“עברתי רק כדי לראות” – קליפ מקסים על איכות-הסביבה, ואולי בעצם על איכות-הקשרים. (כ-3 דקות)

היום הוספתי את הטוויטר של גל מור וזכיתי להתקל בטוויט הזה, על הקליפ שעלה ל”עברתי רק כדי לראות”. אני מגיש כאן את הקליפ ומתחתיו (אחרי ה”עוד”), אני מצרף את מה שאחד המגיבים בצינור כתב על הקליפ – כדי להסביר מה בעצם ראינו. נוגע בלב עד מאד!
(ושוב, תודה לגל מור)

להמשיך לקרוא “עברתי רק כדי לראות” – קליפ מקסים על איכות-הסביבה, ואולי בעצם על איכות-הקשרים. (כ-3 דקות)

לחייך עם – Foo Fighters – Learn To Fly

הקליפ של פו-פייטרז מתחבר אצלי לשלושה דברים מהשבוע האחרון:

  1. שזה קליפ עם מטוס, ואני מתגעגע לאהובתי דב שתחזור מארה”ב.
  2. שמילות השיר מדברות על מציאת “מהפכה חדשה” כי הישנה היא שקר. (מה שמתחבר לשורה של שיחות שהיו לי לאחרונה עם אנשים נהדרים שכל אחד מהם חושב כיצד הוא יכול היה לפעול כדי שהחברה שלנו תהיה מקום טוב יותר).
  3. שידידה שלי ברשת נותנת לי השראה לחיות עד הסוף, אפילו בצל הזיכרון של אדם אהוב שהלך לעולמו.

הקליפ:

ולהנאה מלאה, הנה מילות השיר:

להמשיך לקרוא לחייך עם – Foo Fighters – Learn To Fly

אונס וסחר בנשים – אלנה, מריה ומונולוגים מהוגינה

הפוסט שלפניכם עוסק בנושא קשה וכאוב של סחר בנשים, אם אין לכם אנרגיות לזה – תמשיכו הלאה ותחזרו לקרוא ביום אחר.

שרון העלתה אצלה בבלוג, קליפ המציג את תופעת הסחר בנשים לצורך זנות (באנגלית: sex trafficking). הקליפ הקצר (בערך דקה), הוא ללא ספק הקליפ הכי קשה לצפייה שראיתי בשנה האחרונה. זהו קליפ מזעזע, וקליפ ש(בעיני) חשוב להפיץ. את הקליפ ניתן לראות (ולקבל קוד embading) מהלינק הזה.

(ועוד לינק: בפייסבוק קיימת “מטרה” של “עצירת הסחר באנשים”, אשר מונה למעלה ממאה אלף איש, אתם מוזמנים להצטרף אליה כאן)
והנה הקליפ:


I Am Elena
Uploaded by ViaMedia

ובאותו נושא, אבל מכיוון הרבה יותר עוצמתי חיובי ומחזק: איב אנסלר היא האישה שהמציאה את “מונולוגים מהוואגינה”. ונתנה ב-2004 הרצאה מדהימה בטד שבו היא מספרת כיצד היא הגיע לעשות את זה.
בהרצאה מסופר כיצד ההזדמנות לתת לנשים לדבר על החוויות של איבר מינן, איפשר למאות נשים לבטא אונס וכאב שעד אז לא ניתן להם לבטא. איב מספרת על נשים מדהימות ששאבו כוח מהטרגדיה של עצמן, לכדי ללכת לעולם ולעשות אותו מקום טוב יותר – כך שנשים אחרות ינצלו מהגורל שפקד אותן.
מדובר בהרצאה לא קצרה של 21 דקות, אבל הרצאה מאד סוחפת ומרגשת – המשך מתאים לקליפ שהבאתי בתחילת הפוסט.