האם (בארה"ב) למפגינים כנגד רפורמת הבריאות יש תפיסה מוטה של מיסוי במדינתם?

רקע (מקור: ויקיפדיה)

בארה"ב, החוק להגנת החולה וטיפול בר השגה (אנגלית: Patient Protection and Affordable Care Act) הוא חוק (חלק מרפורמת הבריאות) שנועד להסדיר מתן שירותי בריאות לתושבי ארצות הברית. החוק נועד למנוע את המצב בו עשרות מיליוני אמריקנים אינם מבוטחים, למנוע מאמריקנים שמבוטחים לאבד את ביטוח הבריאות שלהם עקב החלפת מקום העבודה דרכו הם מבוטחים, או עקב טענות חברות הביטוח שהטיפולים נובעים ממצב בריאותי שקדם לתחילת הביטוח, ונועד למתן את הגידול בהוצאות על בריאות. החוק אושר בבית הנבחרים ב-21 במרץ 2010. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אישר את החוק למחרת. אובמה הצהיר כי הוא מחשיב את החוק בתור ההישג הפוליטי הגדול ביותר שלו.
הרפורמה במערכת הבריאות תבטיח לראשונה ביטוח בריאות ליותר ל-30 מיליון אמריקאים שעד לאישורו לא היו מבוטחים כלל.

בשבלינו אזרחי מדינת ישראל, אשר כולנו מקבלים ביטוח בריאות כחלק מהותי משירותי המדינה אלינו, המצב של אזרחים בארה"ב (ומה שהרפורמה הזו מנסה לפתור) יכול להיות בלתי נתפס.

המחלוקת – "מפגיני מסיבת התה"

על פניו, נישמע שכולם צריכים לתמוך בזה (וברפורמת הבריאות באופן כללי), אך זה איננו המצב. קבוצה של (לרוב, רפובליקנים) החלו תנועה של הפגנות המכונות "הפגנות מסיבת התה" (עוד על כך כאן), אשר מפגינים בכלל על כל צורה של העלאת מס, ובפרט העלאת המס שתידרש (שאני לא בטוח עד כמה היא בכלל תהיה) בעקבות העברת רפורמת הבריאות שאובאמה קידם.

כדי להמחיש את הדרמטיות של התנגדות המפגינים, הנה סרטון (של פחות מדקה) המראה כיצד מפגינים צועקים על חולה פרקינסון שהתיישב והפגין (בעד רפורמת הבריאות) כנגד המפגינים (כנגד רפורמת הבריאות)

אגב, חולה הפרקינסון הזה הוא בן 60, אובחן בפרקינסון לפני 15 שנה, ולפני כן הוא עבד כמהנדס גרעיני. הוא מחזיק שני תארים שניים ודוקטורט מאוניברסיטת קורנל. הסיבה שהוא עוד לא מת היא כי הוא שילם (בעזרת ביטוח בריאות חלקי) 150,000$ עבור ניתוח שנועד להעריך את איכות חייו. ניתוח שבארץ, כנראה, שהוא היה מקבל גישה אליו בהשתתפות סימלית בהרבה. זה למה הוא מפגין בעד רפורמת הבריאות שאובאמה והדמוקרטים מקדמים. (הנה סרטון שבו בוב, חולה הפרקינסון, מדבר)

אז למה הם מתנגדים?

אחת השאלות שדמוקרטים (כמו, לדוגמא, אישתי הנהדרת) שואלים היא מדוע בכלל האנשים הללו מתנגדים לרפורמת הבריאות. הרי המצב כיום בארה"ב הוא מפלצתי, לפיו המערכת איננה מסוגלת לחשוב באופן של רפואה מונעת, וכל ניסיון להיעזר בשירותי הבריאות מסתכם במאבק (של אנשים חולים) למול חברות הביטוח, אשר יכול בפעמים רבות להוביל לפשיטת רגל של החולה (זו, מסתבר, אחת הסיבות השכיחות ביותר לפשיטות רגל בארה"ב – טיפול רפואי לאנשים ללא ביטוח בריאות "טוב").

וזה מוביל אותנו לסטטיסטיקה.

תפיסת המיסוי של ארה"ב אצל "מפגיני מסיבות התה"

דוד פרום (מישהו), הגיע לאחת מההפגנות של מסיבות התה, ופנה אל המפגיני בשאלה פשוטה "(לדעתכם) כמה מיסים גובה ממשלת הממשלה הפדרלית בארה"ב מהמשק?". על השאלה השיבו 60 מתוך כמה מאות המפגינים שנכחו במקום. הסטטיסטיקות שקיבלנו מתשובות הנבדקים היו (מקור):

תשובה ממוצעת: 42.06% (זוהי התשובה הממוצעת של אחוז המיסוי שאנשים אלו מאמינים שארה"ב גובה מהמשק)
סטיית תקן: 19.06%
מספר מפגינים שנשאלו: 60

התשובה הנכונה היא (על סמך המקור) 31.5%, שזה פחות ממה שהמפגינים ענו בממוצע. השאלה (הסטטיסטית) היא האם אמונת המפגינים לגבי שיעור המס היא מוטה כלפי מעלה באופן מובהק.

ננסח את השאלה באופן יותר מדויק: בהנחה שהמדגם של 60 איש שנשאלו הוא מדגם מייצג לדעות של אנשים מהסוג שמשתתפים בהפגנות מסוג זה (כלומר שהסוקרים לא פנו לשאול, לדוגמא, רק את האנשים שנראו הכי קיצוניים בהפגנה), האם יש לנו מספיק נתונים כדי לדעת האם הדעות של הפגינים מוטות (באופן מובהק סטטיסטית) להיות מעל למציאות? התשובה לדעתי היא כן.

ננסח את השאלה שוב (הפעם, יותר "סטטיסטית"): האם יש לנו עדות מספקת להניח שהתוחלת של התפלגות התשובות של המפגינים, היא שונה (באופן מובהק סטטיסטית) מהערך האמיתי? (זוהי השערת ה-0. ההשערה הנגדית אומרת, שייתכן והמפגינים כן ענו, בממוצע, את הערך הנכון)

באמצעות משפט הגבול המרכזי (לינק למאמרון ויקיפדיה בנושא) נענה על השאלה. לפיו אנו יודעים שהתוחלת של תשובות המפגינים שואפת להתפלגות הנורמאלית. לפי זה נוכל לחשב מהו הרווח בר-סמך התחתון של תוחלת תשובת המפגינים (או בתרגום: מהו הערך הנמוך ביותר שהיינו יכולים לחשוד שהוא הממוצע/התוחלת האמיתית של תשובות המפגינים). המספר יהיה:

42.06 – 1.96 * 19.06/sqrt(60) = 37.24

כלומר, המספר הכי נמוך (כאשר מדברים על רווח בר סמך דו-צדדי) של 95%) שאפשר לצפות שהוא התוחלת האמיתית של תשובות המפגינים, הוא 37.24%. שזה יותר גבוה מ – 31.5% מס (שהוא הערך האמיתי).

למעשה, ההסתברות שנקבל את התוצאות שקיבלנו מהשאלון, בהינתן שהערך האמיתי של תוחלת תשובות המפגינים היא 31.5% היא ערך P (P value) – של  1.623788e-05

(הפקודה ב- R לחישוב היא:

dnorm(42.06,31.5, 19.06/sqrt(60))

)

שאלה שניה שנשאלה הייתה "כמה מס הכנסה פדרלי אתם מאמינים שמשלמת משפחה ממוצעת (עם הכנסות של 50000$ לשנה) ?"
ביחידות של 1,000 דולר, התשובות היו:
תשובה ממוצעת: 12.71
סטיית תקן: 12.06
מספר מפגינים שנשאלו: 60
התשובה הנכונה היא (על סמך המקור) 7.5, שזה פחות ממה שהמפגינים ענו בממוצע. השאלה (הסטטיסטית) היא האם אמונת המפגינים לגבי שיעור המס (המוטל על משפחה ממוצעת) היא מוטה כלפי מעלה באופן מובהק.

כמו קודם, החישוב מראה שכן. עם ערך P של: 0.00094
קוד ה- R לחישוב היה:
dnorm(7.5,12.71, 12.06/sqrt(60))

(קישורון לכיף – הנה דוגמא לפוסט שיוסי לוי כתב בזמנו, בו הוא גם השתמש במשפט הגבול המרכזי: "סקר לדוגמא")

אז מה המסקנה?

המסקנה שלי מהסקר היא שאנשים שלא רוצים שיעלו את המיסים בארה"ב, יש תפיסה פסימיסטית לגבי מצב המיסוי הנוכחי בארה"ב.

שאלת המליון היא מהי כיוון הסיבתיות במקרה שלנו. האם התפיסה הפסימיסטית הזו היא זו שמובילה את האנשים להפגין (ולתת כזה יחס עויין לנושא), או שבגלל שלאנשים אלו יש סיבות אידיאולוגיות לוחמניות כנגד מיסוי (לא משנה איזה מיסוי), הם נוטים להגזים במה שהם חושבים שהוא מצב המיסוי הקיים בארה"ב.

אילו האפשרות הראשונה הייתה נכונה – אז ייתכן שמתן המידע המעודכן לגבי המצב המדוייק, הייתה עוזרת. אילו האפשרות השניה היא הנכונה (מה שהוא הניחוש שלי), אז הסיפור הוא אידיאולוגי/מוסרי – והדיון בו ראוי להתקיים במישור הזה.

אגב, כששאלתי את אישתי מה היא מנחשת שהוא אחוז המיסוי בארה"ב, היא ניחשה 25%. (לא רלוונטי, כיוון שאינני בטוח שאפשר להשוות את המדינה ממנה אישתי מגיעה למדינה שממנה הגיעו הנסקרים)
זה היה יכול להיות מעניין לחזור על סקר דומה באוכלוסיה רחבה יותר, ולראות כיצד התפיסה משתנה לפי עמדות פוליטיות.

* * * *
עידכונים בפוסט:
1) אנשים בתגובות תיקנו אותי שהשאלה נשאלה על מס פדרלי שנגבה, ולא "מס" באופן כללי.
2) אנשים שאלו כיצד המספר היחיד ה"נכון" של המס חושב, בהינתן זה שזהו מס שמשתנה בין מדינות. התשובה היא שאינני יודע. אני משער שמדובר במס הרלוונטי במדינה שבה נערך הסקר. הקורא החרוץ מוזמן לעקוב אחר הקישורים שסיפקתי כדי למצוא את הידיעה המקורית ולראות אם הכותב מספק תשובה. בפוסט זה הנחתי שהוא יודע על מה הוא מדבר (ייתכן וטעיתי, אבל לכרגע אני מרשה לעצמי אופטימיות)

* * * *

תגובותיכם יתקבלו בברכה 🙂

אז איך האמריקאים רואים את המלחמה בעזה (ג'ון סטיוארט ב- 6 דקות)

עושה רושם שהם חושבים שאנחנו תוקפים בעזה בגלל שהממשל של בוש עומד להסתיים, ומי יודע מה נוכל להשיג בזמן שאובאמה יהיה נשיא. וכנראה שיש שם גם שלל פרשנים ופוליטיקאים שמאד תומכים בפעולות הצבאיות (הרי, אם היו זורקים עלינו טילים וכי לא היינו מגיבים ?!)
בין אם זה נכון או לאו. ובין אם המלחמה בעזה תסתיים היום או לאו.
הקליפ הבא של ג'ון סטיוארט מספק סקירה הומוריסטית לאופן שבו האמריקאים מתייחסים למעשי ישראל בעזה. תהנו:

החזון הטכנולוגי של ברק אובאמה לארה"ב

לפני שבוע הצגתי כיצד אובאמה גייס הון בתרומות, על ידי שרתם את תקשורת האינטרנט והגיע לאינספור תורמים קטנים (דוגמא מרשימה כיצד גישה ל-"זנב הארוך" של התומכים – מוביל לשינוי דרמטי בכוח פוליטי).
והיום טקקרנצ' הפנו אותנו לנאום של אובאמה על רעיונות בתחום ההיי-טק שהוא ירצה ליישם בארה"ב במהלך כהונתו. מעורר השראה:

כיצד אובמה גייס כסף דרך האינטרנט, והאם הוא טוב ליהודים ?

בזכות זוגתי האהובה דבורה מצאתי את עצמי מתעניין בבחירות בארה"ב בין ברק אובמה לג'ון מקיין. עבורי, מדובר בסיפור מרתק של השתלבות תרבות האינטרנט בפוליטיקה. ועל זה ברצוני לספר (בנקודות), בפוסט זה.

נקודה 1: מה אומרים אובמה ומקיין

נתחיל בלהכיר את המועמדים. כדי לקבל מושג על הבדלי ההשקפות שביניהם, אני מזמין אתכם להעיף מבט בוויזואליזציה של ניופורמיקס, המציג את המילים בהם השתמשו שני המועמדים בדיון שהתנהל ביניהם ב- 15 לאוקטובור (2008). כאן:

http://www.neoformix.com/2008/PresDebateOct15.html

(שאני נמנע מלהעתיק לבלוג, היות והפוסט מוגן בזכויות יוצרים)

נקודה 2: איזה תרומות מקבלים המועמדים

(אובמה בכחול, מקיין באדום)

התמונה לקוחה מכאן, ומציגה וויזואליזציה של כמות וסוג התרומות שקיבלו שני המועמדים במהלך ריצתם לנשיאות.

הסבר:

  • העיגולים הפנימיים מציגים השוואה של סך כל התרומות שקיבל אובמה (כחול) למול מקיין (אדום). אפשר לראות שאובאמה זכה להרבה יותר תרומות מאשר מקיין. אלו אפשרו לאובמה להריץ פי 4 (!) תשדירי בחירות מאשר מקיין.
  • שלושת הכנפיים הם הצגת מספר התורמי שתרמו
    • בין 1$ ל – 100$ (הכנף הכי עליונה) – ניתן לראות שלאובמה יש ייתרון עצום בסכום הכסף שהגיע אליו דרך תורמים "קטנים" אלו. (דוגמא פנטסטית לזנב הארוך)
    • בין 101$ ל- 500$ דולר (הכנף האמצעית) – כאן נראה שאובמה ומקיין דומים בסכום הכנסותיהם.
    • בין 501$ ל – 1000$ – כאן ניתן אובמה זכה לייתרון על פני מקיין, אך ניתן לראות כיצד תרומות אלו הן אלו שהביאו למקיין את עיקר כספו.

כך שאם נסכם – אובמה זכה לסכום גדול יותר של תרומות, בזכות זנב ארוך של אינספור תרומות של בין דולר אחד למאה דולרים. וזאת, יש לשער, בזכות השימוש המצויין שאובמה עשה ברשת על מנת להגיע לשכבות החלשות בפניה לתרומה.

אובמה: טוב או רע ליהודים ? (טוקבקיסטים מ- YNET משיבים)

אחד ממסעי הפירסום שמקיין בחר כנגד אובמה הייתה של טטקטיקת הפחדה, בטענה שאובאמה הוא איש מסוכן (באופן כללי, ולישראל בפרט). על סמך הטענה שאובמהמוסלמי, קשור לטרוריסטים ושהוא רוצה להעלות מיסים.

אני אסכם את הקמפיין הזה באמצעות שני טוקבקים נחמדים מ- YNET:

להמשיך לקרוא כיצד אובמה גייס כסף דרך האינטרנט, והאם הוא טוב ליהודים ?

ישראל – מזווית הראיה של בלוגר, דמוקרטי, אמריקאי

 

כריס באוורז (Chris Bowers) הוא אמריקאי נעים, בלוגר, שישבתי לצידו במפגש הבלוגרים-הדמוקרטיים מארה"ב שבאו לבקר בארץ. כריס הצטייר כאיש נבון, מיודע ומלא סקרנות על המתרחש בארצנו. והוא כותב בבלוג העונה לשם openleft, בלוג אשר מתחרה בכמות הכניסות שלו לבדו באלו שמקבל Ynet (עד כמה שניתן לשער מהאומדנים של קומפיט):

בפוסט הנוכחי, אני מתכנן לעקוב אחר ההתרשמויות של כריס מביקורו בישראל. כיצד הוא, אורח לרגע הרואה כל פגע, מפרש את המתרחש סביבנו (רשימת הפוסטים תעודכן, בהמשך לעידכוניו של כריס. וכמו תמיד בבלוגים, גם התגובות מעניינות):

  1. Not If a two-state solution, but when and how painfully
  2. A Note In the Western Wall
  3. Israel, Blogging and Transparency

עידכון (15.4.08): איתי הפנה את תשומת ליבי לפוסט שכתבה כרמל וייסמן: "בלוגרים פוליטיים מובילים מארה"ב פוגשים בלוגרים ישראליים בתל אביב" , אשר נותן סיכום מצויין למפגש. בנוסף, היא העלתה לטיוב קליפ שהיא צילמה מהמפגש: