האתר של וועדת וינוגרד הופקר על ידי ממשלת ישראל – ונרכש על ידי המתנגדים למאגר הביומטרי

עדיין לא הצלחתי להחליט האם הסיפור הזה יותר מצחיק או עצוב. כרגע אני נוטה לכיוון של מצחיק. והרי הטקסט המסביר:

גולשים יקרים, האתר שלפניכם היה האתר הרשמי של ועדת וינוגרד – ועדת החקירה לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, אך במהלך חודש יולי 2009 כתובת הדומיין פקעה.. מישהו במדינת ישראל לא טרח לשלם 80 שקלים בעבור חידוש כתובת הדומיין.
כעת אנו רכשנו את כתובת האתר החשוב הזה, בתמורה למחיר הפעוט הנ”ל. גם אתם, לו רציתם, הייתם יכולים לקנות את האתר – כל אחד יכול.
מדינת ישראל מפקירה את נכסיה הדיגיטליים. גם את המאגר הביומטרי שמדינת ישראל מבקשת לבנות בימים אלה, נוכל לקנות יום אחד תמורת 80 שקלים. כשזה יקרה, חיינו יהפכו לגיהנום.
מוגש כחומר למחשבה מטעם המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי WWW.NO2BIO.ORG

הנה הלינק לאתר של וועדת וינוגרד אשר אומץ על ידי מתנגדי המאגר הביומטרי.

מעבר לפאשלה שנתגלתה פה (שלמזלנו לא הייתה כל כך נוראה, דמיינו שחיזבאלה היו קונים את הדומיין הזה – איזה בושות זה היה עושה לנו), הרי שההפקרות של האתר עושה רושם שמסמלת מגמה כללית של שימוש “קר” באינטרנט על ידי הפוליטיקאים בארץ. הנטישה של אתר חשוב (גם אם מאד לא מושקע מבחינה טכנולוגית/עיצובית), כמו זה של וועדת וינוגרד עומד על רקע כתבתה של ד”ר קרין ברזילאי-נהון על עתיד הפוליטיקה ברשת , כתבה מושקעת ומעניינת אשר כוללת התייחסות יפה לאיך פוליטיקאים במערכת הבחירות האחרונה ניסו להגיעו לאנשים דרך האינטרנט, אך לאחר תום תקופת הבחירות הזניחו את נוכחותם האינטרנטית (כמעט) לחלוטין.

ההפקרות של חלק מהפוליטיקאים במרחב הווירטואלי הוא ההזדמנות של האחרים להרים את הכפפה. אובמה הצליח איפה שמקיין נכשל, אני מחכה לראות מי בארץ באמת יבין שבמהות המילים “מדיה-החברתית” נמצאת לא רק המילה “מדיה” אלא גם המילה “חברות”.
מי שאני מאמין שהולך לגלות את המחיר הזה לעומקו בבחירות הקרובות הוא מאיר שיטרית אשר חיבר את שמו עם המאגר הביומטרי. הציבור אולי ישכח, אבל גוגל ישכח פחות. אני מחכה לראות את הפוליטיקאי שיכתוב בקמפיין שלו “מאיר שיטרית לא מתעניין בפרטיות האזרח. לא מאמינים לנו? תחפשו אותו בגוגל”

17 תגובות בנושא “האתר של וועדת וינוגרד הופקר על ידי ממשלת ישראל – ונרכש על ידי המתנגדים למאגר הביומטרי”

  1. הח”כ היחיד שבאמת השקיע ומשקיע בנוכחות אינטרנטית ובקשר עם הבוחר באמצעות הרשת והאימייל הוא ח”כ דב חנין. האהדה האישית לה הוא זוכה בציבור, כתוצאה מכך, גדולה עשרות מונים ממספר המצביעים בפועל למפלגתו, חד”ש, הנתפסת עדיין כמפלגה ערבית.

    הפופולריות האישית העצומה שלו באה לידי ביטוי בבחירות האחרונות לראשות עיריית ת”א ובתמיכה לה זכתה התנועה בראשותה התמודד, “עיר לכולנו”.

    תופעה נוספת הראוייה לציון היא תנועת “התעוררות-ירושלמים”. במקור היו אלה שתי תנועות נפרדות, שהתאחדו לצורך ההתמודדות למועצת עיריית ירושלים וזכו לשני מושבים במועצה. התנועה תמכה במועמדותו של ניר ברקת וללא ספק היוותה אחד הגורם החשובים לבחירתו. העומדים בראשות שתי התנועות הללו ממשיכים לקיים קשר מתמיד עם ציבור הבוחרים שלהן באמצעות האינטרנט והם, למיטב ידיעתי, היחידים בירושלים העושים כן.

    1. היי נחום, אני לא בטוח באיזה הקשר זה נאמר, אבל אני חייב לתקן את אי הדיוק. יש היום מספר ח”כים שנמצאים בקשר בכלל לא רע עם הציבור באמצעות ניוזלטרס, מענה על מיילים (אולי ע”י עוזריהם, אבל זה גם משהו), בלוגים וטוויטר.

      ביניהם שלי יחימוביץ’, מיקי איתן, גדעון סער, ובטח יש עוד שאיני מכיר.

  2. היי טל,

    אני לא חושב שאתה יודע את זה, אבל אתה אחד הבלוגרים האהובים עליי עד עכשיו בבלוגספירה הישראלית. רק לאחרונה החלטתי לפתוח בלוג בעצמי ואחת הסיבות לכך היא כמה שאני נהנה לקרוא את הבלוג שלך.

    מקווה לראותך בסביבה,
    זיגמונד

  3. מצד אחד, זה מאוד אירוני.
    אבל מהצד השני, מי באמת נכנס לאתר של ועדת וינוגרד? למה בכלל לועדה ממלכתית יש דומיין מסחרי, שאינו ממשלתי (gov) או ארגוני (org)? שווה באמת לבדוק את כל הבלאגן ברישום הדומיינים של ממשלת ישראל, אולי אפשר למצוא עוד פנינים מעין זה.

    1. נועם – אני מודה שכל הסיפור לא ברור גם לי (והשימוש ב co.il הוא בכלל מוזר). אבל זו פארשה שראוי שתקבל גלים ולו רק כדי להפחיד פקידי ממשל בעתיד. לגבי רכישת gov-ים, אני מסופק – הם אינם למכירה לבני התמותה הלא ממשלתיים שבינינו.
      שאלתי את עצמי האם זה בכלל אתר אישי שמישהו בנה לצורך העניין, אבל לא חקרתי יותר לעומק.

      1. עם כל הסכמתי עם המאבק, אני חושב שהממצא הזה *לא מייצג* את חוסר האחריות הממשלתית על המידע שברשותה. דליפת רישומון – כן, פקיעת דומיין מוזר ולא שימושי – לא.

        הדבר הזה לצערי נראה יותר כמו ניסיון לנצל את הבורות הטכנולוגית של הציבור ושל נבחרי הציבור – למען המטרה החשובה.

        אני חושב שהכח שלנו, קבוצת האנשים שמבינים בטכנולוגיה ומתריעים מפני חוקי אח גדול, הוא במקצועיות שלנו. אנחנו המומחים, ואנחנו צריכים לשמור על תדמית כזו כדי שיקשיבו לנו.

        בדומה לאדם טבע ודין או החברה להגנת הטבע בנושאי סביבה, המועצה לשלום הילד בנושא ילדים. “הבלוגרים הטכנולוגיים” היא אמנם לא עמותה מסודרת אבל לדעתי תופסת מקום דומה בתפישת הציבור ומקבלי ההחלטות.

        שורה תחתונה שלי: צריך להיזהר לא לצאת לא מקצועיים ולאבד את הקשב, ולדעתי (סליחה עם זה כואב), הטענה שלעיל אינה כ”כ מקצועית ומעט קטנונית. יש הרבה צדק במאבק, ויש מספיק טיעונים טובים שאפשר להשתמש בהם.

        1. היי אורן.
          הטענה הרשומה באתר איננה שלי, ואני מסכים לדעתך. אני גם חושב שאוזלת יד במה שקשור בשמירה על שמות מתחם, איננה עדות לסכנת דליפה של מאגר ביומטרי.
          בלי קשר, הדליפה של הרשומון היא בעיני כן עדות לסכנה של דליפת המאגר הביומטרי.
          עם קשר – אני חושב שהלקיחה של הדומיין והשימוש הזה שנעשה בו הוא טריק שיווקי מוצלח. אני חושב שהרצינות שאתה מבקש שקבוצת ה”בלוגרים הטכנולוגיים” יתהדרו בה היא אידיאה יפה, אבל אני לא מאמין שהיא תתממש. מעבר לזה, אני גם מאמין שאין ערך בכך שכולם בבלוגוספירה יהיו מכופתרים, דווקא הנכונות לעשות דברים שונים כדי להשיג תשומת לב, יש בה בעיני ערך גדול.

          או אם לסכם – אני חושב שהמהלך של חוטפי הדומיין הזה הוא ראוי. הוא גימיק שיווקי שמציף נושא בעל ערך לתודעה הציבורית (אפילו שהטיעונים שהם מביאים לא מחזיקים מים).

    2. נועם, אני אספר לך מי “עלול” להכנס לאתר כמו של ועדת וינוגרד:

      תלמיד, סטודנט או הסטוריון שבמסגרת לימודם/עבודתם/מחקרם נזקקו לאחזר מידע הסטורי אודות דו”חות הועדה, למשל.

      ועדת וינוגרד היא עוד איזשהוא נספח הסטורי של מדינת ישראל, על אותו משקל פחות או יותר של ועדת אגרנט, למשל.

      הרי אם בתקופת ועדת אגרנט היה אינטרנט והיו מרימים אתר שמפרסם את הדו”חות של הועדה, אני מניח שעד היום האתר הזה היה שימושי לאנשים מסויימים.

      לתפוס דומיין כמו של ועדת וינוגרד מאפשר לך בעצם לשכתב את ההסטוריה (או לעמת אותה עם האמת שלך).

      אני יכול לספר לך שהאתר היה באויר במשך יומיים ללא פרסום והכניסות הטבעיות אליו עמדו על כ- 100 ביום, זאת לאחר שהדומיין היה מושבת במשך מס’ חודשים.
      מס’ הקישורים לאתר ברחבי האינטרנט הישראלי עומד על כ- 150

      אני מניח שעניתי על תהייתך 🙂

      לגבי השימוש ב gov.il – יש גם vaadatwino.gov.il שעד עכשיו עובד, אבל “הבעיה” היא שהחכמולוגים פרסמו רק את vaadatwino.co.il או vaadatwino.org.il ללא כל הפניה לדומיין הממשלתי.
      “חכמי חלם” ביי דפינישן 🙂

השאר תגובה