כיצד יראה עולם ללא שדיים – 5 דקות של סרטון חשוב על סרטן השד

יש הנאה עצומה בלראות סרטון כזה מבלי לדעת על מה הוא הולך להיות או מה יהיה בו. אך בשביל שתצפו בו נדרשתי לכותרת הפרובוקטיבית (ומדוייקת) אותה ציינתי. הנה הסרטון:

לבקשת הבמאית הסרטון הוסר עד לאחר התחרות. את הטיזר לסרטון ניתן לראות כאן:

ואת הסרטון עצמו אפשר לראות (בחינם), כאן: בקישור הזה – אם אהבתם את הסרטון, אנא הצביעו בעדו עבור תחרות פסטיבל הסרטים breast fest.

ולמי שרוצה הרחבה, הנה הספויילר:
להמשיך לקרוא כיצד יראה עולם ללא שדיים – 5 דקות של סרטון חשוב על סרטן השד

מה לעשות אם מאבדים ארנק במונית

בשאלה הזו נתקלתי היום כאשר קרוב משפחה יקר שלי איבד אתמול את ארנקו בנסיעת מונית. פניתי לחברים לעצה וקיבלתי מספר הצעות, לקרוב המשפחה שלי הם לא עזרו אבל אולי הם יעזרו לכם:

  1. תקפיאו תבטלו תקפיאו ל- 48 שעות כרטיסי אשראי שהיו בארנק (ואם עד אז לא תיפתר הבעיה – תבטלו).
  2. תקוו שנתקלתם באנשים טובים –  עלול לקרות שהנהג או הנוסע שיגיע אחריכם יקחו את הארנק לעצמם.
  3. אם לקחתם קבלה מנהג המונית או שהזמנתם מונית מתחנה ואתם יודעים מהי התחנה – אז עוד יש תקווה. נהגי מוניות שלוקחים מהם קבלות (או שהוזמנו במיוחד) יודעים שניתן לאתר אותם ויעיזו פחות לגנוב ארנק שנשלח אצלם. באפשרותכם לטלפן לתחנת המוניות (או למשטרה) וכך למצוא את הנהג אצלו נסעתם בשביל לקבל את ארנקכם בחזרה. יעשו שימוש במתי נסעתם ומאיפה ולאן. מוסר ההשכל מהפוסט הזה: מעכשיו תתחילו בהרגל של לקחת קבלות מנהגי מוניות ולהכניסם לכיס.
  4. אם לא לקחתם קבלה מהמונית אז רוב הסיכויים שהארנק הלך ולא ישוב (במקרה זה מהרו לבטל את כל כרטיסי האשראי). אבל למקרה שיש לכם מזל, תחייגו לכל רכזיות המוניות מהעיר שבה נסעתם (לדוגמא, עבור מוניות באיזור תל אביב תסתכלו על הרשימה כאן, תודה ליעל על הטיפ), לכל אחד מהם תסבירו את הבעיה שלכם (איבדתי אתמול ארנק במונית, איני בטוח איזו מונית, בשעה זו וזו ממקום זה לזה), תשאירו מספר טלפון בו ניתן יהיה להשיג אתכם (ואולי גם תנסו להדגיש את חשיבות הסיפור עבורכם באמצעות פרס כספי או מילה על פריט חשוב שנותר בארנק, אבל את זה לא ניסיתי).
  5. חייגו למחלקת אבידות ומציאות במשטרת ישראל (בתל אביב אמרו לי שזה במספר הזה  03-680-2135/6 ), אולי משהו יגיע אליהם…
  6. אם אתם מאמינים באל אז תתפללו. אם לא, אז אל 🙂

מקווה שלעולם לא תזדקקו לעצות האלה, אבל אם שכן – שיהיו לכם זמינים.

אם יש לכם עוד הצעות או סיפורים, אתם מוזמנים לשתף…

האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה? (בעקבות ההרצאה “כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה”)

“כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה” – זהו שמה של ההרצאה שנתן גדעון עמיחי (המנכ”ל המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי) מכנס “העיר” לחינוך בחולון. ההרצאה היא של 20 דקות וניתן לצפות בה כאן. (התגלה תודות לעומר פרצ’יק בטוויטר – תודה)
כשהתחלתי לצפות בהרצאה לא חשבתי שאראה אותה עד לסיומה, אך הרהיטות והתשוקה של גדעון משכה אותי עד לסופה של ההרצאה ואף לכתוב את הפוסט שלפניכם.

גדעון עמיחי מדבר על תדמית המורה בישראל. תדמית שהיא, כפי שכולנו יודעים (וגם מבלי להציג נתונים סטטיסטיים), איננה חיובית. כשאני חושב על מורים בארץ, המילים שעולות לי לראש הן: שביתות, שכר נמוך, עומס עבודה, חוסר שביעות רצון. ההרצאה של גדעון העירה אצלי את תשומת הלב שה”מותג” הזה שיש לי על מיהו מורה, איננה מבוססת על עובדות אלא על רשמים אישיים (ולא מבוססים) שהתגבשו בשנים האחרונות. אי לכך, החלטתי לחטט אצבעותי ולפנות ללמ”ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כדי לראות מה הם יכולים לספר לי על מצב המורה בארץ, שם מצאתי מספר נתונים מעניינים.
לדוגמא, מצאתי את ההודעה הבאה לעיתונות: “הסקר החברתי 2008: כיצד תופשים הישראלים את מצבם הכלכלי?“. בעמוד השלישי של המסמך הזה הופיעה גרף (מה שמכונה גרף פרמידה), אשר מראה עבור 18 מקצועות מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מההכנסה שלהם, לעומת מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מעבודתם.
מה שהגרף מראה (ושלא הפליא אותי) היה שרק 40% מהמורים היו מרוצים ממשכורתם (בערך כמו עובדי נקיון), זאת לעומת מקצועות אשר זכו ללמעלה מ- 60% מהנשאלים אשר היו מרוצים ממשכורתם (כגון: שופטים, רופאים, כלכלנים, מנהלים בכירים, מהנדסים, עובדי היי-טק ועוד).
אך מה שכן התפלאתי לראות מהגרף היה אחוז הנשאלים שהיו מרוצים מעבודתם. מסתבר שמורים מרוצים מהעבודה אותם הם מבצעים לא פחות (אם אף לא טיפה יותר, אין רווחי סמך כדי להחליט) מאשר מתכנתים, שופטים, מהלים ועוד.
הנה הגרף להנאתכם (הקישו על התמונה כדי לראותה מוגדלת):
happy teachers
(למי שרוצים לחפור ולמצוא עוד אנקדוטות מעניינות, עליכם רק להכנס לאתר הלמס ולהקיש במנוע החיפוש מימין למעלה את המילה “מורים”, מה שמחזיר הרבה תוצאות שנראה מעניין יהיה לדעת מה מסתתר מאחוריהן)

מצאתי את הנתון הזה מעניין כי הוא עזר לי להבין שהדימוי שיש לי של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם). כך שאילו הייתי צריך לייעץ לידיד על סמך הנתונים הללו בלבד (מה שכמובן לא היה קורה במציאות, אבל עדיין) הרי שהייתי אומר לו שאם הוא חושב להיות: מוכר בחנות, נהג, עובד נקיון או עובד מטבח, או מטפל סיעודי – הרי שעדיף לו כנראה שעדיף לו ללכת להוראה (בהנחה שהוא פחות או יותר מסוגל להשתלב כמו שצריך). וזאת משום שבמקצועות שציינתי הסיכויים הם שהוא לא יהיה מרוצה ממשכורתו באותה מידה כמו שמורה לא מרוצה ממשכורתו, אבל יהיה לו סיכוי טוב יותר להיות מסופק מהעבודה שהוא עושה (מה שבטח אפשר לקשר עם איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, אבל אין לי נתונים על זה אז זה רק ניחוש).

וסיבה להאמין שהוא לא בהכרח היה הולך להוראה אלא היה הולך לאחד המקצועות האחרים, היא בגלל המותג הכושל של המורה בארצנו.
הערת ביניים: ברור לי שהלוגיקה שאני מציג היא מאד שיטחית ולא ממצה. עם זאת, אני חושב שזה אנקדוטה מעניינת שמציגה את האינטואיציה (הדי שיטחית שלי, אני מודה) על למה מיתוג של “המורה” בארץ יכול להיות משמעותי.

ובשלב זה אפשר לחזור להרצאתו של גדעון.
למול המילים השליליות שעלו במוחי במחשבה על המורה בארץ, הרי שגדעון מביא דוגמאות לאופן שבו מוצגת תדמית המורה בארה”ב. הוא מביא דוגמאות לסרטים מוכרים אשר מעלים על נס את המורה (“סיפורו של ויל הנטינג” הוא הכי עדכני מביניהם). הוא אף מביא קטע מרתק שבו שואלים פוליטיקאים מובילים בארה”ב (אובאמה, קלינטון וכו’) מי היה המורה האהוב עליהם בילדותם (תחילת הקטע מקוטע אבל שאריתו צלול ופריך)

גדעון מקדם ומשכנע בהרצאתו (הפשוטה אך נוגעת) שחשוב לקדם את תדמית המורה בארץ. הוא מבהיר שקמפיין פירסומי קצר טווח לא יספיק, ושראוי לתת לנושא זה חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד הרעיונות שהוא מציג הוא להעלות לאוויר סדרת דרמה על “מורים” (כמו שעשו עבור מילואימניקים) – אני בעד.

ישנו סיפור על חברת תעופה (שאינני זוכר את שמה) שהתרסק לה מטוס. במקום להשקיע כסף בשיפור מערך התחזוקה שלה, היא הוציאה סכומי עתק על פירסום ושיווק. האם זה מה שצריך היה לעשות בארץ? במקום לתת למורים יותר כסף, לנסות לשווק את המקצוע יותר טוב וכך להביא אליו יותר אנשים (ובתקווה יותר איכותיים, עם יותר שאיפות ותקווה). מי יודע, אולי.
אולי גם זה היה משפיע על תקציב המורים. אולי אנחנו האזרחים היינו לוחצים על פוליטיקאים לתקצב יותר את מערכת החינוך אילו תדמית המורה הייתה יותר “ראויה” בעינינו לכסף. מי יודע, אולי.

אשמח לקרוא את מחשבותיכם בנושא.

אסיים את הפוסט הזה במענה על השאלה שהוצגה בסרטון – “איזה מורה זכור לי שהשפיע עלי בילדותי”.
תשובתי היא ד”ר יוסי באומהקר. האיש המוכשר הזה לימד אותי לבגרות בביולוגיה. השיעורים שלו היו ברמה שונה מזו של כל מורה אחר אצלו למדתי. השיעורים היו מתחילים בזמן, והוא היה מתחיל לרוץ על החומר, להסביר דברים – בקצב שאיתגר אותי יותר מכל שיעור אחר. כל כך הערכתי את שיעוריו, שבעקבותיהם לקחתי באוניברסיטה הפתוחה את הקורס “מבוא לביולוגיה”. ואני אף יכול לומר שבבואי לבחור את המסלול שלי לתואר שני, השיעורים שהיו לי איתו השפיעו על בחירתי ללכת למסלול של ביוסטטיסטיקה. אז יוסי, אני מאמין שיום אחד תגיע לפוסט הזה, אז דע לך שאני מעניק לך תודה רבה. אתה בפירוש אחד מהאנשים שעיצבו את חיי.

ואם אתם בטוויטר (או בלוגרים) שרוצים לכתוב על הפוסט הזה, אשמח אם תכתבו משהו קצר על מורה שהשפיע לטובה על חייכם. ועל המשקל של “גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן” הרי שגם מיתוג (מחודש של מורים) אשר יכול להזדקק לאלפי מודעות ומסרים יכול להיות ויתחיל בטוויט אחד קטן.

הנאום המלא של אובאמה אל העולם המוסלמי מקהיר (כ- 55 דקות)

צפייה מרתקת. האיש יודע לנאום ומציג חזון מעורר השראה. תקוותי שהעתיד שהוא מתווה יתממש.

ההתייחסות לישראל (ושאר העולם הערבי) מתחיל בדקה – 24:10

הסקר הגדול – אודות הוספת מע”מ על ירקות ופירות

**** תוצאות הסקר מופיעות כאן ****

כתבתי לאחרונה אודות ההצעה להוספת מע”מ על ירקות ופירות, וכעת אנו עוברים מדיונים ללקיחת עמדה.

לסקר שלפניכם יש מספר מטרות:

  1. שיהיה מעניין וקל למלא אותו (הסקר לוקח פחות מ- 2 דקות)
  2. לדעת כמה אנשים (ממבקרי הבלוג) הם בעד או נגד הוספת המע”מ על ירקות ופירות (ולמה)
  3. לאפשר לאנשים להשאיר פרטים – למקרה שנרצה לבצע משהו “מחוץ לאינטרנט” לגבי הנושא

אני מתחייב לפרסם את תוצאות הסקר לאחר שאנשים יתחילו למלא אותו (יהיה מגניב!).

וכעת לאחר (שבתקווה) מילאתם את הסקר, אחלוק איתכם את מטרתו האמיתית של הסקר –

מטרת הסקר היא לעודד אנשים (אותכם ואת חבריכם) לחשוב. לחשוב לא רק על נושא המע”מ (או שאר הסוגיות החברתיות שמקיפות אותנו), אלא על שאלה יותר פרקטית – כיצד את/ה יכולים להתארגן דרך האינטרנט ולהפוך את העולם למקום טוב יותר?

רוצים לעזור? תספרו לחבריכם על הפוסט הזה: במייל, בפייסבוק (יש קבוצה), בבלוג, או בשאר המקומות שאנשים נמצאים בהם. נעשה טוב ויהיה טוב…