האם חבריכם פונים לאינטרנט עבור מידע רפואי ?

קחו אחריות על בריאותכם !

אחי האהוב כתב בבלוג המיגרנה פוסט על בריאות ואינטרנט. המסר שלו הוא פשוט: קחו אחריות על הבריאות של עצמכם – תחפשו באינטרנט מידע בנושאים הקשורים בבריאותכם.

על אף שהמסר הוא פשוט, ולחלקנו ממש טריוויאלי – הרי שאם תבדקו, אתם צפויים לגלות שאנשים רבים סביבכם אינם עושים זאת.

למה אנשים לא מחפשים מידע רפואי באינטרנט ?

יש את הסיבה הכללית שאנשים מתחמקים מלהתמודד עם הבריאות של עצמם – זה, פסיכולוגית, לא פשוט.

אך בעיני יש לכך עוד סיבה, והיא שבתרבות שלנו עדיין קיימות שתי תפיסות לגבי מידע:

  • ספיגה פאסיבית של מידע (כמו זו שהועברה אלינו בכיתה, מהעיתון, הרדיו, הקולנוע והטלויזיה), למול
  • מעורבות אקטיבית בחיפוש, אירגון, יצירה, הפצה, והפנמה של ידע (כפי שבאה בימינו לביטוי במערכות של קבוצות דיון, וויקי, ואף בלוגים כמו זה שלי 🙂  ).

ההבדל התרבותי הזה משפיע מאד דרמטית על האנשים שסביבנו. והמדהים הוא, כיצד אנחנו שוכים שישנם אנשים כל כך חסרי אונים סביבנו – שבאמת תלויים לחלוטין בדברי הרופא.

דוגמא פשוטה: חפשו “הורדת חום” בגוגל. במקום השני אפשר למצוא את המאמר הזה.  ואני מדקלם את מה שכתוב שם:

חום –עד כמה זה באמת מסוכן אם בכלל ? (לקרוא עד הסוף !)

המיתוס טוען שחום גבוה יכול לגרום למגוון בעיות שונות ומשונות – לא משנה מה שמעתם,הכל –אבל הכל לא נכון. חום שמקורו מחלה וירלית או חיידקית לכשלעצמו אינו גורם לשום תופעות לוואי ארוכות טווח כאלו או אחרות.

מה שכתוב שם היה במרחק של שני קליקים מכל מי שיש לו חיבור אינטרנט. מאידך – אני מכיר אנשים רבים שברגע שיש להם חום, ישר ממהרים להוריד אותו, כאילו החום כשלעצמו היה הבעיה.

השאלה כיצד לחפש ולסנן מידע רפואי מהאינטרנט היא שאלה מרתקת שלא ארחיב עליה היום – רק אומר שהתברכתי בשני אחים, שכל אחד מהם (לטעמי) יודע לעשות זאת היטב.

ואסיים:

שביום רביעי 20 לפברואר 15:00-18:00 תינתן הזדמנות, למי שמעוניין, בקבלת טיפול דיקור, בעלות של 50 ש”ח, ממדקר מנוסה בשם “אילן מיגדלי”, אשר מבקר כעת בארץ ומעביר סדנה למטפלים. מידע נוסף בבלוג דרך הכוונה – אתר ישראלי לחשיבה סינית (אני אהיה שם).

בשבח האיטיות – וכיצד הבחירה שלנו להתמקד משפיעה עלינו

לפני זמן מה צפיתי בהרצאה המקסימה של קרל אונורה (בטד). ההרצאה אורכת 20 דקות ועוסקת באיטיות. בחשיבות של לקחת את הזמן כמתכון לאיכות חיים. למי שממהר לראות אותה, הנה היא כאן:

היום נתקלתי בכתבתו של גל מור בווינט “לאן אנחנו ממהרים?” שגילתה לי 3 נקודות מעניינות:
1) הספר של קרל תורגם לעברית: “בשבח האיטיות” יצא ב-2006 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2) הרעיון שקיים קשר חשאי בין האיטיות והזיכרון, בין המהירות והשיכחה. (כך כותב קרל) – נחשוב על מצב שגרתי מאין כמוהו: אדם צועד ברחוב. לפתע פתאום הוא רוצה להיזכר בדבר מה, אך הזיכרון חומק ממנו. באותו רגע, הוא אוטומטית מאט את צעדו. לעומת זאת, מישהו שמנסה לשכוח אירוע מצער שחווה לא כבר יגביר שלא מדעת את קצב ההליכה שלו, כאילו ביקש להתרחק במהירות ממה שעדיין נמצא קרוב מדי בזמן. במתמטיקה הקיומית מופיע הניסיון הזה בצורת שתי משוואות פשוטות: דרגת האיטיות עומדת ביחס ישר לעוצמת הזיכרון; דרגת המהירות עומדת ביחס ישר לעוצמת השיכחה
3) האמירה ש”אנשים הם איטיים ומבריקים”. לדוגמא שצ’רלס דרווין תיאר עצמו כ”חושב איטי” ואלברט איינשטיין היה מבלה שעות בבהייה בחלל הריק במשרדו באוניברסיטת פרינסטון.

מעבר לשלושת הנקודות הללו – נקודה אחת הלמה בי לאחר שסיימתי את המאמר: את המאמר “לאן אנחנו ממהרים” קראתי מתחילתו עד סופו. וזה דבר שכמעט ולא קורא עם מאמרים של ווינט (וכשחושבים על זה, במאמרים בכלל שאני קורא באינטרנט).
איך אני מסביר את זה? ובכן, זה מזכיר לי ניסוי שבוצע, בו השערת המחקר של החוקרים הייתה שככל שאנשים יותר מודעים להיותם בני-תמותה, כך הם ינטו יותר להיאחז בנורמות התרבותיות שלהם (כביכול, בגלל שהנורמות התרבותיות שלהם מספקות להם נחמה כנגד המורטליות). והדרך שבה בחנו את ההשערה, הייתה לבחון את הפסיקות של שתי קבוצות שופטים, אשר לאחת מהן ניתן שאלון לפני קביעת פסקי הדין. השאלון שנתנו להם נבנה כך שיועד להזכיר לקוראיו את היותם בני-תמותה (איך אתם חושבים שתמותו, מה תרצו שיעשה בגופתכם לאחר מכן וכו וכו). באותה צורה, זה מזכיר לי גם ניסוי שדיווח מאלקול גולדוול בספרו BLINK – שנתנו לאנשים שאלונים שהשפיעו על המיקוד של אנשים, מה שהשפיע על ההתייחסות שלהם לאירועים מאוחרים יותר.
וכל זה מוליך אותי דווקא לטוני רובינס, והרצאתו המרתקת (גם כן בטד, גם כן הרצאה של 20 דקות).
אחת הנקודות שטוני מתאר היא שהדרך להשפיע על חווית המציאות שלנו היא על ידי בחירה במה מתמקדים, איזה משמעות נותנים למאורע – ומשם נגזרים הרגשות שלנו, שמהן אנו גוזרים פעולות. פשטני, ללא ספק – אבל את הרצאתו של טוני שמעתי כמה וכמה פעמים. ועל אף שבפעם הראשונה ששמעתי אותו, חשבתי שהרצאתו מאד פשטנית, הרי שמהקשבה נוספת (ונוספת), הגעתי למסקנה שהאיש מבין טוב על מה הוא מדבר ויש דברים בגו. אגב, הנה ההרצאה:

ומה השורה התחתונה של כל המלל ששפכתי היום ?
השורה התחתונה היא שאם קפצתם עד לסוף הפוסט הזה, כדי לראות את השורה האחרונה – כדאי שתחזרו ותקראו את הכל מההתחלה.