אם אינכם יכולים לשנות את העולם תשנו את עצמכם

ואם אינכם יכולים לשנות את עצמכם, תשנו את העולם.

היום הוא אחת מאותם ימים שבהם (יותר) קל לשנות את העולם – צאו להצביע !

אתם רק צריכים תעודת זהות, ולגשת לקלפי שאליה אתם שייכים. לא יודעים לאיזה קלפי אתם שייכם – תמלאו את תעודת הזהות שלכם בלינק הזה, ותדעו.

ולמי שלא (או כן) הבין את הכותרת, שיהנה מהשיר “Lonely Planet”:

ולנוחיותכם, הנה מילות השיר המופלא הזה של the the:
להמשיך לקרוא אם אינכם יכולים לשנות את העולם תשנו את עצמכם

ביום הבחירות אני עוזר למפלגה שאני מאמין בה (תי”מ) – מי מצטרף?

התלבטתי הרבה מה לעשות מחר.
האם להנות מעוד שעות שינה? (רצוי)
להשלים אולי קצת עבודה? (מומלץ)
להיות עם זוגתי? (אני רוצה!)
והחלטתי שלא.
מחר אני הולך לצאת מהבית, לעמוד בקלפי הומה אדם – להחזיק שלט שיאמר “אני מצביע לתנועה הירוקה מימד”. ולדבר עם מי שרק אפשר על למה.

למה?
1) כי איכפת לי מהתנועה הירוקה – מימד מספיק בשביל שאני אעודד אחרים להצביע להם.
2) כי זה ניראה לי כיף. (אנשים סביבתיים זה כיף)

מעניין אותכם להצטרף גם? שילחו מייל עם הפרטים שלכם לכאן
[email protected]
ויצרו איתכם קשר.

רוצים לוודא איפה אני אהיה ? תשלחו לי מייל: [email protected] ואני אספר לכם.

ואגב, גם הרבה סלבריטאים התחילו להידלק על התנועה הירוקה: כמו אברי גילעד וג’קי לוי, קובי אוז ועוד…

תשדיר בחירת הבלוגרים (בתי”מ) לבחירות 2009 !

“מותק, מותק – אני מופיע בטלוויזיה ביוטיוב !”
הכוהנת הלוחמת, כרמל (בלוגים) ויסמן, פירסמה לאוויר העולם את תשדיר הבחירות הראשון בישראל שמככב בלוגרים. אורכו כ- 4:15 דקות (ולסקרנים, אני מופיע בדקה 2:35)

וברשותכם אבקש – אנא הפיצו את הסרטון: בבלוגכם, בפייסבוק (דרך שורת הסטטוס וב”שיתוף”), בטוויטר, באי-מייל או כל אמצעי שלרשותכם.
למה לכם:

  • אם איכפת לכם מהתנועה-הירוקה-מימד – אז ברור שתפיצו.
  • אם איכפת לכם מתרבות האינטרנט – (ובהנחה שאין לכם התנגדות לתי”מ באופן עקרוני), אז הפצתכם את הסרט תסייע לקדם בארץ את המותג של “בלוגר”. 
  • אם לא איכפת לכם משני הקודמים, אך איכפת לכם ממני – דעו שזה ישמח אותי לראות את התשדיר מופץ 🙂

 

וכמה קישורים להמשך:

מצביעים למי – שנוגע בכם

vote-for-who-touches-you

לפני כשבוע שאלה אותי ידידתי הלית’: “מה אתה אומר על זה, כי הוא צודק אתה יודע…”, שם נכתב ש:

התנועה החדשה-מרצ מסמנת לה את המפלגות הירוקות כיריבות אפשריות על קולות של מצביעים צעירים וצלי רשף מנצל את הבלוג שלו בכדי להסביר מדוע הצבעה למפלגות קטנות “תעלה את נתניהו לשלטון”. 
רשף כותב כי למצביעים פוטנציאליים של השמאל, צעירים ובעלי השקפה חברתית, “אין חשק  לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות. רשף ממשיך ומסביר כי “אם כל אחת מחמש המפלגות האלו, שלא יעברו את אחוז החסימה, תקבל 20,000 קולות – שזה בערך שליש מהקולות הנדרשים בכדי להיכנס לכנסת – ילכו לאיבוד 100,000 קולות… שמתרגמים לארבעה מנדטים – שעל פי הסקרים זה מה שמפריד בין הגוש הימני-דתי לבין גוש קדימה-העבודה-מרצ-המפלגות הערביות”.

הפניתי אותה לתשובה שכבר נכתבה על זה כאן.
אבל היא לא הסתפקה וענתה לי שזה ”

לא-לא! לא מתקבל! אני רוצה פוסט שלך!
אני רוצה תגובה שלך, ולא התקפה אישית רגשנית שלא עונה על השאלה האמיתית. זו תגובה ממש לא רצינית – ולא שיש לי הרבה דברים טובים לומר על צלי רשף או על ג’ומס, שמצדיק ניסויים בבעלי חיים (כן כן). אבל זה שתי”מ שולתתת בפייסבוק לא עונה על שאלת פיצול הכוחות והקולות שירדו לטמיון – גם דב חנין שלט בבלוגוספירה וראה מי הוא ראש העיר בתל אביב. מה שהבחור הזה יואב עושה זה להתחפר בבועה שלו ושל שלושת חבריו. אבל יש עוד די הרבה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, ואפילו יותר אנשים שלא קוראים את “הארץ”, ולמעשה רוב המדינה לא גרים במרכז ולא קוראים את TimeOut.
בקיצור, דעתך יותר חשובה לי :-)”

עניתי לה. והיא התעקשה שאפרסם את התשובה. עניתי לה שזה כבר לא רלוונטי, ולמי איכפת, ומה אני כבר מבין. ואז ראיתי את הפוסט של אחי “מה מפחיד את מרצ?” עם הבאנר הבא:

ואני מוכרח להודות שזה עורר אותי לפרסם היום את מה ששלחתי לה בפומבי:

אהלן הלית’.
אומרים שצדיקים אין מלאכתם נעשית אלא בידי אחרים. ובכן, אני לא צדיק במיוחד, אז אנסה לענות (אפילו אם לא בפוסט, אלא רק לך).

התשובה הכללית שלי היא שאני לא יודע.

התשובה האחרת שלי תהיה כזו:

ראשית, המשפט “אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות.”
להזכירנו – בבחירות הקודמות, הגימלאים לא היו “קול אבוד” מבחינת אחוז חסימה. מאידך, הם מעלו באמון הציבור ועל כן יתרסקו בבחירות הקרובות. אך הקול לא בוזבז.
לגבי זה שיש 4 מפלגות ירוקות, אני לא ספרתי, אבל עד כמה שאני יודע אפשר היה לטעון לשתי מפלגות “ירוקות”. הירוקים והתנועה-הירוקה-מימד.
וכל מי שבתוך העולם הירוק, טוען שהירוקים הם green wash לפחות זה מה שאני שומע מהאנשים הירוקים שאני מכיר (ומאז, מסתבר שגם כמה אירגונים ירוקים ידועים הכריזו בפומבי שהם אינם תומכים ב”ירוקים”).
לגבי שתי המפלגות האחרות שהוא מדבר עליהן אני לא בטוח למי הוא בוחר להתייחס…

לגבי הטענה שאם מפצלים 100,000 קולות זה יהיה אבוד – אולי.
אבל זו הקצנה של טיעון. יותר הגיוני שיש פיצול (לא שווה) של הקולות הללו + קולות צפים שיצופו ויעלו את אחת מהמפלגות הללו למפה.
הגישה הכללית שמוצגת במאמר של ללכת על “בטוח” עם מפלגה שתעבור את אחוז החסימה, למול לקחת את ה”סיכון” ולבחור מפלגה אחרת. זו גישה ישנה שאנו נתקלים בה בכל מערכת בחירות: האוטוטו מפלגה אחת בספקטרום הימני-שמאלי תנצח, והנה אנחנו חייבים לרוץ להצביע למפלגה המועדפת עלינו (אך בעלת הסיכוי הרב ביותר לעבור את אחוז החסימה) בשביל לאזן.
אבל גם האסטרטגיה הזו (של שמרנות בהצבעה) תוביל אותנו, כאוכלוסיה, לבעיות. שכן הטיעון ההפוך שהייתי מעלה הוא שאילו כל האנשים שמצביעים למרצ בגלל רצון ביציבות, היו הולכים ומצביעים למפלגה שהם היו מעדיפים, אולי היינו רואים את הנפילה של מרצ (שיש כלפיה ביקורות), ועליה של כוח משמעותי חדש – שיעשה עבודה טובה יותר בתחומו.
ודרך אחרת לומר זאת היא שהטיעון הזה מגביל כל אפשרות לעלייה של מפלגה חלופית שהיא.
למעשה, אלא אם כן מישהו יקים עוד קדימה, אין מקום לאף מפלגה חדשה בכנסת – כי אסור עלינו כמצביעים לנסות להצביע למישהו שלא קיים כבר בפוליטיקה הישראלית (כי זה עלול להיות קול אבוד) – ואני לא חושב שזו נקודת מבט בריאה לדמוקרטיה.

ובאופן אישי – אילו לא היה לי אמון אישי באנשים של תי”מ, אז הייתי קונה את הטיעון הזה ואומר “לא איכפת לי למי להצביע, אז לפחות שזה לא יהיה קול אבוד”.
אבל כן איכפת לי מתי”מ. אנשים שהתרשמתי מהם אישית (עיין ערך ערן בנימיני ומלכיאור) נמצאים שם. ואנשים שאני מעריך, חברים, מאמינים באנשים שנמצאים בתי”מ אף יותר ממני (עם יותר הכרות ממני).
זה מרגיש לי כמו שקר כלפי עצמי שלא להצביע למפלגה שאני מאמין בה. בעיקר כשאין לאף אחד מושג האם יש לה סיכוי לעבור או לא. ובעיקר כשתחושת הבטן שלי אומרת שיש להם סיכוי.

מה דעתך ?

וכך נסתיים המכתב.

עידכון 3.1.09:
אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים לגבי נושא אחוז החסימה וסקרים:
אנשים אומרים דברים כמו “אם הסקרים לא יראו שהתנועה הירוקה מימד לא תעבור בבחירות – אז אנחנו לא נצביע להם” (מה שמכונה בספרות, ספירלת השתיקה)
אך יש כמה בעיות בלסמוך על סקרים לגבי מפלגה צעירה כמו התנועה-הירוקה מימד:
1) ישנם סקרים שבכלל לא נותנים לנשאלים אפשרות לבחור מפלגה שהיא חדשה (ואז, למעשה, הקולות לאותה מפלגה בכלל לא נספרים בסקרים).
2) בהרבה סקרים לא מדווחים על טווח השגיאה של הסקר. ואם מדווחים עליו, הוא לרוב גדול מ- 2% (שזהו האחוז הדרוש למעבר אחוז החסימה).
3) בהרבה סקרים לא מדווחים על אחוז האנשים בסקר שלא השיבו לסקר. את האנשים החסרים הללו משלימים הסוקרים באמצעות שיטות סטטיסטיות (כל חברת בחירות והשיטה שלה). אך השיטות הללו לרוב יהיו הרבה פחות מייצגים מאשר נתוני מדגם של משיבים. אם הסקר שבו אתם מסתכלים לא נותן לכם כמה אחוז האנשים בסקר לא השיבו – אין לכם דרך לדעת עד כמה הסקר מוטה.

לסיכום- סקרים זה אחלה דרך לקבל החלטה, אבל רק בתנאי שיודעים מראש מהן מגבלות הדיוק של הסקר. ובעיקר, כשבוחרים להצביע למפלגה חדשה.

מבט אישי 255: הערכת מצב של חמאס

התגלגל לידי אימייל מעניין פרי מקלדתו של ד”ר שמואל גורדון. והיות ולא נתקלתי במסמך דומה ברשת, חשבתי שמן הראוי לפרסמו.
המסמך פורסם כמות שהוא ולאחר בקשת אישור הפצה מד”ר גורדון. והנה הוא:

מבט אישי 255: הערכת מצב של חמאס

הגיע אלי מסר שהעבירה ההנהגה הצבאית של חמאס לרשת אל ג’זירה. הרשת עדיין בודקת את אמינותה אך מצאתי לנכון לתרגם את הקטע העיקרי עבורך:

“הציונים טוענים שניצחו במלחמה, פגעו אנושות בכוחנו הצבאי, שיקמו את ההרתעה שלהם והגיעו להסכם שימנע את אספקת הנשק לכוחותינו. האם זו האמת? הם הרסו מאות בתים והרגו מאות אזרחים. האם אינם מבינים שאין אנו סוחרי נדל”ן ונילחם עד הבית האחרון בעזה? הם הרגו מאות אזרחים, האם אינם יודעים שנילחם עד האזרח האחרון? הם פגעו ב-300 לוחמים שלנו האם אינם יודעים שיש לנו עשרה מתנדבים חדשים על כל שאהיד שנהרג? הם הצליחו לפגוע בכמה מראשינו אך המנהיגות נשארה חיה קימת ומתפקדת.

במשך שלושה שבועות אנו מצליחים למנוע מהם כניסה ללב עזה. מהרגע שהגיעו לפאתי השטח הבנוי לא הצליחו להתקדם יותר מכמה מאות מטרים. בערך עשרה מטרים ביום. זו הצלחתו של צבאם הגדול, המצויד, עשה שינויים גדולים בשנתיים האחרונות. כפי שנראה מבחינתנו הם עשו מתיחת פנים ולא יותר. הם כה חוששים מהרוגים עד שאינם מתקדמים כלל ועיקר, ועוד קוראים ללוחמים שלנו פחדנים.

אנחנו מדינה ראשונה בשליטת ארגון רדיקלי שנלחמת עם ישראל, ואנחנו הראשונים שמחזיקים מעמד. למרות הרס התשתיות שלנו – חשמל, מים, בריאות, תקשורת ומשטרה – ממשיכים אנו לשלוט במדינת חמאס הראשונה. המנהיגות שלנו ממשיכה לקשר ולשלוט באמצעות רשת מנהרות ושליחים אנושיים. אין שום חשש להמשך שלטוננו וזה העיקר.

שתי מטרות קבענו לעצמנו בראשית המלחמה: לשרוד כארגון לוחם ולשמור על שליטתנו במדינת עזה. יש לנו מטרות נוספות כמו פתיחת מעברים והכרה במעמדנו, אך אלו הן מטרות משניות. כל עוד נשיג את מטרותינו העקריות הנצחון איתנו ועד עתה אנו משיגים אותן ונמשיך בכך.

גם אנו למדנו את לקחי מלחמת לבנון השניה. הערכנו שמשך המלחמה יוגבל לחודש-חודשיים. הקהילה הבין-לאומית וכמה עיתונאים בעלי השפעה בישראל יעשו עבורנו את המלאכה ויביאו להפסקת המלחמה. לכן נערכנו לספיגת מתקפה ישראלית למשך זמן זה.

ידענו להוכיח את יכולתנו להתמודד עם הצבא הישראלי, להגן על בירתנו – עזה, לעצור את התקדמותו, ויחד עם זאת להמשיך לשגר רקטות ולשתק את חייהם של מליון אזרחים בישראל.

על איזה שיקום הרתעה הם מדברים? לא רצינו במלחמה גדולה לפני המערכה הזו ועדיין אין אנו מוכנים לה. אך כעת אנו משוכנעים יותר מקודם בחוסר הנכונות שלהם לשלם מחיר כדי לעשות זאת.ובחוסר היכולת שלהם להרוס אותנו. מנמר של קרטון הפכו לנמר של נייר.

בעוד מנהיגינו נחושים למרות הסכנה לחייהם, זעזועי הפצצות חודרות הבונקרים וענני עשן השרפות, מנהיגיהם שנמצאים בחדרים ממוזגים, מוארים ושקטים, לא החזירו לעצמם את הנחישות שאיבדו מזמן. אכן חציר העם וקורי עכביש מנהיגותו.

לאחר שאולי יפסיקו להילחם נקבל סיוע לשיקום ערינו ותושבינו בשיעור מליארדי דולרים. יהיה זה פרס נאה עבור לחימתנו. נחזק את אחיזתנו ואת התמיכה בנו בין האזרחים, נהפוך לגאוות כל עמי ערב על שנלחמנו ויכולנו לאויב הציוני, נחדש את תקוותם להרוס את מדינת ישראל.ונשתלט על הרשות הפלסטינית בבחירות הבאות.

אבל, ייתכן שעלינו להמשיך בלחימה. יש לנו מספיק טילים, לוחמים ונחישות, כדי להוכיח לעמנו את רפיסות השלטון בישראל וחולשת הגנרלים שלו. עדיין לא השגנו את כל מטרותינו ואנו יכולים לשפר את הישגינו. אך ייתכן שאם נמשיך לשגר רקטות ניתן לו הזדמנות נוספת. הכדור בידינו אך טרם החלטנו.”

עד כאן הערכת המצב של ההנהגה הצבאית של חמאס. עד כמה היא טועה – עליך לשפוט.