אני קורא בדמעות

את הכתבה ב- YNET . והנה התקציר:
ד”ר אבו אל עייש, ששכל שלוש מבנותיו ואת אחייניתו מפגז של צה”ל, כינס מסיבת עיתונאים בבית החולים כדי לבקש שבנותיו יהיו הקורבנות האחרונים. אם לחיילים התפרצה לדבריו ושאלה: “לא מבינה למה נותנים לו במה”

בכתבה של YNET נתקלתי אחרי שסיימתי לקרוא את הפוסט של יונית בשם “נאמנות למדינה“, בו היא כתבה:
“המדינה שבה לא בוגדים אביגדור ליברמן, האהודים ושאר הירקות האלו אינה מדינת ישראל. היא מדינה פרי דמיונם, שאין בה לא יהדות ולא דמוקרטיה, אלא עבודת אלילים ופאשיזם. נוח להם עם הציבור הבור, מנשק המזוזות וממלמל התהילים באוטובוסים כמו צ’אנטים של שבטים פגאנים. נוח להם עם הציבור המפוחד שבטוח שכל קסאם על שדרות הוא איום קיומי על מדינת ישראל, ושבחירת החמאס, שאיש לא נתן להם כאן להיבחר באמת, כלומר – לעבוד – מצדיקה את הרס עזה וטבח אזרחיה.”

וקריאת התגובות המודגשות באישור הקוראים היא זו שעזרה לי להבין למה התכוונה יונית, תגובות כגון:

1. אשה תותחית. אנחנו מנסים להיות יותר אנושיים מאמא תרזה.
עם כל הצער על הילדים, עזה היא מדינת אויב, והחמאס הוא גוף שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
על כל עזתי יש את האחריות שבאה עם הזכות הדמוקרטית.

4. מחיר המלחמה
באמת כואב הלב לקרוא ולשמוע ששוב ילדים הם שמשלמים את מחיר המלחמה. נכון הם לא אשמים אולם גם ילדי שדרות וישובי עוטף עזה אינם אשמים.
ליבי קודם כל עם עמי – ילדינו יקרים בעיני יותר ,כן אני מבדילה בין דם לדם – דם ילדינו יקר לי יותר.
אינני יכולה לשכוח שעם כל הצער והכאב החמס לא עלה לשלטון בהפיכה צבאית, הוא נבחר בבחירות . רבותי העזתים זה מה בחרתם – תאכלו ותחנקו.
… לא להסכם כלשהו ללא גלעד שליט…
ומצידי שלא ישאר שם ולו בית אחד עומד על תילו.

6. ד”ר מלחמה
משתתפת בצערך על מות בנותייך
אבל במלחמה כמו במלחמה יש קורבנות בכל צד , אל נא לך לנצל את מעמדך כדי לנאום נאומים של שלום אהבה ובטחון כשמביתך נורים אלינו טילים , לפני שאתה מבקש את האמת אצלנו תבדוק את האמת בצד שלך – עצה שלי אתה תמצא שם הרבה שקרים……..

אני באמת חי בבועה…