הרצאות מומלצות לקראת יום הבחירות (אוריאל שכטר)

(הפוסט שלפניכם הוא טקסט שאוריאל כתב בשביל חבריו, וברשותו אני מפרסמו מחדש כאן)

כשהתחילו לדבר על הבחירות לפני כמה חודשים, נתקלתי שוב ושוב בחברים שטענו שהם פשוט לא מבינים כלום בפוליטיקה. הבטחתי לאחד מהם (@דניאל קאפ), ואח”כ לעוד כמה מהם, שאכין להם אוסף של קישורים לקראת הבחירות. מאז, הבחירות ההן הספיקו להתבטל [כי מופז החליט שביבי הוא בעצם אחלה ראש ממשלה, זוכרים?], ושוב לחזור [כי מופז החליט שהוא בעצם לא], ביבי התאחד עם ליברמן, ציפי לבני חזרה לפוליטיקה, יאיר לפיד הואיל בטובו לאייש את המפלגה שלו בעוד כמה אנשים חוץ מעצמו, ‘הבית היהודי’ הפכה להפתעת הבחירות, והכי חשוב מכולם- דניאל הספיק להתגייס.

אז בעוונותיי, דניאל כנראה לא יספיק להנות מהרשימה הזו, אבל כמה מחבריי האחרים אולי כן.

חשוב לי לציין שהרשימה הזו היא חובבנית בהחלט, ושכדאי מאוד שכל אחד מכם ימשיך בעצמו בחיפושים אחרי חומרים מעניינים. אתם יותר ממוזמנים גם לצרף אותם פה בתגובות לרווחת שאר המשתתפים, ולהפיץ את הרשימה הזו הלאה.

הרשימה הזו לא מכילה (כמעט בכלל) חומרי תעמולה של המפלגות השונות, שאני מניח שכולנו מוצפים בהן בימים האחרונים. גם השתדלתי שלא לצרף ראיונות טלוויזיונים של הזמן האחרון, כי נראה לי שחשוב לשמוע מה אנשים אומרים באמת, ולא מה הם אומרים עכשיו כחלק מתעמולת בחירות בשתיים וחצי הדקות שהקצו לאייטם שלהם בערוץ 2. הרבה מהחומרים המצורפים כאן גם לא קשורים ישירות לסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות הזו, אלא הם חומר רקע כללי ומורחב יותר (אז תחשבו טוב אם זה לא סתם יסבך ויבלבל אתכם חמישה לפני הבחירות).

השתדלתי לאזן את הרשימה עם חומרים גם מהימין וגם מהמשאל. אני מקווה שהצלחתי.

שתהיה לכולנו תקופת בחירות מוצלחת ומשמעותית,

אוריאל

ריאל

מדיני-ביטחוני
השר בני בגין על קווי 67′ (6 וחצי דק’)
כמה מילים: השר בני בגין בנאום קצר בכנסת על המושג ‘כיבוש’ ועל היחס לסוגיית השטחים.

ד”ר חיים אסא מרצה על המלחמה הבאה (18 דק’)
כמה מילים: חיים אסא היה יועץ של כמה מראשי הממשלה בישראל, והוא מרצה פה על תפיסת הביטחון של ממשלות ישראל, ועל הקשר בין הסוגיות הפנימיות במדינה לבין המלחמות.

עימות פוליטי בבר אילן – יריב אופנהיימר מול איילת שקד (שעה ו-10 דק’)
כמה מילים: מימין- איילת שקד (היום מס’ 5 בבית היהודי); משמאל- יריב אופנהיימר (היום מס’ 26 בעבודה). באמצע- הרבה סטודנטים מקסימים שלא בדיוק מוסיפים כבוד לאוניברסיטת בר-אילן. וגם- הרבה טיעונים מעניינים וחשובים שכדאי לשמוע ולהבין…

תכנית האשליה של נפתלי בנט (7 וחצי דק’)
כמה מילים: לפני מספר שבועות, יו”ר ‘הבית היהודי’, נפתלי בנט, פרסם סרטון שבו הוא מציג את התוכנית המדינית שלו, לה הוא קורא ‘תכנית ההרגעה’. ‘שלום עכשיו’, מצידם, לקחו את הסרטון, ופשוט הכניסו לתוכו את ההערות שלהם. הסרטון מאפשר לראות את שני הצדדים בויכוח על סוגיית הגבולות (או יש שיגידו -ואני ביניהם- את שני הקצוות בויכוח).

ולשם ההגינות, הגרסה הלא ערוכה של בנט- http://www.youtube.com/watch?v=Fcmnx6gJwMc

מגזין סיקור ממוקד
כמה מילים: מומלץ מאוד לאלה מכם שמתעניינים ורוצים להבין את ההקשרים הפוליטיים הבינלאומיים שבתוכם דברים מתנהלים. הם מפרסמים אחת לחודש אסופה של מאמרים רחבים, מעמיקים וברורים, שמסבירים על כל מה שמתרחש בזירה הבינלאומית: בחירות בארה”ב, משבר כלכלי באירופה, המהפכות בעולם הערבי, ההתעצמות של סין והודו, ועוד הרבה דברים שסביר שבכלל לא העלתם בדעתכם שמשפיעים עלינו.
http://www.sikurmemukad.com/

Tim Minchin – Peace Anthem for Palestine
כמה מילים: אם אחרי כל הקישורים הקודמים, אתם מרגישים שהנושא קצת מסובך מדי, אתם לא לבד. הקומיקאי האוסטרלי, טים מינצ’ין, הרגיש גם הוא שהנושא קצת מסובך מדי, אז הוא החליט שאולי צריך לנסות גישה קצת אחרת…

כלכלי-חברתי
דר’ ירון זליכה- האם מדינת ישראל מושחתת (שעה ו-41 דק’)
כמה מילים: פרופ’ ירון זליכה היה החשב הכללי במשרד האוצר (שזה בשפה פשוטה- רואה החשבון של המדינה) תחת בנימין נתניהו בין השנים 2003-2007, ונחשב למי שנלחם בשחיתות במשרד האוצר. כיום, הוא מרצה וראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו. בהרצאה הזו, זליכה מנסה להסביר את היסודות של תופעות השחיתות בישראל.
לדעתי האישית, ההרצאות של זליכה פשוטות, ברורות ומובנות גם למי שלא מבין כלום בכלכלה. זליכה הוא פשוט מרצה שכיף להקשיב לו! המחיר של זה הוא, כנראה, שהדברים מוצגים בצורה קצת פשטנית. מצד שני, כנראה שאין דרך אחרת להתחיל להבין מה שקורה במציאות הכלכלית שאנחנו חיים בתוכה. אז למסקנה- כבדהו וחשדהו, אבל יאללה לעבודה! (ולא, לא המפלגה!).

פרופ’ ירון זליכה- יעילות כלכלית וצדק חברתי (שעה ו-9 דק’)
כמה מילים: עוד הרצאה מצויינת של זליכה, והפעם כללית יותר. בהרצאה הזו, הוא סוקר את מי שהם בעיניו ארבעת ההוגים המרכזיים של הכלכלה: מרקס, סמית’, קיינס ופרידמן ומסביר על הגישות שלהם.

פרופ’ ירון זליכה בשיחה עם שלמה מעוז (43 דק’)
כמה מילים: שלמה מעוז הוא כלכלן, פרשן, דירקטור בחברות ציבוריות, ובאופן כללי- לא מישהו שהייתם מתנגדים לקבל ממנו ירושה. יכול להיות שנחשפתם לשם שלו, באחת מההתבטאויות החריפות שלו בנושא האפליה העדתית בישראל, עם פנינים כמו: “נמאס לי לראות אשכנזים כל הזמן על הכסף שלי. אשכנזים על השטרות, אשכנזים בבית המשפט העליון – די כבר עם זה”, או- “אני רוצה לראות שמישהו ישבור את הראש של האשכנזים בשדרות רוטשילד – המזרחי מכה את המזרחים בהוראת השלטון הלבן”. במערכת הבחירות הנוכחית הוא הצהיר על תמיכה בנתניהו, וניסה להתמודד בפריימריז בליכוד, אך ללא הצלחה.
בסרטון המצורף, מעוז מנהל שיחה עם ירון זליכה בפני סטודנטים בקריה האקדמית אונו. גם אם אתם לא אוהבים את הסגנון של מעוז, או את ההתבטאויות שלו, נראה לי שתמצאו עניין בחלק מהטענות שהוא מעלה בשיחה, ולו רק בתור זווית ראיה נוספת. ואם לא, אתם כנראה סתם אשכנזים גזענים מתנשאים.

פרופ’ דני גוטווין – בין סוציאליזם לקפיטליזם (שעה ו-40 דק’)
כמה מילים: פרופ’ דני גוטווין הוא פרופסור להיסטוריה באונ’ חיפה, וסוציאל-דמוקרט בעמדותיו. עוד הרצאה מעניינת, ויחסית פשוטה למי שמנסה להבין קצת בתחום הכלכלי.

אחמד טיבי- מקבץ רגעים מצחיקים (3 וחצי דק’)
כמה מילים: כדי לסגור את הרשימה עם חיוך, וכדי שלא יגרע חלקו של המגזר הערבי ברשימה- מקבץ רגעים מצחיקים של חבר כנסת אחמד טיבי. כי לפני שנזרוק את כולם לים, אפשר לפחות לצחוק מהם קצת.

מירי רגב (חברת כנסת, לא גברת) – זוכה לשטיפה של שקיפות ציבורית

חברת הכנסת (אל תקראו לה גברת) מירי רגב היא כנראה נציגת הציבור הראשונה אשר זוכה להראות לנו את כוחה של שקיפות ציבורית אשר מתאפשרת בעידן האינטרנט החדש.

הסיפור התחיל לפני יותר משבוע, כאשר ח”כ מירי רגב הגיעה למאהל מחאתנו של מחאת הדיור. היא זכתה למקלחת צוננת (תרתי משמע) של תגובות מהמפגינים, ופנתה לתקשורת כדי לכנות את המפגינים “אנשים מכוערים ולא נחמדים” (וגם שמאלנים).

העניין שלי בח”כ מירי רגב איננו בכך שהיא משתמשת במילים כמו “אתה סתום?” או לא מסוגלת לתת לצד השני בדיון אפשרות להביא את עמדתו מבלי להתפרץ. מה שמעניין בח”כ מירי רגב הוא שהיא מסבירה לציבור ש-“אני […] עושה כל כך הרבה למען דיור לזוגות צעירים, מתוך הקואליציה” (דקה 00:32). אבל שהיא עושה זאת בעידן שבו לציבור יש הרבה מידע (מידע=כוח) על פעילותה הפרלמנטרית בפועל של חברת הכנסת.



את התירגום מנתונים לתרשימים עשה אביר-השקיפות-הציבורית (לא ח”כ) עפרי רביב אשר פירסם פוסט על (ח”כ) מירי רגב, בו הוא גילה שמתוך שתיים-עשר מפגשים של הוועדה על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). ח”כ (לא גברת) מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים.
עדות לכוחו של הטיעון ניתן לראות בדף הפייסבוק של ח”כ מירי רגב, אשר כולל אזרחים מוטרדים אשר שואלים אותה בדף “מדוע היא לא השתתפה אפילו פעם אחת מתוך 12”, ולאף אחד (כולל איש היח”צ של הגברת, כנראה), אין תשובה.
הדממה הרועמת שעל דף הפייסבוק של הח”כית המכובדת (שאינה מכבדת את המחאה), יכלה להתקיים רק בעידן של השקיפות שפרוייקטים כמו אתר האינטרנט “כנסת פתוחה” מעניקים לציבור.

עוצמה רכה – כיצד סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט “חתיכות מחיי בישראל“, הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי האנשים שחיים כאן, ולהבהיר שיש יותר לישראל מאשר פוליטיקה וקונפליקטים.

בעיני, מדובר בפרוייקט ההסברה הישרלי (האינטרנטי) המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי. מדוע? זהו הנושא של הפוסט הנוכחי.
להמשיך לקרוא עוצמה רכה – כיצד סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

מה הקשר בין פריס הילטון לברק אובמה ?

החיוך.

ווינט כתבו ש:

בשבוע שעבר אירחו בני הזוג אובמה קבלת פנים לחברי המשלחות הזרות, שהגיעו לניו-יורק לרגל עצרת האו”ם. במהלך האירוע, שנערך במוזיאון המטרופוליטן בעיר, הצטלמו השניים ללא פחות מ-130 תמונות עם הנציגים הזרים ומשפחותיהם.
הבלוגר אריק שפיגלמן, צירף את כל התמונות, והנה – הפלא ופלא – החיוך של אובמה נותר ללא שינוי. הוא ארז את הצילומים בסרטון וידיאו קצר הממחיש את טענתו.

התוצאה כאן:

Barack Obama’s amazingly consistent smile from Eric Spiegelman on Vimeo.

והנה לינק לעוד מישהו שעשה קולאז’ דומה

התגובה של אנשים מסויימים היא “מפחיד!”. אך לאחר מחשבה שניה, האם זה באמת מפחיד?

חלק מהמגיבים לסרטון העלו כמה נקודות מעניינות:

  • התמונות אמיתיות ולא עברו עריכת פוטושופ:
    • אפשר להוריד את התמונות מהפליקר של הבית הלבן (לא בדקתי).
    • הקמטים שעל המכנסיים משתנים.
    • יש כל כך הרבה תמונות של האיש באותם הבגדים כי הם נלקחו מאותו האירוע, בצילומו עם הרבה שגרירים.
  • נשיא (וגם כוכבים אחרים), נדרשים לחייך להמון צילומים – כך שהיכולת לשמור על “חיוך ממלכתי”, היא בעצם מיומנות חשובה.
  • כנראה שגם לנשיאים אחרים היה את היכולת הזו, אבל אובאמה הוא הראשון שהעלה כל כך הרבה תמונות של עצמו לרשת, כך שבדיקה כזו יכלה הייתה להתבצע.
  • גם פריס הילטון מכירה את טריק החיוך, ראו את הסרטון כאן.

ובנימה אישית – אני לא יודע מיהו המגיב ווינט שכל הזמן מזכיר שהשם האמצעי של אובמה הוא חוסיין (מה שנכון) ושהוא מוסלמי (מה שלא נכון, הוא נוצרי), ושהוא לא יליד אמריקה (אלא הוואי, שהרבה מאזרחי אמריקה בכלל לא יודעים שהיא מדינה בארה”ב) – אבל זה כבר ממזמן לא מפחיד.

ולגבי השאלה האם אובאמה טוב או רע (באופן כללי, ולישראל בפרט), דעתי (האישית) היא שאני מאד אופטימי, ואני מפנה לפוסט (המשובח, כרגיל) של יונית אובמה באו”ם“.

בעד מע”מ על ירקות ופירות – הרחבה (ארוכה) בנושא

התנצלות קצרה:

קשה לגבש דעה בנושא כלכלי רציני, ולאחר שאחת מתגבשת גם קשה לשנות אותה.
ואת שניהם קשה לבצע כשאמורים לטוס לצרפת לכנס חשוב בנושא R ולהעביר שם הרצאה על שיטה בחירת מודלים ברגרסיה (נושא מרתק, אגב, ברגע שנכנסים אליו. ראוי שאכתוב עליו מתישהו בבלוג הסטטיסטיקה שלי).
ועם זאת, אני מוכרח להודות שעל אף ההשקעה שזה דורש – זה מאד מעניין!
כל ההקדמה הזו הייתה כדי להתנצל על כך שלקח לי שבועיים לפרסם את הפוסט הזה – אז סליחה בפני כולכם.

אז הנה תזכורת קצרה: לפני שבועיים פרסמתי פוסט של התדיינות בין שני חובבי כלכלה (בלשון המעטה), מר א’ ומר ש’ – אשר התווכחו בעד וכנגד הטלת המע”מ על ירקות ופירות. כפי שציינתי בפוסט, ההתכתבות שלי במייל עם א’ (שרובה לא פורסמה בבלוג), הובילה אותי לשנות את דעתי המקורית ביחס להטלת המע”מ על ירקות ופירות ולהחליט לעצור (לפחות מהצד שלי) את המאבק שהתחלתי כנגד הטלת המע”מ.
אם לסכם את הסיבה שלי בקצרה: מר א’ שיכנע אותי בניסיון הרב שלו בתחום והביא טיעונים אשר הובילו אותי להאמין בטענה שלו לפיה הטלת המע”מ על ירקות ופירות לא צפויה להעלות במיוחד (אם בכלל) את מחירי הפירות והירקות לצרכן הסופי.

אז אני השתכנעתי, אבל הרבה מהקוראים לא. בפוסט שבו הצגתי את שינוי העמדה שלי בפעם הראשונה, הפוסט זכה ל- 50 תגובות (מספר שיא בבלוג הזה, מלבד הפוסט הנודע לשימצה על פייס-בוק).

ועל כן אני מרגיש מחוייבות (וגם הקלה מסויימת) בלפרסם את הפוסט הזה שמציג:

  1. עוד דברים שנאמרו כנגד דבריו של א’ וכמה מתגובותי להם.
  2. ואז הרבה מלל ונתונים מדבריו של א’.

אני אתחיל דווקא מדברי הסיכום של א’ לדבריו, ואת השאר תוכלו לקרוא בתוך הפוסט:

אני חושב שכל החומר ששלחתי אמור לשכנע.
רוב אלה שהגיבו , אינם באמת מבינים ותגובתם מגיע מתחושה ומאינטואיציה ולא מידע .
תראה כמה פסלו את העובדה שלימון הוא אינו במוצר בסיסי – ולכך הבאתי אף מכתב ממשרד החקלאות – על כך שצריכת הלימון בארץ שואפת לאפס.
בעיקרון ולסיכום : כל עוד יהיו עודפי תוצרת כ”כ גדולים והמחיר בחו”ל לק”ג תוצרת חקלאית יהיה כ”כ משמעותי יותר גבוה מהארץ , 15% מע”מ זה לא מספיק להעלות את המחיר בארץ.
המחיר בארץ לא משפיע על עקומת ההיצע והביקוש – כי המחיר בחו”ל גבוה משמעותית מהמחיר בארץ ואת זה כן לומדים בכלכלה.
בנוסף לזה , כמו שכבר רשמתי , פרות וירקות בארץ הם מוצרי לוסט לידר מובהקים , ולכן 8 המוצרים המובילים , שכפי שהוכחתי – במכתב ממשרד החקלאות , הם רב סל הפרות והירקות – תמיד ימכרו בזול – ללא קשר לעלות .
בארץ, רב התוצרת החקלאית שמגיעה לרשתות , זה בעצם פסילות יצוא ועודפים , מה שהרבה פעמים מתנגש עם עניין הבריאות , כי אלפי טונות נפסלים בגלל ריסוס יתר ואיכות פרי ירודה מאד – ולרב זה מה שהציבור אוכל.

להמשיך לקרוא בעד מע”מ על ירקות ופירות – הרחבה (ארוכה) בנושא