עוד קריאה לאנשי השמאל לצאת להצביע

חברה שלחה אלי את מכתבו של פרופסור יצחק שנל, אשר מובא בזאת (ההדגשות בטקסט הן שלי):
==============

חברי בשמאל שלום
סקר שערכנו לאחרונה שחוזר על שלושה סקרים זהים שלנו ב 10 השנים האחרונות מלמד כי האיזון בין השמאל לימין מבחינת העמדות הפוליטיות לא השתנה. רוב הציבור מבקש לקדם שלום וסבור כי לפלסטינים מגיעה מדינה שתתקיים לצד ישראל בשלום. רוב הציבור גם מקבל כי את המחלוקת הפוליטית בעם יש לפתור רק בדרכים דמוקראטיות. יתר על כן, בקרב הדתיים גברה ההכרה כי יש לנהל את הויכוח על עתיד השטחים רק באמצעים דמוקרטיים (ממצאי הסקר המלא מצורפים בקישור זה). אם כן מדוע אנו עומדים להפסיד את הבחירות על פי הסקרים? נראה כי הסיבה העיקרית לכך היא שרבים בציבור השמאל אינם מתכוונים להצביע בעוד חברי הימין מתגייסים להצבעה באופן מאסיבי. עצוב לגלות שדווקא חברי המחנה המבקשים לחזק את אופייה הדמוקראטי של המדינה נמנעים מלעשות שימוש בחובתם להצביע כערך חשוב ביותר בכל משטר דמוקראטי. מעבר לכך, בחירה של ממשלת ימין קיצוני עלולה לקבע נרטיבים גזעניים ולאומניים שהליכוד והבית היהודי מפיצים בימים אלה. מגמה זאת תשנה לשנים רבות את דמותה של מדינת ישראל.
אסור לנו להישאר אדישים למציאות זאת. הדרך היחידה שאני רואה כיעילה בשלב זה של ערב בחירות היא ניצול של רשתות חברתיות כדי לשכנע את חברינו להצביע לאחת ממפלגות השמאל-מרכז. אני קורא לכל מי שגורל המדינה חשוב לו לפנות ל 10 מכרים וחברים בקריאה להצביע למרות ההסתייגויות שלהם ממועמדי המפלגות בשמאל. כמו כן, אני מבקש להעביר למכותבים את הבקשה שגם הם ישכנעו 10 אנשים נוספים כל אחד. ניצול הרשת החברתית והשפעה של חברים על חבריהם היא הנשק האחרון שנותר לנו במאבק להצלת ישראל ההומאנית.
בתודה ובאיחולי הצלחה לכולנו
פרופ יצחק שנל
אוניברסיטת תל אביב

בלוגרים ועיתונאים: רוצים סטטיסטיקה על ישראל עבור פוסט שאתם כותבים? אני מוכן לעזור לכם (בחינם)

רקע

אתמול השקתי (לפרוטוקול: ביוזמתי) אתר אינטרנט בשם .StatIL.org (או “סטטיל” = סטטיסטיקה בטיל, כפי שאחי שוקי הציע לכנותו) שאף זכה לחשיפה באתרים מאקו, דה-מרקר, וואלה, ניוז1 (ואני מקווה שעוד).

סטטיל מכיל כ- 25,000 סדרות נתונים לאורך זמן (כאשר כ- 13,500 מתוכם הם עד שנת 2012). בכל עמוד נתונים יש גרף אינטראקטיבי של הנתונים, ואפשרות לסמן בכפתור את הנתונים ולהעתיקם לתוכנת גליון הנתונים האהובה עליכם, זאת כדי לאפשר לכם לשלב נתונים מסדרות שונות ולמצוא קשרים משמעותיים.

הקמתי את האתר הזה על בסיס נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר שיחררו את הנתונים בשבוע שעבר באתר data.gov.il (בזכות השר מיכאל איתן, ועוזרו ניר הירשמן).

המטרה האמיתית של האתר היא לאפשר למצוא בזריזות סדרות נתונים בשביל לשלב אותם בפוסטים בבלוגים. הדרך הכי זריזה לחפש באתר היא דרך עמוד החיפוש (לוקח לו 2 דקות להיטען, אבל החיפוש שלו די מוצלח מרגע שהדף נטען).
אם תמצאו סדרת נתונים שמעניינת אותכם, פשוט ליחצו על שמה – והיא תטען בדף חדש. בכל עמוד סידרת נתונים יש גם קוד שמאפשר להטמיע את הגרף של הנתונים ישירות אצלכם בבלוג. הנה דוגמא לגרף פשוט כזה (שמראה כמה אזרחים יש במדינת ישראל משנת 1949 ועד 2011)


גרף מגניב
הקלק על התמונה
על מנת לשחק עם תרשים אינטראקטיבי של הנתונים באתר StatIL.org

ההצעה

אם אתם כתבי עיתון או בלוגרים שרוצים להשתמש בנתונים מהאתר שלי (בתמורה ללינק, כמובן), אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר ואני אנסה לעזור. תספרו לי איזה נתונים אתם צריכים, ואם הם קיימים במאגר, אני אשתדל למצוא לכם אותם.

הפצתכם תתקבל בברכה 🙂

טל

התפקדתי כעת למפלגת העבודה – כדי להצביע עבור יהונתן קלינגר ודובי קננגיסר

התפקדתי כעת למפלגת העבודה. זה עלה לי 50 שקלים ולקח פחות מ-5 דקות, דרך הקישור הזה:
http://www.mitpakdim.co.il/site/hitpakdut/hitpakdut.php?party=avoda

עשיתי זאת בשביל להצביע ליהונתן קלינגר ודובי קננגיסריהונתן קלינגר ודובי קננגיסר למפלגת העבודה – דף הקמפיין הרשמי

לפי התקנון של מפלגת העבודה, בעוד 6 חודשים אני אוכל להצביע על עמדתי לגבי חברי כנסת שהייתי רוצה לראות במפלגה.

היות ואני מאמין שנתניהו לא ירוויח דבר מקיום בחירות בקרוב, ומשום כך הוא ידחה אותם ככל יכולתו – קיבלתי החלטה להתפקד כעת מתוך כוונה להשפיע על הבחירות הקרובות לכנסת, דרך מפלגת העבודה.

הכוח היחסי שלי בבחירות במפלגת העבודה הוא מטורף. ראו מספרים רלוונטיים כאן.

אני מקווה שתצטרפו אלי גם אתם ואם לא לעבודה, אז למפלגה אחרת (למרות שברוב המפלגות האחרות, התפקדות לא תשפיע עלהבחירות הקרובות). ותוודאו שאתם קודם קוראים איזה זכויות יהיו לכם מהתפקדות, כי הרבה מפלגות בכלל לא יתנו לכם אפשרות להשפיע על ההתנהלות שלהן (כמו ישראל ביתנו או ש”ס – שמחליטות מה שבא ל”מנהיגים” שלהם על מה יקרה במפלגה ומי יהיה ברשימה לכנסת). הנה רשימת ההסברים עבור כל מפלגה.

הנה סרטון לסיום:

“ואני הייתי צוחק” – סרט בהשתתפותי (כ-12 דקות), על התעללות והתבגרות

אחייני <הכנס-סופרלטיבים-פה> אוריאל שכטר, היה בין האחראיים (בימוי, כתיבה, הפקה, עריכה וכל מה שעוד אפשר לחשוב) לסרט בשם “ואני הייתי צוחק”. כאשר אני הייתי בין השחקנים הראשיים בסרט (הדמות הראשית, יוסף, משוחקת על ידי כשהוא אדם בוגר. ומשוחקת על ידי אחייני <הכניסו-עוד-סופרלטיבים-פה> יונתן)

כמה הערות לפני שתצפו בסרט:

  1. הסרט הזה הוא לא סרט הומוריסטי או כייפי, בניגוד לסרטים כמו (לדוגמא) היחידה לחקירות החומוס (בכיכובו של, בין השאר אחי האהוב שוקי).
  2. הסרט זכה בפרס השופטים בתחרות היצירה הצעירה של החינוך הממלכתי-דתי לשנת תשע”ב (2012).
  3. הסרט עוסק בכאב, התעללות של נערים בחלשים מהם, ועם ההשלמה שלנו כאנשים בוגרים עם שדי העבר שלנו. אלה לא נושאים מבדרים במיוחד, אבל כפי שאישתי הסבירה לי פעם – אומנות איננה קיימת בשביל לבדר (ולמרות שהיא יכולה לשמש לשם כך, הרי שזה לא המקרה).
  4. הערך הבידורי של הסרט הוא שתזכו לראות אותי (אתאיסט שכמותי) מעמיד פנים שאני דתי…

טקסט הטיזר לסרט הוא הבא:
“יוסף עומד להתחתן הלילה עם יעל. אבל לפני כן, הוא חוזר לביה”ס היסודי בו למד, כדי להפגש עם מה שעבר שם; אולי להפגש גם עם עצמו.”

צפייה נעימה (ואם לא נעימה, אז לפחות “נוגעת בלב”). תגובותיכם תמיד (המממ, לרוב) נקראות בהנאה:

שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!

לפרוטוקול: אני כותב את הפוסט על השולחן-הליכון שלי, תרתי משמע.

הפוסט הזה מיועד לאנשים שיושבים יותר משעה ביום מול המחשב, ומרגישים שזה לא בריא לגוף שלהם.
הרעיון שאני מציג בפוסט הזה הוא (לדעתי) אחד מהמהפכניים שבהם נתקלתי: אהבתם את הפוסט? אנא הפיצו אותו הלאה!

בפוסט הזה אני אתאר את הבעיה של חוסר-התנועה המודרנית, את הפתרון בו נתקלתי (שולחן הליכון), סרטוני הדגמה, קישורים רבים (למאמרים פופלאריים ואקדמיים), המלצות שימוש, והזמנה לשיתוף פעולה. ונתחיל:

הבעיה: אנחנו לא זזים!

בוא נסתכל לרגע במציאות הקשה בפנים: אנחנו לא זזים מספיק.

בעידן הטלוויזיה, והאינטרנט (הפייסבוק, הצ’טים וכל השאר), התאהבנו במסך המחשב שלנו יותר מידי. וככל שאנחנו מתבגרים, ההשפעות של זה נהיות גרועות יותר ויותר עם הזמן:

  • אנחנו מתחילים להרגיש כאבים בכל מיני איזורים בגוף (הצוואר הכתפיים, הגב התחתון, מפרקי הירך, הבירכיים).
  • הנשימה שלנו נהפכת להיות שטוחה יותר (מתי בפעם האחרונה לקחת נשימה עמוקה?)
  • ואין לנו יותר כושר – כשאנו מנסים לצאת להליכה ארוכה, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו צריכים לשבת הרבה יותר מהר ממה שחשבנו שנצטרך.

הפתרון שיכשל: “התעמלות”

ההשפעות המייטיבות של פעילות גופנית הן ידועות (ברמה כזו או אחרת) לכולנו. פעילותו גופנית שומרת על מסת שרירים, צפיפות עצמות, תנועתיות במפרקים, הקטנת סיכון לשלל מחלות, חיזוק המערכת החיסונית ומצב הרוח.

ולמרות כל זאת, אתם לא מתעמלים. וסביר שאתם אפילו קצת מרגישים רע עם עצמכם שאתם לא מתעמלים. ועדיין, רוב הסיכויים שלא תתחילו. וגם אם התחלתם, בואו נהיה כנים: זה לא מספיק. ללכת כמה פעמים בשבוע למכון כושר או לשיעור צ’י קונג (הקישור הוא למורה שלי, אמיר ניסן – מומלץ ביותר) – זה פשוט לא מספיק. אפילו לעשות אימון יומי של חצי שעה, זה כנראה לא מספיק.
למה אני אומר שזה לא מספיק? כי את שאר היום אתם מעבירים בישיבה. לא סתם ישיבה, ישיבה בתנוחה אחת, כמעט בלי תנועה, ולרוב מול מסך מחשב. ואני מתקשה להאמין שזה בריא לנו. אפשר להתווכח עד כמה זה לא בריא לנו (ולהתחיל לראות איזה מחקרים עשו בנושא), אבל אני לא חושב שמישהו מכם יערער על זה שזה לא נשמע בריא.

הפתרון ה”אמיתי” צריך להיות שבמהלך היום, כל יום, אנחנו נפעיל את הגוף. הפעילות יכולה להיות מתונה, רגועה, אבל שתהיה כל יום (ורצוי שזה יהיה יותר מפעם אחת).
והסיבה שזה לא קורה כרגע היא שבשביל לעשות דבר כזה, אנחנו צריכים לבצע שינוי משמעותי באורח החיים הנוכחי שלנו, שינוי אשר יגזול מאיתנו זמן שאנחנו נותנים לדברים שבאמת חשובים לנו (כמו לקרוא על האיום האיראני, או על צדק חברתי, או לראות סרטוני יוטיוב של חתולים חמודים).

עד לכאן אתם איתי? עכשיו הרשו לי לספר לכם משהו חדש…

שולחן-הליכון: פתרון “מוזר” אבל שעובד!

כאשר ניהלתי שיחה על הנושא עם בן-דודי, ינון לרנר (מעסה רפואי, מהטובים שהכרתי בחיי), הוא השיב לי כך: “טל, הפתרון האמיתי הוא שיהיה לך שולחן הליכון. אבל אתה לא תעשה את זה, כי רוב האנשים לא עושים את זה – כי זה מוזר להם מידי”.
טוב, כמו שאישתי (אוהבת הגאגא, לא ליידי גאגא) אמרה לי ביום השני לאחר שהכרנו “אתה אדם מאד אותנטי טל”, ואנשים אותנטים מנסים דברים מוזרים.
אז עכשיו בואו אספר לכם מה זה שולחן הליכון, ונחשוב על זה קצת ביחד.

שולחן-הליכון: מה זה בעצם?

“שולחן-הליכון” הוא פשוט להציב שולחן עבודה מעל מסלול-הליכה (אתם יודעים, מכשיר כושר ביתי כזה).

אדם אשר משתמש בשולחן-הליכון הולך באיטיות על מסלול-ההליכה בעודו ממשיך לבצע את פעילויות העבודה הרגילות שלו.
המטרה של שולחן-ההליכון היא לשלב תנועה ואימון עדין לתוך יום העבודה אשר הוא לרוב נייח.

במהירויות הליכה איטיות, אנשים מסוגלים לרוב לבצע פעילויות שולחניות רגילות כגון הקלדה, כתיבה, שימוש בעכבר ושיחות טלפון (עוד נתונים על זה מאוחר יותר).

הרעיון של שולחן-עבודה+הליכון (Treadmill Desk) הופיע עוד בשנת 1996 על ידי ד”ר סת’ רוברטס אשר תכנן והשתמש בשולחן כזה. מי שהוא כנראה מהאבות הרעיוניים של הקונספט הוא ד”ר ג’יימס לוין. עם זאת, לפי גוגל-תובנות-חיפוש, כנראה שעיקר העניין הציבורי (של דוברי האנגלית) בשולחן כזה התחיל רק במהלך שנת 2007. ומאז, העניין ממשיך לגבור. ראו את גרף החיפוש עבור הצירוף: “Treadmill Desk”

אתה רציני? אנשים עושים את זה?? *אתה* באמת עושה את זה???

אני הכי רציני שיש.
לעדות, הנה תמונות שלי על שולחן ההליכון שלי (בלבוש ביתי משהו, אבל עדיין), הקליקו בשביל תמונה מוגדלת (זה יקח שניה לתמונה להיטען):

יש מאמרים בעברית על השולחן-הליכון?

מצאתי כמה, אבל לא הרבה.

יש מאמר מהאתר של גלובס, מלפני פחות משנה, שבו מראיינים את דני דנקנר (לא קשור לבנק הפועלים) על השולחן הליכון שלו. בעקבות המאמר שוחחתי עם דני בטלפון מספר פעמים, והוא עזר לי רבות בקבלת ההחלטה להתחיל עם הפרוייקט הזה (דני – תודה!)

דני גם כתב מאמר משל עצמו אשר הופיע באתר באופןטיבעי.

והנה מאמר נחמד מהארץ שמסכם ערימה של מחקרים ותוצאות על עד כמה ישיבה רעה לנו.

ומסתבר שמלבד דני, ואני, יש עוד אנשים בעולם שמתעניינים (מאד) בנושא הזה. הנה כמה סרטוני יו-טיוב של אחרים שמדברים ועושים את אותו הדבר:

להמשיך לקרוא שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!