כיצד לפתוח אף סתום/מנוזל (עקב אלרגיה או צינון) בעזרת “סיר נטי” ומי מלח

(תנאי שימוש: כל המידע המופיע בפוסט זה הוא דעתי האישית בלבד. איני רופא או בעל הסמכה רפואית – והאחריות לכל שימוש במידע שאני מביא הן על אחריותכם הבלעדית בלבד. בכל מקרה של תהייה, שאלה או ספק, יש להיוועץ ברופא)

רקע

לפני שנה (גיל 33) האף שלי התחיל לנזול ולהיסתם באביב. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שזה קרה. לאחר כמה שבועות, נאלצתי להשלים עם זה שלא מדובר בצינון והלכתי לרופא אלרגולוג. הרופא עשה לי בדיקה בעזרת דקירת העור עם כמה אלרגנים ידועים, והסתבר שאני אלרגי לקרדית האבק, לדשא ולעץ זית.

הרופא הציע לי תרופה אנטיהיסטמינית חזקה כדי להקל על הסימפטומים. לקחתי אותה במשך שבועיים, במהלכם העיניים שלי התייבשו, והאף המשיך לנזול. לפני שעברתי לנסות טיפולים תרופתיים אחרים (הנה דוגמא לרשימה נחמדה של כאלה), החלטתי לנסות להשתמש ב”סיר נטי” (Neti Pot) – אשר פתר לי את הבעיה תוך יומיים.

מה זה ניקוי אף עם סיר נטי (בעזרת מי מלח)

ניקוי של חלל האף בעזרת מי-מלח (באנגלית: Nasal irrigation) היא פרקטיקה אישית להיגיינת חלל האף במטרה לשטוף נזלת (או שאריות אבק/אלרגנים) מהאף והסינוסים. מדובר בפרקטיקה מוכרת בעלת מידה מועטת של תופעות לוואי. את השטיפה ניתן לבצע באמצעות “סיר נטי”, אך גם בעזרת תרסיסים ו/או משאפים המיועדים לכך.

שטיפת חלל האף באמצעות מי-מלח אינו בהכרח פותר את מקור הנזלת (בין אם מדובר בווירוסים, חיידקים או אלרגנים), אבל הוא עשוי לספק הקלה (לעיתים אף משמעותית) של התסמינים (בקיצור: זה יכול לפתוח את האף במידת מה). הטענות הללו מגובות במספר מחקרים מדעיים ומטא-אנליזות (ראו רשימת מקורות נחמדה כאן)

תמונה של אישה המשתמשת בסיר נטי לניקוי חלל האף

אף מנוזל (או אף סתום)

איך משתמשים בסיר נטי?

חייבים להודות שבמבט ראשון שימוש בסיר נטי נראה מוזר, אבל לאחר מעט תירגול ושיפור הטכניקה – אפשר לבצע את הניקוי ללא קושי, ולקבל אף שנושם טוב יותר. יש סיכום טוב של הצעדים (באנגלית) כאן, הנה מה שאני מציע

1) עליכם להשיג סיר נטי. אפשר לקנות כאלה ב”חנויות לציוד יוגה” בישראל (תחפשו בגוגל, תחייגו לחנות, ותשאלו אם יש להם). זה לרוב עולה בסביבות ה- 100 שקל (אולי קצת פחות). דרך ebay אפשר לקנות את זה במחיר זול בהרבה (פחות מ- 10). אז זה תלוי בעד כמה זה דחוף לכם. בכל מקרה אני ממליץ על סיר מהסוג שמופיע בתמונה למעלה (כזה שנראה קצת כמו קרן/שופר – שהקצה שלו מזכיר איבר מין זכרי)

2) לאחר שהשגתם סיר נטי, יש לשטוף אותו היטב (רצוי עם מים רותחים וחומרי ניקוי עדינים).

3) יש למלא את סיר הנטי במים שהורתחו (אחרת יש סכנות לזיהומים בחלל האף), ובמעט מלח (אין המלצות מוחלטות על הכמות, אבל מדובר בערך בכפית אחת – תוכלו לנסות מינונים מעט שונים כדי לראות מה נעים לכם באף). יש לחכות עד שהמים שהורתחו התקררו מספיק (אני אוהב להשתמש בהם כשהם עוד חמימים).

4) יש לדחוף בעדינות את זרבובית סיר הנטי לנחיר הפתוח יותר, להטות את הראש קדימה והצידה, ולתת לנוזל מסיר הנטי לזרום דרך חלל הסינוסים ולצאת מהנחיר השני (שזה די קסם!). בזמן שזה קורה, חשוב להמשיך לנשום דרך הפה, ולא להטות את הראש אחורה (אחרת המים מגיעים אל הגרון). יש הרבה הדגמות יפות של התהליך, הנה כמה סרטוני יו-טיוב שיעזרו לכם (הם ממליצים לקנות מים מיוחדים או מלח מיוחד – אבל ממה שמצאתי ברשת, אין עדות לכך שזה קריטי – מלבד להרתיח את המים קודם, שזה כן קריטי):

 

אין המלצות מוחלטות של כמות השימוש האידיאלי. אבל פעם-פעמיים ביום זה בהחלט לא מזיק. כאמור, אם יש לכם ספק, שווה להיוועץ ברופא המשפחה שלכם (או רופא אף אוזן גרון, או אלרגולוג – מי שלא יהיה שיש לו ניסיון). אבל עד שיהיו מחקרים יותר שיטתיים (אגב, אחלה נושא למחקר – לחקור מינונים אידיאלים לשימוש בסיר-נטי), תצטרכו לנסות קצת עד שתמצאו מה שלדעתכם עובד עבורכם הכי טוב.

בהצלחה! 🙂

 

נ.ב: יש גם וואריאציות של שימוש בסיר הנטי לניקוי האף של ילדים קטנים. חברי יובל כתב על זה בפוסט: NETI POT IS OUR SAVIOR

האם אנחנו רוצים להביס את הזיקנה לחלוטין? דיון ציבורי בין אוברי-דה-גרי למול קולין בלקמור

הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה”שאלות תשובות”:

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)

שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!

לפרוטוקול: אני כותב את הפוסט על השולחן-הליכון שלי, תרתי משמע.

הפוסט הזה מיועד לאנשים שיושבים יותר משעה ביום מול המחשב, ומרגישים שזה לא בריא לגוף שלהם.
הרעיון שאני מציג בפוסט הזה הוא (לדעתי) אחד מהמהפכניים שבהם נתקלתי: אהבתם את הפוסט? אנא הפיצו אותו הלאה!

בפוסט הזה אני אתאר את הבעיה של חוסר-התנועה המודרנית, את הפתרון בו נתקלתי (שולחן הליכון), סרטוני הדגמה, קישורים רבים (למאמרים פופלאריים ואקדמיים), המלצות שימוש, והזמנה לשיתוף פעולה. ונתחיל:

הבעיה: אנחנו לא זזים!

בוא נסתכל לרגע במציאות הקשה בפנים: אנחנו לא זזים מספיק.

בעידן הטלוויזיה, והאינטרנט (הפייסבוק, הצ’טים וכל השאר), התאהבנו במסך המחשב שלנו יותר מידי. וככל שאנחנו מתבגרים, ההשפעות של זה נהיות גרועות יותר ויותר עם הזמן:

  • אנחנו מתחילים להרגיש כאבים בכל מיני איזורים בגוף (הצוואר הכתפיים, הגב התחתון, מפרקי הירך, הבירכיים).
  • הנשימה שלנו נהפכת להיות שטוחה יותר (מתי בפעם האחרונה לקחת נשימה עמוקה?)
  • ואין לנו יותר כושר – כשאנו מנסים לצאת להליכה ארוכה, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו צריכים לשבת הרבה יותר מהר ממה שחשבנו שנצטרך.

הפתרון שיכשל: “התעמלות”

ההשפעות המייטיבות של פעילות גופנית הן ידועות (ברמה כזו או אחרת) לכולנו. פעילותו גופנית שומרת על מסת שרירים, צפיפות עצמות, תנועתיות במפרקים, הקטנת סיכון לשלל מחלות, חיזוק המערכת החיסונית ומצב הרוח.

ולמרות כל זאת, אתם לא מתעמלים. וסביר שאתם אפילו קצת מרגישים רע עם עצמכם שאתם לא מתעמלים. ועדיין, רוב הסיכויים שלא תתחילו. וגם אם התחלתם, בואו נהיה כנים: זה לא מספיק. ללכת כמה פעמים בשבוע למכון כושר או לשיעור צ’י קונג (הקישור הוא למורה שלי, אמיר ניסן – מומלץ ביותר) – זה פשוט לא מספיק. אפילו לעשות אימון יומי של חצי שעה, זה כנראה לא מספיק.
למה אני אומר שזה לא מספיק? כי את שאר היום אתם מעבירים בישיבה. לא סתם ישיבה, ישיבה בתנוחה אחת, כמעט בלי תנועה, ולרוב מול מסך מחשב. ואני מתקשה להאמין שזה בריא לנו. אפשר להתווכח עד כמה זה לא בריא לנו (ולהתחיל לראות איזה מחקרים עשו בנושא), אבל אני לא חושב שמישהו מכם יערער על זה שזה לא נשמע בריא.

הפתרון ה”אמיתי” צריך להיות שבמהלך היום, כל יום, אנחנו נפעיל את הגוף. הפעילות יכולה להיות מתונה, רגועה, אבל שתהיה כל יום (ורצוי שזה יהיה יותר מפעם אחת).
והסיבה שזה לא קורה כרגע היא שבשביל לעשות דבר כזה, אנחנו צריכים לבצע שינוי משמעותי באורח החיים הנוכחי שלנו, שינוי אשר יגזול מאיתנו זמן שאנחנו נותנים לדברים שבאמת חשובים לנו (כמו לקרוא על האיום האיראני, או על צדק חברתי, או לראות סרטוני יוטיוב של חתולים חמודים).

עד לכאן אתם איתי? עכשיו הרשו לי לספר לכם משהו חדש…

שולחן-הליכון: פתרון “מוזר” אבל שעובד!

כאשר ניהלתי שיחה על הנושא עם בן-דודי, ינון לרנר (מעסה רפואי, מהטובים שהכרתי בחיי), הוא השיב לי כך: “טל, הפתרון האמיתי הוא שיהיה לך שולחן הליכון. אבל אתה לא תעשה את זה, כי רוב האנשים לא עושים את זה – כי זה מוזר להם מידי”.
טוב, כמו שאישתי (אוהבת הגאגא, לא ליידי גאגא) אמרה לי ביום השני לאחר שהכרנו “אתה אדם מאד אותנטי טל”, ואנשים אותנטים מנסים דברים מוזרים.
אז עכשיו בואו אספר לכם מה זה שולחן הליכון, ונחשוב על זה קצת ביחד.

שולחן-הליכון: מה זה בעצם?

“שולחן-הליכון” הוא פשוט להציב שולחן עבודה מעל מסלול-הליכה (אתם יודעים, מכשיר כושר ביתי כזה).

אדם אשר משתמש בשולחן-הליכון הולך באיטיות על מסלול-ההליכה בעודו ממשיך לבצע את פעילויות העבודה הרגילות שלו.
המטרה של שולחן-ההליכון היא לשלב תנועה ואימון עדין לתוך יום העבודה אשר הוא לרוב נייח.

במהירויות הליכה איטיות, אנשים מסוגלים לרוב לבצע פעילויות שולחניות רגילות כגון הקלדה, כתיבה, שימוש בעכבר ושיחות טלפון (עוד נתונים על זה מאוחר יותר).

הרעיון של שולחן-עבודה+הליכון (Treadmill Desk) הופיע עוד בשנת 1996 על ידי ד”ר סת’ רוברטס אשר תכנן והשתמש בשולחן כזה. מי שהוא כנראה מהאבות הרעיוניים של הקונספט הוא ד”ר ג’יימס לוין. עם זאת, לפי גוגל-תובנות-חיפוש, כנראה שעיקר העניין הציבורי (של דוברי האנגלית) בשולחן כזה התחיל רק במהלך שנת 2007. ומאז, העניין ממשיך לגבור. ראו את גרף החיפוש עבור הצירוף: “Treadmill Desk”

אתה רציני? אנשים עושים את זה?? *אתה* באמת עושה את זה???

אני הכי רציני שיש.
לעדות, הנה תמונות שלי על שולחן ההליכון שלי (בלבוש ביתי משהו, אבל עדיין), הקליקו בשביל תמונה מוגדלת (זה יקח שניה לתמונה להיטען):

יש מאמרים בעברית על השולחן-הליכון?

מצאתי כמה, אבל לא הרבה.

יש מאמר מהאתר של גלובס, מלפני פחות משנה, שבו מראיינים את דני דנקנר (לא קשור לבנק הפועלים) על השולחן הליכון שלו. בעקבות המאמר שוחחתי עם דני בטלפון מספר פעמים, והוא עזר לי רבות בקבלת ההחלטה להתחיל עם הפרוייקט הזה (דני – תודה!)

דני גם כתב מאמר משל עצמו אשר הופיע באתר באופןטיבעי.

והנה מאמר נחמד מהארץ שמסכם ערימה של מחקרים ותוצאות על עד כמה ישיבה רעה לנו.

ומסתבר שמלבד דני, ואני, יש עוד אנשים בעולם שמתעניינים (מאד) בנושא הזה. הנה כמה סרטוני יו-טיוב של אחרים שמדברים ועושים את אותו הדבר:

להמשיך לקרוא שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!

“אסור לשתות חלב, זה רעיל!!”, רגע – מה?!

הבלוג המגניב ספק סביר פירסם סרטון מושקע אשר מתמודד עם הסוגיה של האם זה בריא או לא לשתות חלב. הסרט מדגים פירוק שיטתי של טיעונים אשר הופיעו בסרטון שפורסם לאחרונה בשם "מישהו עדיין מאמין לפרסומות של שטרואס ותנובה" (זהו סרטון אנטי חלב).

מומלץ לצפות ולהפיץ הלאה (לא בהכרח בסדר זה):

בויקיפדיה העברית ובאנגלית , מציגים שורה של מאמרים שעוסקים בעד כמה חלב זה דבר נפלא ובריא, ואז לצידם רשימה (קטנה יותר, כנראה, מבחינת כמות ואיכות – אבל לא עברתי על כולם). של מאמרים שטוענים שחלב זה רע.

מהסתכלות רק על החלק בויקיפדיה העברית שמתייחס לזה שחלב זה "רע", התעניינתי לדעת איזה מחקרים מתוארים בחלק הזה. המאמר הראשון שמצוטט מתייחס ל"קשר" בין שתיית חלב לבין אקנה. הבעיה היא שהמחקר הזה הוא מחקר תצפיתי אשר נתון לבעיות מחקריות אשר אינן מאפשרות בהכרח להסיק שיש סיבתיות בין חלק לאקנה (באותה מידה שאין קשר בין התאורה בחדר השינה וסרטן השד). הנה תיאור מהכתבה על המחקר, שמסביר מה בוצע בו:

במחקר ראשון מסוגו שביצע ארגון הבריאות העולמי השתתפו 112 אלף נשים, אחיות במקצוען, בגילאים 25-42, שהתבקשו לתאר את הרגלי צריכת החלב שלהן בהיותן תלמידות תיכון ואת חומרת האקנה ממנה סבלו באותן שנים.

מעיבוד הנתונים הסתמן בבירור קשר בין אקנה והחמרתה לבין צריכת מוצרי חלב.

אז מצד אחד אפשר להחמיא לחוקרים על גודל המדגם המרשים שהם השיגו בשביל המחקר (אמרתי את זה בציניות, כי גודל המדגם זה כנראה לא הסוגיה במחקר הנוכחי), אך מצד שני הם מבקשים מאנשים מטלה מאד קשה. אם עכשיו אני אשאל אותכם מה הייתה מידת הצריכה שלכם של חלב כשהייתם מתבגרים, אתם תזכרו? ומה לגבי כמות פצעי הפנים שהיו לכם? אני לא יודע מה איתכם, אבל לי אין מושגר כמה חלב שתיתי, ובטח שלא כשמכניסים לזה מקורות שונים לחלב (שוקולד, עוגיות, ומה לא). וגם אין לי מושג כמה פצעים היו לי על הפנים (היו לי כל מיני, אבל אין לי מושג איך לכמת את זה באופן שיהיה עיקבי עם הדיווח של אנשים אחרים). בקיצור, המחקר הזה נותן ממצא שאולי מעניין לנסות להבין מה המקור שלו (החלב, או אולי התפיסה של אנשים שהיה להם פצעים על הפנים, שהם שתו יותר חלב), אבל בפירוש לא הוכחה לפי סטנדרטים מדעיים לקשר סיבתי בין חלב לאקנה.

לסיכום: אני לא רופא. אני לא תזונאי. לא חקרתי את הנושא לעומק על כל היבטיו. עם זאת, יש מחקרים שמראים שלחלב בבירור יש ערך תזונתי רב. לעומת זאת, לא נתקלתי במחקר מדעי שמראה שחלב הוא דבר נוראי שצריך להתרחק ממנו (למרות שבהחלט יכול להיות שיש לו גם נזקים בריאותיים, לחלק מהאנשים או כולם – אבל לא על בסיס הספרות שאני נחשפתי אליה עד כה). אם אתם נתקלתם במחקרים מדעיים שהוכיחו לדעתכם שאסור לשתות חלב – אדרבה תספרו לי עליהם.

מה שכן, ברור לי שלחברות החלב יש אינטרס שיחשבו שחלב זה בריא. ובמקביל, שלאנשי ה"רפואה הטיבעית" יש נטייה (נוחה מידי לטעמי) לפנות לתאוריות קונספירציה לפיהן החלב הורג את כולנו ולא מספרים לנו (מה שבאמת יכול לקרות, באותה מידה שמגדלי התאומים הופלו בעקבות קנוניה יהודית. ועם זאת – אני רוצה הוכחות טובות שיצליחו להעפיל על ברירת המחדל שלי שאומרת שנדיר להתקל בהתארגנות מתוחכמת, ומוצלחת, שמטרתה להונות את כל האוכלוסיה בערך…)

דעות (מגובות בקישורים רלוונטיים!), יתקבלו בברכה icon smile אסור לשתות חלב, זה רעיל!!, רגע   מה?!

 

(נ.ב: לינק טיפ מגיע לירון אסא על העלאת הקישור אצלו בפייסבוק)

רוקדים למען נפגעי רעידת האדמה ביפן ביום שלישי הקרוב

ביום שלישי הקרוב (05.04.2011) צפוי להתקיים אחד מהאירועים המעניינים והמרגשים ביותר של חובבי התנועה בישראל. יתקיים שיעור גאגא פתוח לקהל הרחב, עבור יפן בנמל תל אביב (האנגר 11), בשעה 20:30 (פתיחת דלתות ב- 19:30), בהנחיית אוהד נהרין (המנהל האומנתי המבריק של להקת המחול המדהימה, בת שבע).
כל ההכנסות ייתרמו לנפגעי רעידת האדמה והצונאמי ביפן (מחיר מינימאלי לכרטיס הוא 50 ש”ח), אנשים מוזמנים גם לתרום יותר.

כפי שנכתב כאן:

[…] הכספים שייאספו יועברו לצלב האדום היפני, באמצעות חשבון בנק שנפתח במיוחד ע”י שגרירות יפן בישראל.
נהרין: “הרעיון נולד בשיחה עם זוגתי ארי, זוהי מטרה נעלה ומצאנו דרך לעזור לנפגעי האסון וגם את האפשרות לגרום לאלה שיבואו שעה של תענוג.”
“העצב אינסופי” אומרת ארי נאקמורה, בת-זוגו של נהרין, ילידת יפן. “אני שמחה שאני יכולה לקחת חלק באירוע הגאגא ולהיחלץ בדרך זו לעזרתם של רבים.”
[…] עד היום אירוע הגאגא הגדול ביותר שקיים נהרין כלל 200 משתתפים בלבד. אנחנו מקווים שהפעם יגיעו כאלף איש.

גאגא אנשים מיועד לכל אדם ואין צורך בניסיון קודם בריקוד. גאגא מחבר אנשים לתענוג, גרוב ומאמץ, מחזק את הגוף, מגמיש ומעורר אותו. את הגאגא מתרגלים בבגדי נוחים ואין צורך בלבוש מיוחד. משך השיעור הוא כשעה של תנועה ללא הפסקה, בהתאם להוראות המורה. אוהד נהרין ינחה את השיעור בעזרתם של מורי גאגא נוספים – רקדני להקת מחול בת- שבע.

הקהל מוזמן להגיע בבגדים נוחים, ללא תיקים או חפצים אחרים.
יום ג’, 5 אפריל 2011 בשעה 20:30, פתיחת דלתות 19:30.
ניתן לרכוש כרטיסים במכירה מוקדמת
בטלפון 03-510-4037 או דרך אתר הלהקה www.batsheva.co.il
ביום האירוע יימכרו כרטיסים במקום במזומן בלבד

לפרטים נוספים על מהו שיעור התנועה המדובר, תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי על מה זה שיעורי התנועה “גאגא”.
להמשיך לקרוא רוקדים למען נפגעי רעידת האדמה ביפן ביום שלישי הקרוב