חודש: אוגוסט 2007

ובכן, בין שיטוטי (במשהו אחר לחלוטין), הגעתי לשני סרטונים שמדגימים כיצד לפתור את הקוביה ההונגרית. לא שמעניין אותי במיוחד לפתור קוביה הונגרית, אבל תמיד שאלתי את עצמי כיצד מלמדים אנשים לפתור את הקוביה. והנה עכשיו אני יודע.
היות וכבר התבוננתי, אז החלטתי לראות מה עוד הצינור מציע:
מישהו שפותר את הקוביה עם יד אחת ב- 20 שניות (זה פשוט יפה לראות).
עוד מישהו שיושב ומתרגל לפתור את הקוביה (עם שתי ידיים) ב- 13 שניות. (זה גם מהפנט משהו להסתכל.
עוד רובוטון שמישהו המציא שפותר את הקוביה (לאט, בטוח, ומשעמם)
ילדונת בת 3 (!) שפותרת קוביה ב 114 שניות (סינית ?)
ולבסוף, כיצד סימולציית מחשב פותרת קוביה של 20X20X20 (מה שכמובן נותן פרופורציות על כל שאר הסרטונים )

להמשיך לקרוא קוביה הונגרית – איך פותרים (סרטון הדרכה)

השאלה הזו עלתה ברשומה הזאת (מתוך בלוג הזנב הארוך).

כריס אנדרסון (הסופר של הספר "הזנב הארוך"), משתעשע בבנייה של מטוסים קטנים (מטוסים זעירים ללא טייס = מזל"ט = מזל טוב) והטכנולוגיה שמתלווה אליהם.  כאשר את הקוד הרלוונטי, הוא מפיץ כקוד פתוח. ותומך בו בקבוצת דיון מתאימה.

אחד המיתוסים שכריס נאלץ להתמודד איתם, הוא החשש שפירסום עבודתו יסייע לטרוריסטים להכין מזל"טים, ולהשתמש בהם כנגד ארה"ב או מדינות "טובות" אחרות.

השאלה כירסמה בליבו אף יותר, כאשר אמיר, בחור איראני בן 17, פירסם בקבוצת הדיון של כריס תמונה של מזלט שהוא בנה – צבוע בצבעים של דגל איראן.

אני מפנה לדיון הזה (למי שמתעניין בנושא), כי הפוסט הנ"ל גרר אחריו שלל תגובות (כולל זו של אמיר), שהתייחסו לסוגיה (שיכולים בטח לעניין את חלקכם).

מה שהכי עניין אותי מכל הסיפור, היה הדוגמא המהממת לאיך האינטרנט מאפשר לקרב לבבות בין אנשים השוכנים בשתי מדינות שעויינות האחת לשניה. איני אומר שקוד פתוח הוא פתרון לבעיות העולם, אבל רשומות כאלו עוזרות לי להאמין שאולי קוד פתוח (והקהילה שצומחת סביבו !), היא ההזדמנות ליותר פלורליזם ואחווה בעולם. (אגב, הרצון להדגים את הדומה בין אנשים – הוא שהצית את הפרוייקט המקסים "אנחנו מרגישים בסדר" עליו סיפרתי כאן)
(אגב, אם נתקלתם בעוד דוגמאות לתופעות חברתיות מעניינות שצומחות דרך קוד פתוח, אשמח אם תספרו לי על זה בתגובות)

כשמתעסקים בהצגה של מידע, הרי שחייבים מתישהו להיתקל בז'אנר של קליפים אינפוגרפיים (infographics). מדובר בקליפים שמוסיפים במהלך הסרטון שיכבת מידע שהיא מעבר לרגיל.

הקליפ שלפנינו לקוח מסצינת הפתיחה של הסרט Stranger than Fiction (שאחרי צפייה בקליפ הזה, רשמתי לפני לראות אותו).

הצפייה בסרט מעלה שתי נקודות שכיף לחשוב עליהן:

הראשונה היא השאלה מתי הטכנולוגיה תאפשר לנו להציף את הסביבה שלנו במטא-מידע, כפי שמוצג בקליפ (למרות שאני מנחש שהחסם ליישום כזה הוא כלכלי ולא טכנולוגי, אבל תובנות בתגובות יתקבלו בברכה).

השניה (שלשמה ניתכנסנו פה היום), היא שהקליפ ממחיש, בצורה מהממת, שניתן לכמת (מיספרית) אינספור פעולות אשר מקיפות את חיינו.

בשביל אחד כמוני שעוסק בסטטיסטיקה, זה נותן תחושה טובה 🙂

(נהניתם מהקליפ ? יש לכם לינקים טובים? תגיבו ותשפיעו)

אחרי הפוסט של "זונה יהיו אחרות", הרגשתי שאני מוכרח לאזן.

אג'אן בראמאבאסמו (Ajahn Brahmavamso), הוא נזיר בודהיסטי. ונואם מצחיק ומחונן. בשיחה שלפנינו, הוא מרצה על הנושא של בדידות. כדבריו: בתור אדם שמעביר הרבה מזמנו בבדידות, ניתן לדמיין שיש לו קצת הבנה בנושא. ואכן יש לו.
אוכל לתמצת את המסר ב "בדידות איננה שלילית כשלעצמה. הסבל יכול להימצא בבדידות ובזוגיות." ועם השאלה "כיצד את/ה מתייחס לבדידות שלך ?"
אבל לאמיתו של דבר, אין זה הפאנצ' ליין שמייחד את ההרצאה הזו, אלא הרוח שבה אג'אן מעביר את דבריו לקהל. אם תרצו, הרי שאפשר לכנות הרצאה מן הסוג הזה כ-"הרצאה תרפיוטית".
(נ.ב: ההרצאה אורכת שעה. שזה הרבה זמן. כשאני הקשבתי לה, פשוט הדלקתי את ההרצאה וסידרתי את החדר. )just a thought…