דליפת המאגר הביומטרי + אנטישמים = "שואה בטחונית"

רק אחרי שראיתי את הסרטון שלפניכם הבנתי עד כמה נורא יהיה דליפה של המאגר הביומטרי:

והנה פרסום הסרטון הזה בערוץ 1:

רוצים לקרוא עוד? הנה מה שאחי כתב על מאיר שטרית וחוק המאגר הביומטרי

היום בצינור – מאנימציית פתקיות לסיפור אהבה יפני

קשה לקרוא לזה פוסט, אולי פוסטון. אך שני הסרטים הללו העלו חיוך על שפתי, ונראה לי ראוי להביאם כאן.

הראשון לקח 3 חודשים לעשייה, 4 ימים לצלם ו- 6000 פתקים דביקים. סרט מחווה לכל מי שאי פעם נדרש לדד-ליין והשאיר לעצמו פתקים-דביקים בשביל תזכורת

השני (לחלוטין לא קשור לראשון) הוא סרטון אהבה בסגנון אנימה. הזוי ומקסים כאחד, באופן שמזכיר לנו עד כמה אפשר להתפרע כשמשלבים דמיון ואנימציה

(תודות לווינט למדור הקישורים המועדפים שהציפו בפני את שני הסרטונים הללו)

מופע המחול "אויסטר" של עינבל פינטו ואבשלום פולק – המלצה חמה

לפוסט הזה יש מטרה אחת ויחידה – לחלוק איתכם שאם אי פעם תרצו ללכת אתם (או לקחת מישהו) למופע ריקוד – תקחו אותם ל"אויסטר".

רקע – אני ועולם הריקוד בארץ: מאז שהכרתי את אישתי (לעתיד) דבורה, נתוודעתי לעולם המחול והריקוד (בארץ ובכלל). שמות שלפני כן לא עניינו אותי כמו אוהד נהרין ולהקת בת שבע, הקיבוצית, מחול במדבר ואדמה, ורטיגו, יסמין גודר, נעה דר ועוד ועוד – פתאום נהפכו שגורים בבית ומוכרים לי.

לאהוב ריקוד: ועם זאת, יש מרחק בין להכיר ללאהוב. הרבה מההופעות שזכיתי לראות (בעקבות ההזמנות של דבורה) הצדיקו את המשפט "כל הופעות המחול ארוכות מידי". זו הייתה התחושה שלי ב- 90% מההופעות שראיתי, הן לרוב הרשימו אותי ביכולת של הרקנים ולפעמים גם היו תנועות שמצאתי מעניינות. אבל מכאן ללשבת שעה ולצפות באנשים זזים (לרוב למוזיקה לא מספיק מעניינת) יש מרחק – לרוב מצאתי את עצמי פשוט משתעמם.

היוצא מן הכלל: ועל רקע כל זה אוייסטר זורח כמו שוב דבר שהיה לפניו (למעט "אחד מי יודע" מדקא-דנס של אוהד נהרין). אחרי שעה של צפייה במופע "אוייסטר" של עינבל פינטו ואבשלום פולק, נשענתי לכיוונה של זוגתי ושאלתי אותי בקול עצוב "זהו? כבר נגמר?"

אני לא אתאמץ לתאר לכם את ההופעה. במקום זאת אסכם ואומר שהעולם שהמופע מצייר (בתנועה, מוזיקה, תחפושות ואפקטים) הוא קסום ושובה לב. הדימוי היחיד שיש לי אליו הוא התחושה שהייתה לי כשראיתי את ה"מסע המופלא" של מיאזאקי (סרט אנימה מקסים ביופיו)

רוצים עוד מהתחושה? אני מזמינכם להביט באסופת התמונות הבאה (לרקע מוזיקה מהמופע)

ואם החלטתם שאתם מוכרחים עוד, אז אני מפנה אתכם לשני מאמרים של אהובתי דבורה. הראשון התפרסם בג'רוזלם פוסט והשני הוא ראיון (פודקסט) עם היוצרים, תהנו:

סרטון בו מלבישים מציאות-מדומה על גבי היום יום באמצעות מכשיר סלולרי? (סרטון של 2 דקות)

הרעיון של מציאות מולבשת (augmented reality) נמצא באיזור כבר הרבה זמן. ממש לפני 3 חודשים הבאתי 4 סרטונים המציגים טכנולוגיות שעשויות לאפשר את החיבור הזה בפוסט עתידנו הקרוב – החיבור בין העולם הגשמי למידע מהאינטרנט (מהרצאת טד ועד החזון של מייקרוסופט).
והנה הבוקר נתקלתי בטוויט של שרון המציג את סרטון שמציע גישה נוספת למציאות מולבשת – על ידי שימוש במכשיר הסלולרי. הנה הוא לפניכם:

החיבור שבין סלולארי למציאות מולבשת איננו חדש וכבר הופיע בכמה התייחסויות. אבל זו הפעם הראשונה שנתקלתי בסרטון פירסומי המציג מוצר (פחות או יותר) מוגמר, שמציג את החיבור. בסרטון אפשר לראות אדם משתמש במצלמת הסלולרי שלו על פני איזור שמולו. המצלמה לוכדת את תמונת האיזור ומלבישה עליו שכבות מידע מסוגים שונים (איפה יש בתים, מה המרחק מהם, מה אפשר לקנות בחלקם וכן הלאה). וזה הרי חלק חשוב במהפכה הגיאו-מרחבית עליה כתבתי לפני חודש.

מכאן עד למוצר שמתפשט לכלל האוכלוסיה יש עוד דרך: יש פה אתגרים טכנולוגיים ואתגרים חברתיים.
בצד הטכנולוגי, יש את השאלה כיצד לעמוד בעומס החישובי של יצירת המאשאפ (העירבוב) הזה של הווירטואלי עם המציאותי. אפשר לדמיין שלפני שנצטרך שהסלולארים שלנו יחזיקו מחשבים מאד חזקים, יפתרו את הבעיה הזו באמצעות טכנולוגיות ענן. מסיבה זו טכנולוגיות כמו זו של און-לייב (שבכלל מיועדת למשחקי מחשב על הענן) הן כל כך מעניינות. כך שהבעיה הזו מתחלקת לפתרון החומרה (האפשרות להעביר יותר מידע דרך השרת הסלולרית) ופתרון התוכנה (כיצד ליצור מיחשוב ענן יעיל להלבשת העולם הווירטואלי על העולם האמיתי).
בצד החברתי, כנראה מצוי עיקר הקאטצ'. פה מועלית השאלה כיצד יוצרים ממשק שימוש שאנשים יוכלו להתמודד איתו בקלות ואינטואטיביות. ויותר מזה, כיצד יוצרים רשתות-חברתיות שיאפשרו איסוף של מידע גיאוגרפי במקביל לשאר סוגי המידע שהן אוספות.

תחושת הבטן שלי אומרת שלא נראה תפוצה רחבה של המוצר הזה השנה. אבל מצד שני שההפצה של הטכנולוגיה הזו תהיה מהירה יותר מכפי שאנו מצפים – ואז יום אחד נתעורר ונראה ששילבנו את הווירטואלי למציאותי ונהיה מאד מופתעים (כמו שהיום אנשים פתאום גילו שיש איזה דבר בשם טוויטר שהשפיע על איראן, איזה פלא…)

איראן וטוויטר – מקרה דוגמא (עוד לא ברור למה)

כפי שרובכם וודאי יודעים, באיראן התקיימו לאחרונה בחירות בין אחמדינג'אד לבין מוסאווי (המועמד המוביל מטעם מחנה הרפורמיסטים). יום הבחירות הגיע, אנשים הצביעו, והדיווחים מהתקשורת זרמו על תוצאות הבחירות. הנה לפניכם גרף המתאר עת מספר הקולות שדווחו עבור כל אחד משני המתמודדים המובילים:
iran-election-graph

מה שהגרף מדגים זה יחס לינארי כמעט מושלם במספר הבוחרים לשני הצדדים, לאורך ששת הדיווחים החדשותיים שפורסמו במהלך יום הבחירות והגעת תוצאות ההצבעה (נחשפתי לגרף באתר "קו חוץ" אשר מציע פרשנות חוץ בעברית).
כשרואים נתון כזה אי אפשר שלא לשאול אחד משניים: או שמישהו קיבל את הנתונים ומאד עיגל אותם. או (האפשרות שאיראנים רובים חושדים בה) שמישהו לא הסתכל על שום נתוני הצבעות ופשוט הקריא מה שהמשטר הטוטאליטארי של איראן אמר שצריכות להיות תוצאות הבחירות. אם היה עלי לנחש, הייתי מאמר על האופציה השניה (שוב, בהנחה שהגרף שתיארתי כרגע הוא נכון, אך כנראה שכך הוא – הוא הגיע מדיווחי בלוגרים על תוצאות הבחירות שדווחו בחדשות באיראן).
אך אילו באמת היינו רוצים להגיד שיש פה בעיה, מה שהיינו צריכים לעשות זה להשוות את זה לגרפים אחרים של דיווחי בחירות (באיראן בשנים קודמות ובאופן כללי). למה אני אומר זאת, כיוון שאפשר לראות שהנקודות אינן מסתדרות על הקו בדיוק, והיות והסקאלה היא של מליונים, אז אינני יכול להיות בטוח עד כמה בעצם הנתונים כן משקפים הבדלים של עשרות אלפי הצבעות, אך אנו פשוט לא מסוגלים לראות אותם. ניחא…
(עידכון 1: מישהו כתב לי שמישהו אחר בדק והראה שאותו הדבר התקבל גם בבחירות בארה"ב לפני כמה זמן. עוד לא ראיתי אבל אולי. בכל מקרה ראו את העידכון הבא)
עידכון 2: בינתיים נתקלתי במאמר אקדמי ארוך המנתח את תוצאות הבחירות באיראן ומציג שורה של ממצאים אשר מעידים על כך שהבחירות באיראן זוייפו הנה הלינק כאן.
עידכון 3: אורן פרבר נתן (בעברית) תיאור יפה לבעיה סטטיסטית שמראה שהסיכוי שהבחירות באירן לא פוברקו הן פחות מ- 0.5% (תחת הנחות מסויימות). הנה הקישור.

בכל אופן, מה למדנו מזה?
ראשית – שאם אתם רוצים להונות אוכלוסיה של בלוגרים איראניים לגבי תוצאות הבחירות, תוסיפו רעש כלשהו ליחס בין תוצאות הבחירות (רעש יוניפורמי, נורמאלי, משהו…).
אבל מה שבאמת מעניין בבחירות באיראן, הן הקשר בינן לבין האינטרנט…

הפייסבוק שנסגר לפני הבחירות: התומכים הרפורמיסטים של מאסאווי, כהמון, הצליחו לרתום את האינטרנט למאבקם הפוליטי. עוד בנסיונותיהם להוביל לבחירתו של מועמדם, הם השכילו להשתמש בכלים הפשוטים העומדים לרשותם כגון טוויטר ופייסבוק, על מנת לתאם ביניהם פעולות (אסיפות, מפגשי הסברה וכו'). זו גם הסיבה, כנראה, בגינה בחר המשטר לחסום את הגישה לפייסבוק כ- 20 יום לפני הבחירות.
כשהמשטר מפחד סוגרים את כל הברזים:
עד כאן עד שהגיעו התוצאות – אבל לאחר שהתוצאות הגיעו, מסתבר ששערי גיהנום נפרצו – והמדהים הוא שכולנו יכולנו לקרוא על זה ברשת!
עוד לפני שאיזשהו כתב חדשות יכל לתת דיווח מקיף, עשרות מאות ואלפי דיווחים על הנעשה באיראן נשלחו באמצעות טוויטר, וניתן היה לקרוא אותם בקלות על ידי חיפוש המילה #iranelection בחיפוש של טוויטר.
הנה הדיווחים כפי שהם התקבלו כעת:


הדיווחים שזרמו אתמול בלילה סיפרו על מהומות ושרפות וצעדות. ידעתי בשלב מוקדם מאד שמנהיגי המחנה הרפורמיסטי מוחזקים תחת מאסר בית והיו קישורים לתמונות נוראיות של אלימות משטרתית, מפות גוגל להתמצאות ואינספור סרטונים של הפגנות.
במקביל יש ביקורת של טוויטריסטים על הסיקור החלקי ש- CNN מציגה למאורעות. בתמונה שלפניכם אפשר לראות השוואה של כמות השטח שכל אחד מאתרי החדשות הגדולים סיקרו את המהומות באיראן (CNN – לא יצאו טוב…)

(ניתן לעקוב אחרי הביקורת על ידי חיפוש הצירוף: CNNfail בטוויטר.)

(לפרוטוקול, שמעתי על זה לראשונה בטוויטר דרך הבלוגרית בחסד יונית מוזס)

בזמן שהמהומות התחילו לפרוץ, ממשלת איראן סגרה את רוב תשתיות התקשורת. הם חסמו את הרשתות החברתיות הגדולות כגון פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ועוד שלל אתרים חדשותיים מרכזיים מהעולם. הם כיבו את הרשת הטלפונית, ואיראנים נבונים שלחו אימיילים לחבריהם בחו"ל בתחינה שאלו יפרסמו בטוויטר שלהם, אל העולם, מה מתרחש בארצם.
לי זה נוגע ללב!

מאיראן עד קנייה
מבחינת האיננטרנט, יש פה דוגמא מדהימה לכיצד האינטרנט מאפשר לאזרחים לחשוף בפני העולם כיצד הממשלות שלהם מתנהגות. והקצב שטוויטר מציע איננו ניתן לתחרות למול זה של רשתות התקשורת הגדולות. כך לדוגמא קרה בקניה לאחר הבחירות בשנת 2008, שהעולם יכל לראות את האלימות שפרצה שם בזמן זה:

אז מה אנו לומדים מכל זה?
אני לא יודע.
בפירוש קורה פה מ-ש-ה-ו. אבל מהו הדבר שקורה, זה לא ברור.
הקול הפנימי שבי שחושב על קונספירציות שואל את עצמו עד כמה ממשלים אחרים (כמו זה של אובאמה, שהראה הבנה מקיפה של האינטרנט), היה מעורב בעקיפין במה שקורה (לדוגמא על ידי זיהוי דברים שראויים לדיווח ואז הפצתם באמצעים הללו, על ידי שהם מאפשרים לשאר המשתמשים האותנתיים להפיץ הלאה).
לא ברור כמה מהדיווחים הם אמיתיים וכמה לא, אבל השטף מרגיש "אמיתי" (אני מת שמישהו ימדל כבר את הדברים הללו שיהיה לנו דרכים חכמות יותר לדעת זאת).
מה המשמעות של זה על העתיד?
העתיד של איראן – שאלה מרתקת. האם זו תחילתה של מהפיכה במשטר שם או פשוט הזדמנות למשטר לרצוח שכבות של אוכלוסיה משכילה? עוד לא ברור.
העתיד של האינטרנט באופן כללי – זו דוגמא עבור משטרים אפלים מה האינטרנט יכול לשחרר. זה מעודד משטרים כמו סין לשמור על פיקוח אדוק (כאילו הם לא ידעו קודם). ובאופן כללי, צריך להזכיר לכולנו עד כמה הכרחי זה עבורנו שלא לאפשר לאף ממשלה בישראל, אי פעם, לצנזר את האינטרנט… (ואם זה נשמע לכם מדע בדיוני, אז אני רוצה להזכיר לכם שחוק סינון אתרים כבר עבר קריאה ראשונה)
העתיד של טוויטר באופן ספציפי – הייזם שיצליח להרכיב הצגה מחודשת, אינטיליגנטית, של טוויטים יעשה הרבה טוב לעולם. העובדה שכרגע אני לא יודע כמה אנשים כותבים על משהו, כמה טוויטים יש להם בנושא, מה הקשרים ביניהם כשהמידע שלהם זרם (כך שאני יכול לראות אם זה משהו שמגיע מהרבה רשתות חברתיות בטוויטר או גושיש מסויים שאולי הוא מזוייף) וכו וכו – אלו הם האתגרים הבאים שאני רואה לצרכני אינטרנט שכמותי בשימוש בטוויטר לזיהוי מגמות.
(אם למי מכם יש כלים מגניב להמליץ עליהם, הרגישו חופשי לכך בתגובות!)