האם אנחנו רוצים להביס את הזיקנה לחלוטין? דיון ציבורי בין אוברי-דה-גרי למול קולין בלקמור

הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה"שאלות תשובות":

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)

שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!

לפרוטוקול: אני כותב את הפוסט על השולחן-הליכון שלי, תרתי משמע.

הפוסט הזה מיועד לאנשים שיושבים יותר משעה ביום מול המחשב, ומרגישים שזה לא בריא לגוף שלהם.
הרעיון שאני מציג בפוסט הזה הוא (לדעתי) אחד מהמהפכניים שבהם נתקלתי: אהבתם את הפוסט? אנא הפיצו אותו הלאה!

בפוסט הזה אני אתאר את הבעיה של חוסר-התנועה המודרנית, את הפתרון בו נתקלתי (שולחן הליכון), סרטוני הדגמה, קישורים רבים (למאמרים פופלאריים ואקדמיים), המלצות שימוש, והזמנה לשיתוף פעולה. ונתחיל:

הבעיה: אנחנו לא זזים!

בוא נסתכל לרגע במציאות הקשה בפנים: אנחנו לא זזים מספיק.

בעידן הטלוויזיה, והאינטרנט (הפייסבוק, הצ'טים וכל השאר), התאהבנו במסך המחשב שלנו יותר מידי. וככל שאנחנו מתבגרים, ההשפעות של זה נהיות גרועות יותר ויותר עם הזמן:

  • אנחנו מתחילים להרגיש כאבים בכל מיני איזורים בגוף (הצוואר הכתפיים, הגב התחתון, מפרקי הירך, הבירכיים).
  • הנשימה שלנו נהפכת להיות שטוחה יותר (מתי בפעם האחרונה לקחת נשימה עמוקה?)
  • ואין לנו יותר כושר – כשאנו מנסים לצאת להליכה ארוכה, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו צריכים לשבת הרבה יותר מהר ממה שחשבנו שנצטרך.

הפתרון שיכשל: "התעמלות"

ההשפעות המייטיבות של פעילות גופנית הן ידועות (ברמה כזו או אחרת) לכולנו. פעילותו גופנית שומרת על מסת שרירים, צפיפות עצמות, תנועתיות במפרקים, הקטנת סיכון לשלל מחלות, חיזוק המערכת החיסונית ומצב הרוח.

ולמרות כל זאת, אתם לא מתעמלים. וסביר שאתם אפילו קצת מרגישים רע עם עצמכם שאתם לא מתעמלים. ועדיין, רוב הסיכויים שלא תתחילו. וגם אם התחלתם, בואו נהיה כנים: זה לא מספיק. ללכת כמה פעמים בשבוע למכון כושר או לשיעור צ'י קונג (הקישור הוא למורה שלי, אמיר ניסן – מומלץ ביותר) – זה פשוט לא מספיק. אפילו לעשות אימון יומי של חצי שעה, זה כנראה לא מספיק.
למה אני אומר שזה לא מספיק? כי את שאר היום אתם מעבירים בישיבה. לא סתם ישיבה, ישיבה בתנוחה אחת, כמעט בלי תנועה, ולרוב מול מסך מחשב. ואני מתקשה להאמין שזה בריא לנו. אפשר להתווכח עד כמה זה לא בריא לנו (ולהתחיל לראות איזה מחקרים עשו בנושא), אבל אני לא חושב שמישהו מכם יערער על זה שזה לא נשמע בריא.

הפתרון ה"אמיתי" צריך להיות שבמהלך היום, כל יום, אנחנו נפעיל את הגוף. הפעילות יכולה להיות מתונה, רגועה, אבל שתהיה כל יום (ורצוי שזה יהיה יותר מפעם אחת).
והסיבה שזה לא קורה כרגע היא שבשביל לעשות דבר כזה, אנחנו צריכים לבצע שינוי משמעותי באורח החיים הנוכחי שלנו, שינוי אשר יגזול מאיתנו זמן שאנחנו נותנים לדברים שבאמת חשובים לנו (כמו לקרוא על האיום האיראני, או על צדק חברתי, או לראות סרטוני יוטיוב של חתולים חמודים).

עד לכאן אתם איתי? עכשיו הרשו לי לספר לכם משהו חדש…

שולחן-הליכון: פתרון "מוזר" אבל שעובד!

כאשר ניהלתי שיחה על הנושא עם בן-דודי, ינון לרנר (מעסה רפואי, מהטובים שהכרתי בחיי), הוא השיב לי כך: "טל, הפתרון האמיתי הוא שיהיה לך שולחן הליכון. אבל אתה לא תעשה את זה, כי רוב האנשים לא עושים את זה – כי זה מוזר להם מידי".
טוב, כמו שאישתי (אוהבת הגאגא, לא ליידי גאגא) אמרה לי ביום השני לאחר שהכרנו "אתה אדם מאד אותנטי טל", ואנשים אותנטים מנסים דברים מוזרים.
אז עכשיו בואו אספר לכם מה זה שולחן הליכון, ונחשוב על זה קצת ביחד.

שולחן-הליכון: מה זה בעצם?

"שולחן-הליכון" הוא פשוט להציב שולחן עבודה מעל מסלול-הליכה (אתם יודעים, מכשיר כושר ביתי כזה).

אדם אשר משתמש בשולחן-הליכון הולך באיטיות על מסלול-ההליכה בעודו ממשיך לבצע את פעילויות העבודה הרגילות שלו.
המטרה של שולחן-ההליכון היא לשלב תנועה ואימון עדין לתוך יום העבודה אשר הוא לרוב נייח.

במהירויות הליכה איטיות, אנשים מסוגלים לרוב לבצע פעילויות שולחניות רגילות כגון הקלדה, כתיבה, שימוש בעכבר ושיחות טלפון (עוד נתונים על זה מאוחר יותר).

הרעיון של שולחן-עבודה+הליכון (Treadmill Desk) הופיע עוד בשנת 1996 על ידי ד"ר סת' רוברטס אשר תכנן והשתמש בשולחן כזה. מי שהוא כנראה מהאבות הרעיוניים של הקונספט הוא ד"ר ג'יימס לוין. עם זאת, לפי גוגל-תובנות-חיפוש, כנראה שעיקר העניין הציבורי (של דוברי האנגלית) בשולחן כזה התחיל רק במהלך שנת 2007. ומאז, העניין ממשיך לגבור. ראו את גרף החיפוש עבור הצירוף: "Treadmill Desk"

אתה רציני? אנשים עושים את זה?? *אתה* באמת עושה את זה???

אני הכי רציני שיש.
לעדות, הנה תמונות שלי על שולחן ההליכון שלי (בלבוש ביתי משהו, אבל עדיין), הקליקו בשביל תמונה מוגדלת (זה יקח שניה לתמונה להיטען):

יש מאמרים בעברית על השולחן-הליכון?

מצאתי כמה, אבל לא הרבה.

יש מאמר מהאתר של גלובס, מלפני פחות משנה, שבו מראיינים את דני דנקנר (לא קשור לבנק הפועלים) על השולחן הליכון שלו. בעקבות המאמר שוחחתי עם דני בטלפון מספר פעמים, והוא עזר לי רבות בקבלת ההחלטה להתחיל עם הפרוייקט הזה (דני – תודה!)

דני גם כתב מאמר משל עצמו אשר הופיע באתר באופןטיבעי.

והנה מאמר נחמד מהארץ שמסכם ערימה של מחקרים ותוצאות על עד כמה ישיבה רעה לנו.

ומסתבר שמלבד דני, ואני, יש עוד אנשים בעולם שמתעניינים (מאד) בנושא הזה. הנה כמה סרטוני יו-טיוב של אחרים שמדברים ועושים את אותו הדבר:

להמשיך לקרוא שולחן-הליכון: תפסיקו לשבת מול המחשב ותתחילו ללכת מולו!

הסמינר ה-10 להארכת חיים וסינגולריות יתקיים (בעוד שבוע) עם 3 הרצאות וכניסה חופשית

שלום חברים.

כפי שפורסם בבלוג הסינגולריות, בשבוע הבא יתקיים מפגש בנושא טרנסהומניזם והארכת חיים, והפעם עם דגש על סינגולריות ובינה מלאכותית (עם מרצה אורחת מארה"ב, ראו למטה בתוכניה). המפגשים הקודמים שהתקיימו בשנים האחרונות כללו תמיד אנשים מעניינים ונחמדים (שילוב משמח לכל הדעות).

תאריך המפגש הוא , 5 לנובמבר (יום שישי בעוד שבוע), בשעה 10 בבוקר.

מקום המפגש: אוניברסיטת בר-אילן. בניין כ"ץ (גם ידוע כבניין מורשת ישראל 604), בחלק הצפוני של הקמפוס, אזור "אסבסטונים", קומה שלישית, חדר סמינריונים מס' 309

תוכנית המפגש

  • 10-11 – אנה סלמון (מכון הסינגולריות לבינה מלאכותית, ארה"ב) – רציונליות טרנסהומניסטית
  • 11-12 – יהושע פוקס – בינה מלאכותית , בינה אנושית
  • 12-13 – סרג'יו שטיין – הבסיס לסינגולריות טכנולוגית

הכניסה חופשית

וכל מי שמגיע מוזמן להביא כיבוד קל כמו שתיה, פרי, או מתוקים מהמכולת (זה לא חובה, אבל נחמד)

דף האירוע בפייסבוק (כבר 22 אישרו הגעה, 14 אולי, ו- 32 צריכים להחליט)
http://www.facebook.com/event.php?eid=160599100626811

מקווים לראותכם בקרוב.

לפרטים, ניתן לחייג למארגן האירוע (וזקן השבט הטרנסהומניסטי בארץ) – איליה 0522-283-578

נ.ב: טרנסהומניסטים אינם אימורטליסטים. אנחנו לא חושבים שאם נאמין מספיק אז נחיה לנצח. אנחנו גם לא בטוחים שנחיה לנצח. אבל אנחנו מתעניינים באפשרות…

עוד על כך ניתן לצפות בראיון (כ- 7 דקות) שעשו איתי בתוכנית בוקר לפני כחצי שנה בערוץ 10:

מפגש הטרנסהומניזם (הארכת חיים) התשיעי – ביום שישי הקרוב (כניסה חינם)

שלום חברים וקוראים יקרים.
ביום שישי, 14 למאי, בשעה 10 בבוקר יתקיים הסמינר התשיעי לטרנסהומניזם. (עוד פרטים בהמשך הפוסט)

הנה הסבר על מה זה טרנסהומניזם, והנה ראיון (של 7 דקות) שנתתי בנושא לפני כמה שבועות

להמשיך לקרוא מפגש הטרנסהומניזם (הארכת חיים) התשיעי – ביום שישי הקרוב (כניסה חינם)

לחיות "לנצח" – ראיון עם טל גלילי (רגע, זה אני!) בתוכנית הבוקר של ערוץ 10

ביום ראשון האחרון (11.04.2010), זכיתי להתראיין בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 (בעקבות הכתבה שפורסמה בהארץ על טרנסהומניזם) לאייטם של 7 דקות (במקור אמרו לי שזה יהיה 5, אני מוחמא).

אני מזהיר אתכם שראיונות מסוג זה אינן מתאפיינות בעמקות דיונית (אופיה של הטלויזיה המשודרת. ולמי שלא קרא, אני ממליץ על הסקר "לבדר את עצמנו למוות" בשביל הרחבה על תרבות ה"ועכשיו…. זה!").

מה שכן, למזלי, זכיתי לקבל שאלות טובות (דהיינו, שאלות שידעתי איך לענות עליהן), אשר איפשרו להעביר מסרים בעלי ערך. שאלות כמו:

  • "אתה מעריך שתחיה לנצח?"
  • "1000 שנה של מיסים?!"
  • "איך אנחנו נחיה לנצח?"
  • "זה הגיע מעולם המדע בדיוני?"
  • "עיצבנו את כדור הארץ גם ככה. נמלא את הארץ בזקנים ויהיה פיצוץ אוכלוסין, למה שלא פשוט תיתן לנו הזקנים למות?"
  • "להאריך בלא טיבעי, יגרום לעולם להתפוצץ"
  • "אז איך זה יקרה בפועל?"
  • "טרנסהומניזם – אתם תנועה רוחנית? אתה קבוצות דיון? מה אתם עושים בעניין?"
  • "יש משהו אמיתי שאתה עושה כדי להאריך את חייך?"
  • "אתה – במסגרת הרעיון – מפתח משהו?"
  • "זה לא רעיון הזוי?"
  • "האם תצפה לנצח בתוכנית הבוקר?" (פה התלוצצתי, לא התכוונתי ברצינות כשאמרתי כן!)

הראיון התחיל במשפט: "ממשהו לא בריא אנו עוברים אולי למשהו קצת מיסטי"
והסתיים במשפט המפוחד: "1000 שנה… נישמע לי ארוך מידי!"
שקיבל את המענה המרגיע: "לא יקרה, לא להיבהל!"

אז כנראה שלא "שיכנעתי" אף אחד באולפן, אבל אם הועבר אפילו שמץ מהרעיון לציבור הרחב, דייני.

והנה הראיון המוקלט:
(אם תוכלו להצביע בעד הסרטון, להפיץ בין חבריכם, לשמור כמועדף – זה יהיה מאד נחמד 🙂 )

להרחבה (שהיא כן מעמיקה) בנושא, אני מזמין אתכם לאתר "סינגולריות | הארכת-חיים" – מגאזין מקוון בנושא, על ידי וחברים אחרים.

תודה רבה מגיעה ל: נדב, נעם, רז, איליה, סרג'יו, שני, פינקי, ליאור ושאר הטרנסהומניסטים המקסימים שעזרו לי במייל בהכנתי לראיון – בלעדיכם זה היה יוצא הרבה פחות מוצלח. וכמובן, תודה לאסף מעיתון הארץ על שיזם וקידם את כתיבת המאמר על הנושא בעיתון, תודה מקרב לב!