מירי רגב (חברת כנסת, לא גברת) – זוכה לשטיפה של שקיפות ציבורית

חברת הכנסת (אל תקראו לה גברת) מירי רגב היא כנראה נציגת הציבור הראשונה אשר זוכה להראות לנו את כוחה של שקיפות ציבורית אשר מתאפשרת בעידן האינטרנט החדש.

הסיפור התחיל לפני יותר משבוע, כאשר ח”כ מירי רגב הגיעה למאהל מחאתנו של מחאת הדיור. היא זכתה למקלחת צוננת (תרתי משמע) של תגובות מהמפגינים, ופנתה לתקשורת כדי לכנות את המפגינים “אנשים מכוערים ולא נחמדים” (וגם שמאלנים).

העניין שלי בח”כ מירי רגב איננו בכך שהיא משתמשת במילים כמו “אתה סתום?” או לא מסוגלת לתת לצד השני בדיון אפשרות להביא את עמדתו מבלי להתפרץ. מה שמעניין בח”כ מירי רגב הוא שהיא מסבירה לציבור ש-“אני […] עושה כל כך הרבה למען דיור לזוגות צעירים, מתוך הקואליציה” (דקה 00:32). אבל שהיא עושה זאת בעידן שבו לציבור יש הרבה מידע (מידע=כוח) על פעילותה הפרלמנטרית בפועל של חברת הכנסת.



את התירגום מנתונים לתרשימים עשה אביר-השקיפות-הציבורית (לא ח”כ) עפרי רביב אשר פירסם פוסט על (ח”כ) מירי רגב, בו הוא גילה שמתוך שתיים-עשר מפגשים של הוועדה על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). ח”כ (לא גברת) מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים.
עדות לכוחו של הטיעון ניתן לראות בדף הפייסבוק של ח”כ מירי רגב, אשר כולל אזרחים מוטרדים אשר שואלים אותה בדף “מדוע היא לא השתתפה אפילו פעם אחת מתוך 12”, ולאף אחד (כולל איש היח”צ של הגברת, כנראה), אין תשובה.
הדממה הרועמת שעל דף הפייסבוק של הח”כית המכובדת (שאינה מכבדת את המחאה), יכלה להתקיים רק בעידן של השקיפות שפרוייקטים כמו אתר האינטרנט “כנסת פתוחה” מעניקים לציבור.

אנשים שרוצים דיור בר-השגה – נפגשים בכיכר. מחאת הנדל”ן עולה שלב!

היה זה גנדי שאמר:

“בהתחלה הם מתעלמים ממך,
אחר כך הם צוחקים עליך,
לאחר מכן הם נלחמים בך,
ואז- אתה מנצח”.

ההתעלמות

“אנחנו כאן כדי להשאר”, כך הצהירה דפני ליף, יוזמת מחאת הנדל”ן נגד מחירי הדירות שנפתחה ביום חמישי האחרון, בסמוך לרחבת הבימה בתל אביב.
כששמעתי על זה לראשונה, עשיתי את מה שהרבה אחרים עשו. התעלמתי.

הבדיחה

ביום שישי הלכתי לאירוע וצחקתי לעצמי בלב (צחוק עצוב שאמר) “אין סיכוי שזה יחזיק מעמד”.
ביום שבת ראיתי שגם אחרים צוחקים.
מירי רגב, אשר גורשה ממאהל המחאה, התייחסה אל האנשים בבוז באומרה ש: “מדובר בחבורת אנרכיסטים קיצוניים שמה שהם עושים במאהל זה לשתות אלכוהול.”
בינתיים, אדם שוב (אתם יודעים, זה שהוביל את הקמפיין של רון חולדאי לרשות עיריית ת”א), כתב בפייסבוק: “האוהלים ברוטשילד – מחאת לוזרים”.

מה הלאה?

  1. טוב, נראה שכבר לא מתעלמים. ואף עושים נסיונות להגחיך את המאבק. ולמרות זאת – אני מתחיל לחשוד שמה שקורה בימים אלו איננו בדיחה.
  2. עושה רושם שיותר ויותר אנשים רציניים לוקחים את ההתארגנות הספונטנית הזו בתור סימן להתחיל לפעול. ואף נראה שמחאת האוהלים עומדת לצאת מגבולות תל אביב: מחר יפתחו אוהלים בשרון ובב”ש, ובהמשך השבוע גם בקריית שמונה. במסגרת הדחיפה של אירגוני סטודנטים ברחבי הארץ.
  3. המאבק הזה איננו בין השמאל לימין (ולמיטב ידיעתי, ההתנגדות של הפעילים לחברת הכנסת מירי רגב קשור לזה שהיא פועלת למען הטייקונים בזמן שהיא מתיימרת להיות חברתית, ולא בגלל שהיא ימנית). מדובר במאבק על שחיקת מעמד הביניים בישראל, מעמד שמשולל תקווה למגורים ברי-השגה במקום שמציע תחבורה ציבורית אשר מתפקדת היטב. (בין אם בתל אביב, ובין אם מחוצה לה)
  4. את או אתה רוצים להיות חלק משינוי? אין צורך שתתחילי או תתחיל מהפכה, כל מה שצריך זה להסחף בזרם ולהצטרף למהפכה שהתחילה ממש עכשיו.
  5. אני כבר ביקרתי בכיכר פעם אחת, כמה פעמים אתם ביקרתם?
  6. ניפגש בכיכר!

 

עוד קצת קריאה:
דף הפייסבוק של הנפגשים בכיכר,
הזמנה לכיכר מבלוג האקטיביזם של אמנון, וגם יונית מוזס ביקרה בכיכר ומלבנת כמה נקודות. לרמן כתב על כך ששוק הדיור בתל אביב איננו שוק חופשי. טל ירון התחיל לארגן (בויקי פתוח) מסמכי יסוד למאבק. אחי הנפלא שוקי מסכם גישות שונות לפתרון משבר הדיור.

מוזיקה בקוד פתוח – על המקהלה הוירטואלית של אריק ויטאקר

הוידיאו הויראלי של אריק ויטאקר (שאני מתפתה לכנות אותו ההאקר הלבן) כבר זכה ללמעלה מ- 2 מליון צפיות. בוידיאו שלו, הוא המנצח על מקהלה, מקהלה של 185 קולות מ- 12 ארצות, כולם שרים יצירה שהוא הלחין ושיחרר לציבור. הנה 6 הדקות המדוברות:

על הוידיאו הזה שמעתי דרך הרצאת הטד (שכבר נשלחה אלי דרך כמה חברים שונים) שבו אריק מספר על היצירה של הוידיאו הזה, על איך שהכל התחיל מילדה אחת ששלחה לו קטע של עצמה שרה, ואיך שזה הפיח בו את התשוקה לשלב את קולותיהם של אנשים רבים, שונים, מרחבי העולם, דרך האינטרנט.

הקטעים המוזיקאליים הללו הם יפהיפיים, אך זו לא הסיבה שאני כותב עליהם היום. הסיבה היא כי הוידיאו הזה הוא המחשה של סוג של שיתוף פעולה, בתחום המוזיקה, שלא ניתן היה לעשות לפני כן (תחת תקציב סביר). תופעה שנדמה לי ראוי לכנות אותה “מוזיקה בקוד פתוח”. הסיבה שאני חושב שהשם הזה הוא מתאים נובע מהצורה של התופעה – הרבה אנשים, כל אחד תורם במקצת את חלקו, למען יצירה של פרוייקט אחד גדול. כל זמר תורם את קולו (הקוד שלו), וביחד הם נרקמים לכדי פרוייקט שגדול מכל אחד בפני עצמו. כמו ויקיפדיה, לינוקס וכן הלאה.

ידוע זה מכבר שעולם המוזיקה הושפע רבות מכניסתו של האינטרנט. ההשפעה הכנראה ידועה ביותר היא שיתוף הקבצים אשר מטילות אימה על מוזיקאים (טוב נו, בעיקר את חברות הפקת המוזיקה) מהשאלה כיצד הם יתפרנסו כעת, כשאנשים לא צריכים יותר לקנות את חתיכת הפלסטיק שהם יוצרים כדי לשמוע מוזיקה. השפעות אחרות היו הכניסה של אינספור “אמני כורסא” שפתאום יכלו לשתף את אומנותם ולהיהפך למפורסמים בין לילה, פשוט כי הם נגעו במסה קריטית של אנשים שלחצו “שתף” (באופן דומה להשפעה של בלוגרים על עולם העיתונות, כנראה).

והנה מגיע אריק ויטאקר עם בשורה חדשה, עם הדוגמא המאלפת של הדרך שבה האינטרנט יכול לאפשר לעשות משהו שמעולם לא שמענו עליו לפני כן.
אגב, בהיבט השיווקי של הפרוייקט הזה, יש אלמנט פנטסטי והוא שכל אחד מהמשתתפים בסרטון הזה יקפיד לשתף אותו עם כל חבריו (משהו שלא בהכרח קורה עם מתכנתים או אנשים שכותבים ערכים בויקיפדיה). זוהי כנראה הדרך הכי מוצלחת שנתקלתי בה כדי ליצור סרטון ויראלי – ליצור סרטון שמספר גדול (אשר מגיע מאוכלוסיות מאד נבדלות) לקחו בו חלק, והם בעלי אינטרס אישי בהפצתו.

הפרוייקט הזה, בעיני, הוא רעיון שראוי לשתף אותו הלאה…

האם המהפכה במצרים התחילה באינטרנט? (הרצאת טד טוענת שכן, 10 דקות)

לפי דעתו של ווהיל גוהנים, התשובה היא כן!
בימים האחרונים העלו TED הרצאה של 10 דקות שבה הוא מספר על המהפכה במצרים מזווית הראיה שלו. עם משפטים מעוררי השראה כגון: “No one was a hero because everyone was a hero” וגם – “The power of the people is stronger then the people in power”. ראוי בעיני לצפיה:

בהקשר הזה אני אזכיר שב-2007 כתבתי את “תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט“, ואני נפעם לגלות עד כמה המציאות הצליחה להתעלות על דמיונותי הפרועים. האם באמת האינטרנט היה הגורם המהותי במהפכה, עוד יקח זמן כדי לגלות. אבל לבינתיים, יש הרבה קסם בלחלום שכן…

עוצמה רכה – כיצד סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט “חתיכות מחיי בישראל“, הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי האנשים שחיים כאן, ולהבהיר שיש יותר לישראל מאשר פוליטיקה וקונפליקטים.

בעיני, מדובר בפרוייקט ההסברה הישרלי (האינטרנטי) המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי. מדוע? זהו הנושא של הפוסט הנוכחי.
להמשיך לקרוא עוצמה רכה – כיצד סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל