מה בעצם בריא לנו ? (מקומות בריאים ברשת)

ידיד חדש העלה בפני שאלה ישנה. סביבנו נאסף כל כך הרבה ידע על בריאות, ועדיין – איך מתמודדים איתו ? איפה מוצאים אותו ? איפה נלמד כיצד ליישם אותו ? האם אנחנו לבד ברצון המוזר שלנו להיות בריאים ?

בעצבות, אין לי תשובה פשוטה. ואני משאיר שאלה פתוחה לקוראים "איך אתם עושים את זה ? איך אתם אוספים ידע ומיישמים מידע הקשור בבריאות ?"

לבינתיים, אני אצרף אליכם כמה קישורים שמשמשים אותי:

1) שיר השרירים של ד"ר דינה ראלט. בלוגרית מרתקת בנושאי ביולוגיה ובריאות. לאחרונה כתבה פוסט קצר וחשוב בשם "אמאלה…רעלים בסביבה ובגופנו". ששווה לקרוא.

2) הפורום לאוטיזם בגישה ביו-רפואית. עם הרבה מידע על טיפולים בריאותיים לילדים אוטיסטים (שרוב האנשים בארץ, לצערנו, לא שמעו עליהם). ובאופן אירוני, רוב המידע שנכון להם – מעניין ושווה ידיעה גם עבורנו. שם לדוגמא שמעתי לראשונה שלא כדאי לשתות מים מבקבוקי פלסטיק שעמדו בשמש. או שדיאודורנטים לרוב רעילים בגלל אלומניום (אבל יש דיאודורנטים על בסיס סודה לאפיה – אז זה בסדר 😀 ). או על שלל תוספים (כמו אומגה 3). או על הסכנה שבאכילת דגי ים בגלל כספית. או על הרעילות של מרככי כביסה. והרגישות של אנשים מסויימים לחומרי ריח סינטטיים (כמו בשמים, או האל ישמור – תרסיס "ריח חדש" שמרססים ברכבים שמוכרים אותם).

3) עמוד המאמרים של "אומגה 3 גליל". (שאצלם אני גם קונה אומגה 3, אבל לא מקבל עמלות…)

4) פורום לרפואה משלימה בתפוז. אנשים נדיבים בניסיון וידע שעונים לשאלות מזווית פחות קונבנציונאלית.

5) יש גם את באופן טיבעי. שאישית לא התנסיתי בו, אבל אישה יקרה ממליצה עליו – אז אני גם.
מכירים עוד קהילות טובות של יועצי בריאות אלטרנטיביים או מיין-סטרים ? שתפו 🙂

עודף מידע באינטרנט – אסטרטגיות נגד קריסה

האינטרנט זה עסק ממכר. קרה לכם שהתיישבתם רק "להתעדכן בפיד" או "לבדוק אימייל" או "לברר את סטטיסטיקת הבלוג" ומצאתם שכמה שעות נמסו מחייכם ?

טוב, לי זה קרה יותר מפעם אחת. ומסתבר שיש אתרים שמיועדים לאנשים כמוני. עוזרים להבין שיש פה משהו רציני שצריך לשים אליו לב.

"הרגלי זן" (לינק: http://zenhabits.net) הוא אחד מהבלוגים שמנסים לעודד אותנו לשמור על סדרי עדיפויות, ונותן עצות מעניינות לכיצד לעשות זאת.

לאחרונה התפרסמו כמה כתבות על אסטרטגיות לניהול זמן לנוכח עודף המידע והבידור שהאינטרנט מציע (לינק).

אני ממליץ להיכנס ולקרוא. עצם הקריאה של דברים כאלה עוזרת.

המסקנות העיקריות שלי:

  • להתייחס לאינטרנט כאל שואב זמן – ולא להשתמש בו בקלות ראש.
    • לעקוב אחר השימוש באינטרנט, או בזמן השימוש בו. (לדוגמא באמצעות דברים כמו פייג'-אדיקט)
    • לשקול להגביל:
      • כמות הבלוגים שקוראים
      • אתרי החדשות שקוראים
      • כמות המאמרים שקוראים
      • את זמן השימוש באינטרנט (באמצעות שירותים כמוStealth Kiwi and Leech Block)
        • לשים טיימר מראש (כמו שהצעתי כאן).
  • לפשט לפשט לפשט
    • מה חשוב לנו להשיג ? לקחת זמן ולגבש את זה.
    • למנוע הסחות דעת (כגון פלאפונים, אימיילים, התראות רסס, שולחן עבודה עמוס וכו')
    • כשעושים משהו – להתמקד במה שעושים.

יש עוד הרבה תובנות אנושיות קטנות במאמרים, אבל אעצור כאן ואלך לאכול 🙂

טריילר הסרט "הסימפסונים"

מוקדש לידידי היקר טל טל:

[kml_flashembed movie="http://www.youtube.com/v/HE71YQK1s_0" width="425" height="350" wmode="transparent" /]

ומסתבר שיש עוד אחד:

[kml_flashembed movie="http://www.youtube.com/v/5Fd4UCSjeKg" width="425" height="350" wmode="transparent" /]

תגובות של אנשים על "המשתמטים מצה"ל "

ממש ניסיתי להתחמק מהדיון הזה, אבל אני רואה שזה בלב הציבורי כרגע. אז לשירותינו – אני מצרף כמה קישורים:

אני ממליץ להתחיל מלקרוא את:להחזיר את הבושה למשתמטים??? מבלוג הכוסית.

ואולי לעיין בכמה מהתגובות בולטות ב- YNET.

להמשיך לקרוא תגובות של אנשים על "המשתמטים מצה"ל "

כנגד <המתנגדים למאבק "הציני" של ניצולי השואה>

ה"כוסית עם אובססיית שואה" מבטאת בשפה בהירה וכתיבה קולחת, את מה שכולנו חושבים – אבל בחריפות. אז אם אתם רוצים קצת מהתחושה החמימה הזו של לקרוא משהו שכתוב טוב ולחשוב "זה בדיוק מה שאני מרגיש !" אז לכו לקרוא מה שהכוסית כותבת (ב:מה, שואה זה לא גימיק?) כנגד המאמר “ניצול ציני” של יריב אופנהיימר כנגד המהלכים הציבוריים של ניצולי השואה.