חודש: יולי 2008

דרך קבוצת פייסבוק שקמה כנגד חוק סינון האתרים (הנה לינק אליה, למרות שהיא די קטנה, ביחס לקבוצה הגדולה),
הגעתי לקלפי בשם "האינטרנט הוא של ש"ס", שמעלה מחאה כנגד חוק סינון האתרים 892 (באופן משובב לב):

אחרי חיפוש קצר, ראיתי שגם גל מור כתב עליו (לפני שלושה חודשים, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם…).
ואגב, המקור לפארודיה על השיר הוא כאן:
(the internet is for porn)

ידידי היקר ג'יק סיפר לי על פול פוטס אתמול בפיניקהולדת שלו (שהיה כמובן בתוך דירה ממוזגת). לא חשבתי שזה כזה מעניין עד שזוגתי אמרה שהיא מצאה אותו בצינור, ושאני צריך להקשיב לזה. הקשבתי, ויש לי מילה אחת לומר – וואו

בשביתת המרצים האחרונה, נוסד "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". לא מדובר בפורום אינטרנטי, אלא בקבוצה של אנשים אקדמאיים משכילים (בעיקר פרופסורים, דוקטורים, מאסטרנטים וסטודנטים) שהתאחדו כציבור שאיכפת לו מעתיד האקדמיה בארץ.

היום התפרסה ב-nrg כתבה של ד"ר תימור מלמד בשם "כשבאו לקחת את הסטודנטים, שתקתי". בכתבה, קורא ד"ר מלמד לאנשים שאיכפת להם מסטודנטים (הורים, סבים, תלמידים לעתיד וכו') שלא לשקוע באפאטיות, ולהצטרף לניסיון ציבורי לעמוד מנגד תכתיבים פוליטיים כספיים (קצרי מועד) אשר פועלים כיום בעיצוב (והריסת) ההשכלה הציבורית הגבוהה בארץ. מהכתבה:

…זכות הניהול העצמי נלקחה מהאוניברסיטאות באיומי תקציב, בשם הצורך ב"ייעול" המערכת וב"ניהול כלכלי יותר" של המוסדות. ואולם, למרות ההסכמה מאונס והמחיר הכבד שבצדה, שוב קוצץ התקציב ובצורה משמעותית.

התוצאה היא המצב הנוכחי: כל האוניברסיטאות על סף קריסה, קיימת הידרדרות משמעותית של דירוגי המוסדות בעולם בכל הפרמטרים המחקריים-אקדמיים, איכות ההוראה וההכשרה שלהן זוכים הסטודנטים הידרדרה אף היא בצורה משמעותית, וכיום מונצח מצב שבו לחברי הסגל כמעט שאין יכולת השפעה על הניהול של המוסדות ועל סדרי העדיפויות שלהם.

וכל זאת לא בשוגג ולא בטעות, אלא במזיד ומכוח אידיאולוגיה כלכלית קיצונית הגורסת כי השכלה וחינוך אינם זכות בסיסית של אזרחי המדינה, ואינם כלולים במסגרת חובות המדינה כלפינו וכלפי ילדינו.

לפי תפיסת עולם זו, השכלה וחינוך הם מוצר, על תואר אקדמי יש לשלם בהתאם, והסטודנטים הינם צרכנים לכל
דבר. רוצים ללמוד? – שלמו! ברם, ההיגיון שעומד מאחורי תפיסה זו הוא מדומה בלבד, וההשקפה היא כה מעוותת עד שאין היא כפופה אפילו לשיקולים כלכליים. שהרי ברור לכל אדם כי מערכת ההשכלה הגבוהה, על מוסדות ההוראה והמחקר שלה, היא בנפשה של הכלכלה הישראלית, ומהווה מנוע חשוב – אם לא העיקרי – בכל תהליך של צמיחה והתפתחות כלכלית.

לשם ההגינות, יש לי לפחות חבר אחד שטוען שזווית הראיה שמוצגת במאמר איננה נבונה כלכלית. ואני אשמחלכל תגובה שלו (יונתן 🙂  ), או של מישהו אחר. שירצה להתייחס לנושא – ולהרחיב כאן את אופקי כולנו. כך או אחרת, לזמן כתיבת שורות אלו, אני חושד שהתיאור המוצג של המצב הוא נכון. לא בגלל שהעמקתי בנתונים עד הסוף, אלא כי דיברתי עם אנשים שאני סומך על שיקול דעתם ושעושה רושם שכן העמיקו בנושא עד לרמות קיצוניות.

בכל מקרה, אם איכפת לכם, ואתם רוצים להביא את אקט התמיכה הכי מינימלי שיש, קפצו לבלוג של "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", ותירשמו כמנויים לעידכוני הבלוג.