מי רוצה לשוחח באינטרנט? בין תשישות-רשת לפרדוקס הבחירה

ניב ליליאן פירסם את “היכן שזקני השבט הולכים למות” פוסט נוגע ללב על זמן ושינוי.
בפוסט, ניב מתייחס לתופעה של אתרי אינטרנט וותיקים (עין הדג, רשימות, האייל הקורא) שאספו לתוכם תריסרי גולשים אשר הגיעו לבקר ושוחחו האחד עם השני, תופעה שבתקופה האחרונה מגיעה לסיומה.

אז עם מי נשארנו?
יש את אתרי הפורומים השונים (תפוז, כך אני שומע, עדיין פעיל). יש את ויקיפידיה העברית, אשר יש שיערערו על האם תרבות הדיון שם נעימה למבקר החדש, אך כך או אחרת היא חיה ונושמת(ראו את השיחה סביב מחיקת הערך “ענת קם”. ולאחריו דף השיחה על כתיבת הערך ענת קם)

ומה עוד? ים של בלוגרים. מספר תגובות פה ושם, אבל ללא שיחה.

רגע, שכחנו עוד מישהו לא? רשתות חברתיות. טוויטר, פייסבוק וגוגל-באז.
ואיך תרבות הדיון שם?
בטוויטר – בעייתי (140 תווים למסר, זה נשמע מפתה – אבל בואו נודע על האמת, זה מקשה על דיון מעמיק…).
בגוגל באז – עוד לא ברור שתפס מספיק תשומת לב ציבורית (למרות שכאשר יש דיונים שם, הם לא רעים בכלל)
בפייסבוק – אני לא יודע, לא שמתי לב מתוך כמות ההזמנות לקבוצות ואירועים פיקטיביים שרק זיהמו לי את תיבת הדואר.

הטענה של ניב (אם הבנתי אותה נכון) היא שעם השנים קיבלנו עוד ועוד (ועוד!) אפשרויות לשוחח. אבל השיחה ברשת פוחתת. האם זה באמת קורא?
בשביל לענות ברצינות, צריך היה לאסוף נתונים ולנתחם.
אבל באינטואיציה – אני חושד שניב צודק.
ולמה זה קורה?
לדעתי – בגלל תשישות-רשת מצטברת של אנשים רבים, בשילוב עם “פרדוקס הבחירה”.
להסבר מקיף על פרדוקס הבחירה, הנה הרצאתו המרתקת של בארי שוורץ בטד:

מה אתם חושבים על זה?
רוצים לפתח על זה כאן דיון? (ואם לא, אז בעצם, למה לא?)

7 תגובות בנושא “מי רוצה לשוחח באינטרנט? בין תשישות-רשת לפרדוקס הבחירה”

  1. לפי דעתי להיפך; לא רק שעולם השיחות התרבותיות תופס תאוצה,אלא הוא גם ניהיה איכותי יותר. בזמן האחרון עולם הבלוגינג תופס תאוצה רבה- וכאשר הבלוגר שיוצר את השיחה מסיים לכתוב את הפוסט-התגובות יכולות להיות קצת יותר “שטחיות” וניתן לדון בתגובות. אבל כשהשיחה ממש מעוררת עניין-בלוגר אחר מקדיש לזה פוסט. וזה יוצר שיחה תרבותית ברמה וובית שלא הכרנו.

    1. אני שואל את עצמי האם זה עניין של התאמה למדיום חדש.
      לדוגמא, בתחום שממנו אני מגיע (סטטיסטיקה), אני רואה הרבה אנשים (מבוגרים משהו) שהתעקלמו נהדר לעולם הפורומים, ויודעים לקיים דיונים מאד פורים שם.
      לעומת זאת, לחלקם יש בלוג, אבל הדיונים סביב הבלוגים שלהם (ובין הבלוגרים), הם לרוב יותר דלילים. ואני שואל את עצמי האם זה כי הם עוד לא הפנימו מה ניתן לבצע בפלאטפורמה.
      זמן יאמר…

  2. יש כמה סיבות לכך שהשיחה פחתה כיום ברשת, או ליתר דיוק שהיא התפצלה לרסיסי שיחות שמפוזרות בכל רחבי הרשת, ואני לא בטוח שזה בהכרח נגרם בגלל תשישות. אנשים מטבעם אוהבים לשוחח ולהחליף דעות אחד עם השני ולכן אני חושב שהאחראים האמיתיים למצב היום הם דווקא הכותבים ולא הקוראים. רבו האנשים מעדיפים כיום לכתוב בבלוג פרטי משלהם מאשר לכתוב במקומות פתוחים וציבוריים כמו האייל מפני שבבלוג פרטי יש לך שליטה מלאה על התכנים ועל התגובות, וכמובן מפני שזה הרבה יותר “נחשב” לכתוב בבלוג מאשר לפרסם מאמר באתר כלשהו. לדעתי זה חבל מפני שלמרות היתרונות הרבים שיש בבלוגים בכל זאת חסר לי מקום כמו האייל (לפחות בימיו הטובים) שבו אפשר למצוא כותבים ומגיבים מכל קצוות הקשת. הרבה פעמים אני מרגיש שבבלוגים אין ממש שיחה אמיתית מפני שיש כמות קטנה יחסית של חשיפה ומגיבים ורוב המגיבים ממילא תומכים אוטומטית בדעה של הבלוגר ולא מציגים עמדת נגד ראויה – בניגוד לאייל שבו הייתה כמות מאוד גדולה של מגיבים שלא פחדו לאתגר את העמדות והדעות שיוצגו במאמרים.

  3. קראתי את המאמר של קננגיסר בYnet על מות האייל. אני חייב להודות שמעולם לא התחבב עלי האייל. לא זוכר בדיוק מדוע. היתה תחושה של חוסר השפעה. של חוסר יכולת לשנות באמת. היו שם המון שיחות, אין-סופיות, אבל לא משפיעות.
    הזכות לכתוב מאמר באייל, בכ”ז הוגדרה על ידי קומץ, ונראה שהקומץ הזה לא יצר פלורליזם מקיף מספיק.

    אני בעד הבלוגוספירה, שמאפשרת לכל אחד את חופש הביטוי שלו. ומאפשרת סוג של אובלוציה מתמדת, לטובת עניין וחדשנות, לפעול את פעולתה עלינו.

    אני חושש שהאייל מת, כי הוא לא יכול היה לעמוד בתנאי האבלוציה.

    1. היי ולנסיה,
      באותה מידה אני גם חושד ש”רשימות” נסגר בגלל חוסר כדאיות כלכלית, לנוכח הצורך הגובר בעידכון התוכנה ומתן שירות לבלוגרים. וכמו שאת תיארת, לא היה מדובר שם באנשים שנטשו את האתר.
      אחרי מחשבה נוספת אני חושב שמה שאני מתאר בפוסט מסביר מדוע מקומות כאלה (כנראה) לא צצים להם מחדש לממדים שראינו אצל האתרים הללו שניב כינה “זקני השבט” (אשר כעת נסגרים להם מסיבות כאלו ואחרות).

      1. אולי פשוט לוקח להם זמן. “זקני השבט” היו כבר זקנים כשעברו מעולמנו המקוון, לכן היה להם די זמן לצבור גרעין קהילה גדול ונאמן. קשה לחזות איפה יווצרו גרעיני הקהילה הבאים.
        בנתיים, מבחינה של דף השער שלי – רוב הדיון המעניין היום ברשת באמת נמצא בבלוגים ובפורומים. הבלוגים הם מדיום היררכי שפחות מעודד תגובות, אבל עוד ישנם פה ושם פורומים מעודדי שיחה.
        התחושה שלי היא שפייסבוק רחוק מלמלא את הנישה הזו. אחד היתרונות האדירים של עין הדג (והאייל הקורא, אבל אני פחות “ממנו”) על כל מדיום אינטרנטי אחר הוא השימור על דיונים “ישנים” בעזרת פיצ’ר ה”תגובות החדשות” שאיפשר לנהל דיונים ארוכים יותר, מעמיקים יותר ואפילו על סרט שיצא לפני שנתיים. בפייסבוק אי אפשר למצוא שיחה (דיונים ממש לא ראיתי בו) שהתקיימה לפני שבוע. בעיני פייסבוק הוא אלבום התמונות השיתופי האולטימטיבי, אבל מעט מאוד חוץ מזה.

השאר תגובה