חושבים שהומיאופתיה זה שטויות? מה דעתכם לבוא להפגין על זה בשישי הקרוב? (ב- 10:23)

Credit: xkcd (Dilution)

הומיאופתיה היא אחת מאותם תופעות תרבותיות מעניינות. מדובר ב”שיטת ריפוי אלטרנטיבית” אשר זכתה לאינספור מחקרים מדעיים שיטתיים אשר מסקנתם הגורפת הייתה שמדובר בשטויות. ואף על פי כן, מספר רב של אנשים משכילים בוחרים להתעלם מהידע האמפירי שנאסף וללכת עם ה”אמונות” שלהם.

אתם בוודאי שואלים “אז מה הבעיה בזה? שיאמינו”. אני שמח ששאלתם. בתימצות, הסיבה שאני נגד היא כיוון שמדובר בפסאבדו מדע לכל דבר, שמבזבז להרבה אנשים זמן וכסף (במקום להשקיע אותו בדברים רציניים יותר, כמו הניסיון לבצע מחקר שיאפשר הארכת חיים רדיקלית). רוצים הסבר יותר שיטתי? תוכלו לקרוא אותו כאן.

אם אתם מתרעמים מהנושא, ורוצים לפגוש עוד אנשים שכמותכם, למה שלא תבואו להפגנה ביום שישי הקרוב (04.02.2011) בשעה 10:23 בכיכר דיזינגוב? עוד פרטים על ההפגנה מופיעים כאן.

המטרה היא הבאה:

“מטרתו של קמפיין 10:23 הבינלאומי הוא להגביר את המודעות למהי באמת הומאופתיה. נספר לך איך אפשר להראות שהיא לא עובדת, למה טענותיהם של ההומאופתים הן בלתי אפשריות, ולמה זה חשוב.”

רק הערה לגבי המחקר המדעיים: היו כבר אינספור מחקרים שבדקו (מאד מאד בהרחבה) את היעילות של טיפולים הומיאופטיים (כולל ניסויים קליניים מבוקרים). יוסי לוי (בבלוגו) מפנה למאמר המסכם את המחקר הבא מה- lancet) :
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16125589
אם אתה מחפש עוד מחקרים, יש עוד אינספור בויקיפדיה האנגלית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Homeopathy#Evidence ואם לצטט את ההתחלה:

Homeopathy’s efficacy is unsupported by the collective weight of modern scientific research.

לצורך ההמחשה של ההבדל. המאמר על רפואה-סינית/דיקור, מתחיל במשפט:

The effectiveness of acupuncture remains controversial in the scientific community

יחי ההבדל העצום בין “שנוי במחלוקת” (דיקור) לבין “כל המדענים חושבים שזה שטויות” (במקרה של הומיאופתיה).
מתוך סקרנות, ביררתי גם לגבי שיטת פלדנקרייז (גם כן שיטה שמוגדרת כ”אלטרנטיבית”). שם יש פחות מחקרים מדעיים, אבל השניים שמצאתי מעידים על אפקט מובהק של התערבות באמצעות השיטה (הוספתי את שני המאמרים הללו בערך פלדנקרייז בוויקיפדיה האנגלית)

(פוסט דומה גם פורסם בבלוג התאום שלי: המדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה)

שתי הערות לסיום:

הערה 1: חלקכם עשויים לשאול את עצמם איך אני מתנגד להומיאפוטיה אבל תומך במחקר להארכת חיים רדיקלית. מה פתאום האחד נראה לי הזוי, והשני נראה לי רצוי. אז אתם מוזמנים לתחקר אותי בנושא בתגובות, אבל אם לתמצת: אני לא מאמין שהארכת חיים רדיקלית תתרחש במהלך חיי, אלא אני חושב שזוהי מטרה שראוי לשאוף ולחקור אותה. אני מקווה שההבדל ברור, ואם לא – אתם מוזמנים לשאול.

הערה 2: יהיו שיטענו שיש דברים יותר דחופים להפגין עליהם. לדוגמא, להתנגד לשילטון הדיקטטורי והמדכא של מובארק במצרים. עם זאת, כנגד שלטון מובארק יהיו שיטענו שהוא שומר על יציבות איזורית, ולמי איכפת מכמה אזרחים שסובלים. ברמה האישית, לי איכפת מהכמה אזרחים שסובלים (למרות שאיני יודע, ייתכן ואכן דמוקרטיה מצרית רק תסתיים בשלטון דתי קיצוני שיסב יותר נזק לאזרחים מאשר תועלת, מי יודע). ועם זאת, המורכבות הפוליטית שמעבר לים, אינה מבטלת את הצורך להעלות מודעות לגבי הבורות שמתרחשת בתחום ההומיאופתיה בארצנו, ורק צפוי שמישהו כמוני (שמבין במחקר מדעי יותר משהו מבין בפוליטיקה איזורית), יטרח להעלות את הנושא הזה בבלוגו.

ובשביל הכיף, כיצד תראה סדרת טלויזיה על חדר ניתוח שמנוהל על ידי הומיאופתים:

(והנה עוד כמה סרטונים)

המוח המאוהב – אלן פישר בטד, ופיאונה אפל מבצעת את “אני רוצה אותך” (16:27 + 7:18 דקות)

זכיתי בחיי לאהוב אישה. יותר מאחת. ובחיי, זכיתי לאהוב אישה שאהבה אותי בחזרה – יותר מאחת.
לכן כשראיתי את הרצאת הטד של אלן פישר, קיבלתי את התחושה החמימה(שחלקנו) מקבלים כשמגלים שיש מישהו שחוקר באופן מדעי משהו שאיכפת לי ממנו.

את ההרצאה הזו ראיתי לפני זמן רב, והנה לאחרונה הפנה אותי אחי האהוב רז למישהי שמספרת את כל מה שאלן פישר מספרת בכ- 17 דקות, בפחות מכ- 8 דקות. אני מפנה אתכם לביצוע המדהים הזה של “I want you” : שיר שנאה של אישה לאהובה אשר זרק אותה עבור אחרת. שיר מדהים של אהבה והכאב המטורף שחלקנו חווים סביבה:

ולמי שרוצה לעקוב, הנה מילות השיר:
להמשיך לקרוא המוח המאוהב – אלן פישר בטד, ופיאונה אפל מבצעת את “אני רוצה אותך” (16:27 + 7:18 דקות)

המוח – מהרצאות רית’ של ה- BBC, עד לסיפורו של אדם שחושב שתשע זה מספר “גבוה”.

לפני זמן קצר, נתגלה לי מאגר מהנה של הרצאות איכותיות (באנגלית מצוחצחת לעילה) בשם “הרצאות רית'”.

ההרצאות ממוקמות כאן.
וניתן להוריד אותן כקובץ MP3 (הרבה בלאגן), או לשמוע באופן ישיר כל הרצאה, באמצעות שמיעה של קבצי ram. אשר אותם ניתן לשמוע בעזרת real player (בוווז). או באמצעות Real Alternative (הורייי), אותו ניתן להוריד כאן.

ההרצאות להן הקשבתי היו מ- 2003 של מדען המוח ההודי, וילנור רמצ’נדרן. מדובר ב- 5 הרצאות, מרתקות ומבדרות על כיצד הדמיה מוחית, ידע קיים על הגיאוגרפיה של המוח, ואנשים בעלי תופעות חריגות שקשורות לתפקוד מוחי – מאפשר להבין יותר טוב שלל דברים.
אחת התופעות עליהן וילנור מדבר היא של איברי פאנטום (דהיינו, החוויה של אנשים, אשר איבדו איבר מגופם – שהם עדיין מרגישים את אותו האיבר). מסתבר שבחלק מהמקרים של איברי פאנטום, כאשר נוגעים לאותם אנשים באיזור אחר בגופם (שעדיין מתפגש) – אותם נכים, מרגישים את המגע כאילו הוא מתבצע על איבר הפאנטום שלהם. ההסבר לתופעה זו נעוץ בכך שהמיפוי של גופנו, בתוך המוח – איננו באותה צורה של הגוף, אלא מקופל בתוך עצמו. ואז, כאשר הגוף מאבד איבר, החלק במוח שאחראי עליו “צמא” לקלט – ועובר “להאזין” לאותות שמתקבלים מאיבר שסמוך לאיבר הקטוע (אך איבר שסמוך לפי מיפוי הגוף במוח, ולא לפי צורת הגוף במרחב).
עוד נושא מרתק שעלה בהרצאות הוא על אנשים שחווים קלט חושי בחושים אחרים (לדוגמא, מרגישים את הטעם של צלילים, או רואים מספרים עם צבעים). אבל על זה אני חושב שאני אספר עוד בבלוג הסטטיסטיקה שלי, מאוחר יותר.