בשבוע שעבר אירחו בני הזוג אובמה קבלת פנים לחברי המשלחות הזרות, שהגיעו לניו-יורק לרגל עצרת האו"ם. במהלך האירוע, שנערך במוזיאון המטרופוליטן בעיר, הצטלמו השניים ללא פחות מ-130 תמונות עם הנציגים הזרים ומשפחותיהם.
הבלוגר אריק שפיגלמן, צירף את כל התמונות, והנה – הפלא ופלא – החיוך של אובמה נותר ללא שינוי. הוא ארז את הצילומים בסרטון וידיאו קצר הממחיש את טענתו.
התגובה של אנשים מסויימים היא "מפחיד!". אך לאחר מחשבה שניה, האם זה באמת מפחיד?
חלק מהמגיבים לסרטון העלו כמה נקודות מעניינות:
התמונות אמיתיות ולא עברו עריכת פוטושופ:
אפשר להוריד את התמונות מהפליקר של הבית הלבן (לא בדקתי).
הקמטים שעל המכנסיים משתנים.
יש כל כך הרבה תמונות של האיש באותם הבגדים כי הם נלקחו מאותו האירוע, בצילומו עם הרבה שגרירים.
נשיא (וגם כוכבים אחרים), נדרשים לחייך להמון צילומים – כך שהיכולת לשמור על "חיוך ממלכתי", היא בעצם מיומנות חשובה.
כנראה שגם לנשיאים אחרים היה את היכולת הזו, אבל אובאמה הוא הראשון שהעלה כל כך הרבה תמונות של עצמו לרשת, כך שבדיקה כזו יכלה הייתה להתבצע.
גם פריס הילטון מכירה את טריק החיוך, ראו את הסרטון כאן.
ובנימה אישית – אני לא יודע מיהו המגיב ווינט שכל הזמן מזכיר שהשם האמצעי של אובמה הוא חוסיין (מה שנכון) ושהוא מוסלמי (מה שלא נכון, הוא נוצרי), ושהוא לא יליד אמריקה (אלא הוואי, שהרבה מאזרחי אמריקה בכלל לא יודעים שהיא מדינה בארה"ב) – אבל זה כבר ממזמן לא מפחיד.
ולגבי השאלה האם אובאמה טוב או רע (באופן כללי, ולישראל בפרט), דעתי (האישית) היא שאני מאד אופטימי, ואני מפנה לפוסט (המשובח, כרגיל) של יונית "אובמה באו"ם".
קשה לגבש דעה בנושא כלכלי רציני, ולאחר שאחת מתגבשת גם קשה לשנות אותה.
ואת שניהם קשה לבצע כשאמורים לטוס לצרפת לכנס חשוב בנושא R ולהעביר שם הרצאה על שיטה בחירת מודלים ברגרסיה (נושא מרתק, אגב, ברגע שנכנסים אליו. ראוי שאכתוב עליו מתישהו בבלוג הסטטיסטיקה שלי).
ועם זאת, אני מוכרח להודות שעל אף ההשקעה שזה דורש – זה מאד מעניין!
כל ההקדמה הזו הייתה כדי להתנצל על כך שלקח לי שבועיים לפרסם את הפוסט הזה – אז סליחה בפני כולכם.
אז הנה תזכורת קצרה: לפני שבועיים פרסמתי פוסט של התדיינות בין שני חובבי כלכלה (בלשון המעטה), מר א' ומר ש' – אשר התווכחו בעד וכנגד הטלת המע"מ על ירקות ופירות. כפי שציינתי בפוסט, ההתכתבות שלי במייל עם א' (שרובה לא פורסמה בבלוג), הובילה אותי לשנות את דעתי המקורית ביחס להטלת המע"מ על ירקות ופירות ולהחליט לעצור (לפחות מהצד שלי) את המאבק שהתחלתי כנגד הטלת המע"מ.
אם לסכם את הסיבה שלי בקצרה: מר א' שיכנע אותי בניסיון הרב שלו בתחום והביא טיעונים אשר הובילו אותי להאמין בטענה שלו לפיה הטלת המע"מ על ירקות ופירות לא צפויה להעלות במיוחד (אם בכלל) את מחירי הפירות והירקות לצרכן הסופי.
אז אני השתכנעתי, אבל הרבה מהקוראים לא. בפוסט שבו הצגתי את שינוי העמדה שלי בפעם הראשונה, הפוסט זכה ל- 50 תגובות (מספר שיא בבלוג הזה, מלבד הפוסט הנודע לשימצה על פייס-בוק).
ועל כן אני מרגיש מחוייבות (וגם הקלה מסויימת) בלפרסם את הפוסט הזה שמציג:
עוד דברים שנאמרו כנגד דבריו של א' וכמה מתגובותי להם.
ואז הרבה מלל ונתונים מדבריו של א'.
אני אתחיל דווקא מדברי הסיכום של א' לדבריו, ואת השאר תוכלו לקרוא בתוך הפוסט:
אני חושב שכל החומר ששלחתי אמור לשכנע.
רוב אלה שהגיבו , אינם באמת מבינים ותגובתם מגיע מתחושה ומאינטואיציה ולא מידע .
תראה כמה פסלו את העובדה שלימון הוא אינו במוצר בסיסי – ולכך הבאתי אף מכתב ממשרד החקלאות – על כך שצריכת הלימון בארץ שואפת לאפס.
בעיקרון ולסיכום : כל עוד יהיו עודפי תוצרת כ"כ גדולים והמחיר בחו"ל לק"ג תוצרת חקלאית יהיה כ"כ משמעותי יותר גבוה מהארץ , 15% מע"מ זה לא מספיק להעלות את המחיר בארץ.
המחיר בארץ לא משפיע על עקומת ההיצע והביקוש – כי המחיר בחו"ל גבוה משמעותית מהמחיר בארץ ואת זה כן לומדים בכלכלה.
בנוסף לזה , כמו שכבר רשמתי , פרות וירקות בארץ הם מוצרי לוסט לידר מובהקים , ולכן 8 המוצרים המובילים , שכפי שהוכחתי – במכתב ממשרד החקלאות , הם רב סל הפרות והירקות – תמיד ימכרו בזול – ללא קשר לעלות .
בארץ, רב התוצרת החקלאית שמגיעה לרשתות , זה בעצם פסילות יצוא ועודפים , מה שהרבה פעמים מתנגש עם עניין הבריאות , כי אלפי טונות נפסלים בגלל ריסוס יתר ואיכות פרי ירודה מאד – ולרב זה מה שהציבור אוכל.
היו עוד מספר שיחות לא רישמיות עם כמה גורמים, שאם יצא מזה משהו – אני אעדכן את כולם….
פניתי לחברי הקבוצה והזמנתי אותם למפגש בוקר עם ד"ר אנדוולט ב- 18.6.09 (44 איש אמרו שיגיעו, ו-173 אמרו שאולי יגיעו).
היות ומועד הפגישה עם ד"ר אנדוולט רחוק מידי (וועדת הכספים צפויה לדון בנושא לפני הפגישה שלנו), אז בינתיים פתחתי קבוצת גוגל-גרופ, כדי לראות אם אנשים שאמרו שהם מוכנים לתרום לאירגון מפגש, יסכימו לדבר על זה ברצינות. (אני לא בטוח אם זה הכלי המתאים לאנשים אלו, אבל בקרוב נגלה)
למה כתבתי את הפוסט הזה
קשה לי לדבר ולדון בנושאים תקציביים. הסיבה לכך היא שאני לא יודע מספיק: אני לא כלכלן, או סוציולוג או פוליטיקאי. אין לי משהו המתקרב לנתונים הדרושים לקבל החלטה שקולה במה שכרוך בניהול מדינה ומהזווית הזו, מי אני שאדבר?
ואף על פי כן, ישנן החלטות ממשלתיות שמצליחות לעורר אצלי ספקנות רבה, אף מעבר לעננת אי-הידיעה שאופפת אותי (וכנראה את רובינו). הגזירה החדשה הצפויה להוסיף מע"מ על רכישת פירות וירקות היא גזירה כזו.
את הפוסט הנוכחי אני כותב כיוון שהנושא נראה לי חשוב, באופן אישי ובאופן כללי. הפוסט הוא למעשה תיעוד של המחקר הקטן שעשיתי בנושא כדי להבין, עבור עצמי, במה מדובר. ואני חולק אותו איתכם בתקווה לעזור למי שרוצה לדעת יותר, ובתקווה לקבל פידבק שיוכל ללמד אותי (ואת שאר הקוראים) יותר.
אני אתחיל מלהציג מספר זוויות ראיה שהופיעו בעיתונות, להציג מספר נתונים סטטיסטיים ולבסוף אנסה להוסיף כמה מילים מדעתי האישית. כל מי שמרגיש שיש לו מה להוסיף, מוזמן בחום להשאיר תגובה.
מע"מ, הוא מס המוטל על צריכה ומהווה חלק אינטגרלי ממערכות מיסוי במדינות רבות בעולם.
מע"מ המוחל בשיעור אחיד על הצריכה, הינו מס בעל מאפיינים רגרסיביים. שיעור הצריכה מההכנסה הולך ופוחת ככל שרמת ההכנסה עולה, כך שביחס להכנסה, שעור המע"מ המשולם גבוה יותר ככל שהכנסתו של משק הבית נמוכה יותר. או במילים אחרות: מע"מ אחיד קשה יותר לאוכלוסיות חלשות (השייכים לעשירונים התחתונים בהכנסתם).
בשביל הרקע – קצת נתונים מהלמ"ס – כמה כסף מוציאים אנשים על פירות וירקות? (או למה המע"מ המוצע הוא מס שווה לכל השכבות)
הנתונים הכי חדשים שמצאתי הם עבור שנת 2006, ב"לוח 2.2 .- הוצאה חודשית לתצרוכת בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית" הנה הלינק הישיר לקובץ PDF. זה לקוח מתוך סקר הוצאות משק הבית 2006 סיכומים כלליים (לינק לעמוד עם תוצאות נוספות מהסקר)
להל"ן נתונים המראים כמה שקלים מוציאים (לחודש?) על תצרוכת המזון, לפי עשירון. פירות וירקות מודגשים בירוק (גרפים בהמשך הפוסט):
היות וקשה מתוך טבלה לקבל מושג על הפרופורציות של המספר, הכנסתי אותם לגליון אקסל ושרטטתי אותם האחד ליד השני, כדי שנקבל קצת יותר מושג (פרשנותי שלי מתחת לגרפים).
הגרף העליון (עמודות בצבע בורדו) מציג את כמות ההוצאות החודשיות פר עשירון באוכלוסיה. אפשר בגרף לראות שיש הבדלים משמעותיים בין כמות ההוצעות החודשיות של אנשים מעשירונים שונים. כשאנשים מהעשירון התחתון מוציאים לחודש כ- 7000 שקל בעוד אנשים מהעשירון העליון מוציאים למעלה מ- 19,000 שקל לחודש. בתוך התקציבים הללו, כמות הכסף שיוצאת על פירות וירקות היא יחסית זעומה (בין 320 ל- 420 שקל לחודש).
אך מה שהגרף השני (שמתחתיו – זה עם העמודות הצהובות) מראה לנו, הוא שההוצאה על פירות וירקות בין העשירונים היא כמעט זהה. אנשים במדינת ישראל, לא משנה באיזה עשירון תסתכלו, מוציאים כמעט אותו הדבר על פירות וירקות (בין 320 ל- 420 ש"ח לחודש). כשעבור 7 העשירונים הראשונים, אין כמעט הבדל בכמות ההוצאות על פירות וירקות, וכולם עומדים על מתחת ל- 350 שקל לחודש.
או אם לסכם את התוצאות (אפילו שבעלי הרקע הכלכלי מביניכם יודעים זאת כבר), העלאה של המע"מ היא בפועל להעביר מס שווה על כל האוכלוסיות בארץ (מועסקים או מובטלים, צעירים או זקנים, עשירים או עניים). המס יהיה בערך של:
330 * 0.155 = (בערך) 50 ש"ח לחודש
(וזה לפני שנתניהו יעלה את המע"מ להיות 16.5% כפי שהוא מתכנן לעשות)
כלומר, מס על המע"מ יהיה מס רגרסיבי קלאסי.
(החלק הזה של הפוסט עודכן ב- 17.5.09)
בתגובות היו אנשים שטענו שאנשים מעשירונים תחתונים אוכלים יותר ירקות ופירות מאשר בעשירונים גבוהים (בגלל שיש להם פחות כסף להוציא על מזון תעשייתי יקר, ולכן הם יוציאו אותו על פירות וירקות), לעומתם היו אנשים שאמרו שאנשים משכבות חלשות יוציאו פחות כסף על פירות וירקות (היות ויש להם פחות מודעות ואמצעים, אז הם יוציאו את מירב כספם על מוצרים בפיקוח כמו לחם לבן וחלב, ופחות על פירות וירקות). ברצוני לומר שלמרות שבשני הטיעונים יש הגיון, הרי שללא נתונים אנחנו מתקשים לקחת את הדיון הלאה. אני מסכים ששני הטיעונים יכולים להסביר (בדיעבד או להתימר לנסות לספק חיזוי) על מה יהיה מידת הצריכה של ירקות ופירות באוכלוסיות החלשות, עם זאת – מבחן המציאות (או לפחות, מבחן הנתונים שבאפשרותינו לאסוף) הוא הקובע.
אי לכך, אני מצרף כאן פירות של הוצאות הירקות והפירות של העשירונים השונים לפי תת סעיף צריכה (רק ירקות, רק פירות, פירות יבשים, וכן הלאה). הנתונים לקוחים מהסקר על הוצאות משק הבית 2006 (אשר ממנו לקחנו את הנתונים הקודמים גם כן).
מה שאנו יכולים לראות בתמונה היא טבלת נתונים ומתחתיה גרף. בגרף יש לנו בציר ה- X את עשרת העשירונים לפי יכולת הכנסה ובציר ה-Y אנו רואים כמה כל עשירון כזה מוציא על פירות וירקות. הקווים הצבעוניים מציגים פירות של ההוצאות (פר עשירון) לפי סוג מוצר הצריכה. כך לדוגמא, הקו העליון ביותר (הצהוב) מציג את כמות הכסף שמוציאים העשירונים השונים על ירקות טריים. הקו שמתחתיו (הטורקיז) מציג את כמות הכסף שמוציאים (פר עשירון) על פירות טריים, וכן הלאה.
רצוי לזכור לגבי הגרף הזה כמה דברים:
הנתונים הללו מתייחסים לשנת 2006. ייתכן ולשנים יש פה השפעה, וראוי (אילו היה לנו את המוטיבציה והזמן) לבדוק זאת.
הנתונים לא מציגים את מידת אי הוודאות שיש לנו לגבי כל אחד מהנתונים. היות והלמס נותנים לנו את הנתון הזה, אני יכול לומר שמידת אי הוודאות על פני העשירונים היא יחסית דומה, אך בין מוצרי הצריכה השונים היא שונה. לצורך הדיון שלנו נבחר לפשט את הבעיה ולקחת את התוצאות כמות שהן.
הנתונים לא מציגים לנו מהי כמות המוצרים שהאנשים רכשו אלא רק כמה הם הוציאו עליהם. כך לדוגמא, אם אני רואה שהעשירון התחתון הוציא 140 ש"ח על ירקות טריים בעוד שהעשירון העליון הוציא 145, הרי שאם העניים יותר רכשו את הירקות בשוק והעשירים יותר רכשו את הירקות בסופר-מרקט, הרי שברור לי מכך שהעניים רוכשים יותר ירקות מאשר העשירים.
תיאור תוצאות (עיקריות) הגרף – ומסקנותי מהנתונים:
האוכלוסיות הכי חלשות (עשירון ראשון) מוציאות יותר כסף על ירקות טריים מאשר שאר העשירונים עד החל מהעשירון השמיני. היות ואפשר להניח שהעשירון התחתון קונה בשוק והעשירונים העליונים רוכשים (לפחות חלק מהזמן) בסופר-מרקט, הרי שקל מכך להסיק ששכבות חלשות רוכשות יותר ירקות מאשר השכבות החזקות.
ששת העשירונים הראשונים רוכשים פירות באותה כמות של כסף (פחות או יותר), וארבעת העשירונים העליונים מוציאים יותר כסף על פירות. היות ולא ברור כיצד אלו ואלו רוכשים בסופר לעומת בשוק, לא ניתן להסיק בקלות מי רוכש יותר פירות.
לסיכום – שכבות חלשות מסתמכות מאד על ירקות ופירות בתזונה שלהם. המשך הדיון בנושא בתגובות…
הזווית הפוליטית של הסיפור (ספין פוליטי)
יש הטוענים שהוספת המע"מ על פירות וירקות היא "עז גדולה". דהיינו ספין פוליטי שמטרתו להכניס סעיף מפלצתי שלאחר מכן כשיוציאו אותו מתקציב המדינה הרי שמגבשי התקציב יוכלו לומר "התפשרנו".
כך טוען שר הרווחה הרצוג בידיעה שהופיע בנענע: "שר הרווחה מאמין שהסעיף שהוא מכנה "העז הגדולה" הוכנס לתקציב לקראת המשא ומתן שיערך בכנסת, והוא "מניח שהסעיף יוסר בסופו של דבר מתקציב המדינה""
האם באמת מדובר רק בספין? ימים יגיעו – צפויה, כך נכתב, ישיבה ממשלתית על הנושא ביום רביעי הבא.
ווינט בריאות מפרסמים את הקטע הבא: "מס על ירקות ופירות – החלטה תמוהה והרסנית. בעוד שברוב מדינות העולם המערבי דנים בהטלת מיסים על מוצרים עתירי סוכר וקלוריות, בישראל מתכוונים להטיל מע"מ על פירות וירקות, מה שיגרום לירידה משמעותית בצריכה. מומחים מתחום הבריאות המומים מהצעד שעלול להכניס את ישראל למיטה חולה"
המומחים הבאים חושבים שהטלת המע"מ תוביל לעלייה בכמות התחלואה באוכלוסיה של המדינה. מדובר, לדעת רובם, בחשיבה לרווח כספי לטווח הקצר על חשבון הבריאות של תושבי המדינה לטווח ארוך (באופן שלא ישתלם כלכלית):
ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה)
פרופ' מנפרד גרין, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה
האיגוד לרפואת ילדים
ד"ר ניבה שפירא מעמותת הדיאטנים והתזונאים
בנימה אישית אוסיף על זה שהסיבה לכך שמעלים מיסים על סגריות (מלבד הרווח הכספי) היא במטרה להוריד את הצריכה של הסגריות באוכלוסיה (זאת בהתבסס על מחקרים שנעשו במדינות שונות אשר הראו את הקשר הנ"ל). על כן, אם נסיק מתחום הסגריות לתחום הפירות והירקות (מי היה מדמיין שזה יקרה), הרי שנקבל שהחשש שהמיסוי יוביל לירידה בצריכת הירקות והפירות (בעיקר בשכבות החלשות), נשמעת הגיונית.
טיעון נגד: עשוי להיות שמיסוי "קטן" לא משנה את הרגלי הצריכה יותר מידי.
תשובתי לכך היא שזו שאלה אמפירית (מהו אחוז המיסוי שמשפיע על אחוזי הצריכה, עבור תחומי צריכה שונים). ואני שואל את עצמי האם מדינת ישראל תהיה מוכנה לקחת אחריות ולבצע מחקר שיבדוק את ההשלכות של שינוי כזה במדיניות הפנים, ובעיקר האם תהיה לאחר מכן ממשלה שתסכים ליישם את הממצאים, במקרה ויתגלה שאכן הוספת המע"מ יוצרת שינוי בהרגלי הצריכה. אני חושש שהתשובות לאלו היא שלילית – מה שמוביל אותי לדאגה…
הזווית הכלכלתי (כמה מרוויחים, ועל חשבון מי?)
זוהי כנראה הנקודה הכי חלשה שלי בפוסט. היות ואני לא יודע. אני לא מבין במלואם את ההיבטים הכלכליים של ההחלטה על הוספת המעמ. אם יש למי מכם תובנות להעניק, ראו עצמכם מוזמנים. עם זאת, הנה מספר מקורות:
בהארץ נכתב ש: "ההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות לראשונה בתולדות המדינה תפגע בעיקר בבעלי הכנסה נמוכה, אך באוצר מצביעים על הרווחים: 1.8 מיליארד שקל בשנה"
מי ייפגע מהמס? העשירונים התחתונים: "בעשירונים התחתונים מהווה ההוצאה לירקות ופירות כ-20% מההוצאה הכוללת למזון. בשכבות אלה תגדל ההוצאה למזון ב-4%-5%. מנתוני הלמ"ס עולה כי ההוצאה הממוצעת לכל השכבות מביטול הפטור תסתכם בכ-55 שקל לחודש. "
ומי ירוויח מהמס? זוהי שאלה טובה. בכתבה נאמר ש: "מי עשוי להרוויח מהמע"מ החדש על הפירות והירקות? ראשית, הירקנים ובעלי הבסטות בשווקים. הם יגבו מהצרכנים את המע"מ החדש במלואו, אך ספק רב אם המס הזה גם ימצא את דרכו אל קופות רשות המסים. אלא שגם הם מתייחסים לכך בביטול. ירקן שבבעלותו שתי חנויות במרכז תל אביב אמר אתמול: "אני לא מתרגש כי כולם מבינים שאת המס הזה בלתי אפשר לגבות. אף אחד לא יצליח לחייב כל בסטיונר בשוק לשים קופה רושמת. כולם ימכרו מתחת לשולחן". "
טיעון נגד: יהיו שיטענו שהיות ומטרת הפטור מהמע"מ על פירות וירקות הוא כדי לסייע לאוכלוסיות החלשות, הרי שאפשר להחזיר להם את הסכום שנגבה מהם באופן ישיר, ובכך להיטיב באופן ממוקד רק עם שכבות אוכלוסיה שהממשל רוצה להיטיב להן.
תשובתי לכך היא שלא ברור שלאוכלוסיות החלשות יהיה לובי שיאפשר להם לקבל את ההטבות הדרושות. בנוסף, וזה מתקשר לסוגיה הקודמת שהעליתי (השפעה על בריאות האוכלוסיה באמצעות מתן תמריץ שלילי לרכישה של פירות וירקות), אני חושש שמבחינה פסיכולוגית, אם תגבה ממישהו 50 שקל מס על פירות וירקות, ואז תחזיר לו אותם באופן עקיף, הרי שעדיין תיצור תמריץ פסיכולוגי למעט ברכישת הפירות והירקות. אם יש מי מכם שהעמיקו בכהנמן וטברסקי, ומוכנים להתייחס לטיעון הזה, אשמח מאד, היות ואלו חקרו את נושאי ה"רציונאליות" בקבלת החלטות של צרכנים. הנה סיפור לדוגמא המדגים את הרעיון: נאמר שהיום בצהריים אנו אמורים ללכת לרכוש כרטיס להופעה בעלות של 200 ש"ח. בעודנו הולכים לדוכן הכרטיסים, גילינו שאיבדנו את השטר של 200 הש"ח. האם נוציא אז כרטיס אשראי לרכישת הכרטיס (או שטר אחר של 200 ש"ח) התשובה לרובינו תהיה כן. לעומת זאת, נאמר שלאחר שרכשנו את הכרטיס, כמה דקות מאוחר יותר גילינו שאיבדנו את הכרטיס ברחוב, האם אז נחזור לדוכן הכרטיסים לרכוש כרטיס נוסף בעוד 200 ש"ח ? התשובה (שעולה מניסויים) היא שבמקרה כזה הסיכוי נמוך יותר שנרכוש את הכרטיס בשנית. זאת למרות שבשתי הסיטואציות שהרגע תיארתי, המצב שלנו הוא כביכול זהה – אך עדיין, האפשרות בה נבחר היא שונה.
טיעון נגד 2: החזרת המס תסייע למנוע רמאויות בשוק. זאת משום שכרגע אנשים שמוכרים בגדים יכולים לטעון לפקחים שהם מוכרים ירקות, ואז לא יבואו אליהם כדי לגבות מע"מ.
תשובתי לכך: אני לא יודע. לא ברור לי כיצד הטלת מע"מ בשוק יכולה להיכפות, והאם באמת למדיניות תהיה השפעה. זו שאלה שהייתי שמח לשמוע תשובות יותר מלומדות משלי.
הזווית מהשוק – מה אנשי השוק אומרים ?
הם צועקים ומתלוננים, כפי שאפשר לראות בשתי כתבות הווידיאו הבאות:
לסיכום, העלאת מע"מ על פירות וירקות הוא מס רגרסיבי שמעמיס יותר על השכבות החלשות מאשר החזקות. מדובר בתמריץ שלילי לרכישה של מוצרי פירות וירקות מה שעלול להוביל לירידה בצריכתן ופגיעה בבריאות הציבור לטווח הארוך על חשבון רווח לקופת המדינה בטווח הקצר. ייתכן והמיסוי השווה יקל על גבייה כללית מהשווקים, אך זה לא ברור. ההכנסותו בפירוש יועילו למשק, אך לא ברור שלא היה עדיף לקחת אותם מהאוכלוסיות החזקות יותר לדוגמא על ידי העלאת המיסוי ממוצרי צריכה השייכים לעשירונים העליונים יותר. דבר אחד ברור, לשכבות החלשות יש פחות משאבים, לפני ואחרי, להיאבק על תמיכת הממשלה בהן. דוגמאות כמו ההתנהגות של ממשלתנו כלפי ניצולי השואה היא דוגמא טובה (ועצובה) לכך.
אם אתם מסכימים ומקבלים את מה שכתבתי, אתם מוזמנים להוסיף את עצמכם לקבוצת הפייסבוק שפתחתי בנושא: מע"מ על פירות וירקות? אני נגד
התלבטתי הרבה מה לעשות מחר.
האם להנות מעוד שעות שינה? (רצוי)
להשלים אולי קצת עבודה? (מומלץ)
להיות עם זוגתי? (אני רוצה!)
והחלטתי שלא.
מחר אני הולך לצאת מהבית, לעמוד בקלפי הומה אדם – להחזיק שלט שיאמר "אני מצביע לתנועה הירוקה מימד". ולדבר עם מי שרק אפשר על למה.
למה?
1) כי איכפת לי מהתנועה הירוקה – מימד מספיק בשביל שאני אעודד אחרים להצביע להם.
2) כי זה ניראה לי כיף. (אנשים סביבתיים זה כיף)
מעניין אותכם להצטרף גם? שילחו מייל עם הפרטים שלכם לכאן [email protected]
ויצרו איתכם קשר.
רוצים לוודא איפה אני אהיה ? תשלחו לי מייל: [email protected] ואני אספר לכם.
לפני כשבוע שאלה אותי ידידתי הלית': "מה אתה אומר על זה, כי הוא צודק אתה יודע…", שם נכתב ש:
התנועה החדשה-מרצ מסמנת לה את המפלגות הירוקות כיריבות אפשריות על קולות של מצביעים צעירים וצלי רשף מנצל את הבלוג שלו בכדי להסביר מדוע הצבעה למפלגות קטנות "תעלה את נתניהו לשלטון".
רשף כותב כי למצביעים פוטנציאליים של השמאל, צעירים ובעלי השקפה חברתית, "אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות. רשף ממשיך ומסביר כי "אם כל אחת מחמש המפלגות האלו, שלא יעברו את אחוז החסימה, תקבל 20,000 קולות – שזה בערך שליש מהקולות הנדרשים בכדי להיכנס לכנסת – ילכו לאיבוד 100,000 קולות… שמתרגמים לארבעה מנדטים – שעל פי הסקרים זה מה שמפריד בין הגוש הימני-דתי לבין גוש קדימה-העבודה-מרצ-המפלגות הערביות".
הפניתי אותה לתשובה שכבר נכתבה על זה כאן.
אבל היא לא הסתפקה וענתה לי שזה "
לא-לא! לא מתקבל! אני רוצה פוסט שלך!
אני רוצה תגובה שלך, ולא התקפה אישית רגשנית שלא עונה על השאלה האמיתית. זו תגובה ממש לא רצינית – ולא שיש לי הרבה דברים טובים לומר על צלי רשף או על ג'ומס, שמצדיק ניסויים בבעלי חיים (כן כן). אבל זה שתי"מ שולתתת בפייסבוק לא עונה על שאלת פיצול הכוחות והקולות שירדו לטמיון – גם דב חנין שלט בבלוגוספירה וראה מי הוא ראש העיר בתל אביב. מה שהבחור הזה יואב עושה זה להתחפר בבועה שלו ושל שלושת חבריו. אבל יש עוד די הרבה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, ואפילו יותר אנשים שלא קוראים את "הארץ", ולמעשה רוב המדינה לא גרים במרכז ולא קוראים את TimeOut.
בקיצור, דעתך יותר חשובה לי :-)"
עניתי לה. והיא התעקשה שאפרסם את התשובה. עניתי לה שזה כבר לא רלוונטי, ולמי איכפת, ומה אני כבר מבין. ואז ראיתי את הפוסט של אחי "מה מפחיד את מרצ?" עם הבאנר הבא:
ואני מוכרח להודות שזה עורר אותי לפרסם היום את מה ששלחתי לה בפומבי:
אהלן הלית'.
אומרים שצדיקים אין מלאכתם נעשית אלא בידי אחרים. ובכן, אני לא צדיק במיוחד, אז אנסה לענות (אפילו אם לא בפוסט, אלא רק לך).
התשובה הכללית שלי היא שאני לא יודע.
התשובה האחרת שלי תהיה כזו:
ראשית, המשפט "אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות" ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות."
להזכירנו – בבחירות הקודמות, הגימלאים לא היו "קול אבוד" מבחינת אחוז חסימה. מאידך, הם מעלו באמון הציבור ועל כן יתרסקו בבחירות הקרובות. אך הקול לא בוזבז.
לגבי זה שיש 4 מפלגות ירוקות, אני לא ספרתי, אבל עד כמה שאני יודע אפשר היה לטעון לשתי מפלגות "ירוקות". הירוקים והתנועה-הירוקה-מימד.
וכל מי שבתוך העולם הירוק, טוען שהירוקים הם green wash לפחות זה מה שאני שומע מהאנשים הירוקים שאני מכיר (ומאז, מסתבר שגם כמה אירגונים ירוקים ידועים הכריזו בפומבי שהם אינם תומכים ב"ירוקים").
לגבי שתי המפלגות האחרות שהוא מדבר עליהן אני לא בטוח למי הוא בוחר להתייחס…
לגבי הטענה שאם מפצלים 100,000 קולות זה יהיה אבוד – אולי.
אבל זו הקצנה של טיעון. יותר הגיוני שיש פיצול (לא שווה) של הקולות הללו + קולות צפים שיצופו ויעלו את אחת מהמפלגות הללו למפה.
הגישה הכללית שמוצגת במאמר של ללכת על "בטוח" עם מפלגה שתעבור את אחוז החסימה, למול לקחת את ה"סיכון" ולבחור מפלגה אחרת. זו גישה ישנה שאנו נתקלים בה בכל מערכת בחירות: האוטוטו מפלגה אחת בספקטרום הימני-שמאלי תנצח, והנה אנחנו חייבים לרוץ להצביע למפלגה המועדפת עלינו (אך בעלת הסיכוי הרב ביותר לעבור את אחוז החסימה) בשביל לאזן.
אבל גם האסטרטגיה הזו (של שמרנות בהצבעה) תוביל אותנו, כאוכלוסיה, לבעיות. שכן הטיעון ההפוך שהייתי מעלה הוא שאילו כל האנשים שמצביעים למרצ בגלל רצון ביציבות, היו הולכים ומצביעים למפלגה שהם היו מעדיפים, אולי היינו רואים את הנפילה של מרצ (שיש כלפיה ביקורות), ועליה של כוח משמעותי חדש – שיעשה עבודה טובה יותר בתחומו.
ודרך אחרת לומר זאת היא שהטיעון הזה מגביל כל אפשרות לעלייה של מפלגה חלופית שהיא.
למעשה, אלא אם כן מישהו יקים עוד קדימה, אין מקום לאף מפלגה חדשה בכנסת – כי אסור עלינו כמצביעים לנסות להצביע למישהו שלא קיים כבר בפוליטיקה הישראלית (כי זה עלול להיות קול אבוד) – ואני לא חושב שזו נקודת מבט בריאה לדמוקרטיה.
ובאופן אישי – אילו לא היה לי אמון אישי באנשים של תי"מ, אז הייתי קונה את הטיעון הזה ואומר "לא איכפת לי למי להצביע, אז לפחות שזה לא יהיה קול אבוד".
אבל כן איכפת לי מתי"מ. אנשים שהתרשמתי מהם אישית (עיין ערך ערן בנימיני ומלכיאור) נמצאים שם. ואנשים שאני מעריך, חברים, מאמינים באנשים שנמצאים בתי"מ אף יותר ממני (עם יותר הכרות ממני).
זה מרגיש לי כמו שקר כלפי עצמי שלא להצביע למפלגה שאני מאמין בה. בעיקר כשאין לאף אחד מושג האם יש לה סיכוי לעבור או לא. ובעיקר כשתחושת הבטן שלי אומרת שיש להם סיכוי.
מה דעתך ?
וכך נסתיים המכתב.
עידכון 3.1.09:
אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים לגבי נושא אחוז החסימה וסקרים:
אנשים אומרים דברים כמו "אם הסקרים לא יראו שהתנועה הירוקה מימד לא תעבור בבחירות – אז אנחנו לא נצביע להם" (מה שמכונה בספרות, ספירלת השתיקה)
אך יש כמה בעיות בלסמוך על סקרים לגבי מפלגה צעירה כמו התנועה-הירוקה מימד:
1) ישנם סקרים שבכלל לא נותנים לנשאלים אפשרות לבחור מפלגה שהיא חדשה (ואז, למעשה, הקולות לאותה מפלגה בכלל לא נספרים בסקרים).
2) בהרבה סקרים לא מדווחים על טווח השגיאה של הסקר. ואם מדווחים עליו, הוא לרוב גדול מ- 2% (שזהו האחוז הדרוש למעבר אחוז החסימה).
3) בהרבה סקרים לא מדווחים על אחוז האנשים בסקר שלא השיבו לסקר. את האנשים החסרים הללו משלימים הסוקרים באמצעות שיטות סטטיסטיות (כל חברת בחירות והשיטה שלה). אך השיטות הללו לרוב יהיו הרבה פחות מייצגים מאשר נתוני מדגם של משיבים. אם הסקר שבו אתם מסתכלים לא נותן לכם כמה אחוז האנשים בסקר לא השיבו – אין לכם דרך לדעת עד כמה הסקר מוטה.
לסיכום- סקרים זה אחלה דרך לקבל החלטה, אבל רק בתנאי שיודעים מראש מהן מגבלות הדיוק של הסקר. ובעיקר, כשבוחרים להצביע למפלגה חדשה.
