טל גלילי

אז את עיקר זמני אני מעביר בדברים כמו לאהוב את אישתי וללמוד סטטיסטיקה. אבל בין לבין גם יצא לי להקים כל מיני דברים חמודים, אוכל 101 הוא אחד מאותם אתרים. מדובר באתר שמרכז מאמרים מלמעלה מ- 101 בלוגרי אוכל (חומוס להמונים, הוא כמובן אחד מאותם בלוגים).

אתמול פנו אלי מחדשות ערוץ 2 (כתבת בשם "יעל אודם"), וביקשו ממני להציג נתונים על בלוגי האוכל במסגרת הכתבה "להיט ברשת: בלוגרים של אוכל". אני מופיע בין הדקות 1:05 ו- 1:15:

הלכתי לראיון הזה אתמול (למרות שהוא היה חסר לי כמו קוץ במרק), בגלל שמדובר בחוויה. אומנם כבר יצא לי להתראיין לפחות פעם אחת בטלוויזיה (בערוץ 10, ראיון על הארכת חיים), אבל כל הזדמנות להתנסות בתהליך של יצירת טלוויזיה זו חוויה מלמדת.

אז מה אני יכול להציע לכם לקראת הראיון הטלוויזיוני הבא שלכם:
1) תקחו בפרופורציות 1 – רוב הסיכויים שמראיון שהוקלט במשך 10 דקות (כאשר חוזרים על אותו המשפט שוב ושוב), ישתמשו בסוף רק ב- 10 שניות ממה שאמרתם (זה מה שקרא אצלי – אבל זה היה צפוי, וזה כמובן בסדר)
2) תקחו בפרופורציות 2 – אם המראיינת רוצה בטובתכם, לא יוציאו אתכם רע – אז אפשר להיות רגועים. (אם זה לא המצב – ומדובר בראיון שאיננו משודבר בלייב, אז תשקלו למה אתם עושים את זה)
3) תתכוננו 1 – תוודאו שאתם מגיעים בלבוש מתאים. ההמלצה שאני שמעתי היא לחולצות פשוטות וכהות (בלי פסים או ציורים)
4) תתכוננו 2 – בטלוויזיה אין זמן למשפטים ארוכים, מתוחכמים, חכמים, מדוייקים. רוצים פואנטה – קצרה, קולעת, מדוייקת. זה מה שינסו לקבל מכם, תכינו את עצמכם לזה מראש. תרשמו לעצמכם מראש מהם המשפטים בהם הייתם רוצים להשתמש, ותחזרו עליהם שוב ושוב עד שאתם אומרים אותם בחלקות.
5) יותר קצר מאשר מדוייק – כאשר ביקשו ממני להופיע רצו לדעת משהו מאד מעניין – כמה בלוגרים יש בישראל, ומהי הדמוגרפיה שלהם. עניתי לכתבת מראש ששתי השאלות מצויינות אבל שאף אחד לא ידע לענות את התשובה. לדעת כמה "בלוגרי אוכל יש" או "מיהם" אלו שאלות ענקיות אשר דורשת מחקר (שאף אחד לא עשה). אז במקום זה התפשרנו על זה שאני אתן בשידור את החסם התחתון (140 בלוגרי אוכל עליהם אני יודע, משום שהם נרשמו לאוכל 101). דבר שני שיעל ביקשה ממני זה להגיד מיהם האנשים. גם פה אמרתי – אי אפשר לדעת, אבל רצו ממני תשובה, אז מצאתי שבדף הפייסבוק של האתר יש כ- 800 אנשים (עבורם יש לי סטטיסטיקות של מין וגיל) כאשר ידוע לי שאלו אנשים שהם בלוגרי אוכל וגם קוראים שלהם. אז הבאתי את המספרים הללו כאומדן (גס, וכנראה מוטה) לדמוגרפיית בלוגרי האוכל בישראל (תחת ההנחה שהתמהיל של בלוגרים וקוראי הבלוגים, הוא של אנשים שהם איכשהו דומים – הנחה לא חסרת ביסוס, אבל אשר ראויה למחקר). זו דוגמא לטענה מורכבת שהסברתי למראיינת, אך לצערי לא היה אפשרות להכנס אליה בכתבה. עוד אנקדוטה לחשוב עליה…

לסיכום – אני מודה ליעל אודם על שהזמינה אותי להשתתף. ותודה לקפה קאימאק אשר הסכימו לארח את צוות החדשות ואותי במקום (לוינסקי 49)…

חוק איסור לשון הרע במדינת ישראל קובע שלשון הרע זה:

"דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו… בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

לאחרונה החליט חבר הכנסת הנכבד מאיר שטרית (הזה שהגה את הרעיון של חוק המאגר הביומטרי) לקדם תיקון לחוק האיסור לשון הרע.

התיקון הוא שבכל מקום שבו כתוב שאפשר לתבוע ב- 50,000 שקל, יהיה מעכשיו ניתן לתבוע ב- 500,000 שקל.
והרי מה שהוא כותב כדי לנמק את הצעתו:

מאז שחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965 חוקק הוא הוכיח את עצמו והיה מאד יעיל בתביעות דיבה.
לנוכח העובדה שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה יש צורך בהעלאת רף הענישה כדי להרתיע אנשים מלהוציא דיבה או לשון הרע ולשמור על כבודם של מי שמפורסמות ידיעות בנוגע אליהם. מוצע להעלות את הפיצויים שרשאי בית המשפט לפסוק לטובת מי שנפגע מהוצאת דיבה.

התפלאתי מאד לנוכח הקביעה של כבוד חבר הכנסת מאיר שטרית, שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה. לא ראיתי מחקר כמותי/איכותני שעסק בנושא בעת האחרונה.
גם לא ברור לי האם באמת העלאת הרף פי 10 תסייע בהרתעה באופן שיצדיק את הפגיעה בחופש הדיבור של אנשים ברשת.

מתוך סקרנות, רציתי לבדוק מה היו התביעות שהתרחשו בעת האחרונה נגד בלוגרים ברשת עקב לשון הרע.
חיפוש "תביעת בלוגר" בגוגל, הציף כמה מקרים.

1. הראשון הוא המקרה המפורסם של תביעת תומר פרסיקו, על ידי הבודהה מאוריון (מדובר במקרה מאד רציני, ולא בבדיחה. אני רציני). יש כמה תוצאות בגוגל אודות המקרה הזה.
2. השני הוא המקרה של תביעת הטכניון את גוגל, על כך שהיא מחזיקה בלוג שבו פורסמו השמצות שכנגד הטכניון.
3. השלישי הוא התביעה של חברת שיווק את יובל דרור, על כך שהוא כתב עליהם באחד הפוסטים שלו שהעיסקה שהם מציעים היא "מופרכת" (כן, שמעתם טוב, איימו עליו בתביעה בגלל שהוא השתמש במילה מופרכת כדי לתאר את העיסקה שהם מציעים).

הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית (אשר מוגן מתביעות לשון הרע, מתוקף היותו חבר כנסת), מאפשרת לכל מי שמעוניין לתבוע את האחר, ללא הוכחת נזיקין, על סכום אשר צפוי למוטט את אותו אדם כלכלית.

אבנר פינצ'וק כבר כתב בנושא והציג סיכונים נוספים שמועלים בחוק.
באפשרותכם לעקוב אחר מצב החוק באתר הכנסת הפתוחה.
החוק עבר קריאה טרומית של 10 בעד למול 1 נגד. המתנגד היה ניצן הורוביץ בעוד שהאנשים שהצביעו בעד החוק הגיעו מהליכוד, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

נחמתי היחידה היא שאילו החוק היה עובר, כנראה שמובילי מחאת האוהלים היו מסוגלים להתעשר רק מתביעות הדיבה על הדברים שכתבו כנגדם…

תחי ישראל.

עידכונים:

• צבי טריגר כתב על הנושא בווינט – סיכום: זה רע לטוקבקיסטים ולמחאות פייסבוק.
• עידו באום כתב על הנושא בדה-מרקר – סיכום: ד"ר תמר גדרון עשתה דוקטורט על הנושא, ומצאה שבאנגליה (שם יש חוקים קשים בנושא של לשון הרע), הייתה ירידה בכמות התחקירים כנגד גופים שנוטים להיות תובעים סידרתיים (למשל, בעלי הון סעודיים שנחשדו במימון טרור)