סיפור “התנגדות למע”מ על הירקות והפירות” – כיצד לסיים מאבק אינטרנטי שאינני מאמין בו יותר?

הקדשה: את הפוסט הזה כתבתי עבור כל אחד מחברי קבוצת הפייסבוק “אנחנו מתנגדים לביטול הפטור על המע”מ לירקות ופירות”. כתבתי אותו כדי לכבד כל אחד ואחת מכם. ובעיקר בשביל ההזדמנות לקרוא את דעתכם על הסיפור שכולנו היינו שותפים לו.

הרקע:
לפני זמן מה נודע לי על הרעיון של ראש הממשלה והאוצר לבטל את הפטור על המעמ לירקות ופירות. לאחר קריאת כתבות בעיתון, שיחות עם אנשים ומחשבה על הנושא הגעתי למסקנה שמדובר ברעיון רע לבריאות הציבור. היות ואני מאמין בתקווה לשינוי חברתי דרך האינטרנט, החלטתי לנסות ולמצוא עוד אנשים אשר שותפים לדעתי ומתנגדים להטלת המע”מ על ירקות ופירות. קיוויתי שעל ידי שהאנשים המתנגדים (ואני בתוכם) נמצא האחד את השני, נוכל לשתף פעולה ואולי להטות את הכף כנגד היוזמה הממשלתית הזו.

מה עשיתי:

  • התחלתי מלכתוב פוסט שמסביר מדוע אני מתנגד למעמ על הירקות ופירות.
  • פתחתי קבוצת פייסבוק של מתנגדי ביטול המעמ לירקות ופירות
  • חיפשתי אנשים שמומחים בנושא כדי לקבל את דעתם. את חלקם אני מצאתי (ד”ר רונית אנדוולט), וחלקם מצאו אותי (חבר הכנסת שי חרמש).
  • את ד”ר רונית אנדוולט עניינתי במתן הרצאה במפגש של מתנגדי ביטול המע”מ והיא הסכימה. שיריינו תאריך והתחלתי לחפש מקום (אף מצאתי שניים).
  • חיפשתי למצוא מי מבין האנשים שהצטרפו לקבוצה היו מוכנים ממש להתחייב לפעול ולעשות משהו (כמו לארגן מפגש או הפגנה, או סתם להיפגש). שלחתי ללמעלה מ- 1000 איש בקבוצת הפייסבוק הזמנה לסקר על דעתם בנוגע למעמ על הירקות ופירות, אשר איפשר להם להשאיר אימייל. כ- 270 איש ענו על הסקר. כשניסיתי לחלוב מתוכם מי מוכן להתחייב ולהתחיל לבצע דברים ביחד, היו פחות מ- 10 שהצטרפו לקבוצת הדיון שפתחתי בגוגל. מתוכם פחות מ- 5 כתבו הודעה בקבוצה הזו שבה הם רשמו את שמם ופרטי הקשר שלהם (וגם רשמו שהם די עסוקים ולא בטוחים עד כמה הם יוכלו לסייע).
  • אני רוצה להדגיש את הנקודה האחרונה שוב, מתוך למעלה מ- 1000 איש שהצהירו שהם מתנגדים למע”מ על הירקות ופירות רק 5 (0.5%) הסכימו (בערך) להירתם ולעזור לארגן “משהו” !!

ואז מה קרה:

ואז פנה אלי א’. הוא כתב לי באריכות. דברים שאת חלקם לא יכולתי לפרסם ברשת. הוא נתן לי שורה (ארוכה) של טיעונים, מדוע המע”מ על הירקות והפירות לא יצליח להשפיע על מחירם לצרכן. לקחתי את טענותיו למול מספר אנשים שאני מכיר, הם לא הצליחו לשכנע אותי שהוא טועה. פירסמתי חלק מדבריו כאן וגם יותר באריכות כאן.

ולאחר שהרבה מאד מילים זרמו מתחת לבלוג, נשארתי בדעה שהטלת המע”מ על הירקות והפירות לא ישפיע על מחירם לצרכן (או ליתר דיוק: שלא נתנו לי טיעון מספק שיפריח את הטענה שהוא לא ישפיע על המחיר לצרכן).

הטעות ועונשה:

בשלב זה ביצעתי שגיאה ושיניתי את שם הקבוצה בפייסבוק מ”אנחנו מתנגדים לביטול המעמ” למשהו נוסח “אנחנו חושבים האם ביטול המעמ לירקות ופירות הוא טוב או לא”. במקור שיניתי את שם הקבוצה מתוך תקווה לעודד דיון אבל בעיקר מתוך קונפליקט פנימי כן. זו הייתה שגיאה, לא ראוי היה לעשות כן. ובדיוק היום כשהבנתי את גודל השגיאה שלחתי הודעת התנצלות לכל חברי הקבוצה וכעת אני כותב את הפוסט הזה – בבקשת מחילה ובבקשת עצה.

הדילמה שלי (העצה שלכם?)

הקונפליקט שלי הוא שהיום אני מוצא את עצמי בראש פירמדה של למעלה מ- 1500 אנשים שבמקור הסכמתי עם דעתם ופתאום עכשיו אני מגלה שלא כך.

ועל אף השוני, אני רוצה להדגיש כאן את הדמיון בין חברי הקבוצה לביני – אני בטוח שב- 97% מהנושאים אני ואנשי הקבוצה של “המתנגדים למעמ על ירקות ופירות” מסכימים! אני בטוח שמדובר, כמוני, באנשים שאיכפת להם מאחרים, שאיכפת להם מאיך שהמדינה נראית, שאיכפת להם מהבריאות של עצמם ושל חבריהם. אנשים שרוצים לראות חשיבה לטווח ארוך בהנהגה שלנו (אוקסימורון ידוע בדמוקרטיות). אני בטוח שגם רוב האנשים הללו אוהבים (כמוני) חתולים והיו רוצים לראות איכות סביבה גבוהה וחינוך מושקע. באמת אנשים שהייתי רוצה לדבר ולהכיר אותם על כוס שייק פירות או להיפגש אחרי הרצאה מעניינת. אני באמת מאמין שיש לי הרבה במשותף עם ה- 1500 איש הללו בקבוצה.

ובגלל שיש לי כל כך הרבה במשותף עם האנשים הללו, בגלל זה מצבי אף יותר מאתגר. כי למרות שאני מסכים עם האנשים הללו בכל כך הרבה עדיין ישנו דבר אחד שאני חולק עליהם – אני שיניתי את דעתי והחלטתי שייתכן והמע”מ על הירקות והפירות היה יכול להיות רעיון טוב (או לכל הפחות, שאני לא משוכנע שיש למנוע אותו) וכל שאר אותם אנשים לא שינו את דעתם בכך. לצורך הדיון בפוסט הנוכחי זה לא משנה האם ה- 1500 איש הללו צודקים בדעתם או אני. כי זה מחוץ לנקודה, כל אחד מאיתנו זכאי לדעתו וגם לשנות את דעתו.

אבל בניגוד ל- 1500 איש הללו על כתפי מונחת האחריות של לעשות משהו עם דעותיהם ואמונותיהם. האחריות עלי כי אני רתמתי את עצמי וכי הם קיבלו אותי כאדם שהם נותנים לו לדבר אליהם מתוך רצון לעשות משהו בנידון. והנה מצאתי את עצמי בראש (לפחות בחזית האינטרנטית) של מאבק שאינני מאמין בו יותר.

ואני שואל אתכם, ידידי, אילו אתם הייתם במקומי מה אתם הייתם עושים עכשיו?

  • מה הייתם עושים עם קבוצת הפייסבוק?
  • מה הייתם אומרים לכל אותם אנשים?
  • ואיזה לקח אתם מרגישים שהייתם יכולים לקחת מכל החוויה הזו למאבק הבא שתיתקלו בו?

43 תגובות בנושא “סיפור “התנגדות למע”מ על הירקות והפירות” – כיצד לסיים מאבק אינטרנטי שאינני מאמין בו יותר?”

  1. נועה ו וגם נורית – תודה על התגובות שלכן. עוד קול בעד לסגור את הקבוצה.

    דותן – התגובה שלך מחמיאה לי מאד, תודה לך!
    לגבי העצות שלך, אקח אותן לתשומת ליבי באופן רציני.

    כבר מתגבשת בליבי אסטרטגיה לסיום הסיפור, אצא בא בפומבי בשבוע הקרוב.
    תודה לכולם על התגובות, הפידבק והרעיונות.

    טל

  2. טל
    יש לך מושג מה קרה לאינבוקס של אותם אנשים שעשו מנוי על תגובות בבלוג שלך אתמול?
    הבחירה לענות אישית לכל אחד הציפה לי את המייל.
    והתגובה האחרונה שקראתי היתה שלך שאתה מסביר שאתה לא ספאמר. זה היה מצחיק קצת 🙂
    אולי תוסיף אפשרות לחתום רק אם מגיבים על התגובה הספציפית שלך?

    1. יובל – חחחחחחחח, גדול !
      סורי על הספימור של התיבה שלך.
      לגבי האפשרות להיהפך למנוי לכל אחד, אני אשלח בקשה למפתח הפלאגין, נראה אם בראש שלו…

      להבא תגובה אחת לכולם.
      טל

  3. טל,

    העלאת סימני השאלה, לטעמי, הייתה בהחלט במקום. אני מבין אותך, ומדוע החלטת לנהוג בדרך שבה נהגת.

    גם את מביעי ההתנגדות אני מבין, ואני רק יכול לנחש שהסיבה להתנגדות שלהם, ולתיאורים המעט לא-מחמיאים שלהם לגביך, היא בגלל ההקשרים שההתנהגות שלך העלתה אצלם. והם גם מעלים אותם בעצמם:
    – פוליטיקאי שנוטש את הדרך המקורית, לטובת מניעים אישיים
    – גוף שמחפש דרכים לשלוח הודעות למספר אנשים גדול
    – סוגים שונים של שקר…

    אני מאוד מעריך את העובדה, שאתה “מעז” לחשוב מחדש על נושא שהרמת דגל כה גבוה כדי לקדמו. ואף יותר מזה: יצאת בפומבי, מול קהל התומכים הכי מובהק ברעיון המקורי, והצהרת על שינוי עמדתך.

    אני רואה בהתנהלות שלך תכונות של מנהיגות.

    ולגבי השאלה של “מה לעשות עם הקבוצה?”, אני מציע לך את מה שכבר הציעו לפניי:
    1. פרסם הודעה לכל חברי הקבוצה, ששואלת מי מעוניין לנהל אותה.
    2. תוך 5 ימים, אם אין שום הצעה רצינית, סגור את הקבוצה.
    3. תמשיך בחיים שלך.

    שבוע טוב!
    דותן

  4. יש לי הערכה לך שאינך נוטש הספינה.
    שינוי דעתך על נושא הדיון בא לאחר התעמקות.
    אני לא שיניתי את דעתי.
    חושבת שתפקיד הקבוצה הסתיים וצריך לסגור אותה.
    זה חשוב כדי לחזק את אלו שמאמינים שהבלוגוספירה יש לה תפקידים לשינויים חברתיים.

  5. מה לעשות עם הקבוצה?
    לפרק.
    ממילא הרעיון כרגע לא רלוונטי, משום שהנושא ירד מהפרק, ואין מה לפעול בתחום.

    או להשאיר, ואז הקבוצה תהפוך לקבוצת-פייסבוק-לא-באמת-פעילה, כמו רבות וטובות מהקבוצות בפייסבוק.

  6. Tal –

    First of all, hats off both to the action you have taken, and to your retraction.
    Secondly, you did contribute in your way to the cancellation of this move, which is a good thing even if you’ve changed your mind.
    Thirdly, it’s very good you’ve changed your mind. Not because of the issue, but because now you can be more sure of yourself, and others more sure of you, in future struggles.
    Finally, don’t knock 1500 people in a Facebook group. True, we’d like FB, blogs etc to be organization tools. But they are limited that way. In most cases, FB is merely a way to express support – which is perfectly okay. When politicians and media people see a group that’s 1500 strong, they pay attention. It’s not easy to get so many people to sign up. I turn down the vast majority of the offers I get on FB.

    So – keep up the good work. Revolution on the way!

  7. הרגע נטשתי סופית את הקבוצה.

    הרגשתי שנפלתי קורבן לספאמר.
    ועוד למישהו שפשוט ניצל את ההצטרפות שלי לקבוצה שאני מאמינה בה, כדי “לקצור” כתובות מייל, וגם כדי לצאת נגד הרעיון שאותו מקדמת הקבוצה.

    התנהגות של פוליטיקאי מובהק.

    1. שלום חתולה.
      חשבתי הרבה איך להגיב לתגובה שלך והאם בכלל להגיב אליה. אבל אני רוצה להאמין שיש לך (בהנחה שאת עוקבת אחר הדיון פה), מספיק הגינות כדי להתייחס לתגובתי ברצינות – אז בשביל הסיכוי שזה המקרה, אני כותב את התגובה הבאה.

      1) לגבי נטישת הקבוצה – לבריאות, זו בחירתך וזכותך.
      2) לגבי ספאמר. אני לא יודע מה מבין הדברים ששלחתי להם לינק קראת. אבל כולם היו קשורים בנושא המעמ. ותיארו באופן כן את התהליך שעברתי בעצמי סביב הנושא. אני לא בטוח איפה כאן יש ספאם. האם עד לשלב שבו שיניתי את דעתי זה היה ספאם? כי כל שניסיתי לעשות בהודעות ששלחתי זה לקדם את האג’נדה של הקבוצה. האם זה ספאם לאחר ששיניתי את דעתי? היות ובשלב זה ניסיתי לעורר דיון ולתת לאנשים מהקבוצה הזדמנות להיחשף למידע שאני נחשפתי אליו, והזדמנות להגיב – האם זה ספאם? כי לדעתי לא.
      3) עובדתית: אני לא יכול לקצור אימיילים. פייסבוק לא מאפשר לשאוב אימיילים, כך שגם אילו רציתי, לא יכולתי לעשות את שתיארת.
      4) לגבי לצאת נגד הרעיון שאותו הקבוצה מקדמת – מה לעשות, לפי המידע שעומד לרשותי כרגע אני חושד שהמעמ לא היה משנה את המחיר (אך במקביל היה מגביר את הרגולריזציה על ענף שפרוץ לשוק השחור, ואני אפילו לא מדבר על זה שתקציב המדינה היה מקבל את צרכיו מבלי להעלות לכולנו את המעמ בעוד אחוז, מה שבפירוש כן פגע באיכות החיים של כולנו). מילא אם את לא מסכימה עם דעתי, אבל לגבי המצב הזה שבו מתחילים משהו ומגיעים למסקנה (אחרי הרבה חפירה בו), שחושבים אחרת – מה את היית עושה? פשוט נעלמת? ואיפה האחריות שם?
      5) לגבי ההשוואה ביני לבין פוליטיקאי – למה? בגלל ששיניתי את דעתי (לדעתי מותר לי) ? או בגלל שקצרתי מיילים (מה שלפי סעיף 3 לא יכולתי לעשות)? או בגלל שיצאתי נגד הרעיון של הקבוצה (שמה לעשות, זו הרגישה לי האחריות שלי היות והתחלתי אותה) ?

      בקיצור – אני חושב שהתגובה שלך לא הגונה במיוחד למאמץ שלי או לכנות שאני מנסה להקפיד אליה למול כולם.
      אבל תודה על ההזדמנות להגיב לטענותיך.

      בברכה,
      טל

  8. כיוון שהעניין כבר לא רלוונטי, בא נפרק את הקבוצה ונמשיך הלאה כל אחד עם התבונות שלו. נפרד כידידים

  9. לדעתי ואני במודע מקצרת כי קודמיי כבר אמרו הכל, אם רק 5 אחוז נרתמו לעזור באמת הם מעט חצופים שהם מתקוממים כנגדך

    הם ממילא אנמיים, לכן, אם ישנה בעייתיות שיסירו עצמם מהקבוצה

  10. התשובה היא מאוד פשוטה. תן אדמין ל10 אנשים בקבוצה, לבחירתך. ובטל את האדמין של עצמך, או אפילו צא מהקבוצה.
    הנוכחות שלך בראש הפירמידה, היא הכרזה עצמית וטכנית שניתן לשנות בשקט וביעילות.

    חוצמזה, עכשיו יש מס על המים. בקרוב יהיה מס על האוויר. אוטוטו יש מס על היכולת להיות מזוהה ע”י טביעת האבצע שלך.
    הבעייה היא השיטה עצמה. המשטר מתכנס לפאשיזם ועושק את הציבור. וישנן שיטות חלופיות..

    1. היי איתי – לגבי מתן האדמין ל- 10 אחרים ויציאה מהקבוצה – יכול להיות שאעשה את זה. הבעיה שלי בזה היא שמספיק שאחד מהעשרה יחליט להיות מנייאק ולהעיף את האדמין של כל שאר התשעה, וסיימנו עם דיקטטור שעושה ניצול לרעה של משהו שאני קידמתי – ואז מה הרווחנו?

      לגבי בעיות המשטר, מה אגיד לך איתי – תכתוב בלוג 🙂

  11. כיוון שהחוק ירד מהפרק, אפשר לעבור מהדיון הפרקטי לתיאורטי. 🙂
    המעניין באמת בעיני זה הבלבול שלך שמתוך 1000 חברים רק חצי אחוז היו מוכנים לפעול.
    האנשים הללו נהיו חברים בקבוצה בפייסבוק. אתה יודע כמה זה קשה? כמה מחוייבות לנושא זה מעורר? אפס.
    הנכונות של אנשים להילחם על דברים חשובים בהרבה היא קטנה. ממשל מושחת, זכויות אדם…
    אנשים עייפים, עסוקים, וגם מה שממש מפריע להם יגרום להם לצאת לרחובות לעיתים רחוקות מאד. הפלא הוא שחצי אחוז היה מוכן לעזור לך…

    1. אהלן יובל –
      אני לא מרגיש פליאה עמוקה לנוכח אחוז ההיענות הנמוך. אני כן נדהם מעד כמה אנשים (לא כולם) שקודם לכן לא עשו כלום, החליטו להתעורר ולמחות ברגע ששיניתי את דעתי. זה, בעיני, תופעה אנושית מאד מעניינת. וגם מצב מביך שדורש התייחסות.
      לגבי הבעיה העקרונית שאתה מעלה – איך, כחברה אזרחית, נתמודד טוב יותר מול הממשל שלנו – אני עדיין מחפש את התשובה, אם תמצא משהו תודיע לי 🙂

  12. אני נגד לקחת מהעניים
    מעמ על ירקות ישפיע יותר על העניים מאשר על העשירים
    אולי זה לא ישפיע על מדד המחירים לצרכן, לא יודעת
    אבל זה רק מוכיח יותר שזה ישפיע יותר על העניים- כי זה מוצר חובה

    1. @נעה: עם כל הכבוד לדעתך, אני לא רואה איך התגובה שלך רלוונטית לפוסט הזה. קצת מעצבן שיש אנשים שרק רואים “מע”מ על פירות וירקות” וכבר ממהרים להגיב..

  13. אכן טעות קשה הייתה לשנות את שם הקבוצה, קצת מזכיר את הפוליטיקאים שלנו שנוטשים לפתע את מה שאמרו לפני הבחירות כדי להישאר על כס-המלכות, שעכשיו לא תלוי בציבור הבוחרים – אלא במפלגות הקואלציה.

    אני אישית לא חושב שאתה כזה – אבל אני כן חושב שחלק נכבד מחברי הקבוצה היו יכולים לעשות את הקישור הזה בתת-מודע שלהם, ומי רוצה להידמות לפולטיקאים במדינתנו?

    בכל מקרה, מה שאני הייתי עושה זה שולח הודעה לכל חברי הקבוצה – אולי עם לינק לפוסט הזה – ולומר להם שאתה, עקב הסיבות הנ”ל, שינית את דעתך, בקש ממישהו בקבוצה להרים את הכפפה – אני די בטוח שתקבל פניה אחת או שתיים: אבל אם חשוב לך שמה שהתחלת כקבוצה רצינית (אני לא יודע אם היא כזו עכשיו) תמשיך להיות כזו (עדכונים וכו’, מסופקני אם יהיו כאלה), דבר עם המועמדים קצת לפני שתחליט למי למסור את השרביט.

    איני מקנא בך, בכלל לא, ואני מקווה שלא תיקח את הדוגמה שנתתי כעילבון, אני פשוט אוהב לנצל כל הזדמנות לרדת על הפוליטקאים שלנו, אז זה היה הכיוון =].

    בהצלחה!

    1. אהלן זיגמונד – לא ניעלבתי, נהפוך הוא – הבנתי את רוח דבריך ואני מודה לך על התמיכה.

      לגבי הפתרון שהצעת – אני באמת חושב האם להעביר את השרביט, לסגור את הקבוצה, או פתרון אחר. זה סיטואציה לא פשוטה. בעיקר מתוך החשש שלי שמי שיקפוץ על ההזדמנות לנהל את הקבוצה יהיה ספאמר בעצמו. נראה.

      להתראות בהמשך 🙂
      טל

  14. שני דברים:

    א. את שנעשה אין להשיב. אני מניח שהפקת את הלקחים האישיים שלך מהמאבק, מקבוצת הפייסבוק, ומהדרך בה ניהלת אותם. אני הפקתי את הלקחים האישיים שלי, וביניהם שלא לסמוך על מומחה יחיד, ולא משנה עד כמה הוא מוכן לבזבז את זמנו כדי לשכנע אותך ועד כמה טיעוניו נשמעים משכנעים. קבוצה שאני חבר בה בשם עמ”י, שזה ראשי תיבות עתיד מדינת ישראל, מכילה מומחים לכלכלה שאני סומך על דעתם יותר מאשר על זו שלך. היא הובילה את ההתנגדות למע”מ וקצרה בה הצלחה.

    ב. לגבי מכאן ולהבא, אני מציע לפרק את קבוצת הפייסבוק. הנושא שלמענה היא הוקמה כבר אינו רלוונטי. המע”מ על פירות וירקות בוטל וכנראה לא יוטל בשנה הקרובה.

    1. היי נחום –
      א) לגבי לא לסמוך על מומחה אחד, אני מסכים ביותר. אני חושב שזה גם מתבטא בזה ששבתי וציינתי בפוסטים שלי שאני אינני מומחה, ואף שניסיתי להגיע ולמצוא דעות של אנשים שונים ומגוונים (וגם לתת להם במה להתדיין). כך שלגבי המסקנה הזו אני מסכים, אך גם מרגיש שהיא יושמה במקרה שלפנינו.
      ב) לגבי פירוק הקבוצה – השאלה שאני חוזר אליה היא כזו – כבר הושקע אנרגיה בלאסוף את האנשים הללו, האם זה לא ביזבוז לזרוק את ההתגבשות הזו לפח? לדוגמא – יש עכשיו את נושא הפלרת המים שמציף את הרשתות, האם לא ראוי היה לשלוח לקבוצה הזו הודעה בנושא כדי שאולי יצאו כנגדו? (ואני מדבר על להפנות לקבוצה אחרת שאינה בראשותי, שלא יגידו “אה, תשנה את דעתך עוד פעם” וכו’).
      בקיצור, למהר ולזרוק את העבודה שהושקעה, אני לא בטוח אם זה הדבר הטוב ביותר (לכולנו) לעשות.

  15. מסכימה עם בצלאל, שירה ואריק.

    אני חברה בקבוצת הפייסבוק הזאת ולא הייתי פעילה בנושא, כי כולנו בוחרים את המלחמות שלנו ובוחרים באיזה מאבקים חברתיים להשקיע את האנרגיה שלנו, אני בחרתי כרגע במקומות אחרים, רובם, בשלב זה, לא ברשת.

    הפריע לי מאוד כששלחת בתקופה מסויימת לחברי הקבוצה מסרים הפוכים למטרתה, כי בניגוד לבלוג או דף פייסבוק שהם הטריטוריה הפרטית שלך ובהם אתה יכול לעשות מה שבא לך, קבוצת פייסבוק נועדה, להבנתי, אך ורק למטרה שלשמה היא נוצרה ואין למנהל שלה זכות לעשות בה כל שימוש אחר.

    מה לעשות בפעם הבאה? ראשית, כמו שכתבו לך לפניי – לפני שאתה לוקח על עצמך להוביל מאבק- תעשה שעורי בית, תלמד עיו יוץר ואז גם תגבש את העמדות שלך. למי שמוביל מאבק חברתי יש, בעיני, יותר אחריות מאשר למי שמצטרף אליו, למרות שמובן שגם למי שמצטרף אליו יש אחריות.

    כיוון שהמע”מ על פירות וירקות בוטל, הקבוצה מילאה וסיימה את תפקידה, בעיני.

    ולמרות הבלבול והקושי, אל תוותר על מאבקים חברתיים!

    1. היי טלי.
      ראשית, תודה על התגובה.
      לגבי זה שהפריע לך ששלחתי תגובה עם מסרים הפוכים למטרתה – אני מבין את ההתרעמות שלך, מצד שני אני שואל אותך מה את היית עושה במקומי? הרי באמת פתחתי את הקבוצה הזו מתוך אמונה בצידקתה, ואז התחילו בי ספקות. בתור אדם שהתחיל את כל היוזמה הזו ברשת, האם לא היה מוטלת עלי האחריות להציג דווקא לאנשים אלו שאולי כולנו טועים? אם לא עלי מוטלת האחריות הזו, אז על מי?
      לגבי לעשות שיעורי בית קודם – אני מרגיש שעשיתי כמיטב יכולתי. המידע שנחשפתי אליו בשלב ששינה את דעתי, הגיע אלי באופן לא צפוי שגם כעת, לולא היו פונים אלי, לא היה לי מושג איך להגיע אליו בכוחות עצמי!

      ותודה על התמיכה לגבי המשך המאבקים, אני מקווה שנהיה שם כתף אל כתף.

      בברכה והצלחה,
      טל

  16. אני חושב שהייתי מעורב בדיון המע”מ על ירקות ופירות רק אי שם בתחילתו, ולצערי גם אני בין אלו שלא היו להם המשאבים להעמיק חקר ולתרום יותר. אבל אנסה להתיחס לדברים שהעלית בכל מקרה.

    – מה הייתי עושה עם קבוצת הפייסבוק?
    קבוצות בפייסבוק הן חיה מוזרה. הן אמורות להיות קבוצות דיון, אבל מעטים מאוד משתמשים בהם למטרה הזאת. מה שקורה בדרך כלל בפועל הוא אחד משני דברים: א. אנשים מצטרפים לקבוצה רק כדי להביע הזדהות עם הנושא שלה, או ב. קבוצת הדיון משמשת כרשימת תפוצה להודעות בנושא הקבוצה עבור אנשים המתעניינים בנושא.
    מאחר ואפשרות א’ אינה רלוונטית עוד היות והממשלה החליטה מה שהחליטה ואתה הגעת למסקנה שהגעת, אני מציע לשמור את הקבוצה לטובת מטרה ב’.
    למה הכוונה? מהכרותנו את המדינה שבה אנו חיים, סביר להניח שבעתיד הקרוב והרחוק נידרש למאבקים אזרחיים בנושאים דומים או קרובים, וסביר להניח שאותם אנשים שהצטרפו לקבוצה הזאת יהיו מעוניינים לשמוע עליהם. שים את הקבוצה בצד, ובמקרה הצורך תוכל לשלוח הודעות לחבריה ולהזמין אותם להתייחס לנושאים קרובים אחרים. חבל לבזבז את המשאבים שהושקעו באיסוף חברי הקבוצה הזאת. מי שלא יהיה מעוניין יכול כמובן תמיד לעזוב.

    – מה הייתי אומר לכל אותם אנשים?
    קודם כל נשאלת השאלה למה צריך בכלל להגיד משהו. קבוצות בפייסבוק יש מיליונים. רובן מתות מפעילות, ועדיין אנשים נשארים חברים בהן. אתה יכול לשלוח הודעה שאומרת שלאור החלטות הממשלה בנושא נראה כי הקבוצה סיימה את תפקידה לעת עתה, תודה לכולם על התמיכה, המוכנות וההתגייסות, ותשמח לעדכן אותם בהתפתחויות עתידיות בנושא אם וכשיהיו כאלה.

    – מה הלקח?
    אני חושב שמכל מה שקרה סביב שינוי השם אפשר להבין שגם כשאתה מוביל קהילה, אתה לא יכול לקבל החלטות שנוגעות לאופי, למבנה או להגדרה של אותה קהילה מבלי להתיעץ ולקבל אישור מהחברים בה. קהילה היא סך החברים בה, ובלעדיהם אין לה קיום.
    בדיוק כמו שלא ראוי ולא רצוי שמפלגה תציג מצע מסוים בבחירות ותקבל קולות בהתאם, אבל לאחר מכן תשנה כיוון ב-180 מעלות ותשתמש בקולות המצביעים למטרות אחרות. (בעצם זו לא דוגמה כל כך טובה, למרות שהיא דיי מתבקשת בעיני).

    ניתן כמובן גם להסיק שלפני שאתה מוביל מאבק כלשהו או תומך בדרך מסוימת, כדאי לחקור את המשמעויות לעומק ולרוחב ככל הניתן. קל מאוד להגיד את זה בדיעבד, ולא תמיד זה ימנע מצבים כמו זה שקרה כאן, אבל זה בהחלט משהו שטוב לזכור אותו ויכול להביא תועלת בעתיד. לפעמים דרך מסוימת נראית לנו ברורה כשמש, אבל אחרי שפותחים מפה ובודקים לאן היא מובילה מגלים שיש עיקול חד באמצעה, ושהיא לא מובילה לאותו מקום שחשבנו בתחילה.

    אני לא לגמרי מסכים עם האמירה ש:
    “על כתפי מונחת האחריות של לעשות משהו עם דעותיהם ואמונותיהם. האחריות עלי כי אני רתמתי את עצמי וכי הם קיבלו אותי כאדם שהם נותנים לו לדבר אליהם מתוך רצון לעשות משהו בנידון.”
    האחריות היא שווה על כל אדם שרותם את שמו למטרה מסוימת. הם הצטרפו לקבוצה כי הם תמכו בנושא שלה. אתה בסך הכל אזרח כמו כל אחד אחר, והעובדה שלא יכולת בסופו של דבר לממש את מטרת הקבוצה יכלה באותה מידה לנבוע מכך שאתה אישית סבלת מחוסר זמן או אילוצים אישיים אחרים. לא נבחרת ולא התחייבת כלפי אף אחד. אם מישהו היה רוצה להרים את הכפפה ולהחליף אותך בחזית אני מאמין שלא היית שם לו רגל.

    1. היי בצלאל.
      אני מרגיש שתגובתך היא מהארוכות והמדייקות שנתקלתי בהן בפוסט, תודה לך על הניסוח והזמן להגיב.

      לגבי מה לעשות עם הקבוצה – זו שאלה שאני מתחבט בה, שהרי אם אשמור את הזכות להגיב, האם לא יהיה בכך להעלות את חמת האנשים שכעת לא מסכימים עם עמדתי? זו שאלה טובה…
      לגבי מה לומר לאנשים – זה עניין של יחס. יכולתי להתעלם מכולם, אבל אני מאמין בלהתייחס לדברים במקום להצניע אותם (אם זה אפשרי באופן סביר). אז זה מה שעשיתי כאן. אני מאמין שהיושרה שלי נשמרת יותר כך מאשר מתוך התעלמות. כלומר, אולי אני טועה בזה – אבל זו הייתה ועדיין זו דעתי.
      לגבי הלקח – הסכמתי לכל מילה, ואני שמח על ההתנסחויות שלך, סייעת ותודה.
      לגבי לעשות את המחקר – ההסתייגות שלך היא הנקודה והיא במקום (תודה שצירפת אותה).

      לגבי האחריות שעל כתפי – זה שאלה של אופי אני מניח. אבל לא פתחתי את הקבוצה הזו כדי שיהיה עוד קבוצה בפייסבוק, אלא כדי לרתום אנשים לפעולה. כי זה מה שמעניין לעשות ומה שראוי לעשות. וככזה, יש עלי אחריות לאורך התהליך.

      קיבלת הרבה תודות בתגובה הזו – אבל מגיע לך.

      להתראות בהמשך,
      טל

      1. בנוגע למה לעשות עם הקבוצה, בוא ננסה לקחת שני מצבים תיאורטיים ולחשוב מה היית עושה בהם:
        א. נניח שלא אתה היית מקים הקבוצה, אלא רק חבר מן המניין. ונניח שהיית מגלה תוך כדי הפעילות בקבוצה שהגישה הנכונה היא ככל הנראה ההפוכה לזו שהקבוצה מובילה. מה היית עושה? האם היית נוטש בשקט? מנסה לשכנע את חברי הקבוצה האחרים? נוטש ומקים קבוצה נפרדת לקידום דעותיך החדשות?

        ב. נניח שהיית חבר מן המניין בקבוצה הזאת, שהצטרף אליה מכיוון שהאמין במטרתה הראשונית. ונניח שבמהלך הפעילות אתה מגלה שמקים הקבוצה הפך את דעתו וכעת הוא משתמש בקבוצה כדי להוביל את הקו הנגדי. כיצד היית נוהג במקרה כזה?

        1. בצלאל – שאלות מעניינות העלית.
          א) אם לא הייתי מעורב בקבוצה, כנראה שלא הייתי טורח לומר את דעתי. הייתי מרגיש שזה לשפוך מילים לריק.
          ב) מה הייתי עושה אילו הייתי בצד של חבר הקבוצה שמנהיגה שינה את דעתו.
          ראשית, אני לא יודע מה הייתי עושה. זו פעם ראשונה שנתקלתי במקרה שבו קרה דבר כזה (ועד שזה קורה – ודווקא אני נמצא בצד של האדמין קבוצה…).
          אני משער שהיו לי 2 דרכים לראות את זה, או להרגיש נבגד באופן אוטומאטי ולפתח אנטי עקרוני. או להיות מאד מבולבל ולנסות להבין מה קרה על ידי שאקרא את הדברים שהאדמין כתב שמסבירים את מה שהוא עבר.
          בוא נניח שהייתי קורא ולא משתכנע. השאלה במצב כזה היא מה הייתה התחושה שלי מהאדמין, האם הוא אדם הגון או לא.
          אם לא, הייתי עוזב את הקבוצה.
          אם כן – הייתי נשאר, ולו רק כדי לראות איך הדבר יתפתח (כי זה היה נראה לי כמו משהו די יוצא דופן, שחבל לפספס את התפתחות הסיפור שלו).

          ואתה ?

          1. זה תלוי עד כמה נושא הקבוצה קרוב ללבי.

            אישית אני מאוד מעריך אדם שפתוח לשקול מחדש דברים ולא מתעקש להיות נעול על הדרך הראשונית שבחר. בהחלט סביר שאנסה להבין את הנתונים החדשים שמובאים בפני לפני שאחליט כיצד לנהוג. במיוחד אם הנתונים היחידים שלפיהם בחרתי להצטרף לקבוצה היו אלו שהובאו בקבוצה עצמה.

  17. זה לא ממש משנה כיוון שהנושא לא ממש נמצא על הפרק לשנתיים הקרובות (אם הממשלה לא תיפול)

  18. 1. מה היית עושה עם קבוצת הפייסבוק?
    הייתי מציעה מכרז לאדמין חלופי מתוך משתתפי הקבוצה

    2. מה הייתי אומרת לכל אותם האנשים?
    הייתי עושה בדיוק כפי שעשית טל – שולחת הודעה לחברי הקבוצה, מפרסמת רשומה בבלוג. בנוסף הייתי, א. כאמור, מציעה מכרז לאדמין בראש הקבוצה, ב. מוצאת (או יוצרת, עדיף מוצאת) קבוצה נוספת בפייסבוק שיכולה לחשוף את חבריי הקבוצה לאי אילו אירועים פוליטיים והתרחשויות חברתיות שחשוב להחשף אליהן גם אין תמימות דעים בנוגע לאופן הפעולה הנדרש/הרצוי/הכדאי/ההכרחי. הייתי מזמינה את חברי הקבוצה להצטרף לאותה קבוצה ובשם מעורבותי הייתי מבקשת מהאדמינים באותה קבוצה את הזכות להצטרף כאדמין בקבוצה בשם הקבוצה הגדולה שהבאתי וההיסטוריה שלי כבעלת יכולת להתניע מאבקים אזרחיים ולו ברמה האינטרנטית. ג. הייתי מחדדת ומדגישה עוד את הדומה בין חבריי הקבוצה, ואף יוצרת פלטפורמה אינטרנטית שתאפשר עריכת סקרים דוגמת זה שערכת בנוגע לנושאים בוערים נוספים באופן שיוכל להוות במה לדיונים פורים, ,אולי בפלטפורמת הפייסבוק ואולי באופן שיאפשר יותר אנונימיות, תוך שימוש באפשרות לבצע הצבעה שתהווה חיזוק/עידוד לדיונים. הפיכתם לחיים יותר ומתן תמונת מצב ויזואלית יותר. כמובן שמדובר במערך שמצריך משאבים של זמן וכסף 🙂 אבל ההצעות הללו הן בגדר כל מה שהייתי עושה לו הייתי במקומך וההצעות היו אפשריות ליישום.

    3. איזה לקח אני מרגישה שהייתי יכולה לקחת מכל החוויה הזו למאבק הבא שאתקל בו?
    אני חשה שהלקח הוא שהאינטרנט הוא כלי נפלא לחבר ולקשר בין אנשים שאכפת להם, שהמודעות היא כלי רב עוצמה, כי לידע אכן יש כוח, כי לאזרחים המתאגדים יחדיו יש כוח גם אם זה באינטרנט וגם אם מדובר באזרחים שמצביעים ברגליים או עם הפרופיל פייסבוק שלהם למען מטרה מסויימת או כנגד פעולה פוליטית כלשהי גם מבלי שבהכרח יצאו לרחובות וגם מבלי שבהכרח יקחו על עצמם תפקיד אקטיבי יותר! זה לקח פנטסטי לטעמי.
    אני מאמינה שהלקח הוא שיש תקווה ויש אנשים בעלי אכפתיות (ברמות שונות ותוך אפשרות לתת מעצמם משאבים שונים של זמן וכסף למען מטרות) – הם ישנם!

    להשתמע טל 🙂

  19. טל זה מצב תקדימי ומעניין. מה שאני לומדת ממנו הוא שאנשים לוחצים בעד או נגד מבלי להבין בפרטים, בעקבות מידע לא בדוק שהם מקבלים ותיוג של מה נחשב “חברתי”. אתה היית אמיץ להקשיב ולגלות שהמציאות יותר מורכבת ואין לי עצה בשבילך איך לצאת מזה חוץ מלמסור את הקבוצה לאדמין אחר. להבא אולי כדאי לברר וללמוד נושא לפני שפותחים במאבק חברתי. אנחנו לא מחוברים למציאות ואנחנו מגיבים לדימויים ולחלקיקי עובדות וזה המצב המסוכן כאן. בסוף עוד יסתבר שנערי האוצר יודעים מה הם עושים….

    1. כרמל, אני מסכימה איתך שאין אנו מצויים בכל הפרטים וכי תמיד ישנן עוד נקודות מבט. אבל! לשבת על המדוכה בשם חמת הספק כי אנו טועים או כי ישנם פרטים שאינם ידועים לנו (תמיד יהיו פרטים שאינם ידועים לנו!) זו מסקנה מאוד מסוכנת.

      אני מעדיפה לפעול תוך שאני טועה מאשר להיות גורם חסר השפעה וחסר מעורבות.

    2. כרמל – שמח על תגובתך.
      אני אשקול את ההמלצות, ונראה לאן נקח את הדברים.
      לגבי לחקור יותר לעומק להבא – אני מרגיש שעשיתי די הרבה עבודה מראש, וגם שבדיעבד לא הייתי מסוגל למצוא בכוחות עצמי את האיש שהביא את המידע ששינה את דעתי. אך אני רוצה להציג פה נקודה נוספת למה שכתבת:
      אני חושב שכשניגשים לבצע פעולה חברתית דרך פלטפורמה כמו בלוגים, יש יותר ערך לבצע אותה מתוך מקום המכיר במורכבות ומתקדם תוך כדי דיון (ולא רק תוך כדי הכרזות חד צדדיות של כותב הבלוג). משום כך, אני חושב שיש לגיטימיות להתחיל מהלך של דיון ציבורי, אפילו אם אין עליו עמדה חד משמעית ומוגדרת.
      או במילים אחרות – אני מעדיף שמישהו שאיכפת לו מהמעמ יתחיל לדבר עליו (עם נטייה לכיוון מסויים), מתוך תקווה להגיע ל”אמת שלו”. ותוך כדי התהליך לאסוף אנשים שמתעניינים בנושא (אפילו אם יש להם כיוון עמדה מעניינת), ולעבור את התהליך איתם.
      אני מרגיש שזה מה שעשיתי, מלבד זה שחלק מהתהליך שעברתי בשינוי עמדתי כלל שיחות טלפון וקריאה שאני רואה שהרבה מהקוראים לא עשו. ואז עולה השאלה, האם בכלל המודל שהרגע הצעתי יעבוד או לא. לדעתי, עדיין, ראוי לו לאדם לעסוק בנושא גם ללא ידע מלא בתחום – ומתוך רצון ללבן אותו יחד עם קוראיו.

      בידידות,
      טל

  20. קודם כל – זו ממש דילמה מעניינת.

    לאור הנתונים שהצגת, אני הייתי שולח הודעה לחברי הקבוצה בה מסביר שאני יותר לא מוצא את עצמי באותה דעה איתם ולכן לא מרגיש שייך יותר לקבוצה. אם מישהו מהם מוכן להרים את הכפפה ולנהל את הקבוצה ולהמשיך את המאבק, הוא מוזמן. אחרי זמן מה, אם מישהו כזה נמצא או לא, הייתי מוציא את עצמי מהקבוצה.

    אני מבין את האחריות שאתה חש כלפיהם, אבל אם אף אחד מהם לא ירגיש צורך להרים את הכפפה, כנראה שלקבוצה אין זכות קיום.

השאר תגובה