no we couldn’t yet… or could we?! פוסט על דב חנין, אינטרנט כסף ותקווה

כמו רבים מאיתנו, גם אני עקבתי אחר דב חנין ברשת לקראת הבחירות לראשות העיר בתל אביב.

כעת 7:30 בבוקר ואני מתבונן בעגמומיות בתוצאות הבחירות המציגות 51% של תמיכה עבור חולדאי לעומת 34% תמיכה לדב חנין. בקרוב יתחילו הפוסטים לצוף, האם היה לחנין סיכוי? אילו דברים השתבשו? הרבה תשובות לשאלות שרק מי שהיה קשור לשטח יוכל לענות עליהם, ואולי גם הוא לא (כיוון שרוצים מידע מהרבה מקומות בעיר בו זמנית). אני אקרא את הפוסטים הללו בשקיקה, אך אתחיל את הגל עם הפוסט שלי.

אין מספיק בלוגרים (עם מודעות פוליטית) ברשת 2.0!

שוקי (אחי האהוב) פירסם שני קמפייני בלוגרים בשנה האחרונה. הראשון היה ב- 20.4.08 ועסק בקמפיין סגירת מרפאת הפליטים,לקמפיין נרתמו 101 בלוגרים. 4 חודשים מאוחר יותר נרתמו לקמפיין הבלוגרים למען דב חנין, 143 בלוגרים. 10 בלוגים לחודש זה לא מספיק.

הקליפ המצויין “זאת לא העיר שלי”  זכה לכמעט עשרת אלפים צפיות באינטרנט (מישהו יודע האם זה כולל את הצפיות בסרטון בבלוגים? אני חושד שכן). זה שיפור, זה יפה. אבל (עובדה) זה לא מספיק כדי להכריע בחירות.

ומציק לי לקרוא את התגובות ב- YNET בעד חולדאי. זה מקרה ברור של “מישהו” (שכולנו פה יודעים מי הוא), עם הרבה כסף, אשר הושיב בובות-תגובות להקליד סיסמאות הפחדה, מעולם לא זכור לי כל כך הרבה זבל בווינט – גועל נפש… (אגב, אינני טוען שאין מי שבעד רון-חולדאי, פשוט מגיבי הווינט לא נראים כאלו, ואם כן – אז תומכי חולדאי לא מסתמנים כאינטיליגנטים במיוחד)

אז מה חסר? כסף!

כשכתבתי לפני שנה את “תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט” לא העזתי לכתוב או אף לחשוב את המילה שכעת אני אקליד: כסף!

כיצד אפשר לחבר בין אידיאולוגיה חברתית, ה”חינמיות” של האינטרנט – וכסף. ולמה שבכלל נחפש את החיבור? הנה למה:

אהודק, במאמר מצויין, שאל האם אובאמה ניצח בבחירות בזכות האינטרנט. המאמר מעלה כמה סימני שאלה לגבי הקשר הישיר הזה: קריאת המאמר מלמדת שפחות מחצי מהאמריקאים מחוברים לאינטרנט. כך שלמרות הנוכחות האינטרטית העצומה לה זכה אובאמה במהלך המירוץ, היה עוד מרכיב (שכנראה, לדעתי) סלל את הדרך לנצחונו של אובאמה: והוא הכסף. כמות הכסף שאובאמה גייס דרך האינטרנט איפשרה לו לרכוש שטחי פירסום לכל המקומות שהיו ריקים מנוכחותו אינטרנטית (החל מפירסום בזמני שידור ממלכתיים וכלה בפירסום במשחקי מחשב ו- XBOX – הגיימרים הצעירים, ניתן לשער, פחות קרובים לאינטרנט הפוליטי).

הפעילים של דב חנין רצו לנצח קמפיין ללא כסף (תיקון: היה תקציב, אך זעום). רק ברוח  טובה של אנשים מתנדבים. עוד שנים רבות, כשהרבה יותר אנשים יהיו באינטרנט, אני מאמין בלב שלם שזה היה יכול להתאפשר. בסרטון הסלבריטאים היו צופים יותר מ- 10,000 איש, אילו ידעו עליו אבל לצערי הידיעה פשוט לא הגיע אליהם.

ייתכן והזנב הארוך של תומכים, מהם זכה אובאמה לתמיכתו הכספית, לא תהיה מספיק משמעותית בישראל: אולי לא מספיק אנשים יסכימו לתרום כסף באינטרנט. אבל בקצב הנוכחי שאנו רואים – אני מתפתה לחשוב שהפניה לכסף היא הדרך היחידה של האנשים המרושתים להגיע לאלו שעוד לא. 

אז קמפיין חנין נכשל ?

כן. השאלה היא האם הוא היה כישלון מוצלח או לא.

כשלון מוצלח יהיה כזה שלומדים ממנו, כזה שמבינים ממנו האם צריך להגביר קצב או לשנות כיוון. כישלון שמעורר מחשבות של תקווה על מה אפשר לתקן בפעם הבאה.

הקמפיין נכשל להביא את המועמד לראשות עיר. נכשלנו בלהוכיח לישראלים שהאינטרנט משפיע. אבל מה נצליח ללמוד מזה?

אני ממתין בשקיקה למסקנות של חברי הבלוגרים עקב תוצאות הבחירות.

המסקנה שלי מהכישלון של חנין, במקביל להצלחה של אובאומה, היא שכנס וורדקמפ 2008 (ושכמותיו) לא יספיקו בשביל היקף השינוי החברתי שאנו מייחלים לו. זה לא מספיק שנביא עוד אנשים ועמותות לאינטרנט 2.0. כי הקצב של זה (בינתיים) הוא איטי מידי. כנראה שמה שצריך הוא למצוא דרך לעודד יותר אנשים לפתוח את הארנק שלהם באינטרנט. האם זה יקרה כתוצאה מכנס כזה או אחר? אני לא יודע – אני חושד שלא.

אם יש לכם רעיונות איך היה אפשר לעשות את זה, או השגות על שכתבתי – אשמח לקרוא אותן…

ומה לגבי קמפיין עיר לכולנו ?

נראה שכאן זכינו להצלחה! האם האופוזציה תוכיח את עצמה לבחירות הבאות? אני מקווה שכן!

14 תגובות בנושא “no we couldn’t yet… or could we?! פוסט על דב חנין, אינטרנט כסף ותקווה”

  1. חנין לא בנוי מחומר מנצח, מלכתחילה הוא הפסיד את הבחירות עוד בטרם החלו בכלל.

    למה?ֿ

    אובייקטיבית – קשה מאוד להדיח ראש עירייה נבחר כאשר הוא עדיין בשיא כוחו.
    סובייקטיבית – חנין.

    בהרחבה: כדי לקרוא תיגר על מכהן בתפקידו מתחילים בבחירות שנה לפני, לפני ההצבעה על התקציב האחרון, קובעים את המצע וקווי היסוד ועל פי זאת מתנהלים שנה וחצי קודם, בתקציב מתנגדים או תומכים בהתאם למצע ואז מתחילים את הקמפיין, מינורי חומר כתוב ומצוטט מתוך מסמכים ופרוטוקולים את המסר מעבירים לקבוצות מיקוד מרכזיות וממשיכים עד לחצי שנה לפני כאן מרחיבים את המעגל וחודשיים לפני פונים לכלל הציבור.

    אם אין כסף לא מנצחים בבחירות.

    לא פחות חשוב לא להתכנס לתוך קונספציה – בחירות זה לא חוג סריגה זו מלחמה, כל קול קובע וקול קול שווה שתי קולות אחד שקיבלת ואחד שגרעת מהיריב.

    לפי הגישה שלכם מפתיע בכלל שחנין גירד יותר ממנדט.

    אמונה בצדקת הדרך ושאר בבל”ת לא עובד, צריך להביא קולות!.

    המועמד שתמכתם בו היה חלש חיוור ובעייתי לא מדובר רק בקונצנזוס, העשייה שלו דלילה ובספירות אחרות שלא מדברות לקהל רחב כנדרש בבחירות עדת מעריצים לא מביאה נצחון אדרבא לרוב היא מבריחה אותו, לא היה לכם סיכוי בכלל.

    למרות הכל מפתיע שהוא קיבל יותר ממנדט אחד את זה תרשמו לזכותכם.

  2. אולי קצת באיחור
    לדעתי מה שהיה חסר זה אירגון ועבודה יותר ממוקדת ונכונה
    הרבה אנשים לא הצביעו לדב חנין כי הוא מעודד השתמטות ולא עומד בתקווה.
    אם היו בודקים התנגדויות אולי אפשר היה לטפל בנושא הזה טוב יותר.
    אתם לא מאמינים מכמה אנשים שמעתי את זה. ואנשים ששונאים את חולדאי אבל הצליחו להפחיד אותם על ידי פניה לגזענות וללאומנות.
    וחבל שלא הצלחנו לפרק את המוקש הזה

  3. די
    אני חייב להגיד את זה
    אפילו אם סביר להניח שאחר כך טל ימחוק לי את התגובה או משהו כי היא מעצבנת אנשים (או סתם יעשה איתי שיחה כועסת מאד)
    אבל:

    די לאוננות הזאת

    אני לא תל אביבי, אני לא יודע מה ההבדל במצעים בין חנין הזה לבין חולדאי ומי מהם היה יכול לההיות ראש עיר יותר טוב, וגם לא אכפת לי. אבל אני לא יכול לראות אנשים שחושבים שהם ניהלו מאבק מגיבים ככה. ביננו? כנראה שגם מהסיבה הזאת קמפיינים קודמים כמו המלחמות נגד חוק האח הגדול, חוק המאגר הביומטרי, וחוקים פאשיסטים אחרים שיראל נכשלות כשלון חרוץ לחלוטין.

    1- הבלוגים באינטרנט לא מהווים פקטור פוליטי. אתרי חדשות גדולים כמו ווינט יכולים לההיות פקטור (אם כי חלש מאד). אתם יודעים מה פקטור פוליטי? ידיעות אחרונות, מעריב, ערוץ 2, תוכניות סאטירה בפריים טיים (כמו ארץ נהדרת), ואפילו תוכניות אירוח (יצפאן). אתם יודעים מה עוד מהווה פקטור? הפגנות ענק, נאומים חזקים, עימותים מתוקשרים, אספות ביתיות (מפגשים בבתים של אנשים בהם מישהו, אולי הפוליטיקאי, אולי סתם המארח, מסביר לכולם בגובה העיניים למה כדאי להצביע למישהו), ואפילומתנדבים שמסבירים את הנושא ברחוב. ולסיום, אתם יודעים מה הפקטור הכי חזק? ארגון מאסיבי של שליחת אנשים להצביע. 36 אחוזי הצבעה זה פתטי לכל הדעות, ואתם חייבים לשאול את עצמכם כמה אנשים שתומכים בדעתכם פשוט לא באו להצביע (כי לא אכפת להם, כי הם שכחו, כי לא היה להם נוח באותו יום, או סתם כי הם היו בטוחים שחנין ינצח).

    2- אני לא סובל את זה שאני רואה אנשים שהפסידו (ועובדה, הפסדתם), ומנסים לתרץ ולהגיד ש”היינו מצויינים ואיזה מדהים זה שאנחנו היינו 150 בלוגרים”, במקום להגיד מה עשיתם לא בסדר ואיך אפשר ללמוד מזה בפעם הבאה. התגובה הרצינית היחידה שאני רואה פה היא של חנן כהן, כל יתר התגובות פה הן אוננות, חד וחלק. (ומזכירות לי מאד את המערכון של מתי כספי על נבחרת ישראל עם השחקנים המצויינים, והמאמן המעולה, והסגל הפנטסטי, והקהל הנאמן אבל שפשוט שיחקו חרא)

    3- לסיום, אני חייב להגיד אולי את הדבר הכי חשוב. אתם בלוגרים, אתם לא דב חנין, אתם לא משרד הפרסום שלו, אתם לא מפלגת עיר לכולנו, ואתם לא אף אחד מהיועצים שעבדו בבחירות האלו, אתם כולה חבר’ה פרטיים עם בלוגים שהשקעתם אולי שעה ביום אם לא הרבה פחות מזה, בשביל לשכנע אנשים שקוראים את הבלוגים שלכם (שרובם כבר משוכנעים בכל מה שתכתבו להם, וליתר סתם אין זכות הצבעה בתל אביב), ההפסד הוא לא שלכם, הנצחון הוא לא שלכם, אתם לא רלוונטיים, ואתם לא חשובים. הילדודס בני ה16 שהשקיעו 4 שעות כל יום כדי לחלק פליירים לעוברים ושבים היו יותר רלוונטיים לעניין הזה מכם.

    אז בחייאת
    תרגיעו
    ודי לאוננות

  4. טל יקירי, אכן זו הצלחה מכובדת.
    עושה רושם שהתמדה היא המפתח לנצחון בארץ שלנו.
    ניר ברקת התחיל את הקמפיין שלו לפני שנים. במשך 2-3 מערכות בחירות ירושלמיות הוא היה כלום. אחרי 10 שנים כבר מכירים אותו, אז הוא קיים, ופתאום הוא אלטרנטיווה. להזכיר לך את שרון? האיש חיכה 40 שנה.
    בסך הכל 36% לדב חנין זו הצלחה גדולה מאוד.
    עכשיו הוא מסומן בתור אפשרות. אולי בפעם הבאה…

  5. אפי – תודה על פיסת המידע, חסכת לי את הבירור.

    צביקה ו- JIK – את ממד הזמן שהוספתם אני מקבל בשתי ידיים, ואף מודה שלא הבנתי כמה מעט זמן היה לקמפיין הזה לרוץ כאשר כתבתי את הפוסט (את הנקודה הזו חידד בפני גם אחי שוקי בשיחה).
    יכול מאד להיות שהזמן היה מאפשר להגיע להישגים הדרושים. בין השאר, תוך כדי יצירת תשתית יותר מסודרת של אירגון, כפי שדרומי ציין שצריך.

    אריק – למיטב ידיעתי הבלוגרים כן דאגתו לשתף פעולה בהשארת תגובות בווינט.

    צביקה – 150 בלוגרים זה באמת שיא חדש, ומרשים, להתאגדות אינטרנטית. ועדיין, ישנם עשרות אלפי בלוגרים דוברי עברית שם בחוץ. זה ש-150 הוא הישג חדש, לא משנה את זה שמדובר באחוז זעום מהאוכלוסיה הכללית של הבלוגרים. וזו שאלה טובה – למה זה כך?

    אז אם לסכם: עוד זמן היה עוזר. עוד אירגון של האנשים הקיימים היה עוזר (והיה מתאפשר אילו היה עוד זמן). עוד אנשים היה עוזר (אילו היו יותר אנשים מחוברים לאינטרנט “החברתי”, ואילו היה זמן להגיע אליהם).
    כך שאני שמח לגלות שהכסף לא היה הדבר היחיד שהיה חסר בשביל להגיע כאן להצלחה. ייתכן באמת שאילו הקמפיין היה מתרחש בעוד שנה או שנתיים עם עוד אנשים בבלוגוספירה/רשתות-חברתיות, אז השינוי היה מתרחש.

    *אבל* – אני עדיין שואל את עצמי, ושב ומתייחס לפוסט עצמו, האם הכנסה של גורם הכסף היה יכול לאפשר יותר משנעשה.
    אילו באמת היו עשרות פעילים – האם השקעה כספית מצידם בקמפיין היה יכול להוביל לתוצאות שהיו שונות.
    על זה אין לי מושג. ואני שואל את עצמי האם הסיבה שזה לא קרה הייתה כי חשבו שזה לא משנה, או כי יותר נוח לנו, בסיטואציות כאלה, לתת הרבה מהזמן שלנו, אך לא לפתוח את הארנק.
    אני חושד עדיין שזו יותר הסיבה השניה…

  6. אמרתי עוד לפני – המפתח היה ביציאה מן הבועה:

    http://www.blacklabor.org/?p=3421#comment-41839

    שלושים ומשהו אחוז למועמד קומוניסט לא ציוני זה בהחלט יציאה מהבועה והצלחה כבירה.

    הכישלון לדעתי נמצא בהיעדר החדירה של עיר לכולנו לקבוצות אוכלוסיה מסוימות שהיא פשוט לא דיברה אליהן מספיק, למשל בני ששים פלוס מבוססים בעלי דירות (אולי אפילו משכירי דירות, שעבור חלק גדול מפעילי עיר לכולנו הם הדוגמה לנצלן הקפיטליסטי המסריח).

    לנושא של חיבור אוכלוסיות שונות להצבעה לפתק אחד יש בהחלט קשר למגבלות האינטרנט (חלק מהאנשים לא יקראו בלוג וייכנסו לפייסבוק כל חייהם ואפילו לא יקראו טוקבק בויינט – וצריך להבין את זה) אבל זו בעיה בסיסית. חלק גדול מהכוחות שמנהלים את המדינה והעולם מנצלים בחוכמה את ה”הפרד ומשול” – מסכסכים בין הומואים צפונים למסורתיים-דתיים בדרום ת”א, בין אשכנזים בקיסריה למזרחים באור עקיבא, בין עולים וותיקים, אתיופים ורוסים וכן הלאה. האם יש דרך פוליטית שתאחד מסביבה את כל אלה? אינני יודע אבל עיר לכולנו היא הדבר הכי קרוב לזה שראיתי בחיים.

  7. רק לשאלתך: בדקתי את זה פעם, הקונטר של יו טיוב לא סופר צפיות באמבד (כמו בבלוגים), אלא רק את מה שנצפה באינטרפייס של יו-טיוב.

    לגבי הקמפיין… נו, איך לומר, ניראה שכולם מרוצים, אני מאמין שחולדאי מרוצה, ומכל הפוסטים של פעילי עיר לכולנו ניראה כאילו שמדובר בהצלחה מסחררת. אז כל הכבוד ואפשר להחזיר את החיים למסלולם.

  8. חברה תרגיעו,
    34% מההצבעה ? ו אחוז הצבעה כללי של 36% (תבדקו כמה הגיעו לבחירות הקודמות שלא היו בחירות לממשלה ?)

    בסךהכל תוצאה מכובדת להפליא , להחליף ראש עיר מכהן זה קשה ומי שציפה לזבנג גדול והיצלחנו שיחזור לבית ספר יסודי.
    בבחירות הבאות תתחילו מוקדם יותר עם חוגי בית , פגישות סטודנטים ואירגון קהילתי.
    סמנים טובים : אירגון אינטרנט אפקטיבי (ראו אובאמה ) , אחוזי הצבעה טובים בצפון ומרכז העיר (צעירים ) ושליש מהבוחרים הצביעו למועמד שבוא ונודה לא מוכר לרוב תושבי העיר.
    שימו לב להרכב המועצה , תספרו כמה רשימות מחויבות לאיכות סביבה ותושבים.
    בוא נראה מה יצתרך חולדאי לתת הפעם על מנת להרכיב קואליציה והאם המועצה תתברר שוב בפודל שקונים את רובה ?

  9. מעניין. עברה לי מחשבה- מה אם במקום/בנוסף לפעילות בבלוגים, כל אותם 143 בלוגרים היו גם כותבים תגובות ב-YNET ומראים שיש דעה נוספת על דב חנין?

    ואני חושב שבנוגע לכסף, צביקה העלה נקודה נכונה. וחוץ מזה, כסף לא תמיד עוזר. הוא יכל להקל, אבל זה לא אומר שאי אפשר היה לעשות יותר עם אותה כמות הכסף.

  10. (הערה ששכחתי: לא יודע מה עשו בקמפיין של עיר לכולנו, ויכול להיות שעשו הכל נכון ופשוט הזמן לא התאים. לא הכל אפשר להשיג באמצעות קמפיין. אלה סתם אבחנות כלליות לגבי מערכות בחירות)

  11. אני לא חושב שכסף הוא הפתרון היחידי.
    אני לא מכיר את השטח בתל אביב, או את נתוני ההצבעה המדוייקים לפי אזורים, אבל מהנסיון שלי במערכות בחירות – כסף שווה הרבה מאוד, אבל כל מה שאפשר להשיג בכסף אפשר להשיג גם בארגון.
    רק לדוגמא – צביקה בשור כתב אתמול בבוקר ש’לחולדאי יש כסף לטלפניות ולנו אין – אז שכל אחד יתקשר לחברים שלו’. זה לא הפתרון – הפתרון הוא טלפנים\יות מתנדבים, שיושבים עם הסלולרי שלהם ומתקשרים לכל הרשימה (אין לי מושג מה עשה המטה של עיר לכולנו, והאם היו טלפנים כאלה)
    אם יש לך מספיק אנשים, אתה יכול להגיע לכל מקום שכסף יכול להגיע אליו. ככל שהיקף הבחירות גדול יותר זה קשה יותר, אבל גם בתל-אביב זה אפשרי. פשוט צריך את האנשים עם המוטיבציה הנכונה, שילכו לכל שכונה ולכל רחוב וידברו עם התושבים.

  12. אני חושב שאינטרנט ופרסומות לא משנים את דעתם של אנשים.

    אני חושב ששיחה פנים אל פנים משנה את דעתם של אנשים.

    זאת הסיבה שכאשר אני פעלתי למען מפלגת העבודה, הצבתי לי למטרה לפרסם חומרים שיעזרו לאנשים משוכנעים לשכנע אנשים שעדיין לא. ולא לשכנע אנשים דרך האינטרנט.

    כרמל כותבת את זה יפה: “כשאני עומדת בחוץ עם פעילי עיר לכולנו אני תופסת שתי בנות שאני מכירה מגינת הכלבים וגורמת להן בשיחה של פחות מעשר דקות לשנות את דעתן ולהצביע לחנין במקום לויסנר.”

    http://notes.co.il/carmel/49480.asp

    ולכן אם יש זמן וכח וסבלנות, אני מאד ממליץ לקרוא את התיאור של עבודת השטח של אובאמה.

    http://www.huffingtonpost.com/zack-exley/the-new-organizers-part-1_b_132782.html

    גם שם נדרש כסף, וזמן. וחשוב ללמוד את המהלך המוצלח ההוא.

  13. אני לא חושב שברשת היה חסר לנו כסף. מה שהיה חסר זה זמן. עוד זמן לחבר אנשים למסרים של דב ו”עיר לכולנו” שמה לעשות, מצריכים שינוי תפיסתי של הרבה אנשים, בטח כשהשיח הפוליטי העירוני לא קיים בכלל בארץ (“זה לא בסמכות ראש העיר. זה הממשלה בכלל”). ו-150 בלוגרים זה הכי הרבה שהיה עד עכשיו, וזה די מדהים אותי.

    ועוד לגבי כסף (ולא שאני חושב שכסף זה לא דבר חשוב. מאוד חשוב. אבל). לאורן שחור היה תקציב גדול פי 25 מזה של “עיר לכולנו”, והבסנו אותו. ויעקב בורובסקי שם טונות של כסף בבחירות בחיפה, והפסיד. וניר ברקת הפסיד בבחירות הקודמות, למרות כל הכסף שהוא שם. לא הייתי ממהר למסקנה שעוד כסף היה מה שהפריד בין ניצחון להפסד כאן. לי יש מחשבות אחרות לגמרי.

השאר תגובה