הפוסט על המאגר הביומטרי (של גל מור) הוסר עקב איום בתביעה מצד רותי שטרית – מי יעמוד לצד הבלוגרים?

לפני יומיים (24.7) פרסם אפי פוקס (אצל גל מור) פוסט מעורר מחשבה אשר עסק בחוק המאגר הביומטרי וביו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ח”כ מאיר שטרית (כתבתי עליו בפוסט המדווח על הקשר באפשרי בין מאיר שטרית ל-OTI)

היום, כפי שגילה לי טוויטר, הפוסט נעלם. (למרות שנפלאות גוגל מאפשרות כמובן עדיין לאתר אותו). בתשובה לתהיה מה קרה לפוסט אמר גל מור בטוויטר שלו (לאחר בירור עם ידיד, נודע לי עכשיו שאיימו לתבוע את גל גם על הטוויט שבו הוא הודיע על איום התביעה. לכן אני מסיר את הטוויט שהוא כתב).

מרגוליס העלה את הנקודה הזו כמקרה מעניין המדבר על הצורך ב”עיתונות חזקה” שתוכל לחקור מקרה כזה ולעמוד למול איומים משפטיים. אני שואל את עצמי האם המקרה הזה מדגים צורך (שכנראה ילך ויגבר), בהתאגדות של “אנשים” להגן על חופש הכתיבה של בלוגרים ברשת. אולי יש כבר גופים שיוכלו לקחת על עצמם דברים כאלה ורק צריך לאתר אותם (אולי אחת ממחלקות הייעוץ המשפטי האוניברסיטאיות, או אולי איגוד האינטרנט הישראלי היה עשוי לעזור בזה… אין לי מושג).

ומה אתם יכולים לעשות:

בינתיים, אני מזמין אתכם לכתוב על זה בקצרה בטוויטר שלכם (עם לינק לפוסט שלי או של מרגוליס). ואולי גם לכתוב על זה פוסט בעצמכם.

אני לא משפטן אבל למיטב ידיעתי לכתוב על זה שרותי שטרית איימה משפטית על בלוגר בשביל שיסיר פוסט שעוסק בדיון על החוק הביומטרי ומאיר שטרית (ומתייחס לקשר אפשרי בין מאיר שטרית אליה, שאני לא בדיוק זוכר מה הוא היה כרגע, משום מה) – זה לא הוצאת דיבה (אלא תיאור עובדתי של העניין). אם זאת, אני מקווה מאד שגם אני לא אקבל איום לתביעה – זה לא כיף (גל מור, ליבי איתך).

לאחר בירור קצר בגוגל, מצאתי את הפירוט הבא:

לשון הרע בבסיסו הוא חוק שנקבע בישראל בשנת 1965 – תשכ”ה. חוק הוצאת דיבה קובע כיניתן לתבוע עוולה נזיקית בעבור הוצאת דיבה של אדם אחר על אדם פרטי או על ארגון.
מה הם 4 ההגדרות של הוצאת דיבה?
1.להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם (מתוך חוק הוצאת דיבה)
2.לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
3.לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
4.לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית בסעיף זה, “אדם” – יחיד או תאגיד (מתוך חוק הוצאת דיבה)

תחת הגדרה זו, אני לא מוצא מה עשה גל מור שראוי להיות מכונה דיבה. אבל אולי מישהו כאן יבוא ויתקן אותי.

נ.ב: עכשיו נודע לי שיש דחייה של הקריאה השניה והשלישית להצעת החוק על המאגר, פורסם באתר האגודה לזכויות האזרח.

עידכון שלישי, 28.7.09: גל מור פרסם פוסט הבהרה והתנצלות בפני משפחת שיטרית. אשר כולל את תגובת משפחת שיטרית לפוסט. גל כתב בפוסט:

עד כאן דברי משפחת שטרית. בנימה אישית: בוודאי שלא התכוונו חלילה, לפגוע במר שטרית באופן אישי וככל שפורסמו הדברים שפורסמו – מטרתן הייתה עניינית גרידא. יחד עם זאת, ברור לנו כי משפחת שטרית נפגעה מהפרסום, ונבקש להבהיר כי אין ולא היה לנו כל רצון לפגוע או לגרום לעוגמת נפש.

תגובתי שלי היא שגם אם אני מניח שמאיר שטרית טהור כשלג (ואין לי קושי להניח את זה), אני חושב ששליחת מכתב עורך דין המאיים בתביעת דיבה (במקרה הנידון) הוא כוחני ולא הולם. כוחני כיוון שרק אנשים שיש להם כסף וכוח יכולים לעשות דבר כזה. גם אם לא הייתה פה שום דיבה, אין לגל המשאבים להתמודד מול תביעה משפטית. וזה בעיני שימוש בכסף כדי לנגח. מצד שני, כסף זה לא הכל. אני רוצה לראות כסף קונה מחדש את המילה “מאיר שטרית” בגוגל…

אם אתם רוצים תגובה שיטתית לכל מה שמשפחת שיטרית כתבה לגל, רחביה ברמן כתב פוסט מעולה בתגובה – מומלץ בחום לקריאה! וגם קלינגר כתב פוסט משובח המגנה את הפרשה.

דליפת המאגר הביומטרי + אנטישמים = “שואה בטחונית”

רק אחרי שראיתי את הסרטון שלפניכם הבנתי עד כמה נורא יהיה דליפה של המאגר הביומטרי:

והנה פרסום הסרטון הזה בערוץ 1:

רוצים לקרוא עוד? הנה מה שאחי כתב על מאיר שטרית וחוק המאגר הביומטרי

אני מתנגד לחוק המאגר הביומטרי (רוצים לדעת במה מדובר?)

(לקוח מהאתר המתנגד ל- חוק המאגר הביומטרי)

חוק המאגר הביומטרי (המכונה גם “חוק האח הענק”) עבר קריאה ראשונה במליאה של 20 חברי כנסת, ומאז מנסים ליישם אותו בשטח תוך התעלמות מתהליכי חקיקה מסודרים.

לפי הצעת החוק, שאותה יזם משרד הפנים, יונפקו בישראל “תעודות זהות חכמות” הכוללות אמצעי זיהוי ביומטריים, ובהם טביעת אצבע ותמונות פנים ממוחשבות. בנוסף, החוק מורה על הקמת מאגר שיכלול את הנתונים הביומטריים של כל תושבי המדינה.

הקמת מאגר ביומטרי כזה תגרום לנזק בלתי הפיך ותפגע בזכות היסוד החוקתית לפרטיות:

1. החשש הגדול הוא מזליגה של נתונים לשוק הפרטי, לחברות מסחריות, לעבריינים, ואף לגורמים עוינים.
מרגע שהמאגר יוקם לא תהיה עוד דרך חזרה: נסיון העבר ממאגרים רגישים אחרים (מרשם האוכלוסין, למשל) מלמד
שכל הנסיונות לשמור על מאגר מאובטח נכשלים, ומאגרים כאלה מועדים להיפרץ או להיגנב.

2. קיימות שיטות רבות להקשות על זיוף תעודת זהות בלי להשתמש בנתונים ביומטריים. כרגע, קל יותר לזייף תעודת
זהות מאשר שטר חדש של 20 שקל. גם במדינות בהן הונהג זיהוי ביומטרי (גרמניה, למשל), הוא אינו מסתמך על מאגר
מרכזי (בין השאר כדי למנוע זיופים, האזנות ותקלות).

3. המאגר יוקם למטרה מוצהרת אחת בלבד: מניעת הנפקה של יותר מתעודת זהות אחת לאותו אדם (הרכשה כפולה). לא ברור עד כמה המאגר יכול להיות יעיל לצורך זה (למשל, חלק ממבצעי הפיגוע של 11 בספטמבר שיחדו פקידים כדי להשיג תעודות מזהות), אבל הנזק שבהקמתו ברור, ואין שום פרופורציה בינו לבין התועלת. מרגע שיוקם המאגר, אין מניעה שמטרותיו יורחבו בדיעבד, וייעשה בו שימוש למטרות אחרות באמצעות “חקיקה זוחלת”.

4. עוד לפני שהסתיימה החקיקה, אנחנו עדים להקמת מאגר ביומטרי של רשות שדות התעופה במעבר טאבה, ובקרוב גם
במעבר הגבול בנהר הירדן ובנתב”ג. מדובר בפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ויש לפעול נגד הקמת “מאחזים
ביומטריים” אלה שמנסים לקבוע עובדות בשטח.

מדינה שמקימה מאגר ביומטרי של אזרחיה מתייחסת לנתוניהם פרטיים כאל הפקר. ישראל עתידה להיות המדינה המערבית הראשונה בה יוקם מאגר כזה, והיא תצטרף למדינות בהן זכויות אדם והזכות לפרטיות מופרות בדרך קבע: כווית, תימן, ופקיסטאן.

אזרחי מדינת ישראל עלולים למצוא עצמם מוטרדים, הופכים לעבריינים על לא עוול בכפם, לא מתקבלים לעבודה או לא מקבלים ביטוח בריאות. מידע אישי כמו משבר כלכלי, דיכאון אחרי לידה, התמוטטות נפשית ומחלה, עלול להיחשף בפני פקידי ממשל שונים, וכאמור – בפני חברות מסחריות, עבריינים וגורמים עוינים, ברגע שידלוף.

הלוואי שחוק “האח הענק” לא יעבור באופן פזיז, ללא בקרה או פיקוח, מבלי שייבחנו ההשלכות והסכנות הטמונות בתהליך, לפני שייבדקו חלופות, ובלי דיון ציבורי מקיף בנושא, מעל במת הכנסת ובאמצעי התקשורת.