בעד מע”מ על ירקות ופירות – הרחבה (ארוכה) בנושא

התנצלות קצרה:

קשה לגבש דעה בנושא כלכלי רציני, ולאחר שאחת מתגבשת גם קשה לשנות אותה.
ואת שניהם קשה לבצע כשאמורים לטוס לצרפת לכנס חשוב בנושא R ולהעביר שם הרצאה על שיטה בחירת מודלים ברגרסיה (נושא מרתק, אגב, ברגע שנכנסים אליו. ראוי שאכתוב עליו מתישהו בבלוג הסטטיסטיקה שלי).
ועם זאת, אני מוכרח להודות שעל אף ההשקעה שזה דורש – זה מאד מעניין!
כל ההקדמה הזו הייתה כדי להתנצל על כך שלקח לי שבועיים לפרסם את הפוסט הזה – אז סליחה בפני כולכם.

אז הנה תזכורת קצרה: לפני שבועיים פרסמתי פוסט של התדיינות בין שני חובבי כלכלה (בלשון המעטה), מר א’ ומר ש’ – אשר התווכחו בעד וכנגד הטלת המע”מ על ירקות ופירות. כפי שציינתי בפוסט, ההתכתבות שלי במייל עם א’ (שרובה לא פורסמה בבלוג), הובילה אותי לשנות את דעתי המקורית ביחס להטלת המע”מ על ירקות ופירות ולהחליט לעצור (לפחות מהצד שלי) את המאבק שהתחלתי כנגד הטלת המע”מ.
אם לסכם את הסיבה שלי בקצרה: מר א’ שיכנע אותי בניסיון הרב שלו בתחום והביא טיעונים אשר הובילו אותי להאמין בטענה שלו לפיה הטלת המע”מ על ירקות ופירות לא צפויה להעלות במיוחד (אם בכלל) את מחירי הפירות והירקות לצרכן הסופי.

אז אני השתכנעתי, אבל הרבה מהקוראים לא. בפוסט שבו הצגתי את שינוי העמדה שלי בפעם הראשונה, הפוסט זכה ל- 50 תגובות (מספר שיא בבלוג הזה, מלבד הפוסט הנודע לשימצה על פייס-בוק).

ועל כן אני מרגיש מחוייבות (וגם הקלה מסויימת) בלפרסם את הפוסט הזה שמציג:

  1. עוד דברים שנאמרו כנגד דבריו של א’ וכמה מתגובותי להם.
  2. ואז הרבה מלל ונתונים מדבריו של א’.

אני אתחיל דווקא מדברי הסיכום של א’ לדבריו, ואת השאר תוכלו לקרוא בתוך הפוסט:

אני חושב שכל החומר ששלחתי אמור לשכנע.
רוב אלה שהגיבו , אינם באמת מבינים ותגובתם מגיע מתחושה ומאינטואיציה ולא מידע .
תראה כמה פסלו את העובדה שלימון הוא אינו במוצר בסיסי – ולכך הבאתי אף מכתב ממשרד החקלאות – על כך שצריכת הלימון בארץ שואפת לאפס.
בעיקרון ולסיכום : כל עוד יהיו עודפי תוצרת כ”כ גדולים והמחיר בחו”ל לק”ג תוצרת חקלאית יהיה כ”כ משמעותי יותר גבוה מהארץ , 15% מע”מ זה לא מספיק להעלות את המחיר בארץ.
המחיר בארץ לא משפיע על עקומת ההיצע והביקוש – כי המחיר בחו”ל גבוה משמעותית מהמחיר בארץ ואת זה כן לומדים בכלכלה.
בנוסף לזה , כמו שכבר רשמתי , פרות וירקות בארץ הם מוצרי לוסט לידר מובהקים , ולכן 8 המוצרים המובילים , שכפי שהוכחתי – במכתב ממשרד החקלאות , הם רב סל הפרות והירקות – תמיד ימכרו בזול – ללא קשר לעלות .
בארץ, רב התוצרת החקלאית שמגיעה לרשתות , זה בעצם פסילות יצוא ועודפים , מה שהרבה פעמים מתנגש עם עניין הבריאות , כי אלפי טונות נפסלים בגלל ריסוס יתר ואיכות פרי ירודה מאד – ולרב זה מה שהציבור אוכל.

להמשיך לקרוא בעד מע”מ על ירקות ופירות – הרחבה (ארוכה) בנושא

מצביעים למי – שנוגע בכם

vote-for-who-touches-you

לפני כשבוע שאלה אותי ידידתי הלית’: “מה אתה אומר על זה, כי הוא צודק אתה יודע…”, שם נכתב ש:

התנועה החדשה-מרצ מסמנת לה את המפלגות הירוקות כיריבות אפשריות על קולות של מצביעים צעירים וצלי רשף מנצל את הבלוג שלו בכדי להסביר מדוע הצבעה למפלגות קטנות “תעלה את נתניהו לשלטון”. 
רשף כותב כי למצביעים פוטנציאליים של השמאל, צעירים ובעלי השקפה חברתית, “אין חשק  לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות. רשף ממשיך ומסביר כי “אם כל אחת מחמש המפלגות האלו, שלא יעברו את אחוז החסימה, תקבל 20,000 קולות – שזה בערך שליש מהקולות הנדרשים בכדי להיכנס לכנסת – ילכו לאיבוד 100,000 קולות… שמתרגמים לארבעה מנדטים – שעל פי הסקרים זה מה שמפריד בין הגוש הימני-דתי לבין גוש קדימה-העבודה-מרצ-המפלגות הערביות”.

הפניתי אותה לתשובה שכבר נכתבה על זה כאן.
אבל היא לא הסתפקה וענתה לי שזה ”

לא-לא! לא מתקבל! אני רוצה פוסט שלך!
אני רוצה תגובה שלך, ולא התקפה אישית רגשנית שלא עונה על השאלה האמיתית. זו תגובה ממש לא רצינית – ולא שיש לי הרבה דברים טובים לומר על צלי רשף או על ג’ומס, שמצדיק ניסויים בבעלי חיים (כן כן). אבל זה שתי”מ שולתתת בפייסבוק לא עונה על שאלת פיצול הכוחות והקולות שירדו לטמיון – גם דב חנין שלט בבלוגוספירה וראה מי הוא ראש העיר בתל אביב. מה שהבחור הזה יואב עושה זה להתחפר בבועה שלו ושל שלושת חבריו. אבל יש עוד די הרבה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, ואפילו יותר אנשים שלא קוראים את “הארץ”, ולמעשה רוב המדינה לא גרים במרכז ולא קוראים את TimeOut.
בקיצור, דעתך יותר חשובה לי :-)”

עניתי לה. והיא התעקשה שאפרסם את התשובה. עניתי לה שזה כבר לא רלוונטי, ולמי איכפת, ומה אני כבר מבין. ואז ראיתי את הפוסט של אחי “מה מפחיד את מרצ?” עם הבאנר הבא:

ואני מוכרח להודות שזה עורר אותי לפרסם היום את מה ששלחתי לה בפומבי:

אהלן הלית’.
אומרים שצדיקים אין מלאכתם נעשית אלא בידי אחרים. ובכן, אני לא צדיק במיוחד, אז אנסה לענות (אפילו אם לא בפוסט, אלא רק לך).

התשובה הכללית שלי היא שאני לא יודע.

התשובה האחרת שלי תהיה כזו:

ראשית, המשפט “אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות.”
להזכירנו – בבחירות הקודמות, הגימלאים לא היו “קול אבוד” מבחינת אחוז חסימה. מאידך, הם מעלו באמון הציבור ועל כן יתרסקו בבחירות הקרובות. אך הקול לא בוזבז.
לגבי זה שיש 4 מפלגות ירוקות, אני לא ספרתי, אבל עד כמה שאני יודע אפשר היה לטעון לשתי מפלגות “ירוקות”. הירוקים והתנועה-הירוקה-מימד.
וכל מי שבתוך העולם הירוק, טוען שהירוקים הם green wash לפחות זה מה שאני שומע מהאנשים הירוקים שאני מכיר (ומאז, מסתבר שגם כמה אירגונים ירוקים ידועים הכריזו בפומבי שהם אינם תומכים ב”ירוקים”).
לגבי שתי המפלגות האחרות שהוא מדבר עליהן אני לא בטוח למי הוא בוחר להתייחס…

לגבי הטענה שאם מפצלים 100,000 קולות זה יהיה אבוד – אולי.
אבל זו הקצנה של טיעון. יותר הגיוני שיש פיצול (לא שווה) של הקולות הללו + קולות צפים שיצופו ויעלו את אחת מהמפלגות הללו למפה.
הגישה הכללית שמוצגת במאמר של ללכת על “בטוח” עם מפלגה שתעבור את אחוז החסימה, למול לקחת את ה”סיכון” ולבחור מפלגה אחרת. זו גישה ישנה שאנו נתקלים בה בכל מערכת בחירות: האוטוטו מפלגה אחת בספקטרום הימני-שמאלי תנצח, והנה אנחנו חייבים לרוץ להצביע למפלגה המועדפת עלינו (אך בעלת הסיכוי הרב ביותר לעבור את אחוז החסימה) בשביל לאזן.
אבל גם האסטרטגיה הזו (של שמרנות בהצבעה) תוביל אותנו, כאוכלוסיה, לבעיות. שכן הטיעון ההפוך שהייתי מעלה הוא שאילו כל האנשים שמצביעים למרצ בגלל רצון ביציבות, היו הולכים ומצביעים למפלגה שהם היו מעדיפים, אולי היינו רואים את הנפילה של מרצ (שיש כלפיה ביקורות), ועליה של כוח משמעותי חדש – שיעשה עבודה טובה יותר בתחומו.
ודרך אחרת לומר זאת היא שהטיעון הזה מגביל כל אפשרות לעלייה של מפלגה חלופית שהיא.
למעשה, אלא אם כן מישהו יקים עוד קדימה, אין מקום לאף מפלגה חדשה בכנסת – כי אסור עלינו כמצביעים לנסות להצביע למישהו שלא קיים כבר בפוליטיקה הישראלית (כי זה עלול להיות קול אבוד) – ואני לא חושב שזו נקודת מבט בריאה לדמוקרטיה.

ובאופן אישי – אילו לא היה לי אמון אישי באנשים של תי”מ, אז הייתי קונה את הטיעון הזה ואומר “לא איכפת לי למי להצביע, אז לפחות שזה לא יהיה קול אבוד”.
אבל כן איכפת לי מתי”מ. אנשים שהתרשמתי מהם אישית (עיין ערך ערן בנימיני ומלכיאור) נמצאים שם. ואנשים שאני מעריך, חברים, מאמינים באנשים שנמצאים בתי”מ אף יותר ממני (עם יותר הכרות ממני).
זה מרגיש לי כמו שקר כלפי עצמי שלא להצביע למפלגה שאני מאמין בה. בעיקר כשאין לאף אחד מושג האם יש לה סיכוי לעבור או לא. ובעיקר כשתחושת הבטן שלי אומרת שיש להם סיכוי.

מה דעתך ?

וכך נסתיים המכתב.

עידכון 3.1.09:
אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים לגבי נושא אחוז החסימה וסקרים:
אנשים אומרים דברים כמו “אם הסקרים לא יראו שהתנועה הירוקה מימד לא תעבור בבחירות – אז אנחנו לא נצביע להם” (מה שמכונה בספרות, ספירלת השתיקה)
אך יש כמה בעיות בלסמוך על סקרים לגבי מפלגה צעירה כמו התנועה-הירוקה מימד:
1) ישנם סקרים שבכלל לא נותנים לנשאלים אפשרות לבחור מפלגה שהיא חדשה (ואז, למעשה, הקולות לאותה מפלגה בכלל לא נספרים בסקרים).
2) בהרבה סקרים לא מדווחים על טווח השגיאה של הסקר. ואם מדווחים עליו, הוא לרוב גדול מ- 2% (שזהו האחוז הדרוש למעבר אחוז החסימה).
3) בהרבה סקרים לא מדווחים על אחוז האנשים בסקר שלא השיבו לסקר. את האנשים החסרים הללו משלימים הסוקרים באמצעות שיטות סטטיסטיות (כל חברת בחירות והשיטה שלה). אך השיטות הללו לרוב יהיו הרבה פחות מייצגים מאשר נתוני מדגם של משיבים. אם הסקר שבו אתם מסתכלים לא נותן לכם כמה אחוז האנשים בסקר לא השיבו – אין לכם דרך לדעת עד כמה הסקר מוטה.

לסיכום- סקרים זה אחלה דרך לקבל החלטה, אבל רק בתנאי שיודעים מראש מהן מגבלות הדיוק של הסקר. ובעיקר, כשבוחרים להצביע למפלגה חדשה.