דרק סיברס לוקח סרטון המדגים יצירה של "תנועה" (קבוצת אנשים הרוקדים, לאחר שאיש אחד רקד כמו פסיכי), ומציע תובנות משלו לתופעה:
הלקחים הגדולים של ההרצאה הם:
- כשאתם מתחילים תנועה, התיחסו אל העוקבים הראשונים שלכם כאל שווים. התנועה היא מה שחשוב, לא המנהיג.
- מי שהופך את התנועה לתופעה הם העוקבים הראשונים, לא המנהיג. אם אתם רואים מישהו עושה משהו פסיכי אבל מבריק, תתחילו לעקוב אחריו – זה מה שיוביל לשינוי.
עד כמה המסקנות האלה נותרות באירגון תנועות חברתיות שהן מעבר ל "בואו נרקוד"? אינני יודע… מה דעתך?