זהו פוסט פוליטי, אבל הוא לא יתחיל כך, הוא יתחיל בריקוד.
הריקוד מתבצע לשירו של תום ויטס "הכל הולך לגיהנום" ("Everything Goes To Hell" ), עם כוריאגרפיה וביצוע של נעה דר המדהימה. אני ממליץ לצפות בקליפ לאחר שקוראים את מילות השיר, משום שקטע הריקוד של נעה דר הוא המחזה (דהיינו פנטומימה, או "שפת תנועה") של מילות השיר של וויטס. וזה מבוצע באופן שרק רקדנית כנעה דר מסוגלת לה.
הנה מילות השיר:
Why be sweet, why be careful, why he kind?
A man has only one thing on his mind
Why ask palitely, why go lightly,
Why say please?
They only want to get you on your knees
There are a few things I never could believe
A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…
Laissez-faire mi amour, ce la vie
Shall I return to shore or swim
Back out to sea? The world don't care what a soldier
Does in town
It's all hanging in the windows
By the pound
There are few things
I never could believe…
A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…
I only want to hear your purr and to hear
Ou moan There is another man who brings
The money home
I don't want dishes in the sink
Please don't tell me what you
Feel of what you think
There are few things I never could believe…
והנה הקליפ (2:20 דקות) :
(מתחיל בדקה 1:08, אם הקליפ לא קופץ עבורכם לשם אוטומאטית, גיללו לשם ידנית)
הקליפ הועלה לרשת במסגרת פרוייקט העלאת קטעים של כוריאגרפים ישראלים, שייזמה זוגתי (או יש עלי לומר ארוסתי 🙂 ) האהובה דבורה. לאוהבי הריקוד שביניכם, דבורה אף כותבת בלוג באנגלית בנושא הריקוד בישראל בשם Dance In Israel .
על נעה דר הוסיף ואכתוב שהיא כוריאגרפית ישראלית בעלת רפרטואר עשיר של יצירות ריקוד. לעיתים תכופות היא מציגה עבודות ברחבי הארץ ויש לה סטודיו משלה בתל-אביב, אשר מהווה מקום הן לשיעורים והן להופעות (רשימת הופעות קרובה בסטודיו של נעה דר).
ביום שבו ראיתי את הקליפ הזה ידעתי שאני אעלה אותו מתישהו אצלי בבלוג. והנה "לשמחתי" הגיעה לה ההזדמנות במסגרת כתיבה על המלחמה בעזה.
אחד הבלוגים של גוגל כתב לאחרונה על Viewfinder. זהו נסיון לפתח טכנולוגיה/תוכנה שתאפשר הלבשה של תמונות דו-ממדיות על עולם-ווירטואלי-תלת-ממדי (כמו גוגל-הרת' google-earth). הנה דוגמונת לשלב הנוכחי של התוכנה (הסרטון משעמם משהו, אבל הכיוון חביב):
הנה דוגמא לחבר'ה אחרים שמנסים לעשות משהו דומה באופן אוטומאטי, פוטו-סינת' של מיקרוסופט. אצלם נראה שהטכנולוגיה כבר הרבה יותר מפותחת. התהליך של טכנולוגיית הפוטוסינת' הוא של לקיחת ערימת תמונות מאיזור "דומה" (יודעים שהאיזור דומה לפי התיוג-הגיאוגרפי שאנשים ביצעו על התמונות), ואז יצירת מודל תלת ממדי של האיזור ממנו התמונות לקוחות – והלבשת התמונות על אותו עולם תלת ממדי שנוצר (שווה לראות כדי להאמין, זה מדהים):
והשילוב של אלו ביחד, יוכל להוביל למשהו שיראה בערך ככה:
הגיגים ופנטזיות: מסרטונים כאלו, מתקבלת התחושה של טכנולוגיה שתגיע אלינו "בקרוב" (בין אם זה 10 שנים או חודשים, אין לי מושג). מה המשמעות של כל זה? בלתי נתפסת!
לדוגמא: אני מפנטז על ההתממשקות של טכנולוגיה כזו על החינוך (החל מהשכלה אלמנטרית עד אקדמאית). איזה שיעורים מרתקים אפשר לרקום באקולוגיה/ביולוגיה (מדעי החי והצומח)/היסטוריה/ארכיאולוגיה/גיאוגרפיה/שפות/אומנות – כאשר הלומדים יוכלו לטייל במרחב הווירטואלי, העשיר במטא-מידע, שהוא נושא השיחה של השיעור. אני מדמיין אותם לוקחים רשימות (class-notes), על גבי המרחב הווירטואלי שבו הם מטיילים – ובכך מעשירים את המטא-מידע למבקרים הבאים שיגיעו אחריהם.
(אם יש לכם גם רעיונות מה ההשלכות של טכנולוגיה כזו, אשמח לקרוא…)
הרעיון לחבר שני מסכים למחשב אחד עשוי, לאלו שאינם רגילים, להיראות מוזר. שהרי – "כבר יש לנו מסך אחד" יאמר הספקן במבט תמה, "מה כבר נוכל לעשות בעוד אחד?!" תשובתי לספקן תתחיל בצורה של שאלה: "זוכרים כשעברנו מ- 14 אינצ' ל- 19 אינצ'? זוכרים למה ? אז מאותה סיבה – עוד מסך מחשב הוא שימושי!". (מתסבר שאף יש מחקרים שמראים שזה משפר פרודוקטיביות)
עם שני מסכי מחשב מחוברים אפשר:
במסך אחד לגלוש באינטרנט, ובאחר להיות בתוכנת מסרים.
לפתוח על מסך אחד מסמך כלשהו, ובמסך האחר להשאיר מעבד-תמלילים פתוח שאליו מבצעים העתקה/עריכה/התייחסות.
למתכנתים/בוני אתרים/מעצבים/כותבי-קוד/סטטיסטיקאים: מסך אחד עם הקוד, ובמסך האחר רואים את הפלט (תוכנה רצה, אתר אינטרנט, גרפים של ניתוח סטטיסטי – וכו')
אז לאחר שהשתכנענו שיש פה על מה לדבר, בפוסט זה אני אציג את המידע הדרוש לחיבור שני מסכים למחשב.
מה צריך בשביל ששני מסכים יהיו מחוברים למחשב אחד
כרטיס מסך שיכול לתמוך בשני מסכים.
עוד מסך מחשב.
הגדרות במערכת ההפעלה.
תוכנות נוספות (במקרה ורוצים שמסך אחד יהיה זכוכית מגדלת של האחר).
כעת נעבור ונפרט על כל שלב.
1. כרטיס מסך שיכול לתמוך בשני מסכים
כמה נקודות:
שני כרטיסי מסך לעומת כרטיס מסך אחד שתומך בשני מסכים: את המחשבים של ימינו רובנו מקבלים עם כרטיס מסך on-board (כלומר, שמגיע כחלק מלוח האם שרכשנו). בעולם אידיאלי – היינו יכולים להוסיף עוד כרטיס מסך פשוט – ואז שמסך אחד יתחבר לכרטיס-מסך און-בורד ושמסך שני יתחבר לכרטיס-מסך החדש(והפשוט) שרכשנו. במציאות, זה לרוב לא יעבוד. הרבה לוחות-אם (מסתבר), לא תומכים בריבוי-מסכים דרך השילוב של מסך-און-בורד בשילוב עם כרטיס מסך פשוט נוסף. לכן, מה שרובנו ניאלץ לעשות, הוא לרכוש כרטיס מסך נוסף שתומך באופן מובנה בריבוי-מסכים. (לודגמא Geforce 8500, שזה מה שאני רכשתי).
היציאות של כרטיס המסך: בימינו, לכרטיסי מסך/מסכים, ישנם שני סוגי חיבורים: VGA (של מסכי ה- CRT הגדולים הישנים) ו- DVI(לרוב של מסכי ה- LCD הדקים החדשים). זה אומר שישנם שילובים של מסכים שיעבדו וכאלה שלא יעבדו. עבור כרטיס מסך עם חיבור DVI אחד ועוד חיבור VGA אחד:
אפשר לחבר מסך CRT לחיבור ה- VGA + לחבר מסך LCD לחיבור ה- DVI
אפשר לחבר מסך LCD לחיבור ה- VGA (כי לרוב מסכי ה- LCD בימינו אפשר לבחור האם לחבר אותו עם כבל DVI או VGA) + לחבר מסך LCD שני לחיבור ה- DVI.
אפשר לנסות לחבר מסך CRT ראשון לחיבור ה- VGA + ולחבר מסך CRT שני לחיבור ה- DVI (אם הוא תומך בחיבור DVI, רוב מסכי ה- CRT לא יתמכו ב- DVI. אפשר גם לנסות לחבר את מסך ה- CRT למתאם DVI-VGA. אבל כשאני ניסיתי את זה, כרטיס המסך לא הצליח לזהות את המסך. כך שאני לא ממליץ על האופציה הזו).
במקרה שלי, היה לי מסך LCD אחד ועוד מסך CRT שני. אז חיברתי את הראשון בעזרת DVI ואת השני בעזרת VGA.
2. עוד מסך מחשב – נפלאות ה"אגורה"
לא לכולנו שוכב מסך נוסף בחדר, שרק מחכה שנחבר אותו כמסך-שני למחשב. מה שאומר שאם ברצוננו במסך שני למחשב, עלינו לצאת ולרכוש אותו (בלוחות יד-שניה מוכרים בימינו כגון YAD2 ו- HomeLess) – האומנם הכרח שנרכוש את המסך ?! התשובה היא שלא.
חזון "פרויקט אגורה" שואף ליצור מצב בו תושבי ישראל מפיצים בינהם את כל החפצים אשר הם אינם צריכים, אבל הם עדיין בעלי ערך וחבל לזרוק אותם.
לכן, כדי למצוא לי מסך מחשב נוסף, פניתי לקטגוריית מסכי המחשב למסירה וגיליתי שדי הרבה אנשים מוכנים למסור (בחינם!) את מסכי ה- CRT הישנים שלהם. וסיפור שהיה כך היה:
ראיתי מודעה של מסך 17 אינצ' בעיר רמת-גן. טילפנתי לאישה הנחמדה:
טל: האם המסך עדיין אקטואלי ?
אישה-נחמדה: מישהו כבר טילפן וביקש אותו, אבל אמרתי לו שמי שמגיע קודם, זוכה. אם תגיע לפניו – תזכה במסך.
טל: אני גר ברמת-גן, איפה את גרה ?
אישה-נחמדה: ליד הפארק הלאומי.
טל: אז אני 2 דקות נסיעה ממך…
אישה-נחמדה: באיזה רחוב אתה גר ?
טל: עזריאל.
אישה-נחמדה: איזה בניין ?
שתיקה.
טל: 10.
אישה-נחמדה: איזה קומה ?
שתיקה ארוכה יותר…
טל: קומה חמישית.
אישה-נחמדה: תרד קומה, המסך מחכה לך…
ועוד שתי נקודות לסיום לגבי האתר אגורה:
האתר בנוי כך שעל מנת לראות את הפרטים של מודעה שהתפרסמה ב-24 שעות האחרונות, עליכם להציע משהו אחר למסירה. לי היה מדפסת לייזר מקולקלת, והעליתי אותה למסירה כשבחרתי את מצב החפץ כ "טוב כחומר גלם".
במקרה של מסכי מחשב, "קוטפים" אותם מאד מהר באתר. אז אם אתם רוצים סיכוי להגיע למסך לפני שמישהו לוקח אותו – הכרחי שתציעו משהו בתמורה למסירה, ותיהיו באתר עם יד על הדופק.
באתר אגורה מציעים עוד הרבה מוצרים אחרים למסירה. זה באמת גן עדן לסטודנטים ואנשים שלא מרוויחים משכורות היי-טק.
3. הגדרות במערכת ההפעלה
לאחר שיש לנו כרטיס מסך שתומך בשני מסכים. ועוד מסך. וחיברנו את כולם למחשב. נותר רק לבצע את ההגדרות המתאימות במחשב. לשם כך, עלינו לבצע את הצעדים הבאים:
1) לחיצה על כפתור עכבר ימני ובחירה של האפשרות האחרונה "Properties" (או – "אפשרויות").
2) ללכת ללשונית הכי ימנית של "settings" – שם אנו אמורים לראות שני מסכים (1 ו- 2).
3) יש ללחוץ על המסך השני – ולסמן ב- V את "Extend my windows desktop onto this monitor"
4) כעת, במקרה והמסך השני נמצא (פיזית) משמאל למסך הראשון. יש לגרור במסך ההגדרות את המסך ה- 2, שיהיה משמאל למסך הראשון. כך:
אם רוצים אפשרויות מתקדמות יותר להגדרת ההתנהגות של שני המסכים – צריך להתקין את הדרייבר מסך הכי עדכני (מה שרצוי לעשות בכל מקרה), ולהתקין את תוכנת ניהול כרטיס המסך שמגיעה יחד איתו (שגם כן, זה רצוי בכל מקרה).
כדי לעדכן את הגדרות של כל מסך (רזולוציה, קצב ריענון וכדומה) – עליכם להקליק על המסך ואז לבצע את ההתאמה הדרושה (ניתן גם ללחוץ על המקש advanced – לקבלת הגדרות נוספות לגבי אותו המסך).
4. תוכנות נוספות – על מנת להשתמש במסך הנוסף כזכוכית מגדלת
לסיום, כדי להשתמש במסך השני כזכוכית מגדלת של המסך הראשון (כלומר, שבכל מקום שבו העכבר יהיה, במסך השני תראו הגדלה של האיזור סביב אותו העכבר), עליכם להשתמש בשתי תוכנות.
Magnifier – זוהי תוכנה שמגיעה חינם עם "חלונות". היא נמצאת ב: all progrems -> accessories ->Accessibility -> magnifier. אחרי שמריצים אותה, יש לגרור את חלון זכוכית המגדלת אל המסך הנוסף.
ResizeEnable -לאחר שתגררו את חלון-זכוכית-המגדלת אל המסך השני, אתם תגלו שיש גבול לעד כמה שאתם יכולים להגדיל את חלון-הזכוכית-מגדלת. לא ברור לי למה הוא מחליט להגביל את גודל הזכוכית מגדלת, בכל מקרה: הדרך לעקוף את החסימה היא להתקין את התוכנה ResizeEnable (אפשר להוריד את התוכנה מכאן). ולאחר שמריצים אותה, להגדיל את חלון זכוכית המגדלת שתכיל את כל החלון.
רוצים עוד טריקים, תקראו אותם כאן. והנה רשימה של כמה תוכנות (חינמיות) שימושיות (לינק פה).
ועכשיו אחרי שיש לנו תשובה, אחקור בשארית הפוסט מדוע בכלל השאלה עולה (ולמה, לדעתי, חשוב לענות עליה).
מי שואל שאלה כזו ?
לאחרונה נתקלתי בשאלה הזו ממספר אנשים שעבורם בניתי בלוג: הם שואלים אותי ואת עצמם האם לקרוא לבלוג שבניתי להם "בלוג" או "אתר". אני אפילו זוכר שכששוקי ואני בנינו את בלוג החומוס, הקדשנו כמה דקות לשאלה הזו.
המוטיבציה לפוסט הנוכחי היא שלאחרונה עלו קולות מתוך קהילת האקדמאיים עבורם בניתי (בשיתוף פעולה עם איתמר שאלתיאל) את הבלוג "הפורום להגנת ההשכלה הגבוה" (שעל פתיחתו סיפרתי כאן). אשר אמרו "בואו נקרא לבלוג שלנו אתר".
מה אנשים (מסויימים) בארץ חושבים על בלוגים ?
לדעתי, המקור לשאלה "האם לקרוא לי בלוג או אתר?", מגיע מדימוי שלילי של אנשים בארץ על בלוגים. כאדם שאוהב סטטיסטיקה, הייתי שמח לכמת את זה – לעשות על זה סקר ולנתח את התוצאות. אבל היות ואין לי את האמצעים אני אסתפק בלנחש שאנשים רבים בארץ חושבים על בלוגים באותו אופן שבו התוכנית "ארץ נהדרת" מציגה אותם, לפיה: בלוג הוא יומן-רשת עבור נערות פאקאצות מתבגרות.
או במילים אחרות: בארץ, יש אנשים שחושבים ש "בלוג" = עמוד אינטרנט (שאיננו מוגבל בנפח) שמתמלא בתוכן (לא רציני ולא איכותי) על ידי מיעוט גרפומאני (כנראה, ללא חיים מעניינים – הרי אחרת מאיפה יש להם זמן לכתוב?).
ולמה שיהיה לנו איכפת שזה הדימוי של בלוגים ?
כי הדימוי של בלוגים בארץ מרחיק אנשים מהבלוגוספירה וכך פוגע בהתפתחות תרבות האינטרנט בארץ. כי דימוי שלילי של בלוגים בארץ, מדכא אנשים מוכשרים מלכתוב את התוכן (העיברי) האיכותי שלהם בבלוג. ומסביב לכל מוביל דעה שלא כותב את דעתו בבלוג, כך גם נעדרים מהבלוגוספירה רבבות של קוראי בלוגים פוטנציאליים שפשוט אין להם מה לקרוא.
ולהבנתי, הכניסה של אנשים לתרבות האינטרנט היא תנאי הכרחי לשינוי חברתי, שהשלבים היותר מפותחים שלו הוא שהתרבות שלנו תהיה בשלה לדברים כמו דמוקרטיא ישירה.
והשבוע גם קראתי פוסט מקסים של טל וולפסון על שינוי חברתי בישראל ע”פ אנטוניו גרמשי, שגרם לי (שוב) לחשוב על עד כמה זה חשוב לפתח את תרבות האינטרנט בארץ – כחלק מתהליך כללי יותר של פיתוח חברה סולידרית יותר במדינת ישראל.
עוד בלוגים (8) – סידרה של פוסטים שכותב אלעד, בהם הוא מספר על בלוגים מעניינים שהוא מוצא בבלוגוספירה הישראלית.
ולסיום – "מה זה בלוג"
ובשביל חסרי הנסיון שבינינו, אסיים את הפוסט הזה בלומר כמה מילים על מה זה בלוג. אתם יכולים לקרוא את זה, או פשוט לראות את הסרטון המקסים שצירפתי בסוף הפוסט שמלמד מהו בלוג ב plain english.
בלוג Blog (בעברית: יומן רשת או רשומון) הוא אתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות ("פוסטים") העוסקות בחוויות, חדשות ומאמרים, אשר תכניהם גלויים לגולשי האינטרנט לשם קריאה ובדרך כלל אף לתגובה. הרשומות מסודרות בדף הבית ובדפי הקטגוריה על פי הנושא החדש ביותר בהתחלה והישן ביותר בסוף. בעלי בלוג נקראים "בלוגרים" וקהילת בלוגרים נקראת "בלוגספירה" (לעתים המילה משמשת כביטוי למכלול הבלוגים באינטרנט). המילה "בלוג" היא חיבור המילים מאנגלית: Web (רשת) ו-Log (יומן).
הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט. בעבר, יש שראו בו סוג של יומן אישי השונה מזה שנכתב בתקופה שקדמה לעידן האינטרנט, בפומביות ההתקשרות עם העולם שהוא מציע.
בעידן הוב 2.0 שלטת מגמה שונה המנכיחה באינטרנט בלוגים של אנשי עסקים, בלוגים של פוליטיקאים ידועי שם, (דוגמת הילארי קלינטון), ובלוגים של יוצרים ואנשי אקדמיה המשמשים פלטפורמה לפרסום יצירות אמנותיות וספרותיות, מאמרי דעה וביקורת ומאמרים אקדמאיים.
מספר הקוראים בבלוג מגיע לעתים קרובות למספר הקוראים של ספר בזמן קצר מאוד, זוהי הסיבה שבגללה מספר סופרים הולך וגדל כותבים בלוג אישי בידיעה שיצירתם תגיע לקוראים במהירות ויוכלו לקבל מהם משוב. על חשיבותם של בלוגים מסוג זה ניתן ללמוד מהשכיחות הגדלה והולכת שבה מאמרים אקדמאים מצטטים ומתייחסים למאמרים שמופעים בבלוגים של חוקרים וכותבים אקדמאיים.
(הערך בוויקיפדיה ממשיך ומפרט על סוגי בלוגים כגון: בלוג קהילתי, בלוג בארגון, בלוג אקדמי, בלוג עיתונאי)
ווינט פירסמו ידיעה (לינק לווינט) ש-Yahoo הכריזה על תמיכה ב-Open ID:
צעד משמעותי בדרך למימוש החזון של מערכת אחידה לזיהוי משתמשים מקוונים: Yahoo תתמוך בקרוב ב-Open ID 2.0 ותאפשר למשתמשיה להזדהות באמצעות שם וסיסמה – שישמשו אותם גם באתרים אחרים
וחלקכם בוודאי שואלים את עצמכם "למי איכפת ?!". ובדיוק עבורכם מצאתי את הסרטון הבא (באורך של פחות מ-2 דקות). שמעבר להיותו מהמם וויזואלית (שימו לב לשימוש היצירתי שהקליפ עושה עם טיפוגרפיה) – הוא גם מעניין וכיף לצפיה. תהנו:
