הגיגים על און-לייב: השירות שיביא גיימרים לענן של משחקי מחשב

על אונלייב והמשמעויות של זה לעתיד.

הכתבה בווינט על אוןלייב (OnLive) תפסה את תשומת ליבי, וזה צריך לעניין גם אתכם.
אוןלייב מספקת שירותי "מיחשוב ענן" (cloud computing) לגיימרים, ומציעה להם לשלם דמי מנוי ולקבל גישה מהאינטרנט למשחקי המחשב החדשים והכבדים ביותר. המחשבים של אונלייב יריצו את המשחק אצלם בחוות המחשבים, ומקבלי השירות יצטרכו רק חיבור אינטרנט (כשרמת הווידיאו שמקבלים תלויה באיכות חיבור האינטרנט של השחקן).
בשלושת הסרטונים הבאים מוצגים דמו של המערכת ושני חלקים של ראיון עם אחד מאנשי הצוות של אוןלייב.

הדמו:

 

 

בראיון מוצגים כמה רעיונות מעניינים שמתאפשרים בזכות המערכת:

  • אפשרות לשחק את המשחק הכי חדש בשוק, מבלי להידרש לשדרג את המחשב.
  • אפשרות להפצה מיידית של משחקי מחשב חדשים (במקום שהלקוח יצטרך ללכת ולקנות את המשחק, הוא יכול פשוט לבחור לנסות אותו מתפריט המשחקים החדשים)
  • אפשרות לצפות במשחקים של שחקנים אחרים (שמאפשרים זאת) – כך ששחקן חדש יכול ללמוד מהלכים מ"מקצוענים" והלחליט האם המשחק מעניין אותו. (ושחקנים מקבלים תמריץ נוסף להיות סלבריטאי משחקים, קצת בדומה לגיבורי היוטיוב של השנים האחרונות)
  • אפשרות של מפתחי משחקים להריץ בדיקות למשחק חדש (שיחרור גירסאות בטא) בקלות רבה (גם עבור משחקים שעד כה שוחררו לקונסוליות טלוויזיה, מה שעד כה לא היה קיים). וגם אפשרות למפתחי המשחקים לראות איך אנשים משתמשים במשחק ברמות מעקב חסרות תקדים (אם חשבתם שווב-אנליטיקס זה מורכב, אנחנו מדברים כאן על משהו ברמה אחרת לחלוטין)
  • מניעת גניבות (זה לא מופיע בראיון, אך ברור שזה אחד הייתרונות של המערכת עבור מפתחי ומפיצי המשחקים).

הנה הראיונות:

 

הסיפור של אוןלייב צריך לעניין אתכם גם אם אינכם גיימרים (אני, לדוגמא, נגמלתי ממשחקי מחשב, ולא מתכנן לחזור לכך בקרוב), וזאת משום שישנם שתי תעשיות שמובילות את העדר במה שקשור לטכנולוגיות: משחקים ופורנו. ואונלייב מציגה צעד נוסף בהעברת חיי המחשוב שלנו אל "הענן" (מה שכבר רובנו עושים בהתחברות לשירותי גוגל השונים, החל מג'ימייל, לוח-שנה וגוגל-מסמכים).
אני רואה בהשקה של און-לייב כסימן משמעותי נוסף לעתיד מתקרב של חיבור בין ה"מציאות מציאות" ל"מציאות המדומה" .

גם אם אתם לא גיימרים, אונלייב הוא סימן מרגש לבאות.

משחקי מחשב, התמכרות, ורכישת מיומנויות (ווידויו של גיימר לשעבר)

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, מתוך מחשבה לחלוק עם חברי היקרים את הטריילר של המשחק סיימון המכשף 4 (שמסתבר וכבר יצא)

אך כשהתחלתי לכתוב, הבנתי שמה שאני בעצם רוצה הוא להתוודות, כמו בסדנאות גמילה מאלכוהול: אני טל, ואני גיימר לשעבר.בגיל מסויים, אחי הגיע לארץ מחו"ל והביא איתו את baldur's gate 2. אני זוכר שאותו החודש, למרות שאחי היה בארץ, את עיקר זמני ביליתי במחשב. מידי פעם, בזמן טעינת המסכים של השלבים ביניהם עברתי, היו הודעות כמו "חשוב שתמשיכו לאכול". בימים הראשונים של המשחק, מצאתי את המשפטים הללו משעשעים. לאחר שבועיים, התחלתי להדאיג את עצמי. אני זוכר כיצד היו ימים שכל כך התמכרתי למשחק, שלא הרשיתי לעצמי ללכת לישון. הייתי מניח את ראשי לדקה "רק כדי לנוח לרגע", ומגלה כיצד הגוף שלי שאב אותי אל שעות רבות של שינה הכרחית. אני זוכר איך היו לילות שהייתי חושב על היום שלי. מתוסכל מעצמי. חושב לעצמי שלמוחורת אני לא אשחק כל כך הרבה. רק שעה וזהו. והיום היה מתחיל, ובסופו – הייתי מגלה שעוד יום נעלם כולו בנבכיו של איזה קרב מפואר שהניב חפצים קסומים.הפסקתי להיות גיימר בגיל 19. באותו זמן שיחקתי את vampire the masquerade, מאד נהניתי. כל כך נהניתי, שאיחרתי לשיעור טאי צ'י באותו היום. הכעס שהיה לי על עצמי היה כזה שמחקתי את המשחק (כולל השמירות!), ומאז כבר אינני גיימר.

מידי פעם (לדוגמא, לאחר פרידה קשה ממערכת יחסים ארוכה), נפלתי לאיזה משחקון כזה או אחר. אך בגדול, אני מקפיד להרחיק את עצמי מהפיקסל המר (על משקל "הטיפה המרה", למי שלא הבחין בחידוד).

לקחו לי עוד שנים רבות על מנת להפסיק לחלום על המשחקים בהם שיחקתי. היום, במבט לאחור, אני כבר (כמעט) שלא חולם כאלו חלומות – ואני שמח על כך.

בבגרותי גיליתי עד כמה היכולת להתמכר למשחק מחשב, שקולה ליכולת להתמכר ללימוד אקדמי או למקום עבודה.

לפני זמן מה שאלתי חבר שלי, מתמטיקאי, כיצד הוא כל כך טוב במה שהוא עושה. תשובתו הייתה שכל פעם שהוא נתקל בשאלה שהוא לא יודע לענות עליה, הוא מסרב לקבל את זה. הוא מתמלא משהו שאפשר לכנותו "כעס", והמוח שלו איננו מוכן להניח לסוגיה עד שהוא פותר אותה. האירוניה שבדבר היא שהוא עושה זאת מדהים במתמטיקה, אבל כשאני מעמת אותו עם דיסיפלינות אחרות (נאמר, שימוש בסיסי במחשב), הוא נתקל במחסומים וייאוש, ואינו מאפשר לעצמו את אותה מידה של שקדנות בלימוד המיומנות.

עולה בי השאלה כיצד הוא שכל כך קל לנו להתמכר לפעילות מסוג אחד, ומאידך אנחנו יכולים להיות כל כך חסרי אמונה ביחס ליכולתנו להשתלט על מיומנות אחרת ?

רבות נאמר בעבר על הקושי של התרבות להסתגל להתפתחויות הטכנולוגיה. העולם של משחקי המחשב (וההתמכרויות אליו), היא ללא ספק דוגמא מצויינת לכך.

עידכון (5.7.08):  חברי היקר (יוני) הפנה אותי למאמרהמציג מחקר שבוצע על (כ- 10) נבדקים אשר חולקו (באופן מקרי) לשחק משחקים שונים, ואז נבדקו (לאחר חודש) כדי לראות את ההשפעה שהייתה על המשחקים על איכות חייהם (שעות שינה, מצב גופני, איכות תזונה, טיפול במטלות חיים שוטפות. וכמובן, עד כמה הם נהנו מהמשחק). הנה הקישור לתקציר המאמר: http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089/cpb.2007.9963

אם לסכם את הממצאים: אנשים התמכרו (ונהנו) הרבה יותר ממשחקים מרובי משתתפים. התוצאה של זה הייתה שהם הרגישו (מצד אחד) יותר חיי חברה על פני המשחק, אך גם (מצד שני) הציגו ירידה משמעותית באיכות החיים היומיומית שלהם (תזונה, שינה, מצב בריאותי, חיי חברה, מטלות שיש לבצע וכדומה).

ועל זה נאמר "וזו רק ההתחלה" (גם על אפיק המחקר, וגם על מידת ההתמכרות שמשחקים יכולים לשאוב אליה).

כך תעשיית המשחקים הולכת (השנה) להפוך את המסך שלנו לתלת ממדי, במחיר של 40$ (אני רציני!)

הקדמה: הפוסט הבא הוא על הסרטון הכי מרשים שראיתי החודש. אהבתם – תנו לינק.

מה שבאמת שווה, זה פשוט שתצפו בסרטון הבא (כ- 5 דקות)

ואחריו, לפרטים נוספים, תקפצו לבקר באתר של החוקר (שם יש עוד סרטונים והדרכות).

ובשביל מי שרוצה פרומו, הנה קצת מלל:

החוקר ג'וני לי מצא יישום מקורי עבור שלט ה- Wii של נינטנדו. שלט ה- Wii הוא שלט שמזהה-מיקום-באמצעות-מצלמת-האינפרא-אדום שבו. השלט עולה כ- 40$, ומנורות אינפרא אדום מתאימות כ-10$. השילוב של השניים (ביחד עם מחשב, ותוכנות מתאימות) מאפשר:

* לוח כיתה ממוחשב.

* מסך רב-מגע.

מסך המציע חווית תלת-מימד עבור צופה יחיד. האפקט הזה (שהוא הכי מרשים, בעיני, מבין השלושה), מתאפשר על ידי שימוש במצלמת ה- Wii כדי לזהות את מיקום הראש (של האדם שחובש איזושהי מנורת אינפרא-אדום) – והמחשב מנתח את מיקום הצופה, כדי לשנות את התמונה שהוא מציע על המסך. תצפו בסרטון ותראו המחשה, זה ממש מדהים.

אחד הדברים המרשימים בסיפור של ג'וני לי, הוא לא רק הגילוי. אלא עצם זה שמרגע שהוא פירסם לעולם את הרעיון – תוך שבוע, הוא זכה למליון צפיות. ותוך 3 שבועות, חצי מליון איש הורידו את התוכנות שהוא ייצר. מדהים…

עידכונון (04-05-2008): מסתבר שעומרי התותח כבר כתב על זה לפני כמעט חצי שנה. הנה כאן.

לשחרר וידיאו ביוטיוב זה כמו לזרוק מסר-בבקבוק לתוך ים של מסרים-בבקבוקים

והסיכוי שמישהו "יציל" אותך הוא פעם בירח כחול. רוצים את ההמשך, צפו בטריילרון הממש חמוד הבא של:
"Weekly web video game reviews by Ben "Yahtzee" Croshaw"
כלומר, בחור שעושה סרטונים של ביקורות משחקי מחשב – עם דיבור ממש מהיר, ועולם דימויים מאד מצחיק (או לפחות מצחיק עבור גיימרים לשעבר שכמותי).

לרשימה ארוכה של ביקורות (דהיינו, קליפים שנותנים חוות דעת על משחקי מחשב) ניתן להכנס ללינק הזה. (הייתי מכניס משהו מהם לפוסט הזה, רק בשביל הכיף – אך לצערי יוטיוב הסיר את רוב סרטיו בגלל זכויות יוצרים)

קליפ אחד שאני אקשר אליו, היא ביקורת המשחק שלו על HALO 3. לא שמעולם שיחקתי במשחק או שרציתי לשחק בו. אפילו שמעתי על קיומו כמה פעמים והוא (תודה לאל) לא עניין אותי. מאידך – הביקורת ממש ממש מצחיקה.

ועוד לינק, הפעם לביקורת של סופר-מריו-נייר, שממנו הוא דווקא נהנה (אז הביקורת, יחסית, חיובית):