חסויות: פרנסה לבלוגרים ועיתונאים לשעבר? (פוסט אורח)

מודל ה-Pay Per Post עשה עלייה די כושלת, בעיקר בגלל היעדר הגילוי הנאות. מודל החסויות צפוי לדעתי להצלחה גדולה יותר מסיבה פשוטה: המפרסם לא חייב להיות מושא הכתבה
מאת: שוקי גלילי
——————-
נתחיל בזה: מישהו משלם על הפוסט שהתחלתם לקרוא זה עתה. למישהו הזה קוראים “המקצוענים” ומדובר בחברה שמפעילה אתר בעלי מקצוע (מדריך מסווג לחיפוש אינסטלטורים, חשמלאים, טכנאים וכו’).

מכיוון שהם לקוחות שלי, אתם בוודאי לא מצפים שאהיה אובייקטיבי בחוות הדעת שלי עליהם וזה בסדר גמור – הפוסט הזה לא אמור לעסוק במקצוענים, שמשלמים על כתיבתו תמורת אזכור וקישור והתייחסות קצרה לעובדה שלאחרונה עלתה גירסה חדשה, משופרת ומעוצבת של אתר החברה.

מה שיפה כאן הוא שאני לא “נאלץ” לכתוב את הפוסט הזה, איש לא אמר לי מה צריך להיות כתוב בו, ולמעשה, קרוב לוודאי שפוסט דומה לזה היה נכתב ממילא – ובכל זאת יש מישהו שבחר לשלם על הזמן שאני מקדיש לכתיבתו.

אתם יכולים לקרוא לזה פרובלוגינג; אתם יכולים לראות בזה, אם תרצו, פתח ליצירת סוג חדש של עיתונות.

מפרסום סמוי לגילוי נאות

זה נשמע דומה, אבל זה שונה מאד, מתופעת ה”פרסום הסמוי” בבלוגים עליה דיווח עידו קינן לפני כשנה וחצי בכתבתו “קנה לך בלוגר” בעין השביעית.

שונה, כי אין כאן שום דבר סמוי – אדרבא, פתחתי בכך שאמרתי מי משלם על הפוסט הזה (או למעשה, על הזמן שאני מקדיש לכתיבתו). שונה, כי אני לא מחווה דעה על החברה ועל שירותיה (אם ממש חייבים, אני יכול לומר שהם אנשים נחמדים).

דווקא בגלל זה, הערך שנוצר עבור הלקוח שלי הוא גדול יותר והוא לא מסתכן ב”ריקושטים”, בפגיעה תדמיתית כתוצאה מחשיפה כמו זו של עידוק. או בבוז מצד קוראים שהם צעירים אך לא אהבלים, וקולטים שמנסים לעבוד עליהם מהשורה הראשונה.

האזכור שווה כסף

זה דומה קצת למה שקוראים באנגלית Pay Per Post – במקור, שמו של אחד האתרים הראשונים שקמו כדי לקשר בין בלוגרים לעסקים שרוצים שיכתבו עליהם ועל המוצרים שלהם.

התנאים לפעילות כזו בדרך-כלל מאד פשוטים: העסק משמש כספונסר, שמשלם על פוסטים שמזכירים אותו ו/או את מוצריו. בדומה לפרסומת במדיה הכתובה המסורתית, ישנה הבחנה ברורה (או לפחות אמורה להיות כזו), בין התוכן ה”מערכתי” לבין הפרסומת.

בישראל, כמו בישראל, לעיתים קרובות הגבול מטשטש והגילוי הנאות מושמט, בתקווה להוליך שולל את הקורא ולגרום לו לחשוב שהוא קורא תוכן אובייקטיבי. זה לא רק מעיד על זלזול בתבונה של הקוראים, אלא בעיקר על קוצר הראייה של מי שמשלם ועל האופורטוניזם של המתווכים והיוזמים של פעילויות כאלה.

לא צריך לרבע את המעגל

הגילוי הנאות הוא לא פתרון קסם, אבל הוא פתרון הוגן. כשאני אומר לכם מה המוטיבציות שלי ועד היכן מגיעה הנגיעה האישית למושא הפוסט, המידע הרלוונטי מונח לפניכם ואתם יכולים להחליט בכוחות עצמכם האם אני אמין בעיניכם או לא.

אבל אין צורך אפילו בזה; אני לא צריך לכתוב באריכות על הספונסר של הפוסט או להמליץ על שירותיו ומוצריו כדי שההוצאה תשתלם לו. האזכור והקישור הם כל מה שהוא מבקש.

מנקודת המבט של הבלוגרים, מודלים של חסויות ו-Pay Per Post הם פתרון מצוין, בבחינת זה נהנה וזה אינו חסר. זה כלכלי למפרסם, משתלם לבלוגר, ואיש אינו צריך לוותר על מה שהוא מאמין בו.

המפרסם מקבל מעמד של “פטרון אמנויות”, כי הוא מממן פעילות שבאופן רגיל נעשית באופן וולנטרי לחלוטין ובלתי משתלם בעליל. התשלום, יש לומר (לפחות במקרה שלי), הוא הוגן מזה שמשלמים בעיתונות.

פרובלוגינג אידיאולוגי

עיתונאים אינם יכולים – גם אתית וגם חוקית – לקבל כסף ממושא הכתיבה שלהם. כמובן, זה סידור נוח מאד מבחינת המו”לים, ששמחים לקחת על עצמם את העבודה המלוכלכת וגם את רוב הכסף.

בארץ, באופן ספציפי, הם גם עושים זאת בחזירות אמיתית ומדרדרים את עובדיהם, העיתונאים, למעמד מקצועי וסוציו-אקונומי נמוך יותר ויותר, משנה לשנה.

עיתונאים בדימוס, יכולים אמנם להרוויח יפה מכתיבה שיווקית לצורותיה, אבל זה הרבה פחות כיף מלכתוב על מה שמעניין אותך ומלהביע את דעתך – שזה הגזר המסורתי שמציעה העיתונות.

היתרון במודלים של מכירת חסויות, הוא שהמשלם אינו חייב להיות מושא הכתיבה. לדוגמא, חברת המקצוענים והאתר המשופר שלה (שמציע פרטים של בעלי מקצוע), אינם נושא הפוסט הזה.

זהו פוסט שממילא הייתי רוצה לכתוב ולכן אני שמח שנמצא לו ספונסר. אם הוא יפיק תועלת מכך, לפחות זה ייעשה בצורה גלויה ומכובדת ובתשלום נאות, מה שקשה לומר על מה שנעשה היום בעיתונות.

אנחנו לא צריכים “אח גדול” אנחנו צריכים “מנהיגי שבטים” (או: מדוע “התיתכן מהפכה חברתית דרך הבלוגים?” הייתה השאלה הלא נכונה!)

ישנם נושאים בהם אני מוצא שפשוט אין לי מה לכתוב, למרות שחובה בעיני לכתוב עליהם. נושא המאגר הביומטרי (ה”יענו פיילוט” שלו) שאושר היום בקריאה שלישית הוא אחד מהם.

אני כועס.
אני כועס על ווינט – על כך שהם החליטו לפרסם את הידיעה בנושא בעמוד הראשי למעלה. למה? כי זו הפעם הראשונה (עד כמה שידוע לי) שבו הם פירסמו ידיעה בנושא במעלה האתר. עד כה הם החביאו את הידיעה במדור “מחשבים” מתחת לידיעות בנושאים שבעיני פחות צריכים לעלות בשיח הציבורי.

אני עצוב.
אני עצוב שאנשים כמו קלינגר שכתבו על הנושא, כבר מדברים על עייפות, על תשישות, על כניעה? מדבר מילים שלתת להם לינק עליו זה פשוט לא מספיק.

אני מפחד.
מפחד שנמצא את עצמנו בוקר אחד במדינה שבה “האח הגדול” איננו רק תוכנית ריאליטי (ואני מצטער שלא הקשבתי לאחי שוקי שהציע לפני שנה שאתן את הלינק שהרגע נתתי למאמר בוויקיפדיה של האח הגדול, כדי לעזור לו בדירוג בגוגל).

אבל יותר מזה, אני מפחד שאולי טעיתי
אבל האם זה מספיק? זה לא מרגיש מספיק.

מרגיש כאילו מבלי להקדיש משרה מלאה לדברים האלה, ולמי יש את הזמן להקדיש לזה משרה מלאה?

בזמן שכתבתי את הפוסט הזה, לא ידעתי לאן הוא יגיע, אבל כשהגעתי לשורה הזו פתאום הבנתי שיש תשובה. והתשובה היא של סת’ גודין: מנהיגי השבט!
להמשיך לקרוא אנחנו לא צריכים “אח גדול” אנחנו צריכים “מנהיגי שבטים” (או: מדוע “התיתכן מהפכה חברתית דרך הבלוגים?” הייתה השאלה הלא נכונה!)

התכוננו למהפכת הוורדפרס הגדולה ביותר בישראל – האתר “רשימות” מתבזר לוורדפרס!

כפי שוודאי שמתם לב אינני כותב הרבה לאחרונה, זאת מתוך רצון עיקש שלי לסיים פרוייקטים פתוחים וכך לאפשר לעצמי להתקדם בעבודת התזה שלי. אך החדשות שנודעו לי כעת הן משמעותיות מידי מכדי לא לחלוק אותן עם כולכם.

כעת נודע לי על התוכנית החדשה לביזור האתר רשימות!

והנה התוכנית (ובסופה פרשנותי):

לאחר מחשבות והתלבטויות הבנו דבר פשוט: מאחר והמערכת הטכנולוגית של הפרויקט זקוקה כולה להחלפה, הרי שהערך האמיתי של הפרויקט מצוי בשילוב בין:

א. התוכן של בעלי האתרים (ששייך, על פי הסכם המשתמשים, לבעלי האתרים והוא באחריותם הבלעדית)

ב. התפיסה/הקונספט של הפרויקט: מותג תוכן המחבר בין כותבים וקוראים ונותן להם זירה בעלת אופי ממוקד (כותבים מנוסים ומומחים בתחומם) למצוא בה אלו את אלו.

מתוך תפיסת העולם הזאת התפתח הרעיון לפרויקט שאנחנו מכנים “דף חדש” והוא, למעשה, פרויקט של ביזור “רשימות”.

וכך הפתרון יתבצע:

  1. בשבועות הקרובים תושלם כתיבת כלי ייצוא תכנים, שאילן גליני עובד עליו עם תמיכה, בהתנדבות, מדביר וולק (אושיית תוכן ופיתוח ווב ולשעבר עורך “נענע”). הכלי הזה יאפשר לכותבים לייצא את תכני האתר שלהם (כולל התגובות) ולייבא את התוכן לתוך wordpress.
    למי שלא מכירים, וורדפרס היא מערכת ניהול בלוגים בקוד פתוח הפופולרית בעולם. היתרון הוא שמערכת זאת פועלת גם באופן עצמאי כשהיא מותקנת על גבי שרתים, וגם במסגרת אתרים שמפעילים אותה עבור המשתמשים (אתר “בלוגלי” הוא דוגמא לאתר כזה בעברית,
    wordpress.com הוא דוגמה לועזית).
  2. לאחר השלמת פיתוח הכלי נעבור לשלב ה”הגירה”:

א. כל בעל אתר יחליט האם הוא רוצה לדאוג להתקנה של וורדפרס על שרת אחסון משלו (תהליך קצת יותר מסובך טכנולוגית, אבל שעלותו סבירה) או להצטרף לאחד השירותים שמפעילים את הפלטפורמה עבורו ומספקים אחסון.

ב. לאחר שיש לכותב פלטפורמה מוכנה הוא יוכל לייבא לתוכה את התכנים שיוצאו בעזרת הכלי שנפתח.

ג. לאחר ייבוא התכנים, למעשה, יהיה לכותב אתר חדש ומתפקד בכתובת חדשה עם כל התכנים של האתר שהיו במערכת ניהול התוכן רשימות.

ד. אנחנו יודעים שרבים מכם אוהבים את המראה של אתר רשימות, ולכן עבור כותבים שמעוניינים לשמור על המראה של האתר שלהם ברשימות, אנחנו נספק “ערכת עיצוב”, שירדן שוקד על הכנתה, שיכולה לשמור על הסגנון הגרפי הנוכחי.

ה. מאחר והרב המוחץ של בעלי האתרים אינם אנשים טכניים, נפעיל צוות מתנדבים מקרב קהילת הוורדפרס בישראל שיעזור לבעלי האתרים לעבור לכתובות החדשות שלהם. למשתמשים מנוסים הקמת בלוג וורדפרס לוקחת בין עשר דקות לחצי שעה ואם כל מתנדב יאמץ מספר כותבים, התהליך יושלם בקלות תוך שבועיים-שלושה.

ו. כותבים שיסיימו לעבור ישאירו באתריהם ברשימות פוסטים עם לינק ולבחירתם יוכלו לפרסם ברשימות עדכונים והפניות עד שכל בעלי האתרים יסיימו את ההגירה.

  1. לאחר סיום שלב ההגירה, תסגר המערכת הטכנולוגית שלנו ותוחלף במערכת מבוססת רסס שתומכת רק בעמוד הראשי. מערכת זאת תמשוך עדכונים מתוך האתרים החדשים ותציג אותם בפורמט עמוד הבית של רשימות. התוצאה תהיה שקוראים עדין יוכלו להגיע אל האתרים ואל עדכוני התוכן שלכם בדרך הישנה, ולמעשה עמוד הבית של רשימות כמרכז של תוכן ימשיך לחיות כמעט ללא שינוי. (תצטרכו לעדכן את הקוראים שקוראים אתכם דרך רסס בכתובת החדשה).
  2. משתתפים עתידיים שמעוניינים להצטרף לפרויקט רשימות ימשיכו לפנות כרגיל, אבל בהבדל המהותי שהם יקימו בלוגים בכוחות עצמם, בכל מקום שרק ירצו, ועם הצטרפותם ייכללו עדכונים מהאתר שלהם בעמוד הראשי של רשימות.
  3. לא תהיה מחויבות להשתמש בערכת העיצוב של רשימות אבל כדי להשתתף, לכל הפחות יצטרכו להפנות בלינק לעמוד הראשי של הפרויקט (נספק “באנר” קטן, לבעלי העיצובים העצמאיים).
  4. אנחנו נשתמש בבלוג המערכת (שיעבור גם הוא לכתובת חדשה) כדי לחלוק אתכם טיפים לשימוש בוורדפרס ותוספים שיכולים לשפר את חווית השימוש שלכם.

ההודעה התמימה הזו של רשימות (אשר פורסמה ב- 17.11.09 ועד כה גררה 102), היא להערכתי הדבר הכי משמעותי שיקרה בקהילת הוורדפרס בישראל (כנראה שאף יותר מוורדקמפ 2007 וורדקמפ 2008).
הנה כמה מהמשמעויות המיידיות שאני מזהה:

להמשיך לקרוא התכוננו למהפכת הוורדפרס הגדולה ביותר בישראל – האתר “רשימות” מתבזר לוורדפרס!

אם יש לכם מייל שרשרת בנושא דחוף שאתם רוצים להפיץ, בבקשה, תפתחו בלוג!

קיבלתי עכשיו במייל פנייה מידידה שהפיצה פניה של מישהו אחר שאמר שצריכים תרומת דם עבור ילד שנפצע בתאונה. המטרה היא נפלאה, ולרתום חברים בשביל זה זה נהדר. אבל מה יקרה עם המייל הזה בעוד שנה?
בעלי הטלפונים שבמייל עלולים להמשיך לקבל פניות גם בעוד שנתיים בין אם הילד שלהם יבריא ובין אם חס וחלילה לא.
הפתרון לזה היה יכול להיות להקים בלוג (חינמי) באיזושהי מערכת מוכרת (לדוגמא וורדפרס.קום או בלוגלי) ושם לעדכן במה שקורה.

הייתרונות של לפתוח בלוג בשביל הפצת מייל שרשרת:

  1. עידכונים – המפיץ יכול להודיע בבלוג כאשר הצורך לסיוע נגמר (בין עם סוף טוב או סוף רע) – וכך לחסוך מאנשים אנרגיות מיותרות, ולחסוך ממנו כאבי לב של פניות מאנשים שנים לאחר שהסוגיה נגמרה.
  2. תוכן – יש אפשרות להוסיף עוד תוכן רקע שאחרת לא הייתם מוסיפים על האיש (לדוגמא – אם רוצים לצרף מאגר תמונות של האיש, לא הייתם משלבים אותם במייל, אולי רק תמונה אחת. ובאתר אפשר להוסיף יותר)
  3. תגובות – אנשים יכולים להגיב בבלוג, לשאול שאלות, ובכך להביא לדיוק הטקסט המופץ (בעוד שאם הייתה אי בהירות בטקסט המקורי, השולח ייאלץ להסביר אותה כל פעם מחדש)
  4. תנועה מחוץ למיילים – תוכן מסוג זה ניתן יהיה לחפש ולמצוא בגוגל, ובלוגרים או אתרים אחרים יוכלו לתת קישור ולהפנות אנשים לתוכן של בקשת השולח.
  5. אמינות – אתר עם חדשנות עדכניות בנושא, תגובות של אנשים מתעניינים ובעיקר התייחסות מבעלי אתרים אחרים –  יוצר רושם של משהו ש”קורה באמת”. וזה עשוי להעלות את הסבירות שהגולש יתרום את חלקו ויהיה מעורב יותר.
  6. מעקב – אפשר לבצע מעקב סטטיסטי על מיהם האנשים שהגיעו לאתר – וכך לדעת לאיזה היקף הפצה הקמפיין הצליח להגיע.

דוגמא לכל הנקודות הללו ניתן לראות בקמפיין שעזרתי לקדם בתחילת 2008, לנסות לסייע להציל את חיי אילנה, אשר חיפשה תורם מח עצם. הבלוג קיבל כמות עצומה של לינקים (וכניסות מאימיילים), כפי שמציג תפריט הניווט בצד האתר. בסוף היא מצאה תרומה, אך הלכה לעולמה במרץ 2008.

אם אהבתם, אנא הפיצו (במייל, או אם יש לכם פייסבוק – פתחתי קבוצה למען הנושא בשם “אם אתם רוצים לשלוח מייל שרשרת לחברים, בבקשה – תקימו בלוג!“)

* * * *

והנה מייל השרשרת שהגיע אלי – מקווה שיעזור למישהו שהפצתי אותו:

להמשיך לקרוא אם יש לכם מייל שרשרת בנושא דחוף שאתם רוצים להפיץ, בבקשה, תפתחו בלוג!

בלוג-סרצ’: מנוע חיפוש חדש לבלוגוספירה הישראלית

נתחיל בלינק, ונמשיך בסיפור וההסברים:
www.BlogSearch.co.il

לאחי שוקי יש יכולת מרשימה לחשוב על רעיונות משונים שמשום מה עובדים. מי היה חושב שבלוג על חומוס יקבל קרוב לחצי מליון מבקרים עם למעלה ממליון כניסות? לא אני, כששוקי שאל אותי אם אבנה לו בלוג על חומוס חשבתי שהוא מתלוצץ, הוא היה רציני.

וכך, לפני כמה זמן, פנה אלי שוקי עם עוד רעיון מוזר “מנוע חיפוש לבלוגים”. בהתחלה פיקפקתי, חשבתי שכבר יש כאלה ומה כבר יש לחדש. ואז שוקי איתגר אותי ואמר “לך תחפש לי בבלוגוספירה הישראלית”. ניסיתי, והבנתי את כוונתו. עד להיום לא היה אפשר לחפש בבלוגוספירה הישראלית. כלומר, אפשר, אבל רק אם אתם מוכנים להכניס לתוצאות את כל האתרים האחרים שדוברים עברית ברשת.

“אם תבנה אותו, הם יבואו”

הבעיה של מנועי חיפוש כמו טכנורטי או אפילו גוגלהוא שהם אינם יודעים איזה אתרים (בעברית) הם בלוגים ואיזה לא. אבל מי כן יכול לדעת? הבלוגרים עצמם כמובן. האתר שבנינו מאפשר לכל בלוגר (או קורא נאמן שלו) להוסיף את הבלוג שלו לחיפוש. וכך, במקום שניאלץ ללכת ולחפש את כל הבלוגרים ברשת, כל שעלינו לעשות הוא שאותם בלוגרים ימצאו אותנו ויוסיפו את עצמם למאגר. ומרגע שזה יקרה, כולנו נוכל לראות את הדפים שלהם בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של בלוג סרצ’.

וטריק אחרון, אנחנו מציעים קוד שמאפשר להטמיע את מנוע החיפוש באתרים אחרים, למקרה שתרצו.

אז אם אתם בלוגרים, תבדקו אם אתם מופיעים בתוצאות החיפוש:

ואם הבלוג שלכם אינו מופיע במאגר התוצאות, נשמח שתוסיפו את בלוגכם למאגר מכאן. וכך כולנו נוכל למצוא אתכם.

חיפוש נעים,
טל

לשאלת הקהל: הבלוג כולל גם בלוגרים ישראלים שכותבים באנגלית. למה? כי המנכ”ל החליט…