חודש: אוגוסט 2007

דינה ראלט, בבלוגה המקסים, גילתה לי על "החדשנים הצעירים של 2007" שפורסמו לאחרונה באתר טרנולג'י-ריוויו. וכעת אספר על כמה מהם.

להביא את שפת הגוף לאנימציית מחשב

עליה דינה כתבה וסיפרה לנו כאן. (גם סיפקתי תגובה קצרה)

המטרה: לאפשר לדמויות אנימציית מחשב ללכת באופן שניראה אנושי יותר.

הבעיה: זה מורכב מידי. לבצע תחשיב מדוייק עבור ההליכה, דורש מעקב על אינספור שרירים וגידים, מעבר למה שאנו מסוגלים לבצע במשאבי הטכנולוגיה של היום.

הפיתרון של קרן ליו: לקחה מודל ממוחשב של גוף, הלבישה עליו מודל בסיסי של תנועה והשאירה כמה פרמטרים  חופשיים של אופן תנועה. אז צולמו אנשים הולכים, כאשר הם נתבקשו ללכת באופן שמשקף מצברוח מסויים (עליזות, עצבות וכו'). מצילומי ההליכה של האנשים, ליו חילצה את הפרמטרים עבור המודל שלה – ואינספור נתונים שהיא לא חילצה מהתמונות, היא השלימה באמצעות ההנחה על גבי המודל לפיה "הגוף זז באופן יעיל". התוצאה, לא רעה בכלל (אפשר לראות סרטון הדגמה כאן – שממחיש חילוץ פרמטרי תנועה מהתנועה של רקדן).

"שווה לשים לב" – אנשים לא זזים בצורה יעילה. אילו היה כך, הם לא היו נידרשים להתאמן כל כך הרבה על תנועות בשלל שיטות תנועה (או לחימה). כיצד זה משפיע על המודל של ליו ? האם אפשר להשתמש במה שליו עושה כאמצעי לאתר בעיות תנועה ? (כמו שדינה הציע). שאלה טובה…

איך המוח מזהה פנים

זיהוי תבניות נחשב על ידי כמה (כגון ריי קורצוויל) כאחד המאפיינים החשובים של המוח האנושי. דוריס טסאו שילבה טכניקה למעקב אחר ניורונים יחד עם מעקב MRI, על קופים שצופים בתמונות – במטרה לזהות איפה המוח פעיל בזמן פעולת זיהוי פנים (ועם שינויים עבור תבניות פנים שונות). ובכך מקדמת בצעד נוסף את הבנתנו את התהליך.

יש שם עוד דברים מקסימים, כמו האנשים שאמציעו את DIG, או את STUMBLE UPON, או את THE ESP GAME. אבל במקום לסקור אותם, אני אחזור בינתיים ללמוד למבחן ב-"ניסויים קליניים" 🙂

איילין גלני, עליה לא שמעתי מעולם לפני ההרצאה שאני מביא לכם, היא מוזיקאית. היא גם חירשית.

ובהרצאה הבאה, היא עושה שואו מרתק על כיצד להקשיב למוזיקה עם כל הגוף. (אני מביא את ההרצאה בתגובה למאמרה של דינה – בו היא מספרת על מה זה עושה לנו לשמוע מוזיקה).

ובתגובה למאמרה של דינה:
אני שואל את עצמי האם התוצרים של הסריקות המוחיות, שהודגמו במאמר אליו הפנית, משוייכות לעשייה המנטלית של הקשבה למוזיקה, או של הקשבה.
האם הפעולה שאיילין מבצעת בהקשבתה למוזיקה, דומה למה שאנו עושים באמצעות ה"אוזניים". ואולי, מה שאמני צ'י קונג עושים ב"הקשבתם" לתנועה, או מתרגלי מדיטציה עושים בהקשבתם לנשימה – דומה למה שאנו עושים בהקשבתנו למוזיקה.
בעצם, אני שואל האם ההקשבה היא מה שנימדד, או ההקשבה למוזיקה.
האם פעולת הקשבה היא מה שמעניין, או מה שמקשיבים לו. ומה האינטראקציה ביניהם ?

אילו היו מאלצים אותי לספק את דעתי: הייתי אומר שפעולת ה"הקשבה" כשלעצמה, במובנה הרחב ביותר (אשר כן כולל הקשבה באמצעות הגוף, לגוף, לנשימה, ל"אנרגיות" במובן הלא ניו-אייג'י שלו) – היא למעשה הפעולה שתעורר ותדרוש את, מה שכינית בפוסט, "אירגון מידע" במוח.
עם זאת, אילו לא היו מאלצים אותי לדעתי – הייתי מעדיף לומר שאין לי מושג. אבל אני סקרן לדעת יותר.

נ.ב: note to self – אני חושב שעוד כמה חודשים אני אחלוק עם כולם ממצאים שעושה פרופסור זהר איתן בתחום המוזיקולוגיה, שהם (בעיני) מעניינים. (ובטח ארחיב על הכלים הסטטיסטיים בהם השתמשנו לפרשנות הנתונים, בבלוג הסטטיסטיקה המתחיל שלי)

תקלטו את הקטע הבא:

האם זה אמיתי ?

לא יודע, אבל מצאתי בגוגל את ההסבר הבא, אשר טוען שעמילן-תירס מצוי במצב צבירה שונה מהשלושה הרגיליםש אנו מכירים, אשר מכונה "סספנשן" (תמיסה הטרוגנית בה חלקיקים שאינם מרחפים בנוזל). אז אולי זה אמיתי…

פוסט זה נכתב כחלק מהמאמר שכתבתי על חשיבות החשיבה הסטטיסטית. ומתבסס על הרצאתו של הנס רוסלינג בטד 2006 (ההרצאה ניתנת לצפיה בסוף הפוסט הנכוחי).

פרופסור הנס רוסלינג הקדיש כ-20 שנים לחקר הרעב באפריקה ובסביבות 1996 הוא נתבקש להעביר קורס על בריאות גלובלית, במוסד קרוליין שבשבדיה.

לקורס נרשמו סטודנטים מצטיינים ורוסלינג חשש שהסטודנטים כבר יודעים את מה שהוא תיכנן ללמד אותם. לכן, כדי לעמוד על ידיעותיהם של תלמידיו, הכין רוסלינג מבחן מקדים. באחת השאלות הוצגה לתלמידים רשימה של חמישה צמדי מדינות. על התלמידים הוטל לקבוע, בעבור כל צמד, "באיזו מדינה אחוז תמותת התינוקות גבוה יותר?" (כאשר בכל צמד הייתה מדינה עם בערך פי שתיים תמותת תינוקות מרעותה). הצמדים היו: [סרילנקה__טורכיה], [פולין__דרום-קוריאה], [מלזיה__רוסיה], [פקיסטן__ויאטנם], [תאילנד__דרום-אפריקה]. (התשובות הנכונות בסוף המאמר)
להמשיך לקרוא גאפמיינדר – הפרכת מיתוסים על העולם השלישי באמצעות וויזואליזציה סטטיסטית