ניצחון – אבא שלי מתחיל לכתוב בבלוג !

*פוסט על כיצד אבי נכנס לאחרונה לעולם הבלוגים*  (לינק לבלוג של אבי: www.zeevgalili.com)

הסיבה הראשונה שלי להיכנס לוורדפרס הייתה אבא שלי (זאב גלילי): אבי (כיום, בן 71) הוא רב-אמן ביצירה ועריכה של טקסטים. אחרי כ-30 שנה בידיעות אחרונות, אבי התחיל לכתוב טור אישי בשם “היגיון בשיגעון” עבור שבועון פיצפון בשם מקור ראשון. עשר שנים מאוחר יותר, התפוצה של העיתון התרחבה, וכך גם ההכרה באבי. אינספור מכתבים היו מגיעים לביתנו לכבוד אבי, חלקם מחמיאים לאבי על כתיבתו (“אתה הדבר הראשון שאני קורא כשאני פותח את העיתון!”) וחלקם מתקנים אי-דיוקים או שואלים שאלות.

בליבי ניקרה המחויבות להעלות את דבריו של אבי לרשת, כדי שעוד אנשים יוכלו להיחשף ולהנות מכתיבתו. בהמלצתו של אחי (שוקי), פניתי למערכת וורדפרס (בימים ההם – המערכת הייתה פחות ידידותית למשתמש, וחנית שרית ומלאכיות שכמותן עוד לא עלו אצלי בראדר) ואחרי עבודה רבה עלה האתר לאוויר (ואף אחריו עקבו אתרים רבים כמו בלוג החומוס, המיגרנה, ברלין, סטטיסטיקה ומה לא).

בשנה וחצי שהבלוג של אבי באוויר, היה חסר לו דבר אחד מאד חשוב – את אבא שלי. מי שתמיד העלה את התכנים היה אני. והתכנים שאבי כתב נועדו למקור ראשון ולא לבלוג. אך אתמול קרא מאורע הסטורי ממש – אבי העלה את הטור שלו לבלוג לבדו. ומרגע שהוא גילה שהוא מסוגל – ניצוץ חדש נידלק בעיניו “אני אוכל לכתוב על מה שמתחשק לי” הוא אמר לי היום, וחיוך רחב התפשט על פני.

לסיכום הדברים, אצרף את הטקסט שאבי צירף היום לאתר “אודות הבלוג”. כל מילה נוספת מיותרת, תהנו:

אודות הבלוג “זאב גלילי”

בעידן בו תוחלת החיים של העיתונות המודפסת קצרה אפילו מן המרחק בינה לבין שוק המליחים.
בעידן בו אורך החיים של ספרים על מדפי החנויות קצר מזה של עגבניות.
בעידן שבו ספרים מודפסים על נייר המכיל חומצות שיכלו אותם בזמן הקצר מחיי אדם ממוצע.
בעידן כזה הדרך היחידה שנותרה לאדם המבקש לשמר את פרי רוחו היא לפנות אל הבלוגוספירה.

אין לכותב שורות אלה אשליות לגבי מקומו ביקום. כמו שנאמר בתפילת ראש השנה: “אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף“.

אך מאז עמד האדם, כל אדם, על דעתו, הוא שואף להותיר חותם כלשהו בעולם.
אלה המחשבות שעלו בראשי כשהקמתי, בהשפעת צעיר בניי, טל, את האתר הזה. אני מבקש לפרסם בו בשלב הראשון את כל המאמרים שפרסמתי ביותר מעשר השנים בהן אני כותב את הטור “היגיון בשיגעון” בעיתון “מקור ראשון”.

הואיל וחלק ניכר מן המאמרים שכתבתי בעבר נכתבו לזמנם והם חסרי ערך או בלתי מובנים היום, אני מתכוון להעביר לאתר בהדרגה מהדורות מחודשות של אותם מאמרים (פוסטים בלשון האינטרנט) שבהם אסלק את המיותר, אתקן את טעויות העבר, אציין את תאריך פרסומם המקורי, ואמשיך הלאה.
בהמשך אני מבקש להעלות לחלל האינטרנטי ספרים רבים שכתבתי (רשימה חלקית באתר הנושא את שמי בויקיפדיה).

במתכוון ביקשתי מבני שתכנן את האתר לא לאפשר תגובות במקום. הלהג הרב צדדי הזה מייגע ולא נראה לי פורה במיוחד. מאידך יכול כל קורא במאמריי להתקשר אליי לפי כתובת הדואר האלקטרוני שלי, לבקש הבהרות ותוספות. אני עונה לכל מי שפונה אליי אם הוא מזדהה ובקשתו היא בתחום ידיעותיי ויכולתי.
קריאה נעימה.

חופש ביטוי, זכויות יוצרים ונימוס

בפוסט הזה אני אספר על הרצאה טובה, על כיצד להיות מנומס משיג לך את הזכות להשתמש בתמונה ולבסוף – כיצד עורכי דין יכולים להשאיר אותך עם טעם של קפה רע בפה.

הרצאה טובה: לארי לסיג הוא עורך דין שמתעסק בזכויות יוצרים. היום צפיתי בהרצאה שלו בטד. ההרצאה היא מהמוצלחות שנתקלתי בהן, לארי הוא מציג מהרמה הגבוה ביותר. כל אנקדוטה ומשפט בהרצאה משמשים היטב בבניית הטיעון הכללי. מקצב הדיבור נעים ונינוח והשימוש במצגת, התמונות והטקסטים – הוא פנטסטי. מרגישים שהרבה השקעה של זמן ומחשבה הוכנסו ב- 20 דקות הדחוסות של ההרצאה.
למזלנו, אפילו נושא ההרצאה מעניין.
לארי טוען בעד הרעיון של זכויות יוצרים אשר פתוחים לשימוש שאינו מסחרי ואני אשאיר לכם להנאות מההרצאה בעצמכם (הנה לינק).

נימוס ותמונה: ובמקום אחר בעולם (בישראל), אילנה שקולניק קיבלה לידיה קבוצת פייסבוק עבור מידענות. ומספרת בבלוג שלה כיצד היא חיפשה בפליקר תמונה עבור הקבוצה. אילנה מצאה צילום מהמם של Lady of Knowledge של הצלם Jim Austin. התמונה נשמרה תחת זכויות יוצרים אדוקים אך לאחר אימייל מנומס ומושקע של אילנה אל היוצר – היא קבלה ממנו אישור (ואף עידוד) להשתמש בתמונתו בקבוצת הפייסבוק.

מהלך לא יפה של עורכי דין: כידוע לכם, עקבתי בימים האחרונים על שביתת המלצריות בקופי-טו-גו. מדובר במאבק למען זכויות עובדים שנסתיים יפה (ד”ר אורי אמיתי מסכם זאת היטב כאן). והנה ישר אחרי שחלף לילה, אנחנו מקבלים את הפוסט שמספר על “תלונה נגד עו”ד איתי סבירסקי” (מן הקליניקה המשפטית בת”א) אשר סייע למלצריות. הבלוג מספר שעו”ד אריאל שמר, שמשרדו מייצג את רשת קופי טו גו ומפעלים אחרים של חברת שטראוס, מתכוון להגיש בימים הקרובים תלונה לוועדת האתיקה (של לשכת עורכי הדין) כנגד עו”ד איתי סבירסקי.

התלונה היא על כך שההסכמה בין העובדים להנהלה פורסמה. על אף שהיה ברור ומובן מההתחלה שההסכמה עצמה הייתה פומבית ונועדה לפרסום.

מן הראוי להזכיר שהתנהלותו של משרד שמר במהלך השביתה גרמה למחאה והתמרמרות בחוגים משפטיים בישראל, בעיקר בשל שלושת תביעות הדיבה שמשרדו של שמר הוביל כנגד נציגות הוועד (על סך500,000 ש”ח לכל אחת!). ואגב, ביטול התביעה נכלל בהסכמה בין הצדדים – אולם טרם בוצע.

מה אומר, אני שמח שאנחנו חיים בעידן אינטרנט שבו התנהגות כזו יכולה להיחשף בציבור בצורה גלויה. מקסימום, נקים עוד קבוצת פייסבוק 😛

נסתיימה שביתת המלצרים/ות בקופי-טו-גו !

בלוג המאבק דיווח על כך ממש ברגעים האחרונים (בפוסט הזה).

עוד לא דיווחו לאיזה הסכם הגיעו הצדדים. אבל אני מקווה לקרוא עליו בקרוב. איזה יופי ! 🙂

פורסם ההסכם בין הצדדים (כאן). אני מעתיק אותו לכאן, פשוט כי כיף לקרוא אותו, כל הסיפור הוא הדגמה נהדרת לכח של אנשים מאוגדים. תהנו:

היום, 5 בנובמבר 2007, בתום יומיים של תיווך באגף ליחסי עבודה במשרד התמ”ת (עו”ד ליליאן פרגמנט), לאחר 13 ימי שביתה, ו-9 פגישות מו”מ קודמות בין הצדדים, הגיעה נציגות העובדות של “עלית קופי טו גו”, בייצוג הקליניקה למשפט ורווחה באונ’ ת”א, להסכמות עם הנהלת הרשת. להלן מסמך ההסכמות בחתימת משרד התמ”ת:

במסגרת ההסכמות, ההנהלה מתחייבת להסדר חדש שיונהג למשך זמן בלתי מסוים שאינו פחות משנה, ולפיו בין היתר:

1. המלצריות והברמניות תקבלנה לידיהן את כל הטיפים המתקבלים מן הלקוחות, כפי שדרשו, למעט 12%.

2. תונהג שליטה משותפת בקופת הטיפים ולא תהיה להנהלה גישה פיסית לקופת הטיפים בלא נוכחות של נציג מן המלצריות.

3. יופסק מימון גמול העבודה במנוחה שבועית באמצעות הטיפים. זאת, אלא אם הכנסות בית הקפה בימי שבת ברבעון הקרוב יהיו נמוכות מן ההכנסות בשבת ברבעון שלפני השביתה, ובמקרה כזה יתקיים בין הצדדים דיון מחודש לקביעת אופן החלוקה לעניין זה.

כמו כן, בין היתר:

תימחקנה תביעות הדיבה האישיות (בגובה חצי מיליון ₪) שהוגשו נגד שלוש חברות נציגות העובדים.
ותיפסק השביתה, תיפסקנה כל פעולות המחאה למיניהן, והעובדים מוציאים התנצלות פומבית על כך ש”פרסומים בתקשורת ובעיתונות הוקצנו והביאו לכך שדברים יצאו מכלל פרופורציה ובחלקם יצאו מהקשרם. העובדים חוזרים לעבודתם לאחר שהגיעו לכלל הבנה ושיתוף פעולה עם ההנהלה, ומאמינים כי ההידברות הכנה בין הצדדים תביא להצלחתו של המקום”.

הנציגות (לימור אלמגור, מרינה אקילוב ויעל אורפז) והעובדות הנהיגו והובילו מאבק חסר תקדים, באומץ, נחישות תבונה ודמוקרטיה מעל ומעבר, והקליניקה גאה על שהייתה לה את הזכות לייצג אותן.

העובדות מודות לפעילים החברתיים הרבים (ובראשם קודם כל אסף מנור, וכן ד”ר עמי וטורי ושי כהן), לקהל הלקוחות ולגופים השונים שתמכו וסייעו לשביתה ולמאבק.

לעבודת הקליניקה על התיק סייעה רבות עו”ד אלה אלון (המשפט בשירות הקהילה באוני’ ת”א), וסייעו הסטודנטים אופיר בן-משה וסימה גולין.

איתי סבירסקי , עו”ד
הקליניקה למשפט ורווחה
הפקולטה למשפטים ע”ש בוכמן
אוניברסיטת תל-אביב

קופי טו גו (עוד פוסט על שביתת מלצריות – שהיינו רוצים שתצליח)

שוקי כתב על סכסוך העבודה של המלצריות כנגד קופי טו גו (כאן). בסקירתו של שוקי, ניתן למצוא לינק לבלוג המאבק הרישמי בקופי-טו-גו (אומנם זה לא בלוג וורדפרס, אבל נסלח להם 😀 ). ולינקים לעוד אתרים שמספרים על המקרה. הלינק שבעיני הוא הכי מעניין, הוא הלינק מבלוג המאבק הרישמי וזהו עמוד השאלות תשובות לגבי המאבק. שמספר על

היחס שהמלצרים והמלצריות עוברים במקום:

“מדי יום בבוקר היה פותח מנהל המקום את קופת הטיפים, סופר אותם, ומחלק כאוות נפשו, למשל, מלצריות שהיו מקורבות יותר למנהל קיבלו יותר ממלצריות שהיו מקורבות פחות. מעבר לכך, נעשו בטיפים שימושים שונים ומשונים, כגון תיקון דלת מקרר שנשברה במהלך ניקיון (הוחרמו כל הטיפים באותו שבוע), עונשים וקנסות למלצרים וברמנים, הפרשות למנהלים, השלמת חוסרים בקופה, מימון תוספת שעות שבת ולילה (המחויבת ע”פ חוק) ועוד.
“אבל זה חוקי, לא? הרבה עסקים עושים את זה.”
אין חקיקה ספציפית בעניין הטיפים (יש הצעת חוק, של חה”כ שלי יחימוביץ’). בשל כך, מעסיקים רבים שולחים ידם אל הצלחת. יש אפילו כאלה שממנים מהם את מלוא שכר המלצרים!
“מלבד הטיפים, אילו זכויות עובדים הופרו בעלית קופי?”
היה אי תשלום שעות נוספות באופן תקין. דמי הבראה עוכבו לעובדים שדרשו אותם ולא שולמו להם ביוזמת המעביד כנדרש לפי דין (היו עובדים שהספיקו להתפטר בלי לקבל אותם). בתלושים של עובדים ימי החופשה מאופסים (או נמצאים בשלילה, מה שזה לא יהיה). דמי מחלה המגיעים לעובדים ע”פ חוק לא שולמו, גם אם עובד הציג אישור מחלה. פיטורים נעשו בצורה לא ברורה: עובד שהוחלט לפטרו פשוט נעלם מסידור העבודה, ללא שימוע, הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים”

כמה דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור

א. לשלוח להנהלת הרשת אימייל בו תביעו את דעתכם על הגישה שלהם.
ב. לכתוב על הנושא בבלוג שלכם, אם יש לכם, או להגיב בבלוגים שעוסקים בו. מומלץ לא לקשר לאתר הרשמי של הרשת; לעומת זאת, אתם מוזמנים להיות נדיבים בלינקים לאתרי המאבק, ובראשם בלוג המאבק בקופי טו גו.
ג. להחרים את סניפי הרשת.
ד. לשתות Tasters Choice. קפה הרבה יותר טעים מאלו של עלית. (אני בכלל מעדיף תה)
ואני אוסיף לרשימה של שוקי עוד שתי רעיונות:

ה. מעמוד ה”שאלות תשובות” נכתב ש – “אנחנו עדיין זקוקים למתנדבים בכיכר- אם תוכלו לעבור ולהקדיש חצי שעה ויותר מזמנכם, תהיו לנו לעזר רב. ותזכרו- חרם צרכנים כולל על עלית קופי עד הודעה חדשה!” וניתן ליצור איתם קשר דרך: דימי ריידר, 0526050417 [email protected]

ו. להצטרף לקבוצת פייסבוק של האנשים שתומכים במאבק שנמצאת כאן: http://www.facebook.com/group.php?gid=6768653454

ולהפיץ אותה לעוד אנשים (כבר הסברתי בעבר איך משתמשים בפייסבוק). קבוצת הפייסבוק היא המקום היחיד שמצאתי שמציע “פורום” לנושא המאבק. בקבוצה יש בקבוצה כבר 363 איש, כך שכנראה שיש שם עם מי לדבר.

אני רוצה שהשביתה תצליח

אני רוצה שאנשים (כמוני, וכמוך) יקדישו מעט כדי לפרסם את הנושא ולעודד תשומת לב ציבורית. מכיוון שאם השביתה הזו תצליח, אולי עוד עובדים יגלו שהם יכולים להתאגד, ושיש ציבור (מקושר אינטרנטית) שיהיה מוכן לגבות אותם. ואז, מי יודע, אולי אפילו נתעורר יום אחד ונגלה שהיה שינוי חברתי אמיתי בישראל, בזכות התקשורת שהתאפשרה לנו דרך האינטרנט (והבלוגים בפרט).

מפגש עיון בנושא צנזורה באינטרנט (ביום ראשון 21.10.2007)

עידכון (1): חנית שרון ואנוכי ישבנו לנו בזמן הכנס ועשינו לייב-בלוגינג היה כיף, את התוצאות ניתן לראות כאן בבלוג של חנית.

עידכונון (2): עידו, מנענע, כתב על המפגש בלינק כאן.

צנזורה באינטרנט. הרבה מילים נשפכו בכיוון בבלוגוספירה הישראלית בנושא. אני אפנה רק למקור אחד והוא “בראשית יחסמו הבלוגים” של יהונתן קלינגר (בהמלצתו של בוריס, אגב).

לכבוד הנושא, איגוד האינטרנט מתכנן פאנל בשם: “הוויכוח נמשך: אינטרנט מצונזר, או אינטרנט מוסבר”. מה חשוב לדעת:
זמן – ביום ראשון, 21.10.2007, ט’ בחשון תשס”ח, בין השעות 16:30-19:30,
מקום – במכללת אפקה -המכללה האקדמית להנדסה, מתחם הפיקוס, רח’ מבצע קדש 38, באולם 302.
חניה חופשית קיימת בכניסה למכללה (רח’ בני אפרים 218, תל-אביב). (אותו מקום שוורדקמפ יתקיים בו ביום חמישי הקרוב). מפת הגעה אפשר לראות כאן.
הכניסה למפגש היא חינם (באדיבות האיגוד), אך ורק בתנאי שאתם מביאים אתכם את התלוש המודפס הבא:
isoc-coopon
(אחרת, עלות הכניסה תהיה 50 שקלים)

תכנים:
במפגש יתקיים פאנל בהשתתפות:
• ח”כ מיכאל איתן – יו”ר
• ד”ר מיכאל בירנהק – הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
• גל מור – עורך ערוץ המחשבים, Ynet
• דורית בכר – מפקחת ארצית, משרד החינוך
• רוני אלוני-סדובניק – מנכ”ל המרכז המשפטי לילדים ולנוער
• ד”ר שרה פרזנטי-מור, עו”ד – מומחית לדיני קניין רוחני
• יוסי מילר – מנכ”ל מורשת – רשת אינטרנט חינוכית

ואם אתם רוצים לשריין את מקומכם, עליכם להירשם כאן (אתם יודעים, מספר מקומות מוגבל וכאלה).

הנושא חשוב, ושווה להעלות עליו מודעות (רמז רמז: פרסמו אצלכם בבלוג – עם עותק של הקופון).

שווה לציין שזה ניראה כמו אחד מאותם מקרים בהם פוליטיקאי משתדל לעשות הון פוליטי. אך אתם יודעים, לפעמים (בטעות) זה מצליח להם… אז שווה לדעת לפחות קצת במה מדובר.
אף יצרתי אירוע בפייס בוק – ניתן לראות אותו כאן.