גרף דינאמי של כמה טילים ספגה ישראל בעשור האחרון (ו-12 קישורים מומלצים למי שמחפש מידע סטטיסטי על ישראל)

מעניין אתכם לשלוח לחברים שלכם כמה טילים ירו על ישראל בשנים האחרונות?
אתם יכולים להשתמש בגירסה הפשוטה הזו של הגרף: (גרף של מספר הטילים שירו עלינו בעשור האחרון, בשילוב עם מספר הפלסטינים שכוחות צה”ל הרגו)

הגרף מופץ ברשיון CC-BY-SA חופשי, ואתם מוזמנים לעשות בו שימוש כרצונכם בבלוג שלכם או איפה שתרצו (תחת מתן קרדיט/לינק).

ולפני שנעבור לקישורים המומלצים לסטטיסטיקה על ישראל, הנה הגירסה הדינאמית (אינראקטיבית) של הגרף:
להמשיך לקרוא גרף דינאמי של כמה טילים ספגה ישראל בעשור האחרון (ו-12 קישורים מומלצים למי שמחפש מידע סטטיסטי על ישראל)

למה עיריית תל אביב מפחדת לפרסם את תקציב העירייה? תקצרי העלילה לקראת דיון מכריע בבית המשפט ב-5.7.2010

כבר כמה חודשים שאני עוקב אחרי הסיפור של שיחרור פרטי תקציב עיריית תל אביב לציבור בפורמט נגיש לניתוח סטטיסטי. ההסבר היחידי שיש לי למדוע זה לא מתרחש הוא שהעירייה מפחדת ממשהו (ותתקנו אותי אם יש לכם סברה אחרת). השאלה שמעניינת אותי היא מה הם מפחדים שנגלה.

על כל פנים ביום שני הקרוב, 5.7, בשעה 15:00, יתקיים בביהמ”ש המחוזי ת”א (רח’ ויצמן 1) אצל השופט מודריק דיון מכריע, ככל הנראה, בעתירה לשחרור התקציב העירוני בפורמט שמאפשר ניתוח וקריאה סבירים שלו.

תקציר הפרקים הקודמים: יוני 2009 – “עיר לכולנו” מבקשת את נתוני התקציב העירוני בפורמט של בסיס נתונים (נניח, אקסל). העירייה (חולדאי, לייבה) מסרבת. דצמבר 2009 – אחרי אלפיים שעות עבודה, “עיר לכולנו” משיקה את התקציבולטור – כלי מבוסס אקסל אליו הוקלדו כל נתוני התקציב לשנים 2006-2009, ואפשרות לצפות בהם ולהשוות לפי מלות חיפוש, מבנה התקציב, בין שנים שונות, ועוד. העירייה מעלה את התקציב לאתר שלה – כקובץ תמונה. עיר לכולנו דורשת קובץ שאפשר לעבוד איתו – כדי שלא יצטרכו להקליד 12,500 שורות כל שנה. למעלה מ-2,000 תושבות ותושבים חותמים על עצומה התומכת בדרישה – יותר מ-1,000 ברחוב, 1,000 באינטרנט. עדיין דצמבר 2009 – התנועה לחופש המידע מקיימת יום עיון ובו מושב המוקדש לתקציב העירוני ולתקציבולטור. השר מיכאל איתן מודיע על תמיכתו בדרישה לשחרור התקציב. 21.12.2009: עיר לכולנו מעלה את ההצעה במועצת העירייה; מרצ, הליכוד, הירוקים, ה”צעירים”, תל-אביב אחת מתנגדות אפילו לקיום דיון בשחרור המידע לתושבים. עיר לכולנו פונה לתנועה לחופש המידע, שמגישה אתה עתירה (לינק בתחתית העמוד) לפי חוק חופש המידע. העירייה משיבה: אנחנו לא מסוגלים להעביר את הנתונים, וגם לא חייבים. בדיון, עיר לכולנו מציעה שאנשי מחשבים מטעמה ואלה של העירייה ישבו יחד, ואם יש בעיה טכנית נעזור להם להתגבר עליה; בא-כח העירייה מסרב. השופט מחייב את העירייה לומר תוך 30 יום האם מסוגלת או לא; העירייה עדיין ממאנת, אך לפתע מתחייבת שתקים מערכת מידע משלה – כלומר, היא מסוגלת לעבוד עם הנתונים בפורמט הנדרש, אבל לא רוצה להעביר אותם לציבור.

זה מביא אותנו לדיון של יום שני, בו יטען היועץ המשפטי של עיריית ת”א-יפו שאין לה חובה חוקית להעביר לתושבים את המידע על התקציב העירוני בפורמט שמאפשר לנתח אותם, ואנחנו נטען שכן. הדיון מעניין, ובעל השלכות מעשיות מרחיקות-לכת. שימו לב שהעירייה כבר לא טוענת שאיננה מסוגלת – אלא שלא בא לה.
אתן ואתם מוזמנות/ים לדיון; נעדכן הלאה בקרוב.

(הופץ במקור על ידי נעם, בשם צוות תקציב “עיר לכולנו”)

תוצאות (ביניים) לסקר אודות הוספת המע”מ לירקות ופירות

הצלחה: תוך יום אחד 194 איש מילאו את הסקר שפירסמתי בבלוג בהמשך לדיון על המעמ לפירות וירקות. זאת בזכות פירסום בבלוג, בטוויטר ובקבוצת הפייסבוק של האנשים שמתנגדים להוספת המעמ (שבינתיים כבר מונה למעלה מ- 1000 איש!).

והנה תוצאות הביניים (אפשר ללחוץ על התמונה כדי להגדילה) :
seker-27509

מה למדנו מהניסוי הקטן הזה?



להמשיך לקרוא תוצאות (ביניים) לסקר אודות הוספת המע”מ לירקות ופירות

מצביעים למי – שנוגע בכם

vote-for-who-touches-you

לפני כשבוע שאלה אותי ידידתי הלית’: “מה אתה אומר על זה, כי הוא צודק אתה יודע…”, שם נכתב ש:

התנועה החדשה-מרצ מסמנת לה את המפלגות הירוקות כיריבות אפשריות על קולות של מצביעים צעירים וצלי רשף מנצל את הבלוג שלו בכדי להסביר מדוע הצבעה למפלגות קטנות “תעלה את נתניהו לשלטון”. 
רשף כותב כי למצביעים פוטנציאליים של השמאל, צעירים ובעלי השקפה חברתית, “אין חשק  לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות. רשף ממשיך ומסביר כי “אם כל אחת מחמש המפלגות האלו, שלא יעברו את אחוז החסימה, תקבל 20,000 קולות – שזה בערך שליש מהקולות הנדרשים בכדי להיכנס לכנסת – ילכו לאיבוד 100,000 קולות… שמתרגמים לארבעה מנדטים – שעל פי הסקרים זה מה שמפריד בין הגוש הימני-דתי לבין גוש קדימה-העבודה-מרצ-המפלגות הערביות”.

הפניתי אותה לתשובה שכבר נכתבה על זה כאן.
אבל היא לא הסתפקה וענתה לי שזה ”

לא-לא! לא מתקבל! אני רוצה פוסט שלך!
אני רוצה תגובה שלך, ולא התקפה אישית רגשנית שלא עונה על השאלה האמיתית. זו תגובה ממש לא רצינית – ולא שיש לי הרבה דברים טובים לומר על צלי רשף או על ג’ומס, שמצדיק ניסויים בבעלי חיים (כן כן). אבל זה שתי”מ שולתתת בפייסבוק לא עונה על שאלת פיצול הכוחות והקולות שירדו לטמיון – גם דב חנין שלט בבלוגוספירה וראה מי הוא ראש העיר בתל אביב. מה שהבחור הזה יואב עושה זה להתחפר בבועה שלו ושל שלושת חבריו. אבל יש עוד די הרבה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, ואפילו יותר אנשים שלא קוראים את “הארץ”, ולמעשה רוב המדינה לא גרים במרכז ולא קוראים את TimeOut.
בקיצור, דעתך יותר חשובה לי :-)”

עניתי לה. והיא התעקשה שאפרסם את התשובה. עניתי לה שזה כבר לא רלוונטי, ולמי איכפת, ומה אני כבר מבין. ואז ראיתי את הפוסט של אחי “מה מפחיד את מרצ?” עם הבאנר הבא:

ואני מוכרח להודות שזה עורר אותי לפרסם היום את מה ששלחתי לה בפומבי:

אהלן הלית’.
אומרים שצדיקים אין מלאכתם נעשית אלא בידי אחרים. ובכן, אני לא צדיק במיוחד, אז אנסה לענות (אפילו אם לא בפוסט, אלא רק לך).

התשובה הכללית שלי היא שאני לא יודע.

התשובה האחרת שלי תהיה כזו:

ראשית, המשפט “אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות.”
להזכירנו – בבחירות הקודמות, הגימלאים לא היו “קול אבוד” מבחינת אחוז חסימה. מאידך, הם מעלו באמון הציבור ועל כן יתרסקו בבחירות הקרובות. אך הקול לא בוזבז.
לגבי זה שיש 4 מפלגות ירוקות, אני לא ספרתי, אבל עד כמה שאני יודע אפשר היה לטעון לשתי מפלגות “ירוקות”. הירוקים והתנועה-הירוקה-מימד.
וכל מי שבתוך העולם הירוק, טוען שהירוקים הם green wash לפחות זה מה שאני שומע מהאנשים הירוקים שאני מכיר (ומאז, מסתבר שגם כמה אירגונים ירוקים ידועים הכריזו בפומבי שהם אינם תומכים ב”ירוקים”).
לגבי שתי המפלגות האחרות שהוא מדבר עליהן אני לא בטוח למי הוא בוחר להתייחס…

לגבי הטענה שאם מפצלים 100,000 קולות זה יהיה אבוד – אולי.
אבל זו הקצנה של טיעון. יותר הגיוני שיש פיצול (לא שווה) של הקולות הללו + קולות צפים שיצופו ויעלו את אחת מהמפלגות הללו למפה.
הגישה הכללית שמוצגת במאמר של ללכת על “בטוח” עם מפלגה שתעבור את אחוז החסימה, למול לקחת את ה”סיכון” ולבחור מפלגה אחרת. זו גישה ישנה שאנו נתקלים בה בכל מערכת בחירות: האוטוטו מפלגה אחת בספקטרום הימני-שמאלי תנצח, והנה אנחנו חייבים לרוץ להצביע למפלגה המועדפת עלינו (אך בעלת הסיכוי הרב ביותר לעבור את אחוז החסימה) בשביל לאזן.
אבל גם האסטרטגיה הזו (של שמרנות בהצבעה) תוביל אותנו, כאוכלוסיה, לבעיות. שכן הטיעון ההפוך שהייתי מעלה הוא שאילו כל האנשים שמצביעים למרצ בגלל רצון ביציבות, היו הולכים ומצביעים למפלגה שהם היו מעדיפים, אולי היינו רואים את הנפילה של מרצ (שיש כלפיה ביקורות), ועליה של כוח משמעותי חדש – שיעשה עבודה טובה יותר בתחומו.
ודרך אחרת לומר זאת היא שהטיעון הזה מגביל כל אפשרות לעלייה של מפלגה חלופית שהיא.
למעשה, אלא אם כן מישהו יקים עוד קדימה, אין מקום לאף מפלגה חדשה בכנסת – כי אסור עלינו כמצביעים לנסות להצביע למישהו שלא קיים כבר בפוליטיקה הישראלית (כי זה עלול להיות קול אבוד) – ואני לא חושב שזו נקודת מבט בריאה לדמוקרטיה.

ובאופן אישי – אילו לא היה לי אמון אישי באנשים של תי”מ, אז הייתי קונה את הטיעון הזה ואומר “לא איכפת לי למי להצביע, אז לפחות שזה לא יהיה קול אבוד”.
אבל כן איכפת לי מתי”מ. אנשים שהתרשמתי מהם אישית (עיין ערך ערן בנימיני ומלכיאור) נמצאים שם. ואנשים שאני מעריך, חברים, מאמינים באנשים שנמצאים בתי”מ אף יותר ממני (עם יותר הכרות ממני).
זה מרגיש לי כמו שקר כלפי עצמי שלא להצביע למפלגה שאני מאמין בה. בעיקר כשאין לאף אחד מושג האם יש לה סיכוי לעבור או לא. ובעיקר כשתחושת הבטן שלי אומרת שיש להם סיכוי.

מה דעתך ?

וכך נסתיים המכתב.

עידכון 3.1.09:
אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים לגבי נושא אחוז החסימה וסקרים:
אנשים אומרים דברים כמו “אם הסקרים לא יראו שהתנועה הירוקה מימד לא תעבור בבחירות – אז אנחנו לא נצביע להם” (מה שמכונה בספרות, ספירלת השתיקה)
אך יש כמה בעיות בלסמוך על סקרים לגבי מפלגה צעירה כמו התנועה-הירוקה מימד:
1) ישנם סקרים שבכלל לא נותנים לנשאלים אפשרות לבחור מפלגה שהיא חדשה (ואז, למעשה, הקולות לאותה מפלגה בכלל לא נספרים בסקרים).
2) בהרבה סקרים לא מדווחים על טווח השגיאה של הסקר. ואם מדווחים עליו, הוא לרוב גדול מ- 2% (שזהו האחוז הדרוש למעבר אחוז החסימה).
3) בהרבה סקרים לא מדווחים על אחוז האנשים בסקר שלא השיבו לסקר. את האנשים החסרים הללו משלימים הסוקרים באמצעות שיטות סטטיסטיות (כל חברת בחירות והשיטה שלה). אך השיטות הללו לרוב יהיו הרבה פחות מייצגים מאשר נתוני מדגם של משיבים. אם הסקר שבו אתם מסתכלים לא נותן לכם כמה אחוז האנשים בסקר לא השיבו – אין לכם דרך לדעת עד כמה הסקר מוטה.

לסיכום- סקרים זה אחלה דרך לקבל החלטה, אבל רק בתנאי שיודעים מראש מהן מגבלות הדיוק של הסקר. ובעיקר, כשבוחרים להצביע למפלגה חדשה.

“תובנות מגוגל” – גוגל פותחים עוד אשנב לנתוני החיפוש שלהם

גוגל כתבו על זה בבלוג שלהם, גם טקקרנצ‘ וגם ווינט (וגם הוובאנליטיקאי אופיר כהן).
לבשורה קוראים: גוגל-תובנות.
והיא מאפשרת להשוות תבניות נפחי חיפוש (דהיינו, סטטיסטיקת חיפוש) על פני חתכים גיאוגרפיים/קטגוריאליים ובתווכי זמן משתנים.
להרחבה על הכלי, אני ממליץ לקרוא את המאמר של ווינט (בעברית) ושל אופיר (באנגלית).