נתקלתי בסרטון מקסים המסביר מה זה RNAi. בתימצות: מדובר במנגנון הגנה של תאים כנגד ווירוסים. המנגנון יודע לזהות RNA שניראה כאילו הוא וויראלי – ולהשמיד אותו.
הסרטון שלפנינו מציג את כל המנגנון של שיכפול ד.נ.א ל- ר.נ.א, בתאים, בצורה מאד ידידותית ומהנה לצפיה (באמצעות טירות וטבחים ופיראטים). תהנו: (5:42 דקות)
חודש: נובמבר 2007
הממשק של ווינדוז מול זה של אובנטו
נתקלתי בסרטון שמשווה בין ממשק המשתמש (GUI = graphical user interface) של Windows Vista Aero לעומת זה של Linux Ubuntu's Beryl.
להתבונן בממשק של ווינדוז היה משמים עבורים (שום חידוש מעניין). לעומת זאת, להתבונן בממשק של אובנטו היה מהפנט. אני משער שעוד יקח זמן לפני שאני אתחיל בהרפתקה של התקנת לינוקס על המחשב שלי. אבל אין ספק שהסרטון הזה קירב אותי צעד נוסף לתמוך ברעיון. תהנו:
הרצאה: אוברי דה גרי שואל "למה אתם לא מדברים על זיקנה ?"
אני מודה, אוברי שיכנע אותי. אז אם אתם קוראים את הפוסט הזה, ואתם מתעניינים בנושא באופן רציני – דעו שאתם לא לבד.
לינקים:
- קבוצת גוגל-גרופ של אנשים בישראל שמתעניינים ומעוניינים בהארכת חיים
- קבוצת פייסבוק ל"הארכת חיים" נמצאת כאן. (בעת כתיבת שורות אלו, יש בה כבר 12 23 חברים)
ניצחון – אבא שלי מתחיל לכתוב בבלוג !
*פוסט על כיצד אבי נכנס לאחרונה לעולם הבלוגים* (לינק לבלוג של אבי: www.zeevgalili.com)
הסיבה הראשונה שלי להיכנס לוורדפרס הייתה אבא שלי (זאב גלילי): אבי (כיום, בן 71) הוא רב-אמן ביצירה ועריכה של טקסטים. אחרי כ-30 שנה בידיעות אחרונות, אבי התחיל לכתוב טור אישי בשם "היגיון בשיגעון" עבור שבועון פיצפון בשם מקור ראשון. עשר שנים מאוחר יותר, התפוצה של העיתון התרחבה, וכך גם ההכרה באבי. אינספור מכתבים היו מגיעים לביתנו לכבוד אבי, חלקם מחמיאים לאבי על כתיבתו ("אתה הדבר הראשון שאני קורא כשאני פותח את העיתון!") וחלקם מתקנים אי-דיוקים או שואלים שאלות.
בליבי ניקרה המחויבות להעלות את דבריו של אבי לרשת, כדי שעוד אנשים יוכלו להיחשף ולהנות מכתיבתו. בהמלצתו של אחי (שוקי), פניתי למערכת וורדפרס (בימים ההם – המערכת הייתה פחות ידידותית למשתמש, וחנית שרית ומלאכיות שכמותן עוד לא עלו אצלי בראדר) ואחרי עבודה רבה עלה האתר לאוויר (ואף אחריו עקבו אתרים רבים כמו בלוג החומוס, המיגרנה, ברלין, סטטיסטיקה ומה לא).
בשנה וחצי שהבלוג של אבי באוויר, היה חסר לו דבר אחד מאד חשוב – את אבא שלי. מי שתמיד העלה את התכנים היה אני. והתכנים שאבי כתב נועדו למקור ראשון ולא לבלוג. אך אתמול קרא מאורע הסטורי ממש – אבי העלה את הטור שלו לבלוג לבדו. ומרגע שהוא גילה שהוא מסוגל – ניצוץ חדש נידלק בעיניו "אני אוכל לכתוב על מה שמתחשק לי" הוא אמר לי היום, וחיוך רחב התפשט על פני.
לסיכום הדברים, אצרף את הטקסט שאבי צירף היום לאתר "אודות הבלוג". כל מילה נוספת מיותרת, תהנו:
אודות הבלוג "זאב גלילי"
בעידן בו תוחלת החיים של העיתונות המודפסת קצרה אפילו מן המרחק בינה לבין שוק המליחים.
בעידן בו אורך החיים של ספרים על מדפי החנויות קצר מזה של עגבניות.
בעידן שבו ספרים מודפסים על נייר המכיל חומצות שיכלו אותם בזמן הקצר מחיי אדם ממוצע.
בעידן כזה הדרך היחידה שנותרה לאדם המבקש לשמר את פרי רוחו היא לפנות אל הבלוגוספירה.
אין לכותב שורות אלה אשליות לגבי מקומו ביקום. כמו שנאמר בתפילת ראש השנה: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף".
אך מאז עמד האדם, כל אדם, על דעתו, הוא שואף להותיר חותם כלשהו בעולם.
אלה המחשבות שעלו בראשי כשהקמתי, בהשפעת צעיר בניי, טל, את האתר הזה. אני מבקש לפרסם בו בשלב הראשון את כל המאמרים שפרסמתי ביותר מעשר השנים בהן אני כותב את הטור "היגיון בשיגעון" בעיתון "מקור ראשון".
הואיל וחלק ניכר מן המאמרים שכתבתי בעבר נכתבו לזמנם והם חסרי ערך או בלתי מובנים היום, אני מתכוון להעביר לאתר בהדרגה מהדורות מחודשות של אותם מאמרים (פוסטים בלשון האינטרנט) שבהם אסלק את המיותר, אתקן את טעויות העבר, אציין את תאריך פרסומם המקורי, ואמשיך הלאה.
בהמשך אני מבקש להעלות לחלל האינטרנטי ספרים רבים שכתבתי (רשימה חלקית באתר הנושא את שמי בויקיפדיה).
במתכוון ביקשתי מבני שתכנן את האתר לא לאפשר תגובות במקום. הלהג הרב צדדי הזה מייגע ולא נראה לי פורה במיוחד. מאידך יכול כל קורא במאמריי להתקשר אליי לפי כתובת הדואר האלקטרוני שלי, לבקש הבהרות ותוספות. אני עונה לכל מי שפונה אליי אם הוא מזדהה ובקשתו היא בתחום ידיעותיי ויכולתי.
קריאה נעימה.
חופש ביטוי, זכויות יוצרים ונימוס
בפוסט הזה אני אספר על הרצאה טובה, על כיצד להיות מנומס משיג לך את הזכות להשתמש בתמונה ולבסוף – כיצד עורכי דין יכולים להשאיר אותך עם טעם של קפה רע בפה.
הרצאה טובה: לארי לסיג הוא עורך דין שמתעסק בזכויות יוצרים. היום צפיתי בהרצאה שלו בטד. ההרצאה היא מהמוצלחות שנתקלתי בהן, לארי הוא מציג מהרמה הגבוה ביותר. כל אנקדוטה ומשפט בהרצאה משמשים היטב בבניית הטיעון הכללי. מקצב הדיבור נעים ונינוח והשימוש במצגת, התמונות והטקסטים – הוא פנטסטי. מרגישים שהרבה השקעה של זמן ומחשבה הוכנסו ב- 20 דקות הדחוסות של ההרצאה.
למזלנו, אפילו נושא ההרצאה מעניין.
לארי טוען בעד הרעיון של זכויות יוצרים אשר פתוחים לשימוש שאינו מסחרי ואני אשאיר לכם להנאות מההרצאה בעצמכם (הנה לינק).
נימוס ותמונה: ובמקום אחר בעולם (בישראל), אילנה שקולניק קיבלה לידיה קבוצת פייסבוק עבור מידענות. ומספרת בבלוג שלה כיצד היא חיפשה בפליקר תמונה עבור הקבוצה. אילנה מצאה צילום מהמם של Lady of Knowledge של הצלם Jim Austin. התמונה נשמרה תחת זכויות יוצרים אדוקים אך לאחר אימייל מנומס ומושקע של אילנה אל היוצר – היא קבלה ממנו אישור (ואף עידוד) להשתמש בתמונתו בקבוצת הפייסבוק.
מהלך לא יפה של עורכי דין: כידוע לכם, עקבתי בימים האחרונים על שביתת המלצריות בקופי-טו-גו. מדובר במאבק למען זכויות עובדים שנסתיים יפה (ד"ר אורי אמיתי מסכם זאת היטב כאן). והנה ישר אחרי שחלף לילה, אנחנו מקבלים את הפוסט שמספר על "תלונה נגד עו"ד איתי סבירסקי" (מן הקליניקה המשפטית בת"א) אשר סייע למלצריות. הבלוג מספר שעו"ד אריאל שמר, שמשרדו מייצג את רשת קופי טו גו ומפעלים אחרים של חברת שטראוס, מתכוון להגיש בימים הקרובים תלונה לוועדת האתיקה (של לשכת עורכי הדין) כנגד עו"ד איתי סבירסקי.
התלונה היא על כך שההסכמה בין העובדים להנהלה פורסמה. על אף שהיה ברור ומובן מההתחלה שההסכמה עצמה הייתה פומבית ונועדה לפרסום.
מן הראוי להזכיר שהתנהלותו של משרד שמר במהלך השביתה גרמה למחאה והתמרמרות בחוגים משפטיים בישראל, בעיקר בשל שלושת תביעות הדיבה שמשרדו של שמר הוביל כנגד נציגות הוועד (על סך500,000 ש"ח לכל אחת!). ואגב, ביטול התביעה נכלל בהסכמה בין הצדדים – אולם טרם בוצע.
מה אומר, אני שמח שאנחנו חיים בעידן אינטרנט שבו התנהגות כזו יכולה להיחשף בציבור בצורה גלויה. מקסימום, נקים עוד קבוצת פייסבוק 😛