הרצאתו של ג'וסף מרשימה ויצרה בי תחושה של אמון כלפיו. ופתאום מצאתי את עצמי חושב עד כמה קל זה לקוות תקוות עבור מדינה אחרת, אך אני שואל את עצמי האם גם תושבי מדינתו היו מרגישים כמוני למשמע הנאום? והאם מישהו בארץ היה יכול לתת נאום, שמולו הייתי מרשה לעצמי להרגיש את אותה מידה של תקווה שאני מרשה לעצמי להרגיש כעת עבור קנייה ?
בסרטון הבא (של כ-7 דקות ), ג'וסף מספר את סיפורו האישי ואת חזונו לעתיד של ארצו:
ב"עלו ברשת" של ווינט, נתקלתי בהרצאה שרנדי פאוש (פרופ' מאונ' קרנגי-מלון), נשא לתלמידיו לאחר שהובהר לו שהוא צפוי למות, תוך מספר חודשים, מסרטן. ההרצאה אורכת כ-14 דקות, ומכילה שלל אמירות מקסימות כגון: "התנסות היא מה שאתה מקבל כשאינך מקבל את מה שאתה רוצה". ושלל תובנות חיים פשוטות על מה חשוב בחיים: אנשים לעומת רכוש, ענווה למול גאוותנות, התנצלות למול אגו, חלומות הילדות שלנו, החופש שלנו לחוות ולנסות – ואהבה.
ההרצאה נגעה בי לא בשל האימרות שבה, אלא כי מעביר אותה אדם שמעניק לכולנו (לקראת מותו) את אחת המתנות הכי יקרות שאפשר לקבל ממישהו: השראה.
ופה אני נכנס ושואל – מה בעצם הסטטיסטיקה הזו אמרה לנו ? האם היא אומרת ש- 56% מהאנשים באוכלוסיה היו רוצים ש- 892 יעבור?
התשובה שלי היא שאני לא יודע. ושגם חברי הכנסת לא יודעים.
בשביל שנבין מהי המשמעות של הסקר, יהיה עלינו לבחון את הסקר בצורה שקולה: להבין איך נבחרו המשיבים, כיצד הם משקפים את שאר מבנה האוכלוסיה, והכי חשוב – להבין מה בעצם הסקר שאל.
הניחוש שלי הוא שהסקר לא שאל "האם אתה רוצה ש- 892 יעבור?" אלא שאל "האם אתה מבין מספיק מה-זה-אינטרנט ?" (מספיק כדי להבין ש- 892 רע לתרבות האינטרנט בישראל, רע לדמוקרטיה ובנוסף לכל גם ייכשל בלהשיג את שהוא מנסה להשיג, אלא אם הוא ישפוך את התינוק עם המים).
והפרשנות שלי לתוצאות הסקר היא שאנשים שמשתמשים באינטרנט (בשביל אימיילים וקצת גלישה), עדיין לא הפנימו את מה שקרה פה בשנים האחרונות.
הסקר הנ"ל, שהעביר ערוץ הכנסת, עוד יקבל אצלי התייחסות מקיפה יותר (אבל לא היום). אך בינתיים:
בשביל האנשים שעוד-לא-הפנימו-מהו-אינטרנט, אני מצרף את הסרטון הבא (ותודה לאופיר כהן על הלינק).
הסרטון הוא באורך של 4:30 דקות, והצפייה בו ריגשה אותי מאד. הקליפ כותב, וממחיש כיצד עוד ועוד צורות חשיבה התפתחו: בדרך שבה אנו עובדים עם טקסט, מציגים טקסט, מקשרים טקסט, כותבים על טקסט, מפיצים טקסט. ובעצם, לא רק טקסט – אלא גם אודיו ווידיאו. ובעצם, לא רק אותם – אלא את עצמנו. והכל מלווה במוזיקת רקע מתאימה. תהנו: