כיצד פרסים מעודדים אותנו לפרוץ דרך – מהחלל החיצון ועד לריפוי הזיקנה

הסיפור של פרס X (המקורי, וגם מה שהתפתח ממנו) הוא מעניין וראוי להיכרות על ידי כל ייזם באשר הוא. אם לתמצת: מדובר באדם שרצה לעוף לחלל, גילה שאין לו סיכוי לעשות זאת דרך נאס”א (היות והם משגרים מעט מידי משלחות, ורוב האסטרונאוטים שלהם מוגדרים בתור “פינגווינים” = ציפורים ללא כנפיים). כמעט מיואש מחלומו, ממציא פרס ה- X גילה שהאדם הראשון שחצה את האוקינוס האטלנטי באמצעות מטוס (ובכך פתח את הצוהר לתעשיה המודרנית של תחבורה באמצעות כלי תעופה), עשה זאת כדי לזכות בפרס. מעודד מהרעיון, פנה הוגה פרס ה- X (ד”ר פיטר דיאמנטיס), לגייס משקיעים, וליצור פרס לקבוצה הראשונה שתצליח להרים כלי תעופה לגובה מסויים (שנקבע מראש). התוצאות היו מעולות. פיטר משתף תובנות מעמיקות על היישום של פרסים ליצירת פריצות דרך (כגון: יחס של בין 10 ל- 50 לכל דולר שסופנסר משקיע בפרס. יחסי ציבור לסוג הזה של המאמץ לספונסר ולמתחרים, וערך לציבור במקרה שיש זכיה). על התובנות שלו מדבר פיטר בהרצאתו בטד: (צפיית חובה לכל יזם) :

עידכון: אם אתם רוצים את ההרצאה המלאה של פיטר בכנס “ארוך עכשיו” (הרצאה של כשעה בערך), תוכלו להוריד אותה מכאן.

והסיבה לכך שאני מדבר איתכם על פרס ה- X היא בגלל אחד ממקבלי ההשראה שלו: פרס ה- M (מתושלח) – פרס הניתן לחוקרים המאפשרים לעכברי מעבדה לחיות באופן דרמטי מעבר לשנות חייהם.
הסתבר לי היום שקרן מתושלח השיגה תוצאות דרמטיות מספיק כדי שערוץ חדשות בחו”ל ידווח עליהם.
הנה לינק לדיווח של ערוץ KTLA על טכנולוגיות חדשות למלחמה בזיקנה ולהארכת חיים (בריאים) עבור כולנו.
ערוץ החדשות KTLA מראיין את מנהל קרן פרס ה- M שטוען “כמו שהעלמנו את הפוליה, כך עלינו להילחם בשאר מחלות הזיקנה!”. הכתבה בערוץ אף מזכירה את הטכנולוגיה המתפתחת של הדפסת איברים – ספציפית זו של החברה organovo אשר שואפת להדפיס (בתלת מימד) איברים בהתאם ל- DNA שלנו.

המרגש, עבורי, בהודעה התקשורתית הזו היא לא חדשנית, אלא זה שמדובר בעדות לחדירה של רעיונות שעד לאחרונה נחשבו “סהרוריים” למדיה מרכזית יותר. כוונתי היא לרעיון שאפשר וחובה לחקור (ולרפא) את מחלות הזיקנה.

פצעים לבנים (אפטות) – המדריך שלי לטיפולים שעובדים

ניסיוני עם טיפולים ותרופות לטיפולים באפטות (פצעים לבנים) בפה. (המאמר זכה לתגובות מעניינות על טיפולים נוספים שלא הכרתי)

הפוסט הזה מיועד למי שאי פעם סבל מפצעים לבנים (כיבים) בפה, אלו המכונים אפטות (או אפתות).

ההיכרות שלי עם פצעי האפטות התחילה עוד מאז שהייתי ילד קטן כאשר רק בשנתיים האחרונות מצאתי פתרונות אפקטיביים להתמודד איתן.
עידכון: אתם מוזמנים לעיין בתגובות לפוסט, שכוללות הרבה התנסויות של אנשים, לטוב ולרע. ולזכור – העצות פה אינן של רופאים והכל על אחריותכם 🙂

רקע קצר (למי שלא יודע מהם פצעים לבנים) – מדובר בפצעים בעלי חיפוי לבן אשר לרוב מופיעים בחלק הפנימי של השפתיים (לפעמים גם באיזור הלשון). משך ההחלמה “הטבעי” של הפצעים הללו נע בין 4 ל- 10 ימים. עד להחלמה, הפצעים יוצרים את הכאב שמקבלים כאשר נושכים את השפה, אך באופן שנמשך במשך שעות וימים, הכאב תלוי בגודלן ובמידת הגירוי של האפטה. כאבי האפתות לא מאפשרים לאכול באופן נורמאלי בשל הכאב המלווה כל לעיסה (בעיקר של מזון חריף או כזה שיש בו פירורים) ובהתאם למיקום גם מקשות על דיבור. בנוסף, האפטות מקשות על שינה סדירה בשל הכאב שמקשה על ההירדמות ושאף מסוגל בקלות להעיר במהלך הלילה. לעיתים האפטות גם מלוות בהתנפחות של בלוטות לימפה, מה שמוסיף לכאב וגם יכול ליצור רושם מוטעה של כאבי שיניים.

616px-aphthe_unterlippe

(קרדיט לתמונה: וויקיפדיה)

מה קצת עוזר (אבל ממש לא ברור עד כמה) –

  • תה חמים – הנוזל החמים שורף מעט ואז מאלחש את איזור הפצע, מה שמרגיע את הכאב המתמיד.
  • גירגור מי מלח – לפעמים זה מאלחש מעט את הכאב, ישנו גם חשד שהגירגור מאיץ את תהליך ההחלמה בכך שהוא מחטא את הפה.
  • ויטמין C – ישנה טענה שלקיחה של כמויות גדולות של וויטמין C מסייעות לתהליך החלמה מהיר יותר של הפצע. מעולם לא הצלחתי לשלול את הטענה הזו. אם ברצונכם לקחת ויטמין C, דעו שעדיף לקחת עד 500 מיליגרם אחת לכמה שעות (היות ומינונים גבוהים יותר פשוט לא מספיקים להיספג במחזור הדם).
  • צמחי מרפא – אני לא רוצה לטעון שהם לא עוזרים, מאד מאד ייתכן שכן. הניסיון שלי עם טיפות שטיפת פה (ספציפיות) שקיבלתי מהרבליסטית, לא סייעו (לי) באופן דרמטי (מלבד זה שהאלכוהול עזר באילחוש).
  • אפטהX (תרופה) – מדובר בשטיפת פה שמרגיעה את איזור הכאב באופן מידי. החיסרון – לאחר שיורקים את הנוזל, הכאב חוזר די במהרה. ייתכן שבשביל ילדים מדובר בפתרון מקל מוצלח (הטעם גם לא נורא).
  • אפטגון/Aphtagone (תרופה) – ג’ל שאמור ליצור חיפוי על הפצע, להקל על הכאב ולמנוע פציעה נוספת. בפועל, החיפוי יורד תוך פחות מ- 10 דקות (כך שלצערי מצאתי שהתרופה הזו היא חסרת ערך).
  • KANK+A (תרופה) – מדובר בתמיסה שמניחים על הפצע שמאלחש מעט את הכאב ויוצר חיפוי. מדובר בטיפול מאד וותיק, אך (לטעמי) גם לא מוצלח. האילחוש נשאר מעט מאד זמן (בין 10 דקות ל- 30 דקות, מניסיוני האישי בלבד). החיפוי דביק ומקשה לאכול או להשתמש בפה באופן כללי (בניגוד לתרופה כמו אורלמדיק). החיפוי לא יעיל, ואם כל מה שאתם רוצים זה הקלה בכאב, עדיף כבר להשתמש במאלחש מקומי כמו דנטין (שמתואר מטה).

מה “אולי” עוזר (אבל אולי גם ממש לא)

  • אלכוהול על גבי הפצע (שופכים על צמר גפן ואז מניחים על הפצע) – ברגעים הראשונים מדובר בכאב רב מאד. הכאב דומה כאילו מישהו הכניס סתירה עוצמתית בחלק זה של הפנים, ויכול להיות מלווה בהזלת ריר, דמעות ורעידות. אך לאחר (בערך) 2 דקות הכאב נרגע, ואנו זוכים לבין עשר דקות (לעד שעה לפעמים) שבהם הפצע לא כואב.  אפשר להגיע לאפקט דומה עם אבקת סודה לשתיה או עם מלח (לא מי-מלח). אבל עד כה נראה לי שאלכוהול (כמו ברנדי או דומיו) עדיף.
  • חומר מאלחש/מרדים – אפשר לקנות אותם בבית מרקחת – ולפעמים זה פתרון מאד סביר לכאבים.
  • יש עדויות לעוד טיפול שעוזרים כמו: טחינה גולמית על איזור הפצע (באופן שדומה לשום) (אבל בשימוש בו, יש להיזהר שלא ללכת לישון איתו – ומתישהו לקום עם עששת), סוכריות אבץ (למציצה), גירגור מים עם תמצית פרופוליס (לאלטמן יש ספריי פרופוליס). ואם יש לכם עוד המלצות – אתם מוזמנים להוסיף אותם בתגובות.
  • קרח על מיקום הפצע עוזר באילחוש קצר טווח.
  • חלב עיזים (מהסופר!) – ניתן להשתמש בחלב עיזים שרוכשים בסופר. יש לגרגר אותו מספר פעמים (אפשר לבלוע או לירוק).
    עד כה לא מצאתי מחקר מדעי שמראה את מידת ההשפעה של השיטה, אבל מחקר ראשוני (לינק לדיווח ב ngr) שבוצע על ידי פרופסור משה רובין (בשיתוף בית החולים בלינסון, משרד הבריאות ואוניברסיטת תל אביב), הראה שאנזים המצוי בחלב העיזים (אנזים אשר לא נהרס לאחר תהליך הפיסטור שעובר חלב בסופר), מסייע בהרס ווירוס נפוץ אשר גורם לאפתות בפה.
    החדשות הטובות הן שלא צריך לסוע לאיזה קיבוץ בשביל לשתות את חלב העיזים ישירות מעטין העז. אני מקווה מאד שיבוא יום שאיזשהו חוקר יסכים להשלים את המחקר ולפרסם את הממצאים בג’ורנל מדעי. בינתיים, כל פעם שאני נתקל בחשש לאפטות, אני רוכש חלב עיזים (ב- AM:PM אפשר להשיג אותם בכ- 17 שקל לקופסה).  את החלב אני מגרגר בפה ושותה.  באופן סובייקטיבי לחלוטין, אני מרגיש שזה עוזר לי לראות זמן החלמה מהיר יותר מפצעים לבנים (פצעים שמתחילים קטנים הרבה פעמים נעצרים ולא גדלים), ולכן אני משתמש בזה. אבל הייתי מרגיש הרבה יותר טוב אם מישהו היה מבצע מחקר שיטתי שיבדוק את מידת ההשפעה המדוייקת של הטיפול.
מה עוזר מאד – 
  • ג’נג’יג’ל – מדובר בג’ל כחול אשר מורחים על איזור הפצע (לאחר שראשית מנקים את האיזור מרוק). מרגע מריחת המוצר מתקבלת הקלה מיידית בכאב. ומחקרים הראו ששימוש במוצר מקצר את משך ההחלמה מהפצע (בניגוד לחומרים מאלחשים בלבד). הג’נג’יג’ל מכיל חומצה היאלורונית שתפקידה להגן על החניכיים ולשמור על בריאותן. חומצה היאלורונית מצויה בריכוז גבוה בחניכיים באופן טבעי, אולם ריכוזה יורד כאשר יש פצעים בחניכיים ובמצבי דלקת. מחקר קליני משנת 2007 בדק ומצא ששימוש חיצוני בחומצה היאלורונית, באמצעות תכשירי ג’נג’יג’ל, מציע טיפול בטוח ואפקטיבי עבור פצעים לבנים (יש עוד מחקר מעודד כאן). הטיפול מקצר את זמן ההחלמה מפצעי פה, מאיץ חידוש רקמות, ומקל על הכאבים.  התרופה יצאה לשוק בישראל באיזור שנת 2008.  שתי החסרונות של התרופה הן המחיר (כ- 80 שקל עבור שפורפרת לא גדולה במיוחד) בשילוב עם העובדה שיש צורך בשימוש חוזר של התרופה עד ריפוי.
    עידכון: בינתיים התחילו גם לשווק ג’נג’יג’ל בתור נוזל לגירגור. השימוש במוצר הזה עדיף (לדעתי) בהרבה על השימוש בג’ל, בעיקר במקרה של פצעים על איזורים קשים לגישה כמו הלשון או אחורי הפה.
  • ויטמין B12 – מוריד את תדירות האפטות במקרים מסויימים. במאמר אקדמי משנת 2009 בוצע ניסוי קליני (עם סמיות כפולה ופלסבו) שבו בדקו את ההשפעה של לקיחת B12 על תדירות, כמות ועוצמת הכאב של אפטות. לפי פרוטוקול הניסוי היה צריך לקחת גלולה אחת של B12 (מתחת ללשון), לפני השינה, במינון של 1000 mcg. בניסוי, הנבדקים לקחו את התרופה יום יום במשך חצי שנה. כל מדדי הסבל מהאפטות (תדירות, כמות, עוצמת כאב), הופחתו משמעותית לאחר 5-6 חודשים (וזאת ללא תלות ברמת ה- B12 בדם ההתחלתית של הנבדקים).  לאחר שישה חודשים, בקבוצת הטיפול היו 74.1% מהנבדקים שהגיעו למצב שבו לא הייתה להם אף פריצה של אפטות. לעומתם, בקבוצת הטיפול, רק 32% הגיעו לאותו המצב.
    לסיכום: זה נראה כמו תוצאה שהייתי רוצה לראות מחקרים נוספים שמשחזרים אותה. אבל עבור אנשים שסובלים מאפטות שחוזרות על עצמן הרבה, נראה שלקיחה סדירה של B12 עשויה בהחלט לסייע.
  • אורלמדיק / OralMedic (תרופה) – התרופה הזאת יצאה לשוק לפני רק פחות משנתיים (מסיבה זו, רוב נותני העצות שתתקלו בהן, מלבד רוקחים בבית מרקחת, לא ידעו להמליץ לכם עליה). אך התרופה הזו היא הדבר האמיתי. מדובר בשתי מקלות צמר גפן שהמקל שלהן עשוי ממבחנה שממולאת בחומר התרופה. כדי להשתמש בתרופה, יש לשבור את החלק העליון של המקל, כך שנוזל התרופה הסגלגל יזלוג לחלק התחתון של הצמר גפן. כעת, את הצמר גפן הספוג בתרופה יש להניח על איזור הפצע וליד איזור הפצע (זאת לאחר שמייבשים אותו מעט מהרוק שסביבו). תחושת הצריבה של התרופה היא חזקה יותר מזו של הנחת מלח ישירות על הפצע. מדובר בכאב חריף מאד שנמשך גם הוא כ- 2 דקות. בזמן מריחת התרופה, יש להיזהר שלא למרוח אותה על איזורים נוספים בפה ולנסות שהרוק שנוטף לא יגע באיזור הפצע עם התרופה. לאחר מספר דקות, התרופה יוצרת חיפוי חזק מאין כמוהו סביב הפצע. בטעות יצא לי פעם להניח חלק מהתרופה על איזור בריא בחלל הפה, ניסיתי להסיר את החיפוי שנוצר שם (על ידי גירוד האיזור עם הלשון או האצבע), ולא הצלחתי להסיר את החיפוי. התרופה הזאת (אורלמדיק), מצליחה לשמור על הפצע ללא כאבים ויחסית מוגן מפציעות, במשך למעלה מיממה. לרוב, מדובר במספיק זמן כדי שהפצע יספיק להחלים במידה כזו שלאחר מכן הוא כבר ייעלם.
    החיסרון הגדול של אורלמדיק (מלבד הכאב במגע הראשוני, עד ליצירת החיפוי) הוא מחירה – נכון לכיום, כל חבילת אורלמדיק מכילה 2 מקלות תרופה ומחירה 50 60 ש”ח. בכל מקל אפשר להשתמש רק מרגע הפתיחה (ואז אפשר להניח את התרופה שבו על כל הפצעים שיש בפה באותו הרגע, אך לא ניתן לשמור את שארית התרופה שבמקל ליום אחר), כך שמדובר ב- 30 שקלים בשביל (פחות או יותר) ריפוי הפצע (למרות שהשתמשתי בהצלחה במקלון יחיד עבור מספר פצעים לבנים שהיו לי בפה).
    מצד אחד, מדובר במחיר יקר (יחסית) בשביל פצע. מצד שני, אילו הייתי מציע לכם 30 שקלים בשביל שתעברו שבוע של כאבים בפה, הייתם מוותרים – כך שמדובר במחיר שכשאין ברירה משלמים אותו. (התיסכול הוא כמובן בתקופות בהן יש חזרה נישנית של עוד ועוד פצעים, ואז החשש הוא שמחיר התרופה יתחיל להיות מורגש)
    על האורלקמדיק אפשר לקרוא עוד באתר האנגלי (לינק), ולקנות בבתי בבתי מרקחת.
  • שום – מעיכת שום כך שיצא ממנו המיץ, והנחת השום עם המיץ על גבי איזור הפצע. הטענה ששמעתי מידידה יקרה (בשם ליאורה) גורסת שהטיפול מאיץ את החלמת הפצע באופן דרמטי, ואף מצאתי סימוכין לכך בעדויות אישיות באינטרנט. מניסיוני, אני לא יודע להפריד האם האצת ההחלמה שחוויתי לאחרונה בריפוי פצעים לבנים נובעת משימוש בשום או במלח (ישירות על הפצע) – היות ויישמתי את שניהם, ואיני יודע מי מהם ביצע את העבודה. עדיין לא ברור לחלוטין עד כמה השיטה הזו יעילה, אבל מחקר מדעי שבוצע ב- 2010 על עכברושים, הדגים ששימוש בשום (וכנראה שספציפית בזכות החומר הפעיל המכונה Allicin), מביא לשיפור מובהק סטטיסטית בהחלמת פצעי פה (אשר נגרמו על ידי העכברושים). לסקרנים, הנה קישור למאמר.

hands_bud_3oralmedic_pack

שימוש בחומרים מאלחשים

בנוסף לטיפולים המיועדים לאפטות, אפשר להוסיף הקלה בתקופת הסבל באמצעות חומרי מאלחזים. לאחרונה התחלתי להשתמש בדנטין. מדובר בתמיסה (כ- 30 שקל) שאפשר לטפטף על מקלון צמר-גפן ואז להניח בעדינות על הפצע. תוך כדי המגע של החומר על הפצע, הכאב של הפצע מוחלש עד כדי נעלם. אפשר להשתמש בזה גם לפני שמניחים אורלמדיק על הפצע כדי להחליש את עוצמת הכאב של האורלמדיק. תקחו בחשבון שזה לא יעלים את הכאב של האורלמדיק, אבל זה יחליש את ה”מכה הראשונה” של התרופה, ובכך ישפר את החוויה ויאפשר להניח את האורלמדיק באופן יסודי.

אסטרטגיית טיפול

הדרך שבה אני מתמודד עם הפצעים בימינו היא כך:

  1. כאשר אני בחשד של התחלה של פצע, אני קונה חלב עיזים מהסופר-מרקט, מגרגר ויורק או בולע. לפעמים אני קונה את החלב גם כשאין פצעים, אם מדובר בתקופה של לחץ או מיעוט שעות שינה.  מאז שהתחלתי בהרגל הזה, אני חושד שהייתה ירידה משמעותית בהתקפי האפטות שלי (אך כאמור, הטענה הזו שלי איננה מגובה מחקרית!). אחד הקשיים שלי עם החלב הוא ששתייתו מעודדת אצלי ליחה, ולכן אני לא מתלהב מזה.
  2. אם הגעתי למצב של פצע, והפצע באיזור “נוח” (כמו השפה התחתונה), אני משתמש בג’נג’יג’ל כמה ימים מתוך תקווה שזה יסגור את הסיפור.
  3. אם הפצע הולך וגדל, או במקרים שבטעות נשכתי את הפצע (ואז הוא נפצע ולרוב גדל בצורה דרמטית), אז אני בוחר לשלם (בכסף, ובכאב הראשוני בשימוש) ולהשתמש באורלמדיק. ההמלצות הרפואיות הן לא להשתמש בתרופה יותר מפעם אחת לפצע. אני מודה שהפרתי את הכלל הזה כמה פעמים כאשר הפצע הקשה עלי לתפקד. אך לפי ההנחיות זה לא מומלץ.
    כמו כן, לאחרונה התחלתי להשתמש בדנטין (מאלחש אשר מפחית כאב) לפני שהשתמשתי באורל-מדיק. זה לא מעלים את הכאב הנוראי של האורלמדיק, אבל זה מחליש אותו באופן דרמטי (בעיקר את ה”מכה” הראשונה של כאב בהנחת התרופה. מי שניסה, יודע על מה אני מדבר…)
  4. אם הפצע באיזור לא נוח (כמו בפנים הלחי בפנים, או במקרים ממש גרועים – על הלשון או על העינבל), אז הייתי מתחיל מפתרונות של גירגור דברים כמו מלח או אפטהX – כדי להקל על הכאב. אני משלב את זהעם ג’נג’יג’ל אם הבעיה מחריפה, כנראה שהפתרון היחיד (שאני מכיר) זה אורל מדיק (באתר של החברה הם טוענים שאפשר להשתמש בתרופה על הלשון. הניסיון שלי מלמד שזה אכן אפשרות, אך שזה מ-א-ד כואב, ודורש הרבה תשומת לב, כדי שהתרופה תצליח לכסות את כל שטח הפצח, לפני שהרוק והתזוזה של הלשון ישתלטו). כמו כן, לאחר שימוש באורל מדיק, עדיף שלא לשתות/לאכול מאכלים חמים – כי הם יפגעו בחיפוי המגן של התרופה (כך שהיא תחזיק מעמד פחות משעתיים, במקום בין 12 ל- 24 שעות). על העינבל לא הייתי מעיז להשתמש בתרופה.

הוליסטי או נקודתי?

תומכי הרפואה ההוליסטית שביניכם בוודאי שואלים את עצמם מדוע התעלמתי בפוסט הזה מה”גורם” לאפטות, שכן לא היה עדיף לטפל באיזשהו גורם שורשי ומהותי המוביל לאפטות במקום בסמפטום עצמו?

אידיאלית – הייתי שמח לכך. מעשית – לא נתקלתי במחקר שיודע חד משמעית מהו הגורם לאפטות. ישנן אינספור סברות לגורמים (ראו הערך בוויקיפדיה), אשר כוללים כל דבר החל ממחסור בויטמין B12 וכלה במתח נפשי ומחסור בשעות שינה (מה שבמקרה שלי, אגב, אני מאמין שנכון).

ומן הראוי שכשיש אפטות, תלכו ותבדקו את שאר הגורמים האפשריים לפצעים הלבנים, כדי לבדוק אם יש בעיה “רצינית” שדורשת טיפול. אך לבינתיים, כדי שתוכלו לישון בלילה ולהנות ממהלך היום, אני מקווה שהעצות שנתתי יהיו לכם לעזר.

קשר וסיבתיות

ולסיום, אם כבר דיברנו על מהו “הגורם” לאפטות – הנה קריקטורה חביבה הממחישה את ההבדל הגדול שבין “קשר” ל- “סיבתיות”

correlation

אזהרה/הבהרה: אני לא רופא, וכל העצות שמתוארות בפוסט הזה הן על בסיס של התנסותי האישית בלבד. כל אחריות על יישום העצות ותוצאותיהן מוטל עליכם בלבד.

תפיצו לחבריכם:

הסיבה שאני כותב על הנושא בבלוג שלי הוא שאני חושד שאנשים לא יודעים. אני חושד שאנשים התייאשו מהפתרונות שהיו לפני 5 שנים (שלא היו משהו) ופשוט הפסיקו לבדוק אם יש פתרונות חדשים (ויש – כגון אורל מדיק). מסיבה זו פתחתי את קבוצת הפייסבוק: “יש לי פתרון לאפטות (פצעים לבנים) בפה – תעזרו לי להפיצו!” מתוך הרצון הטוב שעוד אנשים ידעו על הפתרון ויסבלו פחות.

חברי, זוהי הדרך הכי קלה שאני מכיר ללהפוך את העולם למקום טוב יותר.

רוצים את הספר “הסוף לזיקנה” של אוברי דה-גרי בעברית?

הרקע לסיפור

לפני יותר משנתיים נתקלתי לראשונה בהרצאות TED. האתר מציע אינספור הרצאות של מובילי דעה בתחומם, הפתוחים לצפייה חופשית של הקהל. כל הרצאה היא של בין דקה לחצי שעה ורובם המוחלט של ההרצאות מרחיבות אופקים ומרתקות.

מבין ההרצאות נתקלתי בהרצאה של אוברי דה גרי (הנה ההרצאה). בהרצאתו שאל אוברי מדוע זה שאנו מתייחסים למחלות כאל דבר רע בו אנו נלחמים, אך לא עושים דבר לגבי הזדקנות ומוות מזיקנה. משם פנה אוברי להציע כיצד לדעתו ניתן למנוע ולחסל את הזיקנה מעולמנו (באמצעות טכנולוגיה). על כך הוא גם מדובר בהרחבה באתר העמותה אותה הוא ייסד: SENS.
הנה ההרצאה להנאתכם:

ולאחר זמן מה, אוברי אף פירסם ספר הפורס את משנתו למלחמה בזיקנה הנקרא Ending aging

מה קרה לאחרונה

פניתי לאוברי באי-מייל וכתבתי שאם הוא רוצה שיקראו את הספר בעברית, צריך לתרגם אותו ולשחררו לחופשי. היות ולא סביר שהתירגום ופירסום הספר יחזירו את עצמו המלצתי לאוברי לשחרר את קובץ הספר ברשותי כדי שאני (ועוד חברי שוחרי אריכות חיים) נפנה לתרגם את הספר בזמננו הפנוי – ולאחר מכן נפרסם את הספר בעברית (מבחינתי, רצוי על גבי האינטרנט – ובחינם).

אוברי השיב לי תשובה במייל שזה רעיון מעולה (היות והספר אינו למטרות רווח, אלא להפצת הרעיון), ואמר שיבדוק בנושא. ולפני זמן לא רב, חזר אלי אוברי עם אימייל שמוצמד לו הקובץ עם הספר (באנגלית).

אז מה עכשיו

אני צריך שני דברים: פלאטפורמה ומתנדבים.

פלאטפורמה – אני רוצה להעלות פרקים מהספר, כך שאנשים שונים יוכלו להכנס, ולראות את הפרקים, לתרגם, ולראות את התירגום שאנשים אחרים השאירו – כך שהעבודה תיעשה בשיתוף פעולה. כמו וויקיפדיה – אבל עבור תירגום. מצאתי אתרים שעושים את זה ברשת, אך הם דורשים לשחרר את הקובץ תחת רשיון חופשי – אך אין לי הזכות לפרסם את הספר (באנגלית) תחת רשיון זה, כך שאיני יכול להשתמש בהם.

שני הפתרונות שאני מסוגל לחשוב עליהם כרגע הם גוגל דוקס (שלצערי איטיים מידי). והשני הוא וויקיפדיה (שאפשר לחסום בקלות תחת סיסמא). החיסרון היחידי של וויקיפדיה הוא היישור מימין לשמאל (שאפשר לבחור רק אחד ממנו, ואני לא מכיר דרך לקבוע שחלק מהטקסט במאמר ייושר לימין וחלק לשמאל). אחרי שהשאלה הזו תפטר, אני אעלה את הטקסט לאינטרנט (תחת סיסמא), וארצה להתחיל לתרגם אותו.

מתנדבים – וזה מוביל אותי לשלב השני, אני רוצה אנשים שישתתפו בתרגום הספר. אם תעזרו – זה יקרה. אם תעזרו, אפשר יהיה להפיץ לאנשים את הטקסט המתורגם, ולהתחיל לעודד התייחסות רצינית בארץ (לפחות באוכלוסיה האינטרנטית היותר משכילה), שהארכת חיים על ידי ביטול הזיקנה הוא משהו שצריך לדבר עליו ולקדם אותו.

מעוניינים להשתתף ? אתם מוזמנים לצור איתי קשר או להשאיר הודעה בתחתית הפוסט.

may the force be with us…