“איך לקרוא לעצמי – בלוג או אתר ?” (או: דימוי הבלוגוספירה בארץ)

התשובה (שלי):

תקראו לעצמכם בלוג!

ועכשיו אחרי שיש לנו תשובה, אחקור בשארית הפוסט מדוע בכלל השאלה עולה (ולמה, לדעתי, חשוב לענות עליה).

מי שואל שאלה כזו ?

לאחרונה נתקלתי בשאלה הזו ממספר אנשים שעבורם בניתי בלוג: הם שואלים אותי ואת עצמם האם לקרוא לבלוג שבניתי להם “בלוג” או “אתר”. אני אפילו זוכר שכששוקי ואני בנינו את בלוג החומוס, הקדשנו כמה דקות לשאלה הזו.

המוטיבציה לפוסט הנוכחי היא שלאחרונה עלו קולות מתוך קהילת האקדמאיים עבורם בניתי (בשיתוף פעולה עם איתמר שאלתיאל) את הבלוג “הפורום להגנת ההשכלה הגבוה” (שעל פתיחתו סיפרתי כאן). אשר אמרו “בואו נקרא לבלוג שלנו אתר”.

מה אנשים (מסויימים) בארץ חושבים על בלוגים ?

לדעתי, המקור לשאלה “האם לקרוא לי בלוג או אתר?”, מגיע מדימוי שלילי של אנשים בארץ על בלוגים. כאדם שאוהב סטטיסטיקה, הייתי שמח לכמת את זה – לעשות על זה סקר ולנתח את התוצאות. אבל היות ואין לי את האמצעים אני אסתפק בלנחש שאנשים רבים בארץ חושבים על בלוגים באותו אופן שבו התוכנית “ארץ נהדרת” מציגה אותם, לפיה: בלוג הוא יומן-רשת עבור נערות פאקאצות מתבגרות.

או במילים אחרות: בארץ, יש אנשים שחושבים ש “בלוג” = עמוד אינטרנט (שאיננו מוגבל בנפח) שמתמלא בתוכן (לא רציני ולא איכותי) על ידי מיעוט גרפומאני (כנראה, ללא חיים מעניינים – הרי אחרת מאיפה יש להם זמן לכתוב?).

ולמה שיהיה לנו איכפת שזה הדימוי של בלוגים ?

כי הדימוי של בלוגים בארץ מרחיק אנשים מהבלוגוספירה וכך פוגע בהתפתחות תרבות האינטרנט בארץ. כי דימוי שלילי של בלוגים בארץ, מדכא אנשים מוכשרים מלכתוב את התוכן (העיברי) האיכותי שלהם בבלוג. ומסביב לכל מוביל דעה שלא כותב את דעתו בבלוג, כך גם נעדרים מהבלוגוספירה רבבות של קוראי בלוגים פוטנציאליים שפשוט אין להם מה לקרוא.

ולהבנתי, הכניסה של אנשים לתרבות האינטרנט היא תנאי הכרחי לשינוי חברתי, שהשלבים היותר מפותחים שלו הוא שהתרבות שלנו תהיה בשלה לדברים כמו דמוקרטיא ישירה.

קצת לינקים

ולסיום – “מה זה בלוג”

ובשביל חסרי הנסיון שבינינו, אסיים את הפוסט הזה בלומר כמה מילים על מה זה בלוג. אתם יכולים לקרוא את זה, או פשוט לראות את הסרטון המקסים שצירפתי בסוף הפוסט שמלמד מהו בלוג ב plain english.

מהגדרת בלוג בויקיפדיה:

בלוג Blog (בעברית: יומן רשת או רשומון) הוא אתר אינטרנט שבו נכתבות רשומות (“פוסטים”) העוסקות בחוויות, חדשות ומאמרים, אשר תכניהם גלויים לגולשי האינטרנט לשם קריאה ובדרך כלל אף לתגובה. הרשומות מסודרות בדף הבית ובדפי הקטגוריה על פי הנושא החדש ביותר בהתחלה והישן ביותר בסוף. בעלי בלוג נקראים “בלוגרים” וקהילת בלוגרים נקראת “בלוגספירה” (לעתים המילה משמשת כביטוי למכלול הבלוגים באינטרנט). המילה “בלוג” היא חיבור המילים מאנגלית: Web (רשת) ו-Log (יומן).

הבלוג הוא אחד ממאפייניה של תרבות האינטרנט. בעבר, יש שראו בו סוג של יומן אישי השונה מזה שנכתב בתקופה שקדמה לעידן האינטרנט, בפומביות ההתקשרות עם העולם שהוא מציע.
בעידן הוב 2.0 שלטת מגמה שונה המנכיחה באינטרנט בלוגים של אנשי עסקים, בלוגים של פוליטיקאים ידועי שם, (דוגמת הילארי קלינטון), ובלוגים של יוצרים ואנשי אקדמיה המשמשים פלטפורמה לפרסום יצירות אמנותיות וספרותיות, מאמרי דעה וביקורת ומאמרים אקדמאיים.

מספר הקוראים בבלוג מגיע לעתים קרובות למספר הקוראים של ספר בזמן קצר מאוד, זוהי הסיבה שבגללה מספר סופרים הולך וגדל כותבים בלוג אישי בידיעה שיצירתם תגיע לקוראים במהירות ויוכלו לקבל מהם משוב. על חשיבותם של בלוגים מסוג זה ניתן ללמוד מהשכיחות הגדלה והולכת שבה מאמרים אקדמאים מצטטים ומתייחסים למאמרים שמופעים בבלוגים של חוקרים וכותבים אקדמאיים.

(הערך בוויקיפדיה ממשיך ומפרט על סוגי בלוגים כגון: בלוג קהילתי, בלוג בארגון, בלוג אקדמי, בלוג עיתונאי)

14 תגובות בנושא ““איך לקרוא לעצמי – בלוג או אתר ?” (או: דימוי הבלוגוספירה בארץ)”

  1. אני לא מבין כמה דברים.
    1.למה הוורדפרס שלך לא זוכרת את הפרטים שלי, למרות שהגבתי כאן בעבר. זה מקשה עלי להגיב בשנית.
    2.למה לייצר דיכטוומיה בין 2 המותגים. יש ארגון שנקרא”אחוות אוהבי החתולים”, ויש לארגון אתר, ובאתר יש לו בלוג. אמנם אין לו הרבה תכנים אחרים באתר מלבד הבלוג, והבלוג מרכז את רוב המידע בו, מלבד איזה 2 מאמרי הקדמה, אבל הוא עדיין “אתר אינטרנט”
    3.ובכלל היום, אנשים כמעט ואל משתמשים במינוח “תחפש את האתר “גינטרנט” שלהם. זה די טריוויאלי שיש זהו תרשת לכולם. פשוט משתמשים בביטוי “תחפש אותם ברשת”. למה לייצר הגבלות, איפה שאין. אנשים מגיעים ונחפשים לתוכן.
    4.זה בדיוק כמו שצהובון לא יקרא לעצמו “צהובון”. הוא פשוט יפרסם תכנים עם אופי מסוים, ומי שכיף לו ישאר ואולי יחזור.

  2. אני מסכים שאיכות התוכן אינה קריטריון כי יש זהב וחרא באתרים ובבלוגים.
    נותרנו עם קהילתיות ודו-כיווניות. אבל אני לא רוצה להגדיר בלוג לפי פרמטרים אלה
    אלא לשאול

    האם זה מקרי שאתרים קהילתיים דו-כיווניים אלה כגון (שבקלות יכלו להיחשב בלוגים אך כינו עצמם אתרים) קיבלו התייחסות בתקשורת ועם/בלי קשר רייטינג גבוה? לדעתי זה לא מקרה.

    http://www.haaretz.co.il/captain/spages/914011.html

    http://www.rentcontrol.co.il/

    http://www.shulaim.co.il/

    אורי, אני מזכיר לך את הקטע בנסיך הקטן על התוכן (אסטרונום) הטורקי שגילה את הכוכבית
    ב-612 – ביתו של הנסיך. כדי שיקשיבו לך ברצינות אתה צריך ללבוש את הבגדים הנכונים ולדבר בשפה שכולם מדברים.

  3. זה באמת משעשע (או עצוב) הקטע התדמיתי הזה. כי בלוג הוא בסך הכל אתר עם רמת עדכון גבוהה יותר, אבל “אתר” זה נשמע רציני יותר, כמו אתר בניה. אם זה דף שמטרתו לעורר מודעות ויש בו קצת עדכוני חדשות מדי פעם, זה אתר. אם זה מקום שאנשים מתכוונים לכתוב בו עדכונים שוטפים ממאבקיהם ומחשבותיהם, זה בלוג והם יכולים להמשיך לקרוא לזה אתר אם לא נאה להם. יש כמה צורות לגשת להגדרת בלוג אבל אף אחת מהן אינה תלוית תוכן.

  4. טל: סטטיסטית אני לא יכול להענות לך על רמת האחוזים בין בלוגים בארץ לבלוגים בעולם. 🙂
    לגבי הרשימה שהכנת למעלה, אני חושב שיש מצב להחליף את כולם לבלוג, וזה תלוי באתר/בלוג עצמו.

    ההשוואה העיתונאית שיש לי למילה בלוג, היא עמוד הדעות בעיתון הארץ (ידוע גם בתור חלק ב’). שם לא מדובר על כתבות אובייקטיביות של החדשות, אלא על הדעה האישית של הכותב בנוגע לחדשות. דוגמא אחרת היא הביקורת על הסרטים בעיתון כמו עכבר העיר.

    הבלוג האינטרנטי לוקח את חלק ב’ של עיתון הארץ ואת הביקורת של הקולנוע ונותן להם את האפשרות להגיב. עכשיו זה לא רק נחמיה שטרסלר או יאיר רוה שכותבים לי את מחשבותיהם, אלא לי, לזוהר, יש את “הכח” להגיב אליהם בחזרה אצלהם בבלוג, או להרחיב את דעתי בצורת טוקבאק בבלוג שלי.

    אני חושב שהתגובה היא חלק עיקרי מהבלוג, אבל האפשרות לתגובה בכתבה באתר עיתון הארץ או Ynet לא הופכות את הכתבות שם לפוסטים בבלוג. גם האפשרות להשתמש במערכת בלוגים בתור הבסיס לאתר שלך לא הופכת את האתר לבלוג (כמו בדוגמא של האתר של העבודה שלי http://www.atticmedia.com שמשתמשים בוורדפרס).

    אולי זה יצער חלק מכם, אבל אתר הפורום להגנת ההשכלה הציבורית הוא בלוג. הוא בנוי כמו בלוג, הוא נראה כמו בלוג, יש שם דעות אישיות ומאמרים של בלוג, יש מקום לתגובות של בלוגרים וקוראים…

    בלוג זה לא מילה גסה, וחבל שהטענה הזאת עולה. אם אני נוסע בכביש ויש לידי חוליגאן זה לא אומר שגם אני חוליגאן, וזה לא הופך את כל מי שאי פעם נהג לחוליגאן. וכך גם אני, גם אתה, גם ד”ר אמיתי וגם איתי לא פאקצות. בעצם, אולי, אם היינו עדיין בישראבלוג…

  5. חחח – אורי, הצחקת אותי עם “הסמול”.
    איתי – בוא נשחק משחק קטן, אני אתן רשימה של תכונות של אתר, ואנחנו נחשוב מתי היה צריך, חובה, הכרחי, להחליף את המילה “אתר, ב”בלוג” (חלקן מתאימות לשתיהן, אך בוא נשחק, ונראה לאן נגיע):
    * אתר עם תוכן איכותי
    * אתר עם תוכן מעניין
    * אתר עם תוכן אקטואלי
    * אתר ילדותי
    * אתר שמחוייב לרמת תוכן מקצועית
    * אתר שמחוייב לכתיבה מקצועית
    * אתר בנאלי (עוד אחד מרבים)
    * אתר חוויתי
    * אתר עם ממשק נוח לניווט והתמצאות
    * אתר עם ממשק מוצלח לתוכן תלוי זמן.
    * אתר בעל “אופי”
    * אתר עם מעט כותבים
    * אתר עם הרבה כותבים
    * אתר שיודעים מי כותביו
    * אתר שסומכים על כותביו ודבריהם
    * אתר שיש סביבו קהילה
    * אתר שאפשר לקיים איתו דיאלוג
    * אתר שהוא חלק מקהילה

    איתי, כשאני עובר על הרשימה שיצרתי (ומי שרוצה, מוזמן להוסיף אליה), עולות לי כמה תובנות:
    1) רמת התוכן – אני מסכים שגם בתחושה שלי, בלוג לא משדר “התוכן יהיה איכותי”. מצד שני, ובכנות, גם המילה “אתר” לא עוזרת לי בזה. ומצד שלישי – בלוג לא בהכרח אומר שהתוכן לא יהיה איכותי (למרות שנתקלתי בלא מעט כאלו).
    2) קהילתיות – מלבד פורומים, וויקי ורשתות חברתיות – בלוגים עונים למחשבה של “אתר שמחובר לקהילה”. בעוד שהמילה “אתר”, אצלי, מתחברת הרבה יותר לערוץ חד כיווני של תקשורת (תחשוב: האתר של חבר הכנסת X למול הבלוג של חבר הכנסת X).
    אני רוצה שיותר אנשים יתחייבו על זהות אינטרנטית שבה הם לוקחים על עצמם תקשורת דו-כיוונית. ובשביל שזה יקרה, לדעתי, חשוב שאנשים יעברו דרך הרעיון שמובא במילה “בלוג”.

    ובנימה אישית: ככל שאני משקיע יותר זמן בכתיבת התגובה הזו – כך אני יותר מבין שיש צורך ביותר ממה שאני עושה כרגע. שויין…

  6. בדיון בין איתי וטל אני נוטה יותר לכיוון האחרון – לפחות ברמה העקרונית. אם מילה חשובה – צריך להאבק עליה.

    ואביא דוגמא דוקא מגחמה פרטית שלי – איות סופי מילים ב-“יא”. לפני 150 שנה לא היה בנמצא מי שכתב בעברית philosophy ב-“יה”. מי שיעבור על כתבי עגנון, השייכים כבר למאה הקודמת, ימצא גם שם רק את האיות “יא”. הסיבה לכך שדוקא הכתיב ב-“יה” הוא הנפוץ בימינו, היא שמישהו (אני חושד בבן-יהודה, אבל עדיין אין לי הוכחות) החליט להתחיל בכך, והגחמה הפרטית שלו תפסה והתפשטה.
    אז אם חשובה למי שהוא המילה “בלוג” – וזה כבר עניין של טעם – יש טעם להאבק עליה, ממש כשם שיש טעם להלחם על המילה “שׂמאל” (עוד נקודה שאיתי מבקר אותי לגביה חדשות לבקרים).
    יותר מזה – השימוש במילה הבלתי-מקובלת יגרור הרמת גבה, וזו עשׂויה לגרור דיון. ואם נוצר דיון – הרווחנו בכל מקרה.

    — אגב, מי שרוצה לשמור על בידול בין אנשים המאמינים בחלוקה צודקת של משאבים, לבין “בוגדים, שונאי ישראל, שוכבים עם ערבים, אומואים, אשכנזים, לפלפים עם עיגולדים” מוזמן להקצות לצורך זה את האיות “סמול”. —

  7. אני חושב שלקרוא לאתר ההשכלה הציבורית בלוג זה בהחלט פוגע, אבל זה רק עניין של תחושת בטן. כחובב סטטיסטיקה – אולי תתכנן ותבצע סקר בנושא (לא בבלוגוספירה…)

    אולי אחד מהגורמים לתחושת הבטן שלי הוא הרושם שבבלוג יש בעיקר כתיבה מזווית אישית, כפי שנכתב בתגובה של זוהר. אני לא רוצה להיכנס לויכוחים בלתי נגמרים אם זווית אישית זה תנאי הכרחי כדי להיקרא בלוג, אבל אם זה חלק מה”סטיגמה” של בלוגרים, אז ז בהחלט מכשול.
    כאשר אנשים קוראים על “בלוג למען מאבק המורים” הם חושבים על מקום אישי של מורה אחד או כמה, לא על זירה המונית. כאילו התגית “בלוג” מייצרת מראש תקרת זכוכית למספר הכותבים ולמספר הקוראים.

    דוגמה לאתר אקטיביסטי שקרא לעצמו אתר ולא השתמש בוורדפרס אלא בוויקי (העיצוב לדעתי לא מאוד מכובד – דווקא העבודות שלך משדרות הרבה יותר רצינות):

    http://city4all.wiki.co.il/index.php/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

  8. אהלן זוהר.
    תמיד כיף לקרוא את דבריך.
    לגבי ההבחנה בין בלוגים בעולם לבלוגים בארץ – הבחנה מעניינת. ככמותן, אני שואל את עצמי איך אפשר לבדוק את זה מספרית. ברור שבחול יהיו יותר בלוגים מקצועיים מאשר בארץ (פשוט בגלל כמות האנשים). אבל האם גם ניתן לומר שאחוז הבלוגים המקצועיים בחול, לעומת כלל הבלוגים בחול – הוא גדול מאחוז הבלוגים המקצועיים בארץ ? (ואגב, על איזה חול אנחנו מדברים ?)
    אין לי תשובה – אבל זו שאלה מעניינת.

    לגבי הקריאה של בלוגים באנגלית. אני מסכים. אבל פה אני מרשה לעצמי להיות אופטימי: יהיו יותר ויותר בלוגים מקצועיים בעברית. וככל שאלו יתפסו את מקומם, כך יבואו עוד בקצב שהוא (וכאן האופטימיות שלי מתבטאת) מעל ללינארי…

    לגבי הגדרתך לפיה: “המילה בלוג משמעותה מאוד ספציפית, ומתייחסת אך ורק לעמוד שבו כתיבה אישית מתבצעת.”
    זו הבחנה מעניינת, כי נישאלת השאלה מה תגדיר ככתיבה אישית.
    אם אדם מספר שהכלב שלו מת – זה בוודאי אישי.
    אך אם אדם מספר על כנס שהוא נוכח בו, וגם כותב שהוא נהנה – זה אישי ?
    אם אדם (כמו מאיה) כותבת מתכון ומספרת אותו – האם זו כתיבה אישית ?
    אנחנו נכנסים לשדה שההבנה שלי בו היא מועטה – אך ברור לי שההבחנות פה כבר מאבדות מהטריוויאליות שלהן.

    ולגבי פוליטיקה, בדיוק קיבלתי לינק אל:
    myvote.org.il
    ועל זה אני אומר משהו ששמעתי מהרצאה בסינגולריות:
    “הנטיה של אנשים היא לחשוב על ההתפתחות בעתיד כמשהו לינארי – כמו היום רק יותר, ובקצב אחיד.
    ההסטוריה מלמדת שלא פעם ההתפתחויות מזינות את עצמן, מה שמוביל לכך שההתפתחות המתקבלת היא למעשה אקספוננציאלית – קצב שהולך ומואץ”
    ונסיים ונאמר – נחכה ונראה 🙂

  9. כתבת פוסט מעניין, ויש לי הרבה מה להגיד בנושא הזה.

    אחד הדברים המענייים בארץ הוא שהבלוגים תפסו תאוצה רבה מאוד, אפילו יותר מאשר בחו”ל בנושא הבלוג האישי – כתיבת יומן אישי, בד”כ בשם בדוי, שיפורסם לכל העולם קורא העברית.

    לעומת זאת, מה שתפס תאוצה בעולם, ופחות בישראל, הוא הבלוג השליש אישי, שליש מקצועי ושליש פוליטי שתפס את מקומו בתור הרעיון המרכזי מאחורי הבלוגים. אפשר להגיד שזוהי מהותו האמיתי של הבלוג.

    אני אפילו לא מדבר על הבלוג המקצועי לחלוטין, שדומה שאפשר לאסוף את כולם על יד אחת, כמו הדוגמא שלי של מקבלוג (שהוא הבלוג היחידי המיוחד לנושא מקינטוש בארץ)

    הבעיה היא שאני חושב שצריך לקרוא בלוגים באנגלית כדי להבין מה אפשר לעשות עם בלוגים בעברית, וללא הידע המוקדם, לא תבוא ההבנה. ללא הידיעה שסופרים, פוליטקאים, והוגי דעות באותה מידה כמו נכבדים במיקרוסופט ובאורקל, וחברות עיצוב, אינטרנט וכו’ כותבים בלוגים, על הנושאים שמעניינים אותם, שמטרידים אותם, שהם יודעים עליהם, לא תבוא הישועה.

    בכל זאת יש הבדל בין בלוג לבין אתר, והסמנטיקה כאן חשובה. המילה בלוג משמעותה מאוד ספציפית, ומתייחסת אך ורק לעמוד שבו כתיבה אישית מתבצעת. הבלוג יכול להיות חלק מאתר, כלומר – עמודים סטטיים שמספרים את המהות + עמוד חדשות מתעדכן אוטומטית. כמו גם שישי הבדל גדול בין בלוג לבין פורום.

    לגבי הכח הפוליטי של האינטרנט – אנחנו בשלב כל כך מוקדם של המדיום הזה, ואולי האינטרנט שלנו לקח אותנו רחוק, אבל להזיז את הפוליטיקאים השמנים שיושבים על הכסאות המרופדים יקח הרבה זמן, אולי כשאנחנו “נגדל” ונכנס לפוליטיקה יבוא שינוי אמיתי, שיבוא מבפנים. עד אז אנחנו רק יכולים להתסכל על איך סטודנטים בנורווגיה משנים את העולם.

  10. היי איתי. אתה מעלה סייגים משובחים ולהל”ן תגובתי (סליחה על האורך):
    1) אני לא מאמין שאם יקראו ל- Publiceducation.org.il בלוג – זה יפגע בהצלחה שלו. באותה מידה שאני לא מאמין שלקרוא לו אתר ישפר את ההצלחה שלו. ההצלחה תהיה תלויה באנשים שכבר בתוך הסיפור ובשיתוף הפעולה שלהם, והיכולת שלהם ליצור הדים.
    לעומת זאת, אם תהיה לאתר הצלחה, ויקראו לו בלוג – אני מאמין שזה יכול לסייע בשיקום של קונספט הבלוג בארץ. לכן אני רואה את זה כמצב של WIN WIN (או יותר מדויק: win – and doesn’t matter)

    2) אתה צודק.
    המשפט שכתבתי הוא חלקי. המשפט המלא יותר יהיה ש”הכניסה של אנשים לתרבות האינטרנט היא תנאי הכרחי לשינוי חברתי (מהסוג שאני חושב עליו)…”
    וכאן יש שתי נקודות להדגיש:
    ראשית – אני חושב על כיוון מאד מסויים של שינוי חברתי. כלומר, אני לא טוען שהדרך לכל שינוי חברתי שהוא תעבור דרך תרבות האינטרנט. בוודאי שקיימים הרבה נתיבים להתהוות של תרבות וחברה – אני מדבר על דרך ספציפית שעוברת דרך תרבות האינטרנט.
    שנית – אני *לא* מאמין שעוד בלוגים, כשלעצמם, ישנו את התרבות. אני *כן* מאמין שלבלוגים יש תפקיד חשוב (אפילו מאד חשוב) בקירוב של אנשים נוספים בארץ אל תרבות האינטרנט.
    ואני בפירוש מחבר בין תרבות אינטרנט לבין חברה אזרחית פעילה. אני מבסס את החיבור הזה על ההנחה לפיה חוסר העשיה האזרחי שאנו עדים לו נובע מכך שהאנשים בחברה שלנו מרגישים שהם חסרי אונים. שלא משנה מה שהם יעשו, זה לא באמת ישנה. ולפי תפיסתי: האנשים הללו צודקים. הם אכן חסרי אונים – כל עוד הם לבד. אך ברגע שהם משתפים פעולה, מחלקים משאבים (ידע, זמן, כסף, זכות הצבעה, שיחות טלפון, פקסים, מכתבים, ביקור בוועדות וכו’) – הם יכולים לגרום לדברים לקרות. והיכולת של אנשים לשתף פעולה משתפרת אלפי מונים על גבי האינטרנט. והשימוש באינטרנט של אנשים, לדעתי, יעבור דרך הכנסה של עוד אנשים לתרבות האינטרנט הקיימת.
    אין לי דרך לדעת מתי (או האם), אנשים יקלטו שהם יכולים לשנות את כל התרבות שסביבם, דרך שיתוף פעולה באינטרנט. אבל ברור לי שאם לא יהיו בשיח האינטרנטי “מספיק” אנשים – אז זה שאני הבנתי שאפשר לעשות את זה, לא ישנה פה שום דבר.

    ואגב, אם להשלים את התמונה, אני סבור גם שמימוש של שינוי חברתי עמוק יותר יעבור גם דרך מיילים, פורומים, צ’אטים רשתות חברתיות (אשר יישום סביר שלהם מתקיים כיום יותר בפייסבוק מאשר ברשת בלוגים). כלומר, בלוגים הם בפירוש רק פיסה קטנה של התמונה. ואף על פי כן, אני מסוגל לדמיין הרבה אנשים שדלת הכניסה שלהם לתרבות האינטרנט לא תהיה פורומים או רשתות חברתיות – אלא דווקא הקריאה של בלוגר שמעניין אותם.
    אגב, על דוגמא מוצלחת לשימוש בפייסבוק כאמצעי לשיתוף פעולה שחסם חוק (בקנדה), אפשר לקרוא כאן:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3488712,00.html
    יהיו שיאמרו שבקנדה יש תרבות מוצלחת יותר מאשר כאן. הם כנראה יהיו צודקים. מצד שני, זה מה שיש לנו – ועם זה ננצח 🙂

  11. פתחת דיון חשוב מאוד – אחזור שוב לראות מה קורה בטוקבק.

    יש לי 2 השגות גדולות על הדעה שלך כאן:

    1. אתה מסיק בצדק לדעתי שהסטיגמה של הבלוגים בארץ שלילית, לכן איני מבין את מסקנתך שמי שמתלבט בין לקרוא לבלוג שלו בלוג או אתר צריך להשתמש בשם בלוג כדי לתת יד לשיקום התדמית. אם מה שחשוב לאקדמאים זה להציל את ההשכלה הציבורית הם צריכים להשתמש בשם אתר ולא בשם בלוג. הם לא יכולים גם להציל את ההשכלה הציבורית וגם להציל את התדמית של הבלוגים. צריך לתעדף. אפשר להביא דוגמה אחרת מעולם הפוליטיקה. אם אתה יודע שבארצנו התדמית של שמאל זה “קומוניסטים, בוגדים, שונאי ישראל, שוכבים עם ערבים, אומואים, אשכנזים, לפלפים עם עיגולדים” אז להקים מפלגה חברתית בשם “השמאל החדש” זה רעיון מאוד גרוע אם אתה רוצה לעבור את אחוז החסימה. גם לבנות לך אתר איכותי ולצבוע אותו באדום בוהק (ע”ע אתר “על צד שמאל”) זה לא ממש מועיל כדי להגביר את הרייטינג ולהעביר *לבלתי משוכנעים* מסרים פוליטיים. המהלך הציבורי הכי “שמאלני” שהצליח כאן בשנים האחרונות לדעתי (500000 חתימות תמיכה של ישראלים וכמחצית מזה בצד הפלסטיני) נקרא בשם הפטריוטי “המפקד הלאומי” והשתמש בצבעי כחול לבן. לכן אם אתה מודע לתדמיתם הגרועה של הבלוגים ואתה רוצה ליצור שינוי חברתי – אל תקרא למה שהקמת בלוג אלא אתר.

    2. אתה מציג את הכבוד לבלוגים ואת הרחבת הרייטינג הכולל של הבלוגים כתנאי הכרחי לקיומה של תרבות דמוקרטית תקינה ומעורבות אזרחית גדולה יותר (דמוקרטיה ישירה היא לקחת את זה לקיצוניות). חשוב לציין שזה לא תנאי הכרחי (היו דמוקרטיות במצב טוב יותר לפני הבלוגים, למשל ישראל של שנות ה-70) ובטח לא תנאי מספיק. בארה”ב ישנם בלוגים רציניים ומכובדים רבים, עם רייטינג גבוה מאוד, הפוליטיקאים מתייחסים למדיום ברצינות (ולרשת בכלל) הרבה יותר מבארץ. האם בארה”ב יש דמוקרטיה בריאה יותר? מעורבות גדולה יותר של האזרחים באקטואליה ובתהליכי קבלת ההחלטות? האם בארה”ב לאזרחים הקטנים יש יותר כוח מבישראל? ממש לא.

השאר תגובה