משתמט ? עזוב שטויות! בוא, בוא לצבא, כדאי לך !

אורי קציר הגיב כאן לכוסית. אין מה להוסיף לנאמר, במיוחד לאחר ההרחבה הנוספת שהכוסית הוסיפה היום, אבל החמישיה הקאמרית רצתה להגיב – אז נתתי לה.
החמישיה, אגב, מתנגדת לחלוטין לדבריה של הכוסית. ומסבירה בצורה יפה ושיטתית, למה להתגייס לצבא:

אומנם החמישיה גם מכירה בכך שישנם גם חיסרונות בצבא:

אבל מצד שני, אין על מקום כמו הצבא בשביל ללמוד קצת תרבות:

ולסיים, תותים.

ועם כל האנשים החכמים שמסביב, מה כבר נישאר לי לומר ?!

התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים ?

השאלה הזו מעסיקה אותי מהיום שבו בניתי את בלוג הוורדפרס הראשון שלי (שאני עדיין צריך לעדכן לו את העיצוב).

אחי האהוב שוקי, פירסם פוסט בשם "עד שבאו לקחת אותי" כשהמסר הוא שאם אני (את או אתה) לא תירתמו למצוקתם של אחרים, אז גם לא יעזרו לכם במצוקה שלכם.

וכבר בתגובה הראשונה, מבטא "מרמיט" את דעותיהם של בוודאי אינספור קוראים "אני קורא טקסטים כאלה כל הזמן, ולפעמים אפילו כותב אותם, והשאלה שחוזרת ומנקרת היא: אז מה לעשות? מה לעזאזל אפשר לעשות?"

ואת הפוסט הזה, אני כותב כי אחרי מחשבה רבה, אני מאמין שיש לי תשובה. התשובה היא:

  • ספרו לאחרים על בלוגים מעניינים: לאנשים שמכירים בלוגים ושלא מכירים, בשיחה או בבלוג שלכם.
  • גלו לאחרים שאפשר לפתוח בלוג: בין אם זה על פלאטפורמה חינמית כמו בלוגלי, ובין אם זה בלוג עצמאי.

למה אני מאמין בזה ככלי לשינוי חברתי, אני מנמק בהמשך הפוסט וברשותכם אני אוותר על הרבה הסתייגויות לדברי (למרות שיש לי הסתייגויות, ואני בטוח שיש גם לך) ואשאיר מקום לדבר עליהם בתגובות. ההסתייגות היחידה שכתוב היא שמה שאני כותב אינו חקוק בסלע, אלא מבטא את דעתי הצנועה בלבד.

1: אי אפשר להשפיע ישירות. צריך להפנים ולהשלים עם זה שאי אפשר להביא לשינוי פוליטי באמצעים ישירים. מדוע? בשל אותה תקרת זכוכית שכולנו מתנגשים בה שוב ושוב. בגלל שכללי המשחק הפוליטי בנויים כך שראשי ממשלה שכמעט 99% מהאוכלוסיה לא מעוניינים בהם, יכולים להרשות לעצמם להישאר בשלטון. מכיוון שכיחידים בחברה אין לנו יכולת להשפיע.

שינוי משמעותי במפה הפוליטית בישראל (ולצורך העניין, בכל מקום אחר בעולם) – תלויה אך ורק בנכונות של אוכלוסיה אזרחית שלמה להירתם למוביליות חברתית (כפי שהכוסית מרבה לכתוב). אבל תחת כללי המשחק הקיימים, אין לנו יכולת להירתם – משום שאנחנו, כאוכלוסיה למול השלטון שלה, מפורדים.

2: הפתרון – לשנות את חוקי המשחק.

מה אפשר לעשות כדי "להציל את המדינה"? תשובה: לשנות את חוקי המשחק הקיים. לא של המערכת הפוליטית, אלא של אופי הקשרים בין אנשים בחברה.

כל האנשים שמחפשים תשובה ל "מה אפשר לעשות", רוצים היו לשנות את האנשים ואת האוכלוסיה. ונתקלים שוב ושוב במציאות שכל איש שיווק נתקל בה – לשנות דעות של אנשים זה קשה.

התשובה שלי איננה שצריך לשנות אנשים – צריך רק להציע לאנשים עוד אפיק תקשורת. איזה אפיק – בלוגים.

הפתרון שלי לבעיות החברה כיום, היא לקדם את זה:

  • שמי שעשוי לרצות לכתוב בלוג – שיכתוב (אם לא בלוג עצמאי, אז אני ממליץ על בלוגלי).
  • ושמי שעשוי לרצות לקרוא אותו – שידע על קיומו ויקרא אותו !

3: למה דווקא בלוג

אני טוען שבלוג עשוי להוביל לשינוי חוקי המשחק, ולא פורום/וויקי/"אתר אישי"(איכס)/רשת חברתית. בגלל שתוצר לוואי של הכתיבה של בלוג, היא הפיכת הכותב ליישות חברתית/פוליטית קטנה – אשר משפיעה (באופן בעל פוטנציאל השפעה פוליטי) על הקוראים שלו.

בעוד שהמטרה הראשית של בלוג היא ניהול "יומן תוכן" (בין אם התוכן הוא בלוג אישי, בלוג חברתי או בלוג מקצועי). הרי שכמאמר מרשל מקלהאון, "המדיום הוא המסר". כתיבה של תוכן, מושכת קוראים (שחלקם בלוגרים). והאינטראקציה בין בלוגרים וקוראים היא מעגל נוסף של מערכות יחסים. מערכות יחסים שאינן מוגבלת גאוגרפיות (קוראים אותך ממקומות שונים בארץ ובעולם), ואינה מוגבלת מבחינת הזמן (יכולים לקרוא אותך אחרי שבוע או אחרי דקה)

(בתמונה: דוגמא למיפוי הקשרים בבלוגוספירה הישראלית לקוח מכאן. וגם לשרון יש סמינר שלם לומר על מיפוי הבלוגוספירה)

לכל מערכת יחסים סטנדרטית שיש לנו עם משפחה וחברים ועמיתים (כזו שאנו מנהלים בפגישות וטלפונים ואימיילים), יש השפעה פוליטית/חברתית. אנחנו משפיעים האחד על השני ולהשפעה יש השלכות פוליטיות/חברתיות. אבל בבלוג זה אחר – בלוג מגיע ליותר אנשים, מיותר מקומות, בזמן שנוח להם. התוצאה: לבלוגר יש מעגל השפעה רחב (יותר אנשים) ועמיד (אפשר לקרוא שוב ושוב) מאשר היה לו רק דרך האמצעים הישנים (החוץ-רשתיים).

בעצם המעורבות שלך בבלוג, אתה מתחבר לאנשים. בעצם ההתחברות הזו לאנשים – יש פוטנציאל לאנשים, שמכירים אחד את השני באופן שאפשר לכנותו אינטימי, להתחבר לכדי משהו יוצא דופן – משהו שיכול לשנות את החברה.

4: ניסוי מחשבתי – כמה צריך ?

אני לא יודע, אני שואל אותכם: כמה בלוגרים צריך ? כמה קוראים צריך ? בשביל שנעבור מסה קריטית של אנשים, כדי ששינוי חברתי יהיה ?

  • אם כל אזרח ישראלי היה קורא בלוג – אתם באמת חושבים שהחברה הפוליטית שלנו הייתה נראית אותו הדבר? (ולא משנה איזה בלוג)
  • ומה אם רק עשירית מהאוכלוסיה בישראל היו קוראים בלוג ? זה היה מספיק ?
  • כמה בלוגרים צריכים להיות כדי שעשירית מישראל יקראו אותם ?

5: עוד בלוגים ישפיעו באופן שאינו לינארי – אלא סינרגי

ההשפעה של מסה קריטית של בלוגרים וקוראים היא סינרגית (= הסכום גדול מסך חלקיו).

כרגע, הבלוגוספירה לא שינתה את תחושת חוסר האונים הפוליטית שלנו – כי המצב באמת עוד לא השתנה. כיום, אפילו אם כל הבלוגרים היו משתפים פעולה וכותבים בעד מפלגה מסויימת – אין מספיק כותבים וקוראים כדי שיתרחש שינוי. ואפילו אם יש כבר מספיק בלוגרים וקוראים, הרי שהם אינם מכירים מספיק, רשת הבלוגרים עוד צריכה להתגבש.

6: איפה תהיה רוויה ?

זו שאלת מליון הדולר. אולי יש רק 50,000 אזרחים במדינה שירצו לקרוא בלוג ? ואם זה כך, אולי זה לא מספיק.

אבל מה אם יש כמה מיליונים ? אני לא – אבל לפי קצב הגידול -אנחנו נדע יותר בקרוב מאשר אנו חושבים. (ואני מתעלם מכך שככל שהאוכלוסיה הצעירה תתבגר – המצב ישתנה)

7: מה הסיכום.

אם נגיע למיצוי הבלוגרים והקוראים הפוטנציאל באוכולוסיה, האם זה יספק מספיק קשרים כדי שאנשים יוכלו להעביר גל של שיתוף פעולה ? אני לא יודע, אני מת לגלות. מה דעתכם ?

למה מישהי שרה על בגידה בגבר שאוהב אותה

דוד, איש יקר, כתב על שיר שהוא שמע ועיצבן אותו.

בתימצות: הזמרת בשיר מספרת שהיא בוגדת בגבר שהיא איתו. הגבר מאוהב בה, היא לא אוהבת אותו – והבגידה בידיעה.

הרשומה מעלה סוגיות מתבקשות החל מ- "מה, היא שרוטה ?" וכלה ב "אנחנו ממש לא מקשיבים למילות השיר שאנו שומעים מה…" (סוגיה שקיבלה הרחבה מקסימה בבלוג של גילי ברשימות).

הפוסט הזה היא תגובה ל "מה היא שרוטה ?!?!". ובעצם לשאלה של "איך קורא דבר כזה". לשם כך – אני מפנה את הבמה לאלן פישר, מדענית אשר חוקרת (ובסרטון טד שלפנינו, מרצה על) אהבה. ספציפית לעניינו, ההרצאה של אלן, מלבד שהיא מרתקת – מציגה טענה מרתקת לפיה ישנן איזורים שונים במוח אשר אחראיים לתחושות של: אהבה, מיניות והקשרות. כך שמצבים פתולוגיים בהם יש אחד ואין את האחרים, הם חלק מהתופעה האנושית. תהנו.

על בדידות – מנזיר בודהיסטי

אחרי הפוסט של "זונה יהיו אחרות", הרגשתי שאני מוכרח לאזן.

אג'אן בראמאבאסמו (Ajahn Brahmavamso), הוא נזיר בודהיסטי. ונואם מצחיק ומחונן. בשיחה שלפנינו, הוא מרצה על הנושא של בדידות. כדבריו: בתור אדם שמעביר הרבה מזמנו בבדידות, ניתן לדמיין שיש לו קצת הבנה בנושא. ואכן יש לו.
אוכל לתמצת את המסר ב "בדידות איננה שלילית כשלעצמה. הסבל יכול להימצא בבדידות ובזוגיות." ועם השאלה "כיצד את/ה מתייחס לבדידות שלך ?"
אבל לאמיתו של דבר, אין זה הפאנצ' ליין שמייחד את ההרצאה הזו, אלא הרוח שבה אג'אן מעביר את דבריו לקהל. אם תרצו, הרי שאפשר לכנות הרצאה מן הסוג הזה כ-"הרצאה תרפיוטית".
(נ.ב: ההרצאה אורכת שעה. שזה הרבה זמן. כשאני הקשבתי לה, פשוט הדלקתי את ההרצאה וסידרתי את החדר. )just a thought…

"זונה, יהיו אחרות" (יורים ובוכים של החמישיה הקאמרית)

לפני כמעט שנה, בת הזוג שלי ניפרדה ממני. שבור וכאוב, חלקתי זאת עם אחי ותגובתו הייתה "זונה, יהיו אחרות". מעט פגוע בשמע (ובשמי), לא הבנתי לכוונתו. והוא הפנה אותי למערכון "יורים ובוכים" של החמישיה הקאמרית.

המערכון מצליח להיות מצחיק ובמקביל להציג ארכיטיפ של מה שקורה לגבר (עם החברים ועם עצמו), לאחר שאישה שהוא אוהב ניפרדת ממנו. (ניזכרתי בזה אחרי שצחקתי מקריאת "חמשת שלבי המעבר לאופיס 2007")

לא הייתי משמיע לו את "לא ידעתי שתלכי ממני" (מתי כספי):
להמשיך לקרוא "זונה, יהיו אחרות" (יורים ובוכים של החמישיה הקאמרית)