תגובתו של נשיא איגוד האינטרנט הישראלי (רימון לוי) לטענות שהועלו ברשת

בהמשך לדברים שהועלו ברחבי הרשת מאתמול (החל מהכתבה של רועי שלומי בווינט, וכלה בשאר ההתרחשויות בבלוגוספירה), החליטו אנשים אחרים ואני בתוכם להצטרף לאיגוד האינטרנט הישראלי.

רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, שלח כעת מכתב לנרשמים החדשים לאיגוד, מתוך רצון לתת מידע ואת דעותיו על הנאמר.
עבור האנשים שעוד לא נרשמו לאיגוד, אני מביא כאן את המכתב כלשונו (אשמח לדעות ותגובות):
להמשיך לקרוא תגובתו של נשיא איגוד האינטרנט הישראלי (רימון לוי) לטענות שהועלו ברשת

מדוע הצטרפתי היום לאיגוד האינטרנט הישראלי

הרגע הצטרפתי לאיגוד האינטרנט הישראלי (70 ש”ח לשנה).
isoc - registered

בפוסט שלפניכם אסביר מדוע עשיתי זאת (ובעצם, מדוע כדאי אולי שגם אתם תעשו זאת).

איגוד האינטרנט הישראלי (לקוח מוויקיפדיה) הוא עמותה הפועלת לקידום השימוש באינטרנט לצורכי מחקר, תקשורת ושיתוף פעולה בין גורמים שונים. למרות היותו גוף עצמאי ובלתי תלוי, נחשב האיגוד בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט ומהווה סמכות עליונה בנושאים שונים.

החדשות הטובות: לאיגוד האינטרנט הישראלי יש לא מעט כסף וקשרים והוא בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט בארץ. היה לי את הזכות לעבוד מול אנשים באיגוד במעורבותי באירגון וורדקמפ ישראל 2007, וגם ב- 2008. אנשים מקסימים כמו נהורא, מי-טל אייל סלע (וכנראה עוד כמה שכרגע פרח לי שמם, ואני מתנצל על כך) – שהראו רמה גבוהה מאד של מקצועיות, אדיבות ואיכפתיות בכל מגעי איתם. אך אנשים טובים אלו אינם האנשים היחידים באיגוד.
החדשות הפחות טובות:

  1. באיגוד האינטרנט הישראלי אין מספיק שקיפות ובקרה ציבורית חיצונית על ההתנהלות של האיגוד
  2. החל מעוד שבועיים – כל מי שיירשם שלא נרשם לאיגוד לפני מועד זה לא יוכל להשפיע עליו “מבפנים” במשך שנה (בניגוד למצב היום שבו מי שנרשם אוטומאטית מקבל את הזכות להצביע בתהליכים קבלת החלטות של האירגון)

בגלל שהאיגוד הוא גורם כל כך חשוב באינטרנט הישראלי, ושהחלון עבורנו (בוני האתרים ומשתמשי האינטרנט באופן כללי) להשפיע על התנהלותו עלול בקרוב להסגר. החלטתי היום להירשם לאיגוד ולהבטיח את זכותי להשפיע על איך הוא (והאינטרנט של כולנו) יראה בעתיד.

בדקות אלו אני כבר רואה בטוויטוספירה עוד ועוד טוויטים של אנשים שכותבים שהם נרשמו לאיגוד. כדי להשאר במעקב, חפשו את תגיות ההש: #ISOC

כדי להצטרף לאיגוד, כל שעליכם לעשות הוא להכנס לעמוד ההרשמה שכאן (אשר אפשר להגיע אליו דרך העמוד הזה). ההרשמה לקחה לי פחות מ- 5 דקות, ו – 50 שקל (כי אני סטודנט. זה היה עולה 70 שקל אחרת). לחברות באיגוד יש גם כמה הטבות עליהם תוכלו לקרוא כאן, אבל לא לשם כך נרשמתי – אלא בשביל האפשרות להשפיע על האירגון החשוב ביותר בארץ לעתיד האינטרנט בישראלי.

*  *  *  *  *

מה הוביל אותי לנושא הזה?

הקריאה של רועי שלומי בבלוג שלו “איגוד האינטרנט הישראלי צריך להשתנות” (שנכתב כהרחבה למאמר שהוא פירסם היום בווינט “איגוד האינטרנט הישראלי: ככה עושים כסף ברשת“). שני המאמרים הללו נותנים הצצה לעולם הפנימי שמתנהל בתוך איגוד האינטרנט הישראלי. המאמרים מציגים כמה מפעילויות האיגוד, על חלקם אני יכול להסכים ועל חלקם להתמרמר. אני ממליץ לכם להכנס למאמרים ולעקוב אחר המידע שרועי מוסר בעצמכם. אך אם לתמצת חלק מהדברים שמפורטים שם, הנה כמה דוגמאות.

להמשיך לקרוא מדוע הצטרפתי היום לאיגוד האינטרנט הישראלי

האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה? (בעקבות ההרצאה “כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה”)

“כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה” – זהו שמה של ההרצאה שנתן גדעון עמיחי (המנכ”ל המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי) מכנס “העיר” לחינוך בחולון. ההרצאה היא של 20 דקות וניתן לצפות בה כאן. (התגלה תודות לעומר פרצ’יק בטוויטר – תודה)
כשהתחלתי לצפות בהרצאה לא חשבתי שאראה אותה עד לסיומה, אך הרהיטות והתשוקה של גדעון משכה אותי עד לסופה של ההרצאה ואף לכתוב את הפוסט שלפניכם.

גדעון עמיחי מדבר על תדמית המורה בישראל. תדמית שהיא, כפי שכולנו יודעים (וגם מבלי להציג נתונים סטטיסטיים), איננה חיובית. כשאני חושב על מורים בארץ, המילים שעולות לי לראש הן: שביתות, שכר נמוך, עומס עבודה, חוסר שביעות רצון. ההרצאה של גדעון העירה אצלי את תשומת הלב שה”מותג” הזה שיש לי על מיהו מורה, איננה מבוססת על עובדות אלא על רשמים אישיים (ולא מבוססים) שהתגבשו בשנים האחרונות. אי לכך, החלטתי לחטט אצבעותי ולפנות ללמ”ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כדי לראות מה הם יכולים לספר לי על מצב המורה בארץ, שם מצאתי מספר נתונים מעניינים.
לדוגמא, מצאתי את ההודעה הבאה לעיתונות: “הסקר החברתי 2008: כיצד תופשים הישראלים את מצבם הכלכלי?“. בעמוד השלישי של המסמך הזה הופיעה גרף (מה שמכונה גרף פרמידה), אשר מראה עבור 18 מקצועות מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מההכנסה שלהם, לעומת מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מעבודתם.
מה שהגרף מראה (ושלא הפליא אותי) היה שרק 40% מהמורים היו מרוצים ממשכורתם (בערך כמו עובדי נקיון), זאת לעומת מקצועות אשר זכו ללמעלה מ- 60% מהנשאלים אשר היו מרוצים ממשכורתם (כגון: שופטים, רופאים, כלכלנים, מנהלים בכירים, מהנדסים, עובדי היי-טק ועוד).
אך מה שכן התפלאתי לראות מהגרף היה אחוז הנשאלים שהיו מרוצים מעבודתם. מסתבר שמורים מרוצים מהעבודה אותם הם מבצעים לא פחות (אם אף לא טיפה יותר, אין רווחי סמך כדי להחליט) מאשר מתכנתים, שופטים, מהלים ועוד.
הנה הגרף להנאתכם (הקישו על התמונה כדי לראותה מוגדלת):
happy teachers
(למי שרוצים לחפור ולמצוא עוד אנקדוטות מעניינות, עליכם רק להכנס לאתר הלמס ולהקיש במנוע החיפוש מימין למעלה את המילה “מורים”, מה שמחזיר הרבה תוצאות שנראה מעניין יהיה לדעת מה מסתתר מאחוריהן)

מצאתי את הנתון הזה מעניין כי הוא עזר לי להבין שהדימוי שיש לי של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם). כך שאילו הייתי צריך לייעץ לידיד על סמך הנתונים הללו בלבד (מה שכמובן לא היה קורה במציאות, אבל עדיין) הרי שהייתי אומר לו שאם הוא חושב להיות: מוכר בחנות, נהג, עובד נקיון או עובד מטבח, או מטפל סיעודי – הרי שעדיף לו כנראה שעדיף לו ללכת להוראה (בהנחה שהוא פחות או יותר מסוגל להשתלב כמו שצריך). וזאת משום שבמקצועות שציינתי הסיכויים הם שהוא לא יהיה מרוצה ממשכורתו באותה מידה כמו שמורה לא מרוצה ממשכורתו, אבל יהיה לו סיכוי טוב יותר להיות מסופק מהעבודה שהוא עושה (מה שבטח אפשר לקשר עם איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, אבל אין לי נתונים על זה אז זה רק ניחוש).

וסיבה להאמין שהוא לא בהכרח היה הולך להוראה אלא היה הולך לאחד המקצועות האחרים, היא בגלל המותג הכושל של המורה בארצנו.
הערת ביניים: ברור לי שהלוגיקה שאני מציג היא מאד שיטחית ולא ממצה. עם זאת, אני חושב שזה אנקדוטה מעניינת שמציגה את האינטואיציה (הדי שיטחית שלי, אני מודה) על למה מיתוג של “המורה” בארץ יכול להיות משמעותי.

ובשלב זה אפשר לחזור להרצאתו של גדעון.
למול המילים השליליות שעלו במוחי במחשבה על המורה בארץ, הרי שגדעון מביא דוגמאות לאופן שבו מוצגת תדמית המורה בארה”ב. הוא מביא דוגמאות לסרטים מוכרים אשר מעלים על נס את המורה (“סיפורו של ויל הנטינג” הוא הכי עדכני מביניהם). הוא אף מביא קטע מרתק שבו שואלים פוליטיקאים מובילים בארה”ב (אובאמה, קלינטון וכו’) מי היה המורה האהוב עליהם בילדותם (תחילת הקטע מקוטע אבל שאריתו צלול ופריך)

גדעון מקדם ומשכנע בהרצאתו (הפשוטה אך נוגעת) שחשוב לקדם את תדמית המורה בארץ. הוא מבהיר שקמפיין פירסומי קצר טווח לא יספיק, ושראוי לתת לנושא זה חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד הרעיונות שהוא מציג הוא להעלות לאוויר סדרת דרמה על “מורים” (כמו שעשו עבור מילואימניקים) – אני בעד.

ישנו סיפור על חברת תעופה (שאינני זוכר את שמה) שהתרסק לה מטוס. במקום להשקיע כסף בשיפור מערך התחזוקה שלה, היא הוציאה סכומי עתק על פירסום ושיווק. האם זה מה שצריך היה לעשות בארץ? במקום לתת למורים יותר כסף, לנסות לשווק את המקצוע יותר טוב וכך להביא אליו יותר אנשים (ובתקווה יותר איכותיים, עם יותר שאיפות ותקווה). מי יודע, אולי.
אולי גם זה היה משפיע על תקציב המורים. אולי אנחנו האזרחים היינו לוחצים על פוליטיקאים לתקצב יותר את מערכת החינוך אילו תדמית המורה הייתה יותר “ראויה” בעינינו לכסף. מי יודע, אולי.

אשמח לקרוא את מחשבותיכם בנושא.

אסיים את הפוסט הזה במענה על השאלה שהוצגה בסרטון – “איזה מורה זכור לי שהשפיע עלי בילדותי”.
תשובתי היא ד”ר יוסי באומהקר. האיש המוכשר הזה לימד אותי לבגרות בביולוגיה. השיעורים שלו היו ברמה שונה מזו של כל מורה אחר אצלו למדתי. השיעורים היו מתחילים בזמן, והוא היה מתחיל לרוץ על החומר, להסביר דברים – בקצב שאיתגר אותי יותר מכל שיעור אחר. כל כך הערכתי את שיעוריו, שבעקבותיהם לקחתי באוניברסיטה הפתוחה את הקורס “מבוא לביולוגיה”. ואני אף יכול לומר שבבואי לבחור את המסלול שלי לתואר שני, השיעורים שהיו לי איתו השפיעו על בחירתי ללכת למסלול של ביוסטטיסטיקה. אז יוסי, אני מאמין שיום אחד תגיע לפוסט הזה, אז דע לך שאני מעניק לך תודה רבה. אתה בפירוש אחד מהאנשים שעיצבו את חיי.

ואם אתם בטוויטר (או בלוגרים) שרוצים לכתוב על הפוסט הזה, אשמח אם תכתבו משהו קצר על מורה שהשפיע לטובה על חייכם. ועל המשקל של “גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן” הרי שגם מיתוג (מחודש של מורים) אשר יכול להזדקק לאלפי מודעות ומסרים יכול להיות ויתחיל בטוויט אחד קטן.

האם כדאי להטיל מס על ספוקלציה במטבע-חוץ ?

הפוסט הזה הוא מחווה לחבר הכנסת אורי אורבך. ד”ר אורי אמיתי כתב בבלוגו את הפוסט “שוב מילה טובה לח”כ אוּרי אורבך” בו מספר ד”ר אמיתי כיצד ח”כ אורבך עומד בקשר אישי עם הציבור ואף פונה לציבור כדי ללמוד ממנו.
הסיפור התחיל כשד”ר מנור קרא לח”כ אורבך להרים את הכפפה ולהוביל יוזמה להטיל מס על ספוקלציא במטבע-חוץ. באופן מרשים, ח”כ אורבך ענה באופן הבא:

עם זאת, (כותב אורבך), אצטרף ברצון ליוזמה כזו אם תבוא מחבר כנסת שהבנתו בענייני בורסה ועניינים מוניטרים גדולה משלי. על כל פנים, אם יש באפשרותך לשלוח לי קצת יותר חומר בנושא כדי שאבין יותר טוב במה מדובר – אודה לך. אולי בכל זאת אמצא דרך להעלות את הנושא על סדר היום, לפחות של ועדת הכספים.

אני לא אעיז לקחת עמדה בנושא כזה, שנראה לי כרוך בהרבה ידע רקע שאין ברשותי. עם זאת, פניתי לחברי בפייסבוק לשאול לדעתם. ועקב כך התפתחה לה שיחה מרתקת בין שני חברים טובים – שני טופר ואיתמר שאלתיאל. אז למען טובת הציבור, אני מביא בפניכם את ההתכתבות, למקרה ומי מביניכם ירצה לקרוא (ואף להגיב).
להמשיך לקרוא האם כדאי להטיל מס על ספוקלציה במטבע-חוץ ?

מנת יתר של אינטרנט – איך אתם שומרים לינקים מועדפים באינטרנט של היום ?

נתחיל בחלק האומנותי, ואז נהיה רציניים.

הסרטון הבא נקרא “מנת יתר מהאינטרנט”. ומציג באופן מצויין את ההצפה שכולנו מתחילים לחוות נוכח עודף ההזדמנויות שהאינטרנט מציע לנו:

(אותר דרך טוויט של ניב, תודה)

אז בפוסט הזה אני מציע שנתחיל בשאלה פשוטה – מה אתם עושים עם לינקים?

את השאלה הזו אני מגלגל הלאה מאייל סלע שהתחיל בלשאול אותה בבלוג שלו בפוסט בשם Survey: How do You Process Online Information? משם גל מור המשיך את השיחה בפוסט משלו בשם “דרכים רבות לשמור קישורים“.

והנה אני מפנה אליכם, קוראי היקרים, את השאלה: מה אתם עושים עם הלינקים שלכם ?

התשובה שלי, לגבי עצמי: לא מספיק.
נכון לכיום אני שומר את המועדפים שלי בדלישס. ומדי פעם שולח אותם בטוויטר (מתוך רצון שהם יסונכרנו במועד מאוחר יותר עם הדלישס באמצעות תוסף הפיירפוקס טווילישס). אני גם מכניס אותם לפעמים למועדפים, אבל לא עושה איתם כלום שם.
יש פה שאלה עמוקה יותר של “מהו תהליך העבודה הנכון לגבי איסוף ואיבוד מועדפים?” שזו בעצם השאלה המעניינת כאן. אבל עדיין לא מצאתי עבורה תשובה טובה. מה דעתכם?