האם חבריכם פונים לאינטרנט עבור מידע רפואי ?

קחו אחריות על בריאותכם !

אחי האהוב כתב בבלוג המיגרנה פוסט על בריאות ואינטרנט. המסר שלו הוא פשוט: קחו אחריות על הבריאות של עצמכם – תחפשו באינטרנט מידע בנושאים הקשורים בבריאותכם.

על אף שהמסר הוא פשוט, ולחלקנו ממש טריוויאלי – הרי שאם תבדקו, אתם צפויים לגלות שאנשים רבים סביבכם אינם עושים זאת.

למה אנשים לא מחפשים מידע רפואי באינטרנט ?

יש את הסיבה הכללית שאנשים מתחמקים מלהתמודד עם הבריאות של עצמם – זה, פסיכולוגית, לא פשוט.

אך בעיני יש לכך עוד סיבה, והיא שבתרבות שלנו עדיין קיימות שתי תפיסות לגבי מידע:

  • ספיגה פאסיבית של מידע (כמו זו שהועברה אלינו בכיתה, מהעיתון, הרדיו, הקולנוע והטלויזיה), למול
  • מעורבות אקטיבית בחיפוש, אירגון, יצירה, הפצה, והפנמה של ידע (כפי שבאה בימינו לביטוי במערכות של קבוצות דיון, וויקי, ואף בלוגים כמו זה שלי 🙂  ).

ההבדל התרבותי הזה משפיע מאד דרמטית על האנשים שסביבנו. והמדהים הוא, כיצד אנחנו שוכים שישנם אנשים כל כך חסרי אונים סביבנו – שבאמת תלויים לחלוטין בדברי הרופא.

דוגמא פשוטה: חפשו “הורדת חום” בגוגל. במקום השני אפשר למצוא את המאמר הזה.  ואני מדקלם את מה שכתוב שם:

חום –עד כמה זה באמת מסוכן אם בכלל ? (לקרוא עד הסוף !)

המיתוס טוען שחום גבוה יכול לגרום למגוון בעיות שונות ומשונות – לא משנה מה שמעתם,הכל –אבל הכל לא נכון. חום שמקורו מחלה וירלית או חיידקית לכשלעצמו אינו גורם לשום תופעות לוואי ארוכות טווח כאלו או אחרות.

מה שכתוב שם היה במרחק של שני קליקים מכל מי שיש לו חיבור אינטרנט. מאידך – אני מכיר אנשים רבים שברגע שיש להם חום, ישר ממהרים להוריד אותו, כאילו החום כשלעצמו היה הבעיה.

השאלה כיצד לחפש ולסנן מידע רפואי מהאינטרנט היא שאלה מרתקת שלא ארחיב עליה היום – רק אומר שהתברכתי בשני אחים, שכל אחד מהם (לטעמי) יודע לעשות זאת היטב.

ואסיים:

שביום רביעי 20 לפברואר 15:00-18:00 תינתן הזדמנות, למי שמעוניין, בקבלת טיפול דיקור, בעלות של 50 ש”ח, ממדקר מנוסה בשם “אילן מיגדלי”, אשר מבקר כעת בארץ ומעביר סדנה למטפלים. מידע נוסף בבלוג דרך הכוונה – אתר ישראלי לחשיבה סינית (אני אהיה שם).

8 תגובות בנושא “האם חבריכם פונים לאינטרנט עבור מידע רפואי ?”

  1. איתי – אם להשתמש במשל שלך, מה שאני מציע הוא לעודד אנשים להכניס את הרגל למים. 🙂
    ואיתי ועוזי – אני מסכים עם שניכם, תודה 🙂

    ועוזי – הבאתי את נושא החום מכיוון שנתקלתי באנשים (כולל קרובי משפחה) שברגע שיש להם חום, ישר רצים להוריד אותו בטענה ש”חום מזיק”. וזו דוגמא מצויינת לטענה שקל לחפש עליה באינטרנט ולקבל עוד זוויות ראיה עליה
    (עוד רצף חיפוש טוב לגוגל זה הביטוי “האם כדאי להוריד חום”)
    אישית – בזמן מחלה – אני בעד לתת לגוף לעבוד, לנוח כמה שאפשר, ולהתערב כמה שפחות. אבל זו עמדה אישית – ואינני מתיימר להיות בעל-סמכה בנושא.

  2. ויש גם עניין אחר.
    אנשים מחפשים שמישהו יתן להם תשובות פשוטות – “יש לי א’ ו- ב’. מה עלי לעשות?”
    כתבתי מזמן מאמר שהשווה בין מכשירים לטיהור מים ביתיים. הסברתי את היתרונות והחסרונות של כל שיטה וכל מכשיר. התגובות של רבים היו “אבל לא הצלחנו מהכתבה שלך להבין – על מה בסופו של דבר אתה ממליץ”. ברור. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות – איך אוכל להמליץ על משהו ספציפי כשבכל מקרה צריך לדון לגופו?

    לאנשים רבים אין זמן לחקור נושאים, והם מחפשים אתר שיתן להם את השורה האחרונה. אלא שבהרבה מאוד מקרים אין דבר כזה. רק איש מקצוע שגם מכיר אותם היטב ואת צרכיהם ואופיים יוכל לתת להם המלצה ברורה.

  3. רציתי להסכים ולחזק דברים שנאמרו על ידי איתי.
    יש המון מחלות נדירות אבל איומות ונוראות שהסימפטומים הראשוניים שלהם הם משהו כמו חום וכאבים או פצעונים או דברים שוליים אחרים במקום מסויים, או משהו דומה. אדם שמופיעים אצלו סימפטומים כאלו ונתקל בחיפושיו במחלות האלו עלול להכנס לפאניקה.

    עקרונית עמדתה היתה שאמנם אין נזק של ממש ובוודאי שלא ארוך טווח בחום גבוה (אם כי לא מקרים קיצוניים) אך עדיין התפקוד של הגוף פחות טוב כאשר חום הגוף גבוה, ולכן מומלץ להוריד את החום על מנת להקל על הגוף להלחם במחלה. בכל מקרה בדוגמאות שלי היה מדובר בשפעות והן ממילא היו עוברות אחרי מספר ימים. אבל הרעיון הוא שבכלל, מידע מקצועי כאשר נקרא ע”י אנשים שאינם מקצועיים, תהיה להם בעיה לשים דברים בפרופורציה המתאימה.

    זה כמו הכתבות בעיתונות הפופולרית בנוסח של “מחקר חדש מפריך את הקביעה שקפה מזיק לבריאות” שאחריו מגיעה הודעה על מחקר שמפריך כביכול את המחקר הקודם. קריאה זהירה מראה ששום מחקר לא מפריך את קודמיו. הם פשוט מצביעים על דברים שונים. מי שקורה בזהירות ותוך רגישות לדקויות את המחקרים יבין שאין סתירה ושגם אין שחור ולבן. אבל אנשים מחפשים שמישהו יספק להם תשובות סופיות לשאלות שלהן והעולם מורכב מכדי שתהיה תשובה פשוטה אחת.

    לדעתי כמובן שנסיון בשימוש באינטרנט הוא נחוץ, אבל לוקח הרבה מאוד זמן לאנשים ללמוד כיצד לשים בפרופורציה נכונה את מה שהם קוראים ויש כאלו שישתמשו באינטרנט שנים רבות ועדיין לא ידעו להתייחס נכון למה שהם קוראים.

  4. באמת יש פה הרבה בעיות מעבר לסוגיה הספציפית של מידע רפואי וגם מעבר לסוגיה הספציפית של שימוש מושכל באינטרנט.

    אפשר לקחת את טענתך ““אנשים לעולם לא ילמדו להשתמש באינטרנט, מבלי שהם יתחילו קודם להשתמש בו” עד אבסורד ולומר שהדרך הטובה ביותר ללמד שחייה היא לזרוק את ילדך לתוך הים.
    ביום שהילדה שלי תלמד להקליד אלמד אותה להשתמש באינטרנט בהדרגה, כמו שמלמדים שחייה, ולא אזרוק אותה למי האינטרנט כדי שתלמד תוך כדי תנועה. אני מקווה שעד אז הנושא כבר יהיה חלק מתוכנית הלימודים. איך מלמדים מבוגרים לחפש מידע ברשת ולהתגבר על עומס המידע? לא יודע.

  5. אהלן איתי, קודם כל תודה על הקישור – לפני זמן רב נתקלתי בבלוג המקסים של אסי ברשימות – ומשמח מאד לראות שהוא עבר לבלוג עצמאי משלו, על מערכת וורדפרס 🙂

    כעת, אם להתייחס לתגובה הראשונה שלך: אני מסכים איתך לחלוטין, מלבד דבר אחד.
    אתה כתבת “אי אפשר להמליץ לאנשים להשתמש באינטרנט אם לא מלמדים אותם איך להשתמש בו. ”
    ואני רוצה להגיב על זה ולומר “אנשים לעולם לא ילמדו להשתמש באינטרנט, מבלי שהם יתחילו קודם להשתמש בו” !

    אגב, הכתיבה שלך הזכירה לי את הספר המשובח “רציונליות הוגנות אושר” של דניאל כהנמן (שעוד לא סיימתי לקרוא, ומחכה לי על המדף, לתקופה רגועה יותר).
    שם מפורטים שורה ארוכה של מחקרים על הטיות קוגנטיביות שאנשים מבצעים. אחת ההטיות המקסימות היא הדרך שבה אנשים אומדים הסתברות שמשהו יקרה. ממה שהבנתי (ואני מתנצל על הפשטת היתר שאבצע כעת): כאשר אנשים מחשבים הסתברות, הם משתדלים להחזיק במוח שלהם את מרחב האפשרויות, ולתת מישקול כלשהו לאפשרות שהם מחפשים לבחון. הבעיה בזה היא (כמובן) שהיכולת של המוח שלנו ליצור מודל טוב של המציאות, היא מאד מוגבלת – אנחנו משתמשים בשיטות שעושות קירוב באמצעות טריקים, ולטריקים האלה יש בעיות והטיות. חלקן קשורות במיגבלות של המוח, וחלקן בהתערבות של הרגש (ושל הפחד).

    איתי, אני חושד שמה שכתבת (בעצם) על ההטיות שאנו מבצעים לגבי קבלת החלטות (רפואיות), מתקבל מעודף המידע שאנו נחשפים אליו (במקביל למחסור בניסיון וידע כיצד לפרש ולדרג את המידע שלרשותינו).
    לדעתי, הבעיה הזו איננה בלעדית לגבי קבלת החלטות רפואיות – אלא חוזרת על עצמה בכל תחום שבו יש לנו בימינו עודף מידע – שזה בערך כל תחום היום (פוליטיקה, חברה, סביבה, כלכלה) !
    הסוגיה של התמודדות עם עודף המידע, ועם חרדתיות בשל חוסר יכולת לתת עדיפות, במצב של עודף מידע – היא סוגיה מאד משמעותית בעידן שלנו. סוגיה שיש לה הרבה פתרונות, שאף אחד מהם איננו מושלם.

    ולסיום, כמה לינקים משלי:
    1) מאמר שכתבתי בבלוגון הסטטיסטיקה שלי:
    http://www.biostatistics.co.il/?p=18
    בו אני טוען את שכתבתי כאן – שראוי שיותר אנשים יפתחו את הידע והאינטואציות שלהם לגבי מה שקשור בסטטיסטיקה והסתברות.

    2) בלוג מעולה של בחור שמנסה להתייחס לבעיית “עודף המידע”:
    http://zenhabits.net/

    3) הרצאת טד מבחור בשם בג’ורן על הנושא של תיעדוף:
    http://www.youtube.com/watch?v=Dtbn9zBfJSs
    מהאתר:
    Economist Bjorn Lomborg makes a persuasive case for prioritizing the world’s biggest problems, asking “If we had $50 billion to spend over the next four years to do good in the world, where should we spend it?

    4) הרצאת טד מצויינת של בארי שוורץ על “פרדוקס הבחירה”
    http://www.youtube.com/watch?v=VO6XEQIsCoM
    מהאתר:
    Barry Schwartz is a sociology professor at Swarthmore College and author of The Paradox of Choice. In this talk, he persuasively explains how and why the abundance of choice in modern society is actually making us miserable.

    טוב, נעצור כאן 🙂

    טל.

  6. מה שאתה כותב כאן ראוי לדיון רציני. אתה נותן המלצה חד משמעית ולדעתי העניין מאוד מורכב

    סביבתי הקרובה נוטה מאוד לחפש מידע רפואי באינטרנט ותחושתי היא שזה מביא לה בעיקר נזק ולא תועלת. הנזק הוא לא בנטילת תרופות או אי נטילתן אלא בעיקר בחרדה. שני מקורות לחרדה:
    (א) האינטרנט מלא בסיפורים (אמיתיים) על מקרים פשוטים שהסתבכו, כי על המקרים הפשוטים שלא הסתבכו לא כותבים. התוצאה היא שהקורא מקבל רושם מוטה על הסכנה במצבו.
    (ב) האינטרנט הוא בור ללא תחתית – כמה שלא תחפש תמיד תרגיש שיש עוד פורום שלא ביקרת בו, מאמר שלא קראת – ומכיוון שרפואה אינה מדע מדויק ועל אותה שאלה תוכל לקבל תשובות שונות במקורות שונים – התוצאה אינה הפחתת חוסר הוודאות אלא דווקא הגברתה.

    מידע רפואי (אני מדבר על רפואה קונבנציונלית) יש לחפש במאמרים רפואיים ולדעת להבחין בין כתבי עת רציניים ופחות רציניים. הבעיה היא שמעטים יודעים לקרוא את החומר הזה, ולכן באמת הולכים למה שעולה קודם בגוגל – וזה לא שום מדד לסמכות או לאיכות המידע. הבלוג של שוקי בנושא מיגרנה הוא איכותי מאוד אך יש בו לעתים אי דיוקים בהקשר של היכרות עם חקר המוח (שזה התחום שלי). מכיוון שאיני רופא איני יכול לדעת אם נאמרים שם דברים שיש להם משמעות חמורה עבור חולה, אבל התרשמתי ששוקי עושה שם עבודה רצינית מאוד וגם לא נעול על אג’נדה אלא מביא דעות שונות.

    לעומת זאת ל
    לאחרונה נתקלתי ב”בלוג חולה” אחר, שהוא בעיני דבר חמור מאוד:
    לצורך עבודה על תערוכה במיזיאון המדע הקלדתי בגוגל ECT (טיפול בנזעי חשמל או “שוקים חשמליים”) והגעתי דבר ראשון לבלוג בנושא שכתבה חולת דיכאון שעברה את הטיפול ולטענתה הזיק לה. הבלוג מכיל מידע רב שכולו מיועד להוכיח לקורא ש-ECT זה דבר רע ומזיק. דעה זו נוגדת את דעת רוב הפסיכיאטרים בעולם, המתייחסים לשיטה למרות מגרעותיה (צורך בהרדמה כללית, אמנזיה זמנית) כשיטה יעילה לטיפול בדיכאון העמיד לטיפול תרופתי ופסיכותרפיה. נכון שיש מחלוקת בין רופאים לגבי הנושא הזה, ויש גם התפתחויות בטיפול (זה לא אותו מכשיר מזעזע משנות החמישים, וברוב המדינות כבר אסור לעשות זאת בכפייה או ללא הרדמה).

    כפי שאי אפשר להגיד ש”האינטרנט זה דבר רע ומסוכן” (דיוני צנזורה על האינטרנט) גם אי אפשר להמליץ לאנשים להשתמש באינטרנט אם לא מלמדים אותם איך להשתמש בו. אתה מדבר על אנשים שתלויים במה שאמר הרופא וזה רע, אבל יש גם אנשים שנהיים תלויים ב”כתוב באינטרנט” וזה לא פחות גרוע. אנשים מגיעים לרופא עם “תובנות” לגבי אבחון וטיפול מהאינטרנט, ולך תשכנע אותם שהם לא יודעים על מה הם מדברים, או שהם מתבססים על מקור לא אמין.

השאר תגובה