowd sorcing!

כשדיברתי על זה עם חברי הטוב אייל סלע (a.k.a: one of the real web experts out there)
הוא שאל אותי "אבל למה זה בעצם עובד?! הרי יש כל כך הרבה דרכים שבהם זה יכול להכשל. אנשים יכולים למחוק את המסמך בטעות, או לתרגם רע, או להוריד פסיק במקום הלא נכון. או אפילו לשבש את הטקסט בכוונה, למה זה לא קרה?"
הפליאה של אייל הייתה מוצדקת. הרי מה שעשיתי היה לפתוח מסמך-גוגל בשביל שאנשים יערכו אותו. המסמך הוא אסופה של הרבה פיסקאות, שחייבים לשמור על הסדר שלהם, ועל הפסיקים וגרשאים במקום (כדי שהאפליקציה תוכל אחר כך להשתמש בה). אומנם יש מעקב אחר גירסאות, ואפשר היה לחזור אחורה. אבל באופן כללי, זה גן עדן לטרולים ולשגיאות תמימות.

התשובה לכך היא שהפרוייקט הזה מדגים את ההבדל בין crowd sourcing (מיקור המונים, עליו ארחיב מיד) למול משהו שאייל ואני החלטנו בשיחה לקרוא לו friend sourcing (מיקור חברים):

מיקור המונים (הסבר מויקיפדיה) – הוא הפנייה של ביצוע משימה או משימות, אשר לרוב היו מתבצעות בידי עובדי חברה או עובדים מטעמה, לביצוע על-ידי קהל גדול ("המונים").
אחת הדוגמאות היפות ביותר למטלה הזו היא הפרוייקט ר-קאפצ'ה. כתבתי בזמנו על איך גוגל משתמש בפרוייקט הזה כדי לקודד אינספור ספרים סרוקים לשפה שמחשבים יכולים לקרוא.

האיש שהמציא את ר'-קאפצ'ה העלה לאחרונה סרטון מצויין (רק 16 דקות) על הרעיון של ללמד אנשים שפה זרה באמצעות זה שנותנים להם לתרגם טקסטים. ודרך תהליך הלימוד, האנשים לומדים (בחינם) את השפה, והרבה טקסטים יתורגמו בין שפות (לדוגמא, תדמיינו שאפשר כך לתרגם את כל ויקיפדיה האנגלית לעברית, דרך התהליך שבו אנשים ילמדו אנגלית…)
הנה הסרטון בו המפתח, לואיז ון האן, מספר על הפרוייקט:

מיקור המונים לעומת מיקור חברים

הסוגיה היא שכדי לפתח מערכת טובה למיקור המונים, חייבים לבנות אותה כך שהיא תהיה יציבה לשגיאות. כי אם נותנים להמון אנשים לבצע משימה, באופן סטטיסטי, חלקם יפשלו ויעשו בלאגן (בטעות, או לעיתים בכוונת זדון). חייבים לבנות את המערכת כך שהיא תהיה אמידה לנסיונות של מעט אנשים לפגוע במערכת לשאר המשתמשים.
עם זאת, מערכת כזו חייבת להיות יחסית מובנה, וזה גם אומר ש"תוכנות מדף" (כמו גוגל-דוקס) לא יתאימו עבורה, היות ותוכנות מדף לרוב מאפשרות יותר מידי חופש פעולה למשתמשים.

המסקנה מכל זה היא שפרוייקט התירגום של "סדרי גודל ביקום 2" לא היה יכול להתבצע באמצעות "מיקור המונים".
אבל, הוא כן היה יכול להתבצע באמצעות "מיקור חברים". הכוונה פה היא לפרוייקט אשר משווק רק למעגל הראשון והשני של החברים שלי, אנשים עליהם אני סומך (או שהחברים שלי סומכים עליהם). כאשר הפרוייקט מגיע לקהל הזה, מובטח לי שהאנשים יעשו מאמץ כנה לעזור (או לפחות, לא לפגוע) במייזם.

מיקור-חברים זה מה שאנחנו עושים כשאנו מארגנים מסיבת "תביאו את האוכל של עצמכם". זה לא פרוייקט שאפשר להעלות את הסקאלה שלו לאלפי אנשים, אבל כל עוד מדובר בכמה עשרות (או אפילו מאות), המערכת מתפקדת.

התחלה של פרוייקט מיקור חברים הופך אתכם לסוג של "מנהיגי שבט" קטנים (במשמעות של להוביל אנשים בפרוייקט מסויים). סביב פרוייקט מיקור חברים, אפשר לדמיין התחלה של התאגדות חברתית דרך האינטרנט. אבל גם אם הפרוייקט לא יזלוג מחוץ למעגל החברים שלכם, עדיין עשיתה משהו שתרם לחבריכם, ולכם.

מוסר ההשכל: מיקור חברים ואתם (friend sourcing and you)

מוסר ההשכל של הפרוייקט הזה איננו שאפשר לפתוח גוגל דוק, לשתף אותו עם אלפי אנשים – ושיהיה שיתוף פעולה פורה. מרגע שתתרחקו מידי ממעגל החברים שלכם אני מנחש שצרות יתחילו להגיע. פרוייקט שדורש אלפי אנשים בשביל שהוא יעבוד, צריך מערכת חזקה בשביל להתמודד עם שגיאות (לדוגמא, ויקיפדיה)

אבל, באמצעות הכלים הנגישים של היום (גוגל-מסמכים, פייסבוק, וכן הלאה), כל אחד מכם, הקוראים היקרים שלי, יכול לפתוח פרוייקט "בינוני", אשר השלמתו יכולה להתבצע באמצעות מאות חברי-הפייסבוק שלכם. בזכות הטכנולוגיות הנוחות של היום, לפרוייקט שלכם יש תקווה להתממש.

אל תחשבו על להקים פרוייקט אחד למאות אלפי אנשים (כמו ויקיפדיה לדוגמא). תחשבו על זה שאלפי מכם יקימו אלפי פרוייקטים, כל אחד יבוצע על ידי עשרות חברים. אבל התוצאה שלו תהיה עולם מגניב ביותר עבור כולנו.

העתיד כבר כאן, להתראות בעתיד…

איך להזמין את כל החברים לאירוע בפייסבוק

היום הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי את כל חברי בפייסבוק לאירוע. אני מחשיב את האופציה הזו כ"אופציית יום הדין" אשר יש להשתמש בה רק בהזדמנויות מאד מיוחדות (כמו השימוש בסימני קריאה בתוך משפט!).

המוטיבציה שלי היא לתת כלים לאנשים בשביל אקטביזם חברתי לצורך מימושו של תסריט להתאגדות חברתית בישראל (עליו כתבתי ב- 2007), בהיקף גדול מזה של מחאת האוהלים של 2011.

אז איך תזמינו את כל חבריכם לאירוע שבפייסבוק?

אם אתם משתמשים בדפדפן כרום של גוגל, תוכלו להתקין את התוסף המצויין invite-all אשר יוסיף כפתור "select all" בזמן הזמנת חברים. לצורך שימוש יש להתקין את התוסף, להכנס לדף האירוע בפייסבוק, ללחוץ על הכפתור, ולהמתין (התוסף יגלול עד לתחתית רשימת החברים שלכם על מנת שכל הרשימה תוצג, ואז יסמן את כולם).

הערה, אם אתם משתמשים בתוסף אחר, תוודאו שהוא לא מכניס לכם קוד זדוני למחשב. ובכל מקרה, רצוי לכבות את התוסף ביומיום.

זהו, כעת נותר רק להוסיף הודעה אישית (רצוי עם התנצלות/הסבר למה השתמשתם בכלי יום הדין הזה), ללחוץ על כפתור ההזמנה ולחזור לעיסוקינו.

מיגבלות שפייסבוק מציב

לפני שנסיים נציין שפייסבוק הקשה באחרונה את מערכת הזמנת החברים לאירועים והציב שני מחסומים. הראשון הוא פשוט, והשני לא:

  1. קאפצ'ה – אם תזמינו הרבה חברים. ייתכן ופייסבוק יתן לכם לכתוב שני מילים מתוך צילום מחורבש של טקסט, כדי להוכיח שאתם בני אדם ולא רובוטים. זה צפוי לקרות, תבצעו זאת – ואז המשלוח יבוצע ללא בעיה.
  2. מניעת המשלוח – במקרים מסויימים (כנראה של אירועים עם מעט אנשים יחסית, או אירועים צעירים – עוד לא ברורה הלוגיקה לחלוטין), פייסבוק חוסם את האפשרות להזמין את "כל" חבריכם במכה אחת. במקרה כזה מה שנותר לכם לעשות הוא להזמין (בערך) 30 איש בכל מכה. מבעס, אבל ככה זה. אם מישהו מכם מתכנת מוכשר שרוצה לפתור זאת – עליכם להרחיב את הפתרונות ממעלה כך שיבחרו באקראי 30 אנשים בכל לחיצת כפתור… (אפשרות לזכור כבר מי נבחר תהיה בונוס מבורך)

בהצלחה!

מי רוצה לשוחח באינטרנט? בין תשישות-רשת לפרדוקס הבחירה

ניב ליליאן פירסם את "היכן שזקני השבט הולכים למות" פוסט נוגע ללב על זמן ושינוי.
בפוסט, ניב מתייחס לתופעה של אתרי אינטרנט וותיקים (עין הדג, רשימות, האייל הקורא) שאספו לתוכם תריסרי גולשים אשר הגיעו לבקר ושוחחו האחד עם השני, תופעה שבתקופה האחרונה מגיעה לסיומה.

אז עם מי נשארנו?
יש את אתרי הפורומים השונים (תפוז, כך אני שומע, עדיין פעיל). יש את ויקיפידיה העברית, אשר יש שיערערו על האם תרבות הדיון שם נעימה למבקר החדש, אך כך או אחרת היא חיה ונושמת(ראו את השיחה סביב מחיקת הערך "ענת קם". ולאחריו דף השיחה על כתיבת הערך ענת קם)

ומה עוד? ים של בלוגרים. מספר תגובות פה ושם, אבל ללא שיחה.

רגע, שכחנו עוד מישהו לא? רשתות חברתיות. טוויטר, פייסבוק וגוגל-באז.
ואיך תרבות הדיון שם?
בטוויטר – בעייתי (140 תווים למסר, זה נשמע מפתה – אבל בואו נודע על האמת, זה מקשה על דיון מעמיק…).
בגוגל באז – עוד לא ברור שתפס מספיק תשומת לב ציבורית (למרות שכאשר יש דיונים שם, הם לא רעים בכלל)
בפייסבוק – אני לא יודע, לא שמתי לב מתוך כמות ההזמנות לקבוצות ואירועים פיקטיביים שרק זיהמו לי את תיבת הדואר.

הטענה של ניב (אם הבנתי אותה נכון) היא שעם השנים קיבלנו עוד ועוד (ועוד!) אפשרויות לשוחח. אבל השיחה ברשת פוחתת. האם זה באמת קורא?
בשביל לענות ברצינות, צריך היה לאסוף נתונים ולנתחם.
אבל באינטואיציה – אני חושד שניב צודק.
ולמה זה קורה?
לדעתי – בגלל תשישות-רשת מצטברת של אנשים רבים, בשילוב עם "פרדוקס הבחירה".
להסבר מקיף על פרדוקס הבחירה, הנה הרצאתו המרתקת של בארי שוורץ בטד:

מה אתם חושבים על זה?
רוצים לפתח על זה כאן דיון? (ואם לא, אז בעצם, למה לא?)

גוגל באז – סיכום מה שנכתב על זה ברשת (ולאן לדעתי זה הולך)

גוגל השיקו את "גוגל-באז". מטרתי במאמר זה היא לסכם את שלל המאמרים שמצאתי ברשת על השירות החדש ולגבש הסבר על מה קורה פה ולאן זה (לדעתי) הולך.

סיכום בפיסקה: גוגל ביצעו מהלך מבריק, שנותן להם סיכוי להיות המובילים בשוק העתידי של חיפוש ופירסום מקוון. וכעת אני אסביר מדוע.

*  *  *  *

(בקצרה) מה זה גוגל-באזז: זהו שירות המאפשר למשתמשי ג'ימייל לבצע עידכוני סטטוס ל"חבריהם" (מתוך אנשי הקשר של ג'ימייל). לכלול בעידכוני הסטטוס הרבה סוגים של מידע (טקסט, תמונות, אודיו, סרטים, מיקום). הסטטוסים יכולים להישאב ממקורות קיימים (נאמר, הטוויטר או הבלוג שלכם) והחברים שעוקבים אחריכם יכולים להגיב לסטטוסים ולהמליץ עליהם לחברים אחרים. אפשר להשתמש בשירות מהמחשב או מהסלולרי.
עידכון (טיפ): באפשרותכם ליצור באז חדש על ידי משלוח אימייל אל: [email protected] (תודה לניב קלדרון על הטיפ)

הנה סרטון (קצר) המדגים את הנאמר:

עוד המלצונת: הדס אדלר יצרה סרטון (בעברית) המסביר כיצד להשתמש בגוגל באז. וגם גאדג'ט גורו פירסם אחלה פוסט המסביר על השימוש בגוגלבאז.

הדברים הרעים שחושבים ברשת על גוגל באז

חיפוש זריז בבלוגוספירה הישראלית העלה שלל מאמרים. הרבה מהפוסטים היו שליליים. בלוגרים חוששים מעודף רעש, מפלישה לאימייל שלהם ומאובדן נוסף של פרטיות:

  • יובל דרור כתב ב "גוגל מציגה: אתם מטומטמים" – "ההשקה של באז היא עבורי אירוע מכונן כיוון שהיא ממחישה בצורה חדה כתער עד כמה הראש שלי מתפוצץ מרעש דיגיטלי, חסר פשר, חסר משמעות, חסר תוחלת, חסר סדר." (זאת במקביל לפוסט הומוריסטי עם רעיונות לרשתות חברתיות חדשות שגוגל יקימו, כגון: גוגל פגז, גוגל נאנז, גוגל מופז, גוגל דאז, גוגל ארגז, גוגל שימפאנז וכן הלאה והלאה)
  • ניב קלדרון כתב ב "גוגל באזז- חוויית משתמש ומחשבות" – "[בבאזז]…כל דבר שקורה בהווה מגיע לנו למייל שהוא סוג של המעוז האחרון של התקשורת הקונבנציונלית, הבאזז מכניס את העולם החברתי החדש למעוז "מדורת השבט" האחרון [(האימייל)]"
  • רויטל סלומון כתבה ב"יאללה, תן גז, גוגל באז" – "כל מה שתעשו, כל נאד שתתקעו ברשת או באתר גוגל כלשהו, יפורסם לרשימת עוקבים בלתי הגיונית בעליל, שגוגל ייצרה במיוחד בשבילכם, על פי מאפיינים לא ברורים ומטרידים."
  • אורלי בראון כתבה ב"הרשת רוחשת. הבאז, הגוגל והבלבול" – "אז מה הפחיד אותי בבאזז? שפתאום המקום הכי פרטי שלי והכי חשוב לי הופך להיות סוג של פלטפורמה חברתית, שאני אפסיק לזכור איפה רשמתי מה ואיזה תגובות (כבר קורה), שאני לא אהיה בטוחה מה מופיע ומה לא ובקיצור בלבול…"
  • הבלוגר דור (וגם אחרים) כתבו פוסט על כיצד לכבות את הבאז (לוחצים על הלינק קטן בתחתית ה- Gmail שאומר "כבו את הבאז" או "turn off buzz").

הקונטקסט

אבל במקביל למחשבות הכפירה בשירות החדש של גוגל, הבלוגרים גם מביאים את ההקשר הרחב יותר של התופעה. גל מור שואל "האם GOOGLE BUZZ יהרוג את טוויטר?" (ובעצם, גם פייסבוק), ניב מדבר על אותו הדבר בפוסט שלו ועל כך גם מדברים מורן בר ויניב פלדמן בפוסט "ה-Buzz של גוגל מאיים להשתלט על הזירה החברתית". אבל בעיני שני הפוסטים הכי חשובים הגיע דווקא מהבלוגוספירה העולמית. הראשון הוא הפוסט של טקקרנצ' "Google Acquires Aardvark For $50 million" והשני הוא "Google Buzz: "Are You at Work? How About a $.99 Big Mac From McDonald's, Three Blocks Away?""

איך כל הפוסטים הללו (ואחרים) משתלבים יחד?

באופן הבא: באמצעות שיחרור הגוגל-באז, גוגל ביצעה מהלך אסטרטגי מרכזי שיאפשר לה להפוך את בסיס משתמשי הג'ימייל שלה ממשתמשים נפרדים לרשת חברתית. כבר כעת יש לגוגל את המידע, אבל על ידי יצירת הגוגל-באז, גוגל מעניקה לעצמה את הלגיטימציה להשתמש במידע על הקשרים החברתיים בין המשתמשים בג'ימייל, עבור השירותים האחרים שלה. המידע החברתי על המשתמשים (בשילוב עם שלל פיט'צרים נוספים של גוגל באז) יאפשר לגוגל להרחיב את עצמה מחברת פירסום שהוא מבוסס "תוצאות חיפוש" או "מבוסס תוכן", לחברת פירסום שיכולה להציע פירסום "מבוסס מיקום" והכי חשוב "פירסום מבוסס שאלות" ו-"פירסום מבוסס אנשים".

הנה ההסבר: חייבים לזכור שגוגל היא חברת פירסום. הכסף שמניע את גוגל מגיע מפירסום (גוגל-אדוורדז) בתוצאות החיפוש של אנשים במנוע החיפוש "גוגל". כך גוגל מציעה "פירסום מבוסס תוצאות חיפוש". אבל גוגל הבינה שאם הם יישארו רק במנוע החיפוש שלהם, הם ייעלמו.

זה למה גוגל הרחיבה את הפירסומות שלה לתוך רשת השותפים של גוגל (כך בלוגים, כמו בלוג החומוס לדוגמא, מקבלים כסף דרך גוגל-אדסנס). גוגל אדסנס נותנת ליוצרי התוכן להציב אצלם פרסומות ולמפרסמים היא מאפשרת לעשות "פירסום מבוסס תוכן". אבל זה לא מספיק.
בשלב הקרוב, גוגל רוצה לתת לנו "פירסום מבוסס מיקום". לגוגל יש את גוגל-מפות (שירות המפות של גוגל), גוגל אנדרואיד (מערכת הפעלה, קוד-פתוח, לטלפונים סלולרים) וגוגל-פון (מכשיר סלולרי בחסות גוגל). אז מה חסר להם? לדעת את המיקום שלנו כרגע. ואיך הם מתכננים לעשות את זה? באמצעות הגוגל-באז. הגוגל באז מאפשר לאנשים ליצור הודעות סטטוסים מהמכשירים הסלולריים שלהם, ביחד עם תיוג (אוטומאטי) של המיקום שלהם בזמן יצירת הסטטוס. זה מאפשר, לדוגמא, לראות את הסטטוסים (של ה"חברים" שלנו) שנמצאים סביב מקום כלשהו. כדי לראות מה זה אומר, צפו בסרטון הבא:

אבל מה שזה בעצם אומר, הוא שגוגל תוכל להציע למפרסמים "פירסום מבוסס מיקום". כלומר, ליצור פרסומת (דרך גוגל אדוורדז), שתעלה כל פעם שמישהו מגיע לאיזור מסויים (והרי גוגל יודעים זאת, כיוון שהם אמרו להם היכן הם נמצאים דרך גוגל-באז).

עד כאן זה מה שכולם דיברו עליו. אבל יש עוד מרכיב אחד בסיפור, שהוא חשוב לא פחות (ואף יותר) מהקודמים: "חיפוש מבוסס שאלות". הדור הבא של חיפוש (ואני אומר את זה כמשתמש, לא ברמת התיאוריה) הוא חיפוש מבוסס שאלות (שאנשים אמיתיים עונים עליהם). כבר ישנו אתר אינטרנט (עם 90,000 משתמשים) שמאפשר זאת – קוראים לשירות הזה Vark.com (אדווארק או ווארק בקיצור). מדובר במנוע חיפוש שמאפשר לכם לשאול שאלה (האתר מתייג לאיזה נושאים השאלה קשורה) ואז האתר ימצא עבורכם מישהו (ברשת החברים המורחבת שלכם) שיענה לכם על השאלה (תודה לאייל סלע על שגילה לי את האתר הזה לפני כמה חודשים). ואת השירות הזה (כך פורסם היום) גוגל קנו!

השירות של אדווארק נשען על רשת חברתית של אנשים. כדי לאפשר לגוגל להכניס את (200 מליון) משתמשי הג'ימייל שלה לתוך אדווארק, היא קודם הייתה חייבת להפוך את ג'ימייל ל"רשת חברתית פתוחה" (דהיינו כזו שבה יש הצהרה רישמית שלנו, עם וויתור על פרטיות, על מיהם החברים שלנו). מרגע שגוגל פתחו את גוגל-באז, הדרך בשבילם פתוחה (לאחר שהאבק ישקע ואנשים יתרגלו לממשק והכל), לשלב לתוך הגוגל-באז את אדווארק. המשמעות של זה היא תוספת של (עד כ-) 200 מליון משתמשי ג'ימייל למנוע החיפוש, מבוסס אנשים, הגדול ביותר שנוצר אי פעם. מה שיאפשר לגוגל לשלב את הפירסומות שלה בתוך מנוע חיפוש מבוסס שאלות. זה מדהים!

והדבר הכי מדהים (שבערך כולם מבינים), זה שמרגע שגוגל שולטים ב"רשת חברתית" (דהיינו גוגל-באז), הם יוכלו להציע למפרסמים "פירסום מבוסס אנשים". במשמעות של – פרסם רק לאנשים מעל גיל X, זכרים, בעלי סוג פרופיל חברים כזה וכזה, בעלי הרגלי עבודה כאלה וכאלה, וכו' וכו'.

לאן זה מוביל את כולנו – עולם (כמעט) נטול פרטיות (למול גוגל, או חברה אחרת שתשיג אותה בסיבוב). הרבה יותר נגישות למידע ולאנשים. הרבה יותר צורך בניהול מידע, ניהול זמן, תיעדוף מטרות ומציאת פרופורציות בחיים.

כמו שעלה בשיחה שלי עם אחייני אוריאל (שבין שאר מעלותיו הוא חוקר תרבות מבריק), בספר 1984 פחדנו שהממשלה תהפוך לאח הגדול. ופתאום מצאנו את עצמנו בעולם שבו חברות מסחריות, ואנחנו (כהמון) נהפכנו לאח-הגדול של עצמנו…

עידכון: ושלא יהיה צל של ספק, גוגל מאנדקס שיחות Google Buzz

הנה סרטון קלאסי (Epic 2015) שמדגים חזון עתידי (וקצת מפחיד) של כמות הכוח שגוגל הולכת לצבור בשנים הקרובות (ישנם עוד לפחות שלושה סרטונים בעלי אופי דומה. אולי נפרסם את כולם ביחד מתישהו…):

והערות קטנות לסיום:

חדירה: אני חושב שהגוגל-באז מציג את קונספט הסטטוסים לאנשים שאינם משתמשים בטוויטר או בפייסבוק.

תחרות: אני חושב שהגוגל-באז יכול (תאורתית) למחוק את טוויטר. והוא יהווה תחרות לפייסבוק (שבדיוק משיקה שירות אימייל משל עצמה שיתחרה בג'ימייל). בעיקר בהתחשב שלגוגל יש את גוגל-חבר-חבר (שמחברת את הרשת החברתית של גוגל בתוך אתרי אינטרנט ובלוגים אחרים), ו- API לגוגל-באז.

יהיה מעניין!

התכוננו למהפכת הוורדפרס הגדולה ביותר בישראל – האתר "רשימות" מתבזר לוורדפרס!

כפי שוודאי שמתם לב אינני כותב הרבה לאחרונה, זאת מתוך רצון עיקש שלי לסיים פרוייקטים פתוחים וכך לאפשר לעצמי להתקדם בעבודת התזה שלי. אך החדשות שנודעו לי כעת הן משמעותיות מידי מכדי לא לחלוק אותן עם כולכם.

כעת נודע לי על התוכנית החדשה לביזור האתר רשימות!

והנה התוכנית (ובסופה פרשנותי):

לאחר מחשבות והתלבטויות הבנו דבר פשוט: מאחר והמערכת הטכנולוגית של הפרויקט זקוקה כולה להחלפה, הרי שהערך האמיתי של הפרויקט מצוי בשילוב בין:

א. התוכן של בעלי האתרים (ששייך, על פי הסכם המשתמשים, לבעלי האתרים והוא באחריותם הבלעדית)

ב. התפיסה/הקונספט של הפרויקט: מותג תוכן המחבר בין כותבים וקוראים ונותן להם זירה בעלת אופי ממוקד (כותבים מנוסים ומומחים בתחומם) למצוא בה אלו את אלו.

מתוך תפיסת העולם הזאת התפתח הרעיון לפרויקט שאנחנו מכנים "דף חדש" והוא, למעשה, פרויקט של ביזור "רשימות".

וכך הפתרון יתבצע:

  1. בשבועות הקרובים תושלם כתיבת כלי ייצוא תכנים, שאילן גליני עובד עליו עם תמיכה, בהתנדבות, מדביר וולק (אושיית תוכן ופיתוח ווב ולשעבר עורך "נענע"). הכלי הזה יאפשר לכותבים לייצא את תכני האתר שלהם (כולל התגובות) ולייבא את התוכן לתוך wordpress.
    למי שלא מכירים, וורדפרס היא מערכת ניהול בלוגים בקוד פתוח הפופולרית בעולם. היתרון הוא שמערכת זאת פועלת גם באופן עצמאי כשהיא מותקנת על גבי שרתים, וגם במסגרת אתרים שמפעילים אותה עבור המשתמשים (אתר "בלוגלי" הוא דוגמא לאתר כזה בעברית,
    wordpress.com הוא דוגמה לועזית).
  2. לאחר השלמת פיתוח הכלי נעבור לשלב ה"הגירה":

א. כל בעל אתר יחליט האם הוא רוצה לדאוג להתקנה של וורדפרס על שרת אחסון משלו (תהליך קצת יותר מסובך טכנולוגית, אבל שעלותו סבירה) או להצטרף לאחד השירותים שמפעילים את הפלטפורמה עבורו ומספקים אחסון.

ב. לאחר שיש לכותב פלטפורמה מוכנה הוא יוכל לייבא לתוכה את התכנים שיוצאו בעזרת הכלי שנפתח.

ג. לאחר ייבוא התכנים, למעשה, יהיה לכותב אתר חדש ומתפקד בכתובת חדשה עם כל התכנים של האתר שהיו במערכת ניהול התוכן רשימות.

ד. אנחנו יודעים שרבים מכם אוהבים את המראה של אתר רשימות, ולכן עבור כותבים שמעוניינים לשמור על המראה של האתר שלהם ברשימות, אנחנו נספק "ערכת עיצוב", שירדן שוקד על הכנתה, שיכולה לשמור על הסגנון הגרפי הנוכחי.

ה. מאחר והרב המוחץ של בעלי האתרים אינם אנשים טכניים, נפעיל צוות מתנדבים מקרב קהילת הוורדפרס בישראל שיעזור לבעלי האתרים לעבור לכתובות החדשות שלהם. למשתמשים מנוסים הקמת בלוג וורדפרס לוקחת בין עשר דקות לחצי שעה ואם כל מתנדב יאמץ מספר כותבים, התהליך יושלם בקלות תוך שבועיים-שלושה.

ו. כותבים שיסיימו לעבור ישאירו באתריהם ברשימות פוסטים עם לינק ולבחירתם יוכלו לפרסם ברשימות עדכונים והפניות עד שכל בעלי האתרים יסיימו את ההגירה.

  1. לאחר סיום שלב ההגירה, תסגר המערכת הטכנולוגית שלנו ותוחלף במערכת מבוססת רסס שתומכת רק בעמוד הראשי. מערכת זאת תמשוך עדכונים מתוך האתרים החדשים ותציג אותם בפורמט עמוד הבית של רשימות. התוצאה תהיה שקוראים עדין יוכלו להגיע אל האתרים ואל עדכוני התוכן שלכם בדרך הישנה, ולמעשה עמוד הבית של רשימות כמרכז של תוכן ימשיך לחיות כמעט ללא שינוי. (תצטרכו לעדכן את הקוראים שקוראים אתכם דרך רסס בכתובת החדשה).
  2. משתתפים עתידיים שמעוניינים להצטרף לפרויקט רשימות ימשיכו לפנות כרגיל, אבל בהבדל המהותי שהם יקימו בלוגים בכוחות עצמם, בכל מקום שרק ירצו, ועם הצטרפותם ייכללו עדכונים מהאתר שלהם בעמוד הראשי של רשימות.
  3. לא תהיה מחויבות להשתמש בערכת העיצוב של רשימות אבל כדי להשתתף, לכל הפחות יצטרכו להפנות בלינק לעמוד הראשי של הפרויקט (נספק "באנר" קטן, לבעלי העיצובים העצמאיים).
  4. אנחנו נשתמש בבלוג המערכת (שיעבור גם הוא לכתובת חדשה) כדי לחלוק אתכם טיפים לשימוש בוורדפרס ותוספים שיכולים לשפר את חווית השימוש שלכם.

ההודעה התמימה הזו של רשימות (אשר פורסמה ב- 17.11.09 ועד כה גררה 102), היא להערכתי הדבר הכי משמעותי שיקרה בקהילת הוורדפרס בישראל (כנראה שאף יותר מוורדקמפ 2007 וורדקמפ 2008).
הנה כמה מהמשמעויות המיידיות שאני מזהה:

להמשיך לקרוא התכוננו למהפכת הוורדפרס הגדולה ביותר בישראל – האתר "רשימות" מתבזר לוורדפרס!