מי היה הכי מוסרי במהלך עופרת יצוקה: החיילים, המפקדים, צה”ל או הפוליטיקאים ?

לשאלה הזו אין לי תשובה טובה, לאחר שאני רואה את הידיעות בווינט ובהארץ:

  • ווינט – עדויות חיילים מעזה: “ההוראות היו בעצם לרצוח” – הרג חפים מפשע, הוראות לירות בלי הבחנה בתוך בתים, הרס רכוש ללא סיבה – כך תיארו מפקדים ב”עופרת יצוקה” את הפעילות: “בעזה מותר לך לעשות מה שאתה רוצה”. צה”ל: “נקבל עוד מידע ונתחקר לעומק”
  • הארץ – עופרת יצוקה | עדויות החיילים נחשפות: הוראות פתיחה באש מתירניות, הרג אזרחים פלסטינים, הרס מכוון של רכוש – חשיפת “הארץ”: עדויות ראשונות של לוחמים שהשתתפו במבצע “עופרת יצוקה” ברצועת עזה, חושפות תמונה חמורה, השונה בתכלית מטענת צה”ל על מוסר לחימה גבוה
מאמר המערכת של הארץ אף מציע הסבר לצד התיאור:
החיילים מעידים על הרג אזרחים על לא עוול בכפם, על הרס סתמי, גירוש משפחות מבתים שנתפסו כמאחז ארעי, אטימות ביחס לחיי אדם ועל נטייה להתבהמות. ההתנהגות השערורייתית לא נבעה ממדיניות הפיקוד הבכיר, אך פרחה על רקע נתק בין הדרגים שממפקדי הגדודים ומעלה לבין המתרחש בפלוגות, במחלקות ובבתים שבהם נאחזו החיילים בהמתנה להמשך הלחימה, לאחר שחוליות החמאס נסוגו ונעלמו בשטח העירוני הצפוף. כשלא היה לחיילים במי להילחם, נלחמו במי שהיה.
גם הטוקבקיסטים של ווינט (מי בתשלום ומי לאו) מציגים את עמדתם לסיפור, הנה הכותרות מהתגובות המומלצות בווינט: 

  • התקשורת יצאה מדעתה
  • למה מפרסמים את זה?
  • שקר וכזב !!!!!!!!!!!!! זה מזעזע לקרוא שקר כזה מי שאמר את זה שיזדהה ולא יתחבא מאחורי שם בדוי. אני הייתי שמה וכל ההוראות היו לא לירות אפילו על מקורות ירי אם יש סיכוי אחד שיש אזרחים.
  • תמיד אהבנו לחטט בפצעים שלנו
  • מה זה??????
  • מתי תבינו שזה או אנחנו או הם
  • למה צריך לפרסם את זה בעתונות ???!!!
  • והם המטרה שלהם היא רק חפים מפשע!!!
  • הבנים שלנו חזרו הבייתה זה הכי חשוב
  • זה ברור, מה הבעיה בזה? ברור שהחיים של החיילים שלנו הרבה יותר חשובים מהחיים של אזרחי האויב.
  • הבנים שלנו חזרו הבייתה זה הכי חשוב
  • מדובר בבתים שהיה לגביהם מודיעין שהם מלאים במחבלים
  • לא ראיתי בחיי מדינה שיורה לעצמה ברגליים כמו ישראל!
  • . תעזבו כבר את צה”ל ותנו לו לעבוד!!!
  • צהל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם ושלא יקשקשו עם סיפורים מתיפיפים כאלו בתקשורת
  • בגלל סיפור של חייל אחד מאמינים?
  • מלחמה. זה לא היה טיול בפארק. זו מלחמה.
  • בזכות זה כמעט ולא היו לנו הרוגים, אלא כמעט ורק מאש כוחותינו. צריך להפנים אם נרחם אליהם אנחנו נהיה אלא שינפגע!
  • כל הכבוד לצהל
  • איפה הצנזורה ושיקול הדעת של התקשורת?
  • שתחזור הצנזורה.מה קרה לפטפטת המשתלטת עלנו.בגלל זה
  • חלמאות – כן תנו לאירופאים ולכל העולם עכשיו לצוץ מהחורים שלהם.. פשוט טפשות לשמה!!
  • היו ממשיכים לירות עלינו קסאמים – ממש כמו היום, איז

 

והתגובה הבאה היא הראשונה שמצאתי ברשימה שלא הראתה תמיכה בצה”ל:

הרהורים בנוגע למונח “דם על הידיים”
מעניין, מעניין איך מדינה יכולה להצדיק אי שחרור מחבלים עם “דם על הידיים” באופן מוסרי לאור התנהלות חייליה בעידוד מוחלט של התקשורת וההנהגה.
מעניין כמה נזק הרס ושנאה פעולה אחת מן אלו המתואות למעלה יכולה לגרום.
מעניין מדוע חוששים מהחזרת מחבלים שישובו לעסוק בטרור, כאשר בו בזמן פועלים במרץ ליצירת דור אויבים ושונאים מר וגדול שבעתיים.
מעניין איך מדינה שלמה התגייסה במשך מספר שבועות למסע הרג רצח וטיהור אוכלוסייה במסווה של “ביטחון לדרום”. מעניין איך שיקום הכבוד והזקפה הלאומית באו על חשבון אנושיות מינימלית.
מעניין איך צה”ל יחקור. מעניין איזה חייל יקבל 30 יום במעצר. מאוד מעניין. לסגור את הסיפור הזה, ציונות. נראה שזה לא כלכך הולך.

את הטריילר של וואלס עם באשיר ראיתם ?

(סרט מעולה אגב)

ודעתי? שאם לא צפיתם בהרצאתו המרתקת של פיליפ זימבארדו על “כיצד אנשים רגילים נהפכים למפלצות… או גיבורים” (עליה כתבתי בימים הראשונים של המבצע, בפוסט שבו הצהרתי על התנגדותי לעופרת יצוקה), אז עכשיו זה זמן טוב:

ואתם? מה אתם חושבים ?

אגב, מישהו צפה בערוץ החמאס לאחרונה ?

ב- 5 הדקות הבאות תזכו לצפות בקטע מתוכנית ילדים המשודרת בחסות החמאס.
הקטע מציג סיפור שבו מיקי-מאוס ערבי, מקבל שטר-בעלות על תל-אביב (מסבא גוסס) ולאחר מכן השטר נגנב ממנו על ידי סוכן יהודי (שגם רוצח את הדמות בהזדמנות זו).
עגום ביותר.

הקליפ הזה ואחרים הועלו לרשת בזכותו של משמר-המדיה-הפלסטינית אשר מטרתו היא לעקוב אחר ההבדלים בין מה שהתקשורת הפלסטינית משדרת לקהל הבינלאומי באנגלית למול המסרים שלה לציבור שלה בשפתו.

אני שואל את עצמי מהי התפוצה של המסרים. בעיקר, אני שואל את עצמי מיהם ההורים שיראו דברים כאלה לילדים שלהם? איזה אמא תרצה לעודד את הילד שלה להתאבד למען האיסלם ?
ולסיום, אביא בפניכם את הקליפ “Russians” של סטינג, אשר מסכם היטב את התקווה לסיום כל סכסוך:
What might save us, me and you, is if the **** love their children too…

לחצו להמשך למילות השיר…
להמשיך לקרוא אגב, מישהו צפה בערוץ החמאס לאחרונה ?

דרושים צעצועי ילדים לפליטי דרפור בשכונת שפירא

קיבלתי היום את המכתב הבא אשר קורה למי שיכול לתרום צעצועי ילדים ל-13 המשפחות הגרות בצפיפות במקלט בשכונה שפירא. להל”ן המכתב והפרטים:

היום ביקרנו במקלט החדש למבקשות מקלט בשכונת שפירא. במקלט הממוקם בדירה קטנה מתגוררות כ – 13 משפחות ( נשים וילדים בלבד ) בצפיפות רבה.
הבאנו בגדים , קצת מצעים וקצת צעצועים . כמה ילדות חמודות ביקשו מאוד לקבל בובות , ונראה שמה שהכי חסר לילדים הם צעצועים .
לאחת הנשים יש תינוק כבן שבועיים ואם למישהו יש מיטה או עגלה הם יתקבלו בברכה .
למבקשים להביא ציוד –  ניתן לפנות ליסין :  יו”ר עמותת הדארפורים
בישראל(דובר אנגלית)
טל:052-5629084 או לעומרי: 054-2323-825
. בהעברת מיטה , עגלה , אנחנו נשתדל לעזור.

אמי סער .
מוקד סיוע לעובדים זרים

רוצה להשתתף במחאה ציבורית על הרס ההשכלה הגבוהה ? הנה איפה

בשביתת המרצים האחרונה, נוסד “הפורום להגנת ההשכלה הציבורית“. לא מדובר בפורום אינטרנטי, אלא בקבוצה של אנשים אקדמאיים משכילים (בעיקר פרופסורים, דוקטורים, מאסטרנטים וסטודנטים) שהתאחדו כציבור שאיכפת לו מעתיד האקדמיה בארץ.

היום התפרסה ב-nrg כתבה של ד”ר תימור מלמד בשם “כשבאו לקחת את הסטודנטים, שתקתי“. בכתבה, קורא ד”ר מלמד לאנשים שאיכפת להם מסטודנטים (הורים, סבים, תלמידים לעתיד וכו’) שלא לשקוע באפאטיות, ולהצטרף לניסיון ציבורי לעמוד מנגד תכתיבים פוליטיים כספיים (קצרי מועד) אשר פועלים כיום בעיצוב (והריסת) ההשכלה הציבורית הגבוהה בארץ. מהכתבה:

…זכות הניהול העצמי נלקחה מהאוניברסיטאות באיומי תקציב, בשם הצורך ב”ייעול” המערכת וב”ניהול כלכלי יותר” של המוסדות. ואולם, למרות ההסכמה מאונס והמחיר הכבד שבצדה, שוב קוצץ התקציב ובצורה משמעותית.

התוצאה היא המצב הנוכחי: כל האוניברסיטאות על סף קריסה, קיימת הידרדרות משמעותית של דירוגי המוסדות בעולם בכל הפרמטרים המחקריים-אקדמיים, איכות ההוראה וההכשרה שלהן זוכים הסטודנטים הידרדרה אף היא בצורה משמעותית, וכיום מונצח מצב שבו לחברי הסגל כמעט שאין יכולת השפעה על הניהול של המוסדות ועל סדרי העדיפויות שלהם.

וכל זאת לא בשוגג ולא בטעות, אלא במזיד ומכוח אידיאולוגיה כלכלית קיצונית הגורסת כי השכלה וחינוך אינם זכות בסיסית של אזרחי המדינה, ואינם כלולים במסגרת חובות המדינה כלפינו וכלפי ילדינו.

לפי תפיסת עולם זו, השכלה וחינוך הם מוצר, על תואר אקדמי יש לשלם בהתאם, והסטודנטים הינם צרכנים לכל
דבר. רוצים ללמוד? – שלמו! ברם, ההיגיון שעומד מאחורי תפיסה זו הוא מדומה בלבד, וההשקפה היא כה מעוותת עד שאין היא כפופה אפילו לשיקולים כלכליים. שהרי ברור לכל אדם כי מערכת ההשכלה הגבוהה, על מוסדות ההוראה והמחקר שלה, היא בנפשה של הכלכלה הישראלית, ומהווה מנוע חשוב – אם לא העיקרי – בכל תהליך של צמיחה והתפתחות כלכלית.

לשם ההגינות, יש לי לפחות חבר אחד שטוען שזווית הראיה שמוצגת במאמר איננה נבונה כלכלית. ואני אשמחלכל תגובה שלו (יונתן 🙂  ), או של מישהו אחר. שירצה להתייחס לנושא – ולהרחיב כאן את אופקי כולנו. כך או אחרת, לזמן כתיבת שורות אלו, אני חושד שהתיאור המוצג של המצב הוא נכון. לא בגלל שהעמקתי בנתונים עד הסוף, אלא כי דיברתי עם אנשים שאני סומך על שיקול דעתם ושעושה רושם שכן העמיקו בנושא עד לרמות קיצוניות.

בכל מקרה, אם איכפת לכם, ואתם רוצים להביא את אקט התמיכה הכי מינימלי שיש, קפצו לבלוג של “הפורום להגנת ההשכלה הציבורית“, ותירשמו כמנויים לעידכוני הבלוג.

ההרצאה האחרונה של רנדי

ב”עלו ברשת” של ווינט, נתקלתי בהרצאה שרנדי פאוש (פרופ’ מאונ’ קרנגי-מלון), נשא לתלמידיו לאחר שהובהר לו שהוא צפוי למות, תוך מספר חודשים, מסרטן. ההרצאה אורכת כ-14 דקות, ומכילה שלל אמירות מקסימות כגון: “התנסות היא מה שאתה מקבל כשאינך מקבל את מה שאתה רוצה”. ושלל תובנות חיים פשוטות על מה חשוב בחיים: אנשים לעומת רכוש, ענווה למול גאוותנות, התנצלות למול אגו, חלומות הילדות שלנו, החופש שלנו לחוות ולנסות – ואהבה.

ההרצאה נגעה בי לא בשל האימרות שבה, אלא כי מעביר אותה אדם שמעניק לכולנו (לקראת מותו) את אחת המתנות הכי יקרות שאפשר לקבל ממישהו: השראה.