‫טל גלילי‬

‫"סקאלת היקום 2" – בואו לתרגם מאנגלית לעברית ביחד (פרוייקט ממש מגניב)‬

‫טל גלילי‬ — Sun, 19 Feb 2012 20:48:04 +0000

שלום חברי האינטרנטיים, יש לי בשבילכם משימה! (ואחריה ההסבר של למה)

אני רוצה שתכנסו למסמך הזה כאן: מסמך תירגום. ובכל מקום שמופיע משפט (או מילה באנגלית) תתרגמו אותו לעברית. אל תשנו בשום צורה את הרווחים או הפסיקים. זה מסמך שצריך יהיה אחר כך להעביר לקובץ פלאש, אז הכרחי לשמור על המבנה שלו כמו שהוא. חלק מהדברים במסמך הם קלים לתירגום, וחלק צריכים מומחים ללשון-מדעית/פיזיקאלית…

עכשיו הנה ההסבר למה:

רקע: לפני כמה ימים חבר מהלימודים (הידוע בתור ליעד המחונן) שלח אלי קישור למשחק פלאש חינוכי בשם "The scale of the universe".
מדובר במשחק שמאפשר לנו להזיז בר-ניווט כדי לזוז בין רזולוציות שונות של היקום המוכר. בכל רזולוציה, אפשר לראות אובייקטים שונים באותו הגודל (החל ממיתר קוואנטי ועד הגודל המקסימאלי של היקום המוכר. ובדרך יש גם את העולם של world of warcraft, לאנשים שיצרו את זה יש חוש הומור). ניתן ללחוץ על כל אובייקט בדרך כדי לקבל עליו מידע (מה הגודל שלו, וקצת פרטים כלליים).

מדובר במשחק שממחיש באופן נפלא עד כמה העולם לפי הראיה במדעית (גם מבלי שנידרש לפסאבדו מדע ודרקונים קסומים), הוא מ-מ-ש מגניב.

אחרי שראיתי את הסרטון, יצרתי קשר באימייל עם מי שבנה את הסרטון ושאלתי אם הוא יסכים לתת לי (לנו ) לתרגם את המסמך לעברית. הוא אמר שכן, ושאז אפשר יהיה להטמיע אותו באתרים אחרים. האם זה לא יוזמה מגניבה לחלוטין לילדי ישראל הקטנים (שעוד לא למדו איך לקרוא אנגלית מדעית?)

הנה פרומו של משחק הפלאש דרך סרטון יוטיוב:

להתראות במסמך

נ.ב: אני מתנצל לקוראי הנאמנים על שהם קיבלו אימיילים עם פוסטים ישנים ביומיים האחרונים – זה בגלל קריסה לא מתוכננת של האתר, ויוזמת חילוץ שדרשה כמה פליק פלאקים. אולי אני אכתוב על זה פוסט בקורס. נראה.
נ.נ.ב: אין לי שום בעיה עם דרקונים קסומים, אני לחלוטין בעדם.

‫הנחה לכנס ה-16 של איגוד האינטרנט הישראלי‬

‫טל גלילי‬ — Thu, 09 Feb 2012 08:15:30 +0000

ב- 21 בפברואר, 2012, בנייני האומה, ירושלים, צפוי להתקיים הכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי. אני צפוי להיות שם, בשביל ההרצאות ובשביל האנשים. וזכיתי להשיג עבורכם הנחה של 20% להרשמה.

ההרשמה תעלה 272 ש"ח (במקום 340) למי שאינו חבר איגוד (או רק 160 ש"ח, במקום 200, לחברי איגוד האינטרנט).
לקבלת ההנחה יש להתקשר למרכז הרישום בטלפון 03-9727406 ולציין את קוד ההנחה 526900.

*** ההנחה בתוקף לנרשמים עד ל-14 בפברואר.

לתוכניית הכינוס: www.isoc.org.il/conf2012

הנה פרטים נוספים:

הכינוס השנתי ה-16 של איגוד האינטרנט הישראלי, ידון בסוגיות הבוערות בתחום האינטרנט בישראל ובעולם

· בין הנושאים שיעלו: טכנולוגיית הרשת עשר שנים מהיום, צרכני דור ה- Y ומסחר באינטרנט, סייבר- הגנה והיערכות וכן מסלול הרצאות מיוחד בנושא מימדים ברשת

· בין המשתתפים: Carlo d’Asaro Biondo, נשיא EMEA בגוגל, Tomi Ahonen, יועץ ומומחה עולמי בתחום האינטרנט הסלולרי מחבר רבי מכר, David Boloker, סמנכ"ל טכנולוגיות ב- IBM, פרופ' יצחק בן ישראל ראש מטה הסייבר הלאומי, תא"ל במיל' ניצן נוריאל ראש המטה ללוחמה בטרור, אסף סלע CTO בטקסס אינסטרומנטס ועוד

הכנס יערך ב-21 בפברואר 2012, החל מהשעה 9:00 בבנייני האומה, ירושלים

הכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי נערך זו השנה ה-16 ברציפות, במקביל למאורעות משמעותיים חובקי עולם בתחום האינטרנט והפרטיות. בכנס, שייערך ב-4 מסלולים מקבילים, יידונו הנושאים הבוערים כיום בעולם האינטרנט הישראלי והעולמי, בהשתתפות מומחים בכירים מחו"ל, מנכ"לים ואנשי אקדמיה, שיציגו את המגמות החדשות והעתידיות באינטרנט בישראל. הכנס יתקיים ב- 21 בפברואר 2012, החל מהשעה 9:00 בבנייני האומה, ירושלים.

את הכנס יפתחו ד"ר ישע סיון, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי וניר בקרת, ראש עיריית ירושלים. לאחריהם יעלו שני מרצים מובילים מחו"ל; Carlo d’Asaro Biondo, נשיא EMEA בגוגל העולמית שידבר על מסחר אלקטרוני בישראל, ו-Tomi Ahonen, יועץ ומומחה עולמי בתחום האינטרנט הסלולרי שידבר על השינוי שחל בעולם בעקבות האינטרנט הסלולרי ועל הצפוי לנו בתחום בשנים הקרובות.

לאחר מכן תתפצל המליאה לארבעה מסלולים מקבילים: מסלול ה- "Cyber, המערכה החדשה: איומים, היערכות וטכנולוגיה" אשר יעסוק בטכנולוגיות וכלים להגנה מפני איומים על ארגונים וחברות בעולם המסחר המקוון ובחזית הסייבר הממשלתית. מסלול "טכנולוגיות האינטרנט – עשר שנים קדימה", שיעסוק בטכנולוגיות חדשות ועתידיות ברשת האינטרנט – לשיפור התקשורת ברמת התשתית, האביזרים והיישומים הנמצאים ברשת ובסביבה – כגון: NFC, רשתות mash, זיהוי מקוון של מחלות, LTE ובינה מלאכותית. מסלול נוסף ידון ב"צרכני דור ה-Y" ויעלה לדיון את נושא המסחר האלקטרוני בישראל, המחאות החברתיות והאינטרנט בתנועה (בכף היד, ברכב ובכל מקום).

המסלול הרביעי הינו מסלול ייחודי – "מימדים – רואים את האינטרנט אחרת" (Web Dimensions), אשר יביא הרצאות מיוחדות בנושאים הנושקים לאינטרנט כגון: "החיים במדינת eBay", "מקהיר העתיקה לרשת האינטרנט", "קץ עידן הפרטיות – האמנם?", "הלא-מודע האינטרנטי וההיפנוזה – שליטה בזמן אמת על ישות בעזרת מחשבה ע"י שימוש ב-fMRI" ועוד.

היום ייחתם בהצגת תכלית המכונה החושבת (בהשתתפות קהל) שתתבצע ע"י David Boloker, סמנכ"ל טכנולוגיות ביבמ העולמית.

בין המשתתפים בפאנלים ובהרצאות: פרופ' יצחק בן ישראל – ראש מטה הסייבר הלאומי ויו"ר המולמו"פ במשרד המדע, יאיר כהן ראש מנהל מודיעין וסייבר באלביט מערכות, תא"ל במיל' ניצן אוריאל, ראש המטה ללוחמה בטרור, ברוך אלפיה – יועץ לניהול סיכונים באמצעי תשלום ולשעבר יועץ בכיר ל'ויזה' הבינ"ל, רמי לוי, מנכ"ל ובעלי שיווק השקמה, יוסי אלבז מנכ"ל דומינוס פיצה, רון רוטשטיין מנהל קבוצת מחקר לתקשורת אלחוטית בג'נרל מוטורס, ערן מנגד, מנהל תחום פתרונות רדיו, אריקסון ישראל, אסף סלע CTO בטקסס אינסטרומנטס ישראל, ד"ר אהרון האופטמן, חוקר בכיר במרכז הבינתחומי לניתוח וחיזוי טכנולוגי, אוניברסיטת תל-אביב, ועוד מרצים מובילים מהארץ ומהעולם.

לו"ז הכנס המלא: www.isoc.org.il/conf2012

‫"אסור לשתות חלב, זה רעיל!!", רגע – מה?!‬

‫טל גלילי‬ — Fri, 03 Feb 2012 08:11:07 +0000

הבלוג המגניב ספק סביר פירסם סרטון מושקע אשר מתמודד עם הסוגיה של האם זה בריא או לא לשתות חלב. הסרט מדגים פירוק שיטתי של טיעונים אשר הופיעו בסרטון שפורסם לאחרונה בשם "מישהו עדיין מאמין לפרסומות של שטרואס ותנובה" (זהו סרטון אנטי חלב).

מומלץ לצפות ולהפיץ הלאה (לא בהכרח בסדר זה):

בויקיפדיה העברית ובאנגלית , מציגים שורה של מאמרים שעוסקים בעד כמה חלב זה דבר נפלא ובריא, ואז לצידם רשימה (קטנה יותר, כנראה, מבחינת כמות ואיכות – אבל לא עברתי על כולם). של מאמרים שטוענים שחלב זה רע.

מהסתכלות רק על החלק בויקיפדיה העברית שמתייחס לזה שחלב זה "רע", התעניינתי לדעת איזה מחקרים מתוארים בחלק הזה. המאמר הראשון שמצוטט מתייחס ל"קשר" בין שתיית חלב לבין אקנה. הבעיה היא שהמחקר הזה הוא מחקר תצפיתי אשר נתון לבעיות מחקריות אשר אינן מאפשרות בהכרח להסיק שיש סיבתיות בין חלק לאקנה (באותה מידה שאין קשר בין התאורה בחדר השינה וסרטן השד). הנה תיאור מהכתבה על המחקר, שמסביר מה בוצע בו:

במחקר ראשון מסוגו שביצע ארגון הבריאות העולמי השתתפו 112 אלף נשים, אחיות במקצוען, בגילאים 25-42, שהתבקשו לתאר את הרגלי צריכת החלב שלהן בהיותן תלמידות תיכון ואת חומרת האקנה ממנה סבלו באותן שנים.

מעיבוד הנתונים הסתמן בבירור קשר בין אקנה והחמרתה לבין צריכת מוצרי חלב.

אז מצד אחד אפשר להחמיא לחוקרים על גודל המדגם המרשים שהם השיגו בשביל המחקר (אמרתי את זה בציניות, כי גודל המדגם זה כנראה לא הסוגיה במחקר הנוכחי), אך מצד שני הם מבקשים מאנשים מטלה מאד קשה. אם עכשיו אני אשאל אותכם מה הייתה מידת הצריכה שלכם של חלב כשהייתם מתבגרים, אתם תזכרו? ומה לגבי כמות פצעי הפנים שהיו לכם? אני לא יודע מה איתכם, אבל לי אין מושגר כמה חלב שתיתי, ובטח שלא כשמכניסים לזה מקורות שונים לחלב (שוקולד, עוגיות, ומה לא). וגם אין לי מושג כמה פצעים היו לי על הפנים (היו לי כל מיני, אבל אין לי מושג איך לכמת את זה באופן שיהיה עיקבי עם הדיווח של אנשים אחרים). בקיצור, המחקר הזה נותן ממצא שאולי מעניין לנסות להבין מה המקור שלו (החלב, או אולי התפיסה של אנשים שהיה להם פצעים על הפנים, שהם שתו יותר חלב), אבל בפירוש לא הוכחה לפי סטנדרטים מדעיים לקשר סיבתי בין חלב לאקנה.

לסיכום: אני לא רופא. אני לא תזונאי. לא חקרתי את הנושא לעומק על כל היבטיו. עם זאת, יש מחקרים שמראים שלחלב בבירור יש ערך תזונתי רב. לעומת זאת, לא נתקלתי במחקר מדעי שמראה שחלב הוא דבר נוראי שצריך להתרחק ממנו (למרות שבהחלט יכול להיות שיש לו גם נזקים בריאותיים, לחלק מהאנשים או כולם – אבל לא על בסיס הספרות שאני נחשפתי אליה עד כה). אם אתם נתקלתם במחקרים מדעיים שהוכיחו לדעתכם שאסור לשתות חלב – אדרבה תספרו לי עליהם.

מה שכן, ברור לי שלחברות החלב יש אינטרס שיחשבו שחלב זה בריא. ובמקביל, שלאנשי ה"רפואה הטיבעית" יש נטייה (נוחה מידי לטעמי) לפנות לתאוריות קונספירציה לפיהן החלב הורג את כולנו ולא מספרים לנו (מה שבאמת יכול לקרות, באותה מידה שמגדלי התאומים הופלו בעקבות קנוניה יהודית. ועם זאת – אני רוצה הוכחות טובות שיצליחו להעפיל על ברירת המחדל שלי שאומרת שנדיר להתקל בהתארגנות מתוחכמת, ומוצלחת, שמטרתה להונות את כל האוכלוסיה בערך…)

דעות (מגובות בקישורים רלוונטיים!), יתקבלו בברכה

(נ.ב: לינק טיפ מגיע לירון אסא על העלאת הקישור אצלו בפייסבוק)

‫צדק חברתי כמודל כלכלי‬

‫טל גלילי‬ — Tue, 31 Jan 2012 08:09:26 +0000

כבר סיפרו לכם ש"צדק חברתי" עולה כסף, אבל האם שאלתם את עצמכם מהו הערך הכלכלי של חברה בריאה ומתפקדת? (פוסט אורח מאת אחי החריף, שוקי גלילי)

אנחנו בתקופה בה רבים שואלים את עצמם ואת זולתם, מה השיגה מחאת הקיץ ומה עשויה להשיג מחאה בכלל, וכיצד ראוי למחות. ככל שהדיון הזה חשוב, הוא לא מייתר את העיסוק בשאלות הקשורות לערכים, המטרות והעקרונות של המדינה בה אנחנו רוצים לחיות.

מצד אחד, תנועות המחאה המקומיות והעולמיות עוסקות הרבה בשאלות הקשורות לידע ולמידע, כולל חופש המידע, הזכות לדעת ועצם האפשרות לדעת דברים בעולם של דיסאינפורמציה (אם תרצו, זהו ה"מה אני יכול לדעת"). חלקן גם לא רואות עין בעין בנושא הלגיטימיות והאפקטיביות של אפיקי מחאה שונים ("מה אני רשאי לעשות").

ומצד שני, מטרות קונקרטיות ומוצהרות של המאבק (חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, סיוע חירום לניצולי שואה שמצבם הכלכלי קשה, הסדרת ענף השכירות בחוק, תקצוב דיור ציבורי ודיור בר השגה, העברת עובדי קבלן להעסקה ישירה, וכו') לא מייצגות השקפת עולם קוהרנטית אחת אלא אוסף של פתרונות לבעיות שהן תוצאת השיטה הקיימת.

להחליף את השיטה?

רבים, חלקם עדיין "בשטח" גם בימים האלה ואחרים בוודאי יצטרפו בחודשים הבאים, נחושים באמונה ובדרישה ל"צדק חברתי". דרישה אינטואיטיבית שמבטאת את הכמיהה למדינה שמושתת על ערכים כמו ערבות הדדית וכבוד האדם, ומצייתת לציווי "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב פסוק ג').

אבל בשורה התחתונה, רוב האנשים עדיין שבויים בתפיסה שרווחה, ביטחון כלכלי ודאגה לחלש הם מין "מס" שעלינו לשלם כדי להיות מוסריים יותר, או כדי שאנחנו בעצמנו לא נהפוך יום אחד "נזקקים למיניהם" כפי שקרא לזה נתניהו.

בכך יש, לפחות במידה מסוימת, הפנמה של הגישה לפיה סעד תמיד יבוא על חשבון צמיחה ולהפך – גישה שזוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ לועג לה ומכנה אותה "פנאטית" (ראו הרחבה על כך בפוסטים "האמת על האינפלציה החוזרת" ו"השקר הניאו-ליברלי").

אדרבא, אומר שטיגליץ, מדיניות כלכלית שכרוכה ביצירת עוני והגדלת פערים, תמיד מערערת את היציבות החברתית באופן שמוביל למשברים כלכליים. יותר מזה: המדיניות הזו, כשלעצמה, היא זו שיוצרת את המשברים, וכמעט תמיד זה מתחיל בבועה נדל"נית. נשמע מוכר?

הערך הכלכלי של ההוצאה הציבורית

ערכים לא זקוקים להנמקה רציונלית. אין צורך לנמק מדוע כל ניצול שואה הנמצא במצוקה הוא חרפה למדינה ולחברה בישראל.

אבל כשרוצים לתרגם את הערכים למדיניות, כדאי לדעתי לדבר גם על ערך כלכלי וליצור סביבו מסגרת של דיון רציונלי. תמיד יהיו מי שיציבו מכשולים בטענה ש"אין כסף" – טענה רציונלית, גם אם לא נכונה. לטענות כאלה אפשר להשיב גם תשובות אידיאולוגיות ערכיות, אבל לא רק.

ספיבק-יונה טענו שלהמלצות טרכטנברג אין משמעות, כי טרכטנברג התעקש על חוק כלל ההוצאה, שמשמעותו המעשית היא שההוצאה הממשלתית לא הייתה משתנה לו ההמלצות היו מיושמות – רק הסעיפים היו משתנים.

אבל אפשר לטעון טענה מרחיקת לכת יותר: לא רק ש"תקציבים חברתיים" לא עולים כסף שאין, אלא שרובם מהווים השקעה טובה. כלומר, מלבד טענת ה"יש כסף" של שפיבק-יונה, חשוב גם לטעון ולהזכיר ש"זה ישתלם לנו" גם כלכלית.

שירותים "חברתיים" כמנוע צמיחה

בעצם זה ברור לכולנו באופן אינטואיטיבי: כלכלת המדינה מפיקה ערך רב מכך שהחברה באותה מדינה בריאה יותר, משכילה יותר, לא חיה ברחוב ולא חיה בפחד מתמיד לבטחונה הכלכלי.

יש כלכלנים שמציעים לראות ב"תקציבים החברתיים" מוצר ציבורי, שרק המדינה יכולה לספק. ואכן, כמו כבישים, צבא או מערכת משפט, אפשר להסכים שקשה לקיים חיי מדינה תקינים ומשק משגשג עם 1.7 מיליון עניים, ולכן התערבות (מסוימת לפחות) של המדינה היא הכרחית.

זו נוסחא שאולי קלה יותר להבנה למי שהתפתו בעבר להאמין שכוחות השוק יכולים לפתור כל בעיה. בסופו של דבר, גם הם יכולים להבין את השלכות התסיסה החברתית על היציבות הכלכלית.

אבל באותו אופן גם קל לבסס את הקשר בין השקעה בחינוך לבין צמיחה, ואת הנזק שגורמת המגמה הקיימת בישראל, של גלגול ההוצאה על חינוך מקופת המדינה לכיסי ההורים (התוצאה הלא מפתיעה היא שאי-השוויון בהכנסה מתורגם לאי-שוויון ביכולת ההשתכרות ובפריון של הדור הבא, ובשלב זה בירידה של תלמידי ישראל בדירוגים בינלאומיים).

לא את כל התועלות הנובעות מהשקעה בשירותים חברתיים אפשר לכמת ולשלב בנוסחאות, אבל יש מספיק דוגמאות לכלכלות שבהן מדיניות אחרת הובילה לתוצאות טובות יותר, גם במונחים של צמיחה וגם במונחים של "צדק חברתי".

Posted in אי שם בלב, כלכלה וחברה, עולם ופוליטיקה, תן לי את היכולת לשנות

‫SOPA ו- PIPA לא עברו – אבל הם רק ההתחלה…‬

‫טל גלילי‬ — Thu, 26 Jan 2012 08:08:32 +0000

זה בעצם הפאנצ' ליין של הרצאת TED (מפחידה מאד) של קלי שירקי. צפייה מומלצת ביותר:

אם אתם רוצים עוד פרטים על SOPA ו- PIPA, הנה שני סרטים מצויינים בנושא:

PROTECT IP / SOPA Breaks The Internet from Fight for the Future on Vimeo.

(תודה לרוזוב על הלינק)

‫בלוגרים של אוכל – 10 שניות של תהילה בחדשות ערוץ 2‬

‫טל גלילי‬ — Tue, 24 Jan 2012 08:04:45 +0000

אז את עיקר זמני אני מעביר בדברים כמו לאהוב את אישתי וללמוד סטטיסטיקה. אבל בין לבין גם יצא לי להקים כל מיני דברים חמודים, אוכל 101 הוא אחד מאותם אתרים. מדובר באתר שמרכז מאמרים מלמעלה מ- 101 בלוגרי אוכל (חומוס להמונים, הוא כמובן אחד מאותם בלוגים).

אתמול פנו אלי מחדשות ערוץ 2 (כתבת בשם "יעל אודם"), וביקשו ממני להציג נתונים על בלוגי האוכל במסגרת הכתבה "להיט ברשת: בלוגרים של אוכל". אני מופיע בין הדקות 1:05 ו- 1:15:

הלכתי לראיון הזה אתמול (למרות שהוא היה חסר לי כמו קוץ במרק), בגלל שמדובר בחוויה. אומנם כבר יצא לי להתראיין לפחות פעם אחת בטלוויזיה (בערוץ 10, ראיון על הארכת חיים), אבל כל הזדמנות להתנסות בתהליך של יצירת טלוויזיה זו חוויה מלמדת.

אז מה אני יכול להציע לכם לקראת הראיון הטלוויזיוני הבא שלכם:
1) תקחו בפרופורציות 1 – רוב הסיכויים שמראיון שהוקלט במשך 10 דקות (כאשר חוזרים על אותו המשפט שוב ושוב), ישתמשו בסוף רק ב- 10 שניות ממה שאמרתם (זה מה שקרא אצלי – אבל זה היה צפוי, וזה כמובן בסדר)
2) תקחו בפרופורציות 2 – אם המראיינת רוצה בטובתכם, לא יוציאו אתכם רע – אז אפשר להיות רגועים. (אם זה לא המצב – ומדובר בראיון שאיננו משודבר בלייב, אז תשקלו למה אתם עושים את זה)
3) תתכוננו 1 – תוודאו שאתם מגיעים בלבוש מתאים. ההמלצה שאני שמעתי היא לחולצות פשוטות וכהות (בלי פסים או ציורים)
4) תתכוננו 2 – בטלוויזיה אין זמן למשפטים ארוכים, מתוחכמים, חכמים, מדוייקים. רוצים פואנטה – קצרה, קולעת, מדוייקת. זה מה שינסו לקבל מכם, תכינו את עצמכם לזה מראש. תרשמו לעצמכם מראש מהם המשפטים בהם הייתם רוצים להשתמש, ותחזרו עליהם שוב ושוב עד שאתם אומרים אותם בחלקות.
5) יותר קצר מאשר מדוייק – כאשר ביקשו ממני להופיע רצו לדעת משהו מאד מעניין – כמה בלוגרים יש בישראל, ומהי הדמוגרפיה שלהם. עניתי לכתבת מראש ששתי השאלות מצויינות אבל שאף אחד לא ידע לענות את התשובה. לדעת כמה "בלוגרי אוכל יש" או "מיהם" אלו שאלות ענקיות אשר דורשת מחקר (שאף אחד לא עשה). אז במקום זה התפשרנו על זה שאני אתן בשידור את החסם התחתון (140 בלוגרי אוכל עליהם אני יודע, משום שהם נרשמו לאוכל 101). דבר שני שיעל ביקשה ממני זה להגיד מיהם האנשים. גם פה אמרתי – אי אפשר לדעת, אבל רצו ממני תשובה, אז מצאתי שבדף הפייסבוק של האתר יש כ- 800 אנשים (עבורם יש לי סטטיסטיקות של מין וגיל) כאשר ידוע לי שאלו אנשים שהם בלוגרי אוכל וגם קוראים שלהם. אז הבאתי את המספרים הללו כאומדן (גס, וכנראה מוטה) לדמוגרפיית בלוגרי האוכל בישראל (תחת ההנחה שהתמהיל של בלוגרים וקוראי הבלוגים, הוא של אנשים שהם איכשהו דומים – הנחה לא חסרת ביסוס, אבל אשר ראויה למחקר). זו דוגמא לטענה מורכבת שהסברתי למראיינת, אך לצערי לא היה אפשרות להכנס אליה בכתבה. עוד אנקדוטה לחשוב עליה…

לסיכום – אני מודה ליעל אודם על שהזמינה אותי להשתתף. ותודה לקפה קאימאק אשר הסכימו לארח את צוות החדשות ואותי במקום (לוינסקי 49)…

‫"עולם הזמן" (In Time) – סרט עתידני על בעיות עכשוויות‬

‫טל גלילי‬ — Sun, 30 Oct 2011 07:59:33 +0000

הסרט החדש In Time (בזמן, או כפי שתורגם בארץ "עולם הזמן") יצא לאחרונה לאקרנים והטריילרים שלו שוטפים את דפי הפייסבוק. הנה אחד מהם:

הסרט הזה מחבר שתי סוגיות חשובות ומרתקות: הארכת חיים רדיקלית וחלוקת ההון בחברה המודרנית.
בסרט "עולם הזמן", זמן שווה כסף (או כמו שאחי שוקי אומר "זמן איז מאני"), אבל באופן יותר מוחשי מאשר אי פעם בעבר. הזיקנה, המחלות, כל אלו אינן מהווים יותר שיקול מכריע באיכות החיים שלנו (אתם מצליחים לדמיין זאת?) כל מה שמשנה זה כמה "הון" (="זמן") יש לך.

כבר כיום, כסף קונה איכות חיים (מזון איכותי, פחות לחץ קיומי של פרנסה, טיפול רפואי חדיש ועוד), במובן זה הסרט משקף ומקצין את המצב שקיים כיום. להבנתי, הסרט מזכיר לאנשים כמונו (טרנסהומניסטים, ואנשי בעלי תקווה לחיים ארוכים מאד), שסוגיות כמו צדק חברתי, אשר צף לתודעה סביב מחאת האוהלים, הוא חלק חשוב בהארכת חיים, לא פחות מאשר הטכנולוגיה הרפואית שתוביל אותנו לשם. וזה, בעיני, משהו ששווה לחשוב עליו…

Posted in ביזבוז זמן (אבל כיף), הארכת חיים, עתידנות

Tagged הארכת חיים, הון שלטון, זמן, סינגולריות, סרטים, פערים

‫החוק שמאפשר להתעשר על ידי תביעת בלוגרים על "לשון הרע"‬

‫טל גלילי‬ — Tue, 11 Oct 2011 07:43:20 +0000

חוק איסור לשון הרע במדינת ישראל קובע שלשון הרע זה:

"דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו… בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

לאחרונה החליט חבר הכנסת הנכבד מאיר שטרית (הזה שהגה את הרעיון של חוק המאגר הביומטרי) לקדם תיקון לחוק האיסור לשון הרע.

התיקון הוא שבכל מקום שבו כתוב שאפשר לתבוע ב- 50,000 שקל, יהיה מעכשיו ניתן לתבוע ב- 500,000 שקל.
והרי מה שהוא כותב כדי לנמק את הצעתו:

מאז שחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965 חוקק הוא הוכיח את עצמו והיה מאד יעיל בתביעות דיבה.
לנוכח העובדה שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה יש צורך בהעלאת רף הענישה כדי להרתיע אנשים מלהוציא דיבה או לשון הרע ולשמור על כבודם של מי שמפורסמות ידיעות בנוגע אליהם. מוצע להעלות את הפיצויים שרשאי בית המשפט לפסוק לטובת מי שנפגע מהוצאת דיבה.

התפלאתי מאד לנוכח הקביעה של כבוד חבר הכנסת מאיר שטרית, שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה. לא ראיתי מחקר כמותי/איכותני שעסק בנושא בעת האחרונה.
גם לא ברור לי האם באמת העלאת הרף פי 10 תסייע בהרתעה באופן שיצדיק את הפגיעה בחופש הדיבור של אנשים ברשת.

מתוך סקרנות, רציתי לבדוק מה היו התביעות שהתרחשו בעת האחרונה נגד בלוגרים ברשת עקב לשון הרע.
חיפוש "תביעת בלוגר" בגוגל, הציף כמה מקרים.

הראשון הוא המקרה המפורסם של תביעת תומר פרסיקו, על ידי הבודהה מאוריון (מדובר במקרה מאד רציני, ולא בבדיחה. אני רציני). יש כמה תוצאות בגוגל אודות המקרה הזה.
השני הוא המקרה של תביעת הטכניון את גוגל, על כך שהיא מחזיקה בלוג שבו פורסמו השמצות שכנגד הטכניון.
השלישי הוא התביעה של חברת שיווק את יובל דרור, על כך שהוא כתב עליהם באחד הפוסטים שלו שהעיסקה שהם מציעים היא "מופרכת" (כן, שמעתם טוב, איימו עליו בתביעה בגלל שהוא השתמש במילה מופרכת כדי לתאר את העיסקה שהם מציעים).

הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית (אשר מוגן מתביעות לשון הרע, מתוקף היותו חבר כנסת), מאפשרת לכל מי שמעוניין לתבוע את האחר, ללא הוכחת נזיקין, על סכום אשר צפוי למוטט את אותו אדם כלכלית.

אבנר פינצ'וק כבר כתב בנושא והציג סיכונים נוספים שמועלים בחוק.
באפשרותכם לעקוב אחר מצב החוק באתר הכנסת הפתוחה.
החוק עבר קריאה טרומית של 10 בעד למול 1 נגד. המתנגד היה ניצן הורוביץ בעוד שהאנשים שהצביעו בעד החוק הגיעו מהליכוד, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

נחמתי היחידה היא שאילו החוק היה עובר, כנראה שמובילי מחאת האוהלים היו מסוגלים להתעשר רק מתביעות הדיבה על הדברים שכתבו כנגדם…

תחי ישראל.

עידכונים:

צבי טריגר כתב על הנושא בווינט – סיכום: זה רע לטוקבקיסטים ולמחאות פייסבוק.
עידו באום כתב על הנושא בדה-מרקר – סיכום: ד"ר תמר גדרון עשתה דוקטורט על הנושא, ומצאה שבאנגליה (שם יש חוקים קשים בנושא של לשון הרע), הייתה ירידה בכמות התחקירים כנגד גופים שנוטים להיות תובעים סידרתיים (למשל, בעלי הון סעודיים שנחשדו במימון טרור)

‫צאו מהבית – היום – עכשיו – זמן להפגין!‬

‫טל גלילי‬ — Sat, 03 Sep 2011 07:49:50 +0000

אני מרגיש תחושה נהדרת, אני מרגיש שאין סיבה שאכתוב את הפוסט הזה – כי כל כך הרבה אחרים כבר כתבו. כי כל כך הרבה כבר אמרו לנו לצאת עכשיו מהבית לצעדת המליון.

ואולי ככה גם אתם מרגישים, למה לצאת מהבית? הרי אחרים עושים זאת בשבילנו. אפשר פשוט להזמין אותם לאירוע דרך פייסבוק, ולהישאר בבית במזגן.

אבל לא הערב! היום, כולנו יוצאים. כמו ליל הסדר, כמו הצבעה בבחירות. כמו ללכת להופעה של פול סימון. היום – כולנו יוצאים מהבית להפגין, לא בגלל אלא אפילו שאחרים עושים את זה גם.

אני לא יוצא כדי להשפיע, אני יוצא כדי לממש את האופן שבו אני רוצה להיות אזרח במדינה הזאת. כי זוהי הדרך שאני בוחר להגדיר את מי שאני – באמצעות פעולותי. (וגם בגלל שאני מאמין שפעולותינו "מדביקות" את האחרים – ומוציאים גם אותם לפעולה)

שוחחתי עם כמה וכמה חברים בשבועות האחרונים לגבי ההפגנות. מלבד אלו שטענו שלא יצאו כי אלו שמאלנים (הזויים, מעשני נרגילות, כן?), היו גם שהסבירו איך שהמחאה הזו לא ממוקדת. או יותר מידי ממוקדת. שהיא מציאה פתרונות לא נכונים, שזה יוביל ליותר מיסים, לפחות מיסים, לדיור ציבורי, לעודף פיקוח, לתת פיקוח. הנה האמת – אנחנו לא יודעים. אין לאף אחד מאיתנו מושג מה המחאה הזו תעשה.

יש רק דבר אחד שאני יודע שהמחאה עושה – המחאה מציפה לדיון הציבורי סדר יום חברתי כלכלי. לא משנה מהם הפתרונות הספציפיים שייושמו. האם הם יהיו מושלמים, או יביאו איתם בעיות (בטוח הרי שכן). כל מה שחשוב הוא שבחודש וחצי האחרונים, הרבה אנשים חשבו על איכות החיים שלהם באופן שלפני זה הם לא חשבו עליה. זה ישפיע על מה שהם יחפשו לקרוא בעיתון, על נושאי השיחה בסלון, ועל ההצבעה שלהם בכנסת (כן כן, זה מה שזה לדעתי יעשה).

אני לא יוצא הערב כי אני יודע מה צריך לעשות. אני יוצא כי אני יודע על מה לא דיברנו עד לפני חודש וחצי.

לצאת הערב להפגין זה לא לומר מה אתם חושבים שצריך לקרות – אלא זה לומר מהי לדעתכם הבעיה שנבחרי הציבור (הנוכחיים, והאלו שאחריהם) צריכים להתאמץ ולפתור.

אה כן, ועל הדרך המחאה גם האיצה את ההקמה של תשתיות לתרבות אזרחית דמוקרטית יותר בישראל.

‫איך להזמין את כל החברים לאירוע בפייסבוק‬

‫טל גלילי‬ — Wed, 31 Aug 2011 07:50:05 +0000

היום הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי את כל חברי בפייסבוק לאירוע. אני מחשיב את האופציה הזו כ"אופציית יום הדין" אשר יש להשתמש בה רק בהזדמנויות מאד מיוחדות (כמו השימוש בסימני קריאה בתוך משפט!).

המוטיבציה שלי היא צעדת המליון (לינק לאירוע בפייסבוק) אשר יכולה להיות (ברצינות) נקודת מפנה בחברה הישראלית. זו הפעם הראשונה שאנו רואים מימוש של תסריט להתאגדות חברתית בישראל, בכזה היקף, אשר נשענת בחוזקה על כלים אינטרנטיים.

אז איך תזמינו את כל חבריכם לאירוע שבפייסבוק?

אם אתם משתמשים בדפדפן כרום של גוגל, תוכלו להתקין את התוסף המצויין Facebook Super Select All. אשר יוסיף כפתור "סמן הכל" בזמן הזמנת חברים. יש גם פלאגין לפיירפוקס, אבל לא ניסיתי אותו (את/ה ניסית?)

אם אתם משתמשים באינטרנט אקספלורר, או שאתם (משום מה) לא רוצים להוסיף תוסף (חבל, זה קל), תוכלו להזמין את חבריכם בעזרת מספר פעולות פשוטות:

כאשר אתם בעמוד / קבוצה / אירוע לחצו על הזמנת חברים
לאחר שנפתח לכם חלון החברים – עברו לשורת הכתובת בדפדפן ומחקו אותה
העתיקו את הקוד הבא והדביקו אותו לשורת הכתובת בדפדפן

javascript:elms=document.getElementById('friends').getElementsByTagName('li');for(var fid in elms){if(typeof elms[fid] === 'object'){fs.click(elms[fid]);}}

ואם זה לא היה ברור, הנה סרטון שמדגים זאת:

זהו, כעת נותר רק להוסיף הודעה אישית (רצוי עם התנצלות/הסבר למה השתמשתם בכלי יום הדין הזה), ללחוץ על כפתור ההזמנה ולחזור לעיסוקינו.

מיגבלות שפייסבוק מציב

לפני שנסיים נציין שפייסבוק הקשה באחרונה את מערכת הזמנת החברים לאירועים והציב שני מחסומים. הראשון הוא פשוט, והשני לא:

קאפצ'ה – אם תזמינו הרבה חברים. ייתכן ופייסבוק יתן לכם לכתוב שני מילים מתוך צילום מחורבש של טקסט, כדי להוכיח שאתם בני אדם ולא רובוטים. זה צפוי לקרות, תבצעו זאת – ואז המשלוח יבוצע ללא בעיה.
מניעת המשלוח – במקרים מסויימים (כנראה של אירועים עם מעט אנשים יחסית, או אירועים צעירים – עוד לא ברורה הלוגיקה לחלוטין), פייסבוק חוסם את האפשרות להזמין את "כל" חבריכם במכה אחת. במקרה כזה מה שנותר לכם לעשות הוא להזמין (בערך) 30 איש בכל מכה. מבעס, אבל ככה זה. אם מישהו מכם מתכנת מוכשר שרוצה לפתור זאת – עליכם להרחיב את הפתרונות ממעלה כך שיבחרו באקראי 30 אנשים בכל לחיצת כפתור… (אפשרות לזכור כבר מי נבחר תהיה בונוס מבורך)

בהצלחה!

‫וורדקמפ חוזר לירושלים! ב12.9, פרטים בפנים‬

‫טל גלילי‬ — Wed, 24 Aug 2011 07:30:13 +0000

הפוסט הבא הוא הטקסט שקיבלתי ממרים שוויב אודות וורדקמפ אשר יתקיים השנה.

————————————–

שלום!
אני כותבת לכם בגלל שנרשמתם לקבל עדכונים לגבי וורדקמפ בארץ. לשמחתי אני יכולה לבשר לכם שוורדקמפ חוזר לארץ!
http://wordcampjerusalem.com
מתי: 12 לספטמבר 2011
איפה: מרכז מורשת בגין, ירושלים
שעות: 9 עד 5
עלות: 60 ש"ח
האירוע ללא מטרות רווח ודמי הרישום מיועדים לכיסוי הוצאות, ומתקבלות כתרומה על ידי עמותת המקור.
להרשמה:
http://wordcampjerusalem.com/register/
התכנית מתגבשת ואפשר לראות רשימה של הרצאות (חלקית), מרצים, מי נרשם, ועוד מידע באתר של וורדקמפ ירושלים.
מקווים לראותכם שם! לשאלות ורעיונות, ניתן לשלוח מיילים ל:
wordcamp@illuminea.com
תודה!
מרים שוואב
.נ.ב. אנחנו עדיין מחפשים מרצים וספונסורים. עוד מידע באתר

מאמרים נוספים:

‫מירי רגב (חברת כנסת, לא גברת) – זוכה לשטיפה של שקיפות ציבורית‬

‫טל גלילי‬ — Tue, 26 Jul 2011 05:49:43 +0000

חברת הכנסת (אל תקראו לה גברת) מירי רגב היא כנראה נציגת הציבור הראשונה אשר זוכה להראות לנו את כוחה של שקיפות ציבורית אשר מתאפשרת בעידן האינטרנט החדש.

הסיפור התחיל לפני יותר משבוע, כאשר ח"כ מירי רגב הגיעה למאהל מחאתנו של מחאת הדיור. היא זכתה למקלחת צוננת (תרתי משמע) של תגובות מהמפגינים, ופנתה לתקשורת כדי לכנות את המפגינים "אנשים מכוערים ולא נחמדים" (וגם שמאלנים).

העניין שלי בח"כ מירי רגב איננו בכך שהיא משתמשת במילים כמו "אתה סתום?" או לא מסוגלת לתת לצד השני בדיון אפשרות להביא את עמדתו מבלי להתפרץ. מה שמעניין בח"כ מירי רגב הוא שהיא מסבירה לציבור ש-"אני [...] עושה כל כך הרבה למען דיור לזוגות צעירים, מתוך הקואליציה" (דקה 00:32). אבל שהיא עושה זאת בעידן שבו לציבור יש הרבה מידע (מידע=כוח) על פעילותה הפרלמנטרית בפועל של חברת הכנסת.

את התירגום מנתונים לתרשימים עשה אביר-השקיפות-הציבורית (לא ח"כ) עפרי רביב אשר פירסם פוסט על (ח"כ) מירי רגב, בו הוא גילה שמתוך שתיים-עשר מפגשים של הוועדה על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). ח"כ (לא גברת) מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים.
עדות לכוחו של הטיעון ניתן לראות בדף הפייסבוק של ח"כ מירי רגב, אשר כולל אזרחים מוטרדים אשר שואלים אותה בדף "מדוע היא לא השתתפה אפילו פעם אחת מתוך 12", ולאף אחד (כולל איש היח"צ של הגברת, כנראה), אין תשובה.
הדממה הרועמת שעל דף הפייסבוק של הח"כית המכובדת (שאינה מכבדת את המחאה), יכלה להתקיים רק בעידן של השקיפות שפרוייקטים כמו אתר האינטרנט "כנסת פתוחה" מעניקים לציבור.

‫צלילי השקט של סיימון וגרפונקל – מילים ומשמעות לאורה של מחאת האוהלים‬

‫טל גלילי‬ — Fri, 22 Jul 2011 09:10:12 +0000

בן דוד אהוב שלי לימד אותי לפני הרבה שנים ששירים מאפשרים לך לדבר אל הרגש. המילים יהיו אותם מילים, אך עטיפתם בשיר פותחת ערוץ אל תוך ליבו של האדם.
ברוח דברים אלו, אני כותב היום על שיר מדהים, ועל הקשר שאני מוצא בינו לבין מחאת האוהלים אשר מעסיקה רבים מאיתנו בשבוע האחרון.

צלילי השקט של סיימון וגרפונקל

זכיתי אתמול להגיע להופעתו של פול סיימון באצטדיון רמת גן, היה מדהים.

בין השירים שבוצעו, צף לו השיר המוכר "צלילי השקט" (The sounds of silence). בעודי מאזין, נוכחתי שאין לי מושג מה המילים (העטופות במלודיה מדהימה) אומרות. ואיזו דרך טובה יותר לשחזר הנאה ממשהו מאשר להבינו טוב יותר מזוויות נוספות?

הזדרזתי לגוגל ומצאתי את המילים באנגלית (ואף בעברית), בצירוף פרשנויות של אנשים שונים, כולל פרשנותו של גרפנקל, בהקדמה לשירת השיר בהופעה מלפני עשרות שנים.

אז מהי הפרשנות? כמו כל אומנות דגולה, נראה שהשיר מתלבש לחוויה אנושית בסיסית, אשר מופיעה בגילגולים שונים ובהקשרים שונים. לפי הבנתי, השיר הוא ביצוע מודרני לסבלו של אדם אשר חי את משל המערה של אפלטון. הוא תיאור של אדם אשר נתקל בתובנה, הארה, ב"אמת" כלשהי. בעודו משוטט הוא פוגש באחרים, אשר עיוורים לתובנתו. הוא מנסה להזמינם מחוץ למערה, אך הם נותרים בדממת בורותם.

דימויים ספציפיים בשיר מעודדים מספר פרשנויות לשיר לפיהן השיר מתאר את הבדידות בעידן המודרני וחוסר יכולתם של אנשים ליצור קשר האחד עם השני, ואף לאהוב. במקביל השיר מתאר את הסגידה של ההמון לאלילי שווא (פוליטיקאים, תרבות הפופ, פרסומות), תוך התנתקות ממה שקורה סביבם באמת.

מילות השיר מאפשרות לחרוג מהגבולות של מחבריו ולחשוב עליו כעל משל שמדבר על חוסר תקשורת בין אומות, המוגבלות בשימוש במדיום האינטרנטי בלבד לתקשורת אנושית (טוויטר ופייסבוק לעומת שיחות על תוך הלילה), וכן הלאה.

לאחר ההזנה למספר ביצועים, אני מצרף לפוסט הנוכחי את הביצוע הבא משנת 2009, לאחריו אצרף את מילות השיר עם התייחסות ישירה יותר:

Hello darkness, my old friend, I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping, left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain, still remains
Within the sound of silence
האיש מגיע אל החשכה, ליבו מוטרד מהחזון שהגיע למוחו, כדי לשפוך את אשר על ליבו.

In restless dreams I walked alone, narrow streets of cobblestone
Neath the halo of a streetlamp, I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light, split the night
And touched the sound of silence
בחלומו הוא צועד, בודד, ואז אור נאון מבליח את החשכה, תופס את עיניו, ונוגע בצלילי הדממה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

And in the naked light I saw, ten thousand people, maybe more
People talking without speaking, people hearing without listening
People writing songs that voices never shared, and no one dared
To stir the sound of silence
ובלילה החשוך (מתוך המקום של בדידות), ראיתי, רבבות אנשים – (הגעתי לאתר טוויטר/פייסבוק?)
מדברים מבלי לומר דבר (אומרים מילים, אך ללא הרבה משמעות)
אנשים שומעים מבלי שהם מאזינים (אנשים מרפרפים, צורכים, אך לא בהם מבינים, מפנימים, מגיבים?)
אנשים כותבים שירים – אשר קולות לא ישירו או ישתפו (ומה לגבי דברי המשמעות? מי שר אותם הלאה? מי מפיץ דברים של טעם?)
ואף איש לא מעיז, לערער את צלילי השתיקה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

Fool, said I, you do not know, silence, like a cancer, grows
Hear my words and I might teach you, take my arms then I might reach you
But my words, like silent raindrops fell, and echoed in the wells of silence
טיפשים!, אמרתי, אינכם יודעים? השתיקה (הבורות, הניתוק, הבדידות), מתפשטת כמו סרטן. שמעו אותי כדי שאלמד אתכם, קחו את זרועי כדי שאוכל לגעת בכם.
אך דברי, כמו טיפות דוממות נפלו, על קירות של שתיקה.

And the people bowed and prayed to the neon god they'd made
And the sign flashed its warning in the words that it was forming
And the sign said the words of the prophets are written on the subway walls
And tenement halls, and whispered in the sounds of silence
והאנשים השתחוו בתפילה לאל הנאון אותו יצרו בעצמם. (תרבות הקפיטליזם? פרסומות נאון מרצדות? מסכי טלוויזיה עם תוכניות שיטחיות? מסכי פייסבוק?)
והשלט ריצד את הזהרתו במילים אשר בו הופיעו – "מילות הנביאים כתובים על קירות התחנה המרכזית ורחובות העניים, ונלחשות בצלילי השקט".
(האם השלט כתב זאת? או שזה מה שמחבר השיר ראה? האם באמת אלוהי שלט הנאון ניסה להזהיר את קוראיו? או שזוהי הדרך שבה הזמר שלנו מפרש את צפייתו בשלט הנאון?)

——————————————

צלילי הדממה ומחאת האוהלים

אם הגעתם עד כאן, אתם אולי שואלים את עצמכם מדוע אני כותב את הפוסט הזה היום. והסיבה היא מחאת האוהלים שפשטה ברחבי ארצנו.
אנשים שונים אשר קשורים במחאה, יפרשו את השר "צלילי הדממה", בדרכים שונות.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הסכמתם של אנשים לקפיטליזם דורסני – כזה אשר מאפשר לעשירים להתעשר ומקצין את העוני של העניים.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הא-פתיות של הנוער, נוער אשר מחובר למסכי המחשב והסלולר אך לא ממנפים את הרישות שלהם בשביל להביא לעולם טוב יותר.
יהיו שיאמרו שהדממה היא האפליה של היהודים את הערבים – אשר פוגעים בהם באופן זה או אחר.
יהיו אף שיאמרו שהדממה היא תקוות השווא של המפגינים, אשר מאמינים שבחסדי תקשורת האינטרנט הם יוכלו לשנות דברים שאמורים היו להישאר כמות שהם ללא שינוי, ללא מחאה.

גם לי יש את הדממה שבה אני מאמין. אך היא איננה חשובה, היא אינה עיקרו של הפוסט הזה.
מה שחשוב הוא להבין את הבדידות. להבין שאנחנו מוקפים באנשים שמרגישים בודדים בחוכמתם, בתבונתם. אנשים שבטוחים שהם יודעים מה נכון, אבל מרגישים שלא מבינים אותם, לא מצטרפים אליהם, לא מאמינים בהם.
מה שחשוב הוא שאם אתם רואים מישהו כזה, אל תשאירו אותו להיות לבד. תקשיבו, באמת תקשיבו, למה שאותו חבר שלכם אומר לכם. תענו לחבריכם במילים של טעם, מילים מהלב. ואם אתם מאמינים בחזון שלו? אל תשאירו אותו לבד – הצטרפו אליו!

כי למרות הפרשנויות הפוליטיות השונות של מהי ה"דממה" עליה מדבר השיר, ישנה פרשנות אחת שמשמעותה היא אושר אמיתי – והיא הפרשנות שאומרת שיש לכם חברים שמרגישים שהם לבד. וכל מה שעליכם לעשות הוא להיות שם, איתם (במעשיכם) – והם לא יהיו לבד יותר.

אתם לא לבד, וגם לא אני.
אני הולך להפגין במוצאי שבת למען מה שאני מאמין שהוא חזון טוב יותר לעתיד כולנו במדינה הזאת.
אני לא יודע מהי הדרך המדוייקת להגיע למצב שבו יהיה לנו דיור שהוא בר-השגה (בין אם בשכירות או ברכישה). אך אני מאמין שהצעד הבא הוא להגיע ב- 21:00 בדיוק, לכיכר הבימה פינת שדרות רוטשילד בתל-אביב.

בשנת 2007 כבר כתבתי את התסריט שלי להתאגדות חברתית דרך האינטרנט. אולי השנה זה יקרה. וגם אם זה לא יקרה ממחאת האוהלים הזאת, הרי שהיא (ביחד עם מחאת הקוטג' שבדיוק ראינו), מעידה על תופעה שלא התרחשה מעולם בהסטוריה האנושית. הורדת רף התקשורת בין המוני אנשים, אשר מאפשרת לכידות חברתית מהירה.

להתראות בעתיד, הוא כבר כאן!

‫אנשים שרוצים דיור בר-השגה – נפגשים בכיכר. מחאת הנדל"ן עולה שלב!‬

‫טל גלילי‬ — Sun, 17 Jul 2011 00:00:01 +0000

היה זה גנדי שאמר:

"בהתחלה הם מתעלמים ממך,
אחר כך הם צוחקים עליך,
לאחר מכן הם נלחמים בך,
ואז- אתה מנצח".

ההתעלמות

"אנחנו כאן כדי להשאר", כך הצהירה דפני ליף, יוזמת מחאת הנדל"ן נגד מחירי הדירות שנפתחה ביום חמישי האחרון, בסמוך לרחבת הבימה בתל אביב.
כששמעתי על זה לראשונה, עשיתי את מה שהרבה אחרים עשו. התעלמתי.

הבדיחה

ביום שישי הלכתי לאירוע וצחקתי לעצמי בלב (צחוק עצוב שאמר) "אין סיכוי שזה יחזיק מעמד".
ביום שבת ראיתי שגם אחרים צוחקים.
מירי רגב, אשר גורשה ממאהל המחאה, התייחסה אל האנשים בבוז באומרה ש: "מדובר בחבורת אנרכיסטים קיצוניים שמה שהם עושים במאהל זה לשתות אלכוהול."
בינתיים, אדם שוב (אתם יודעים, זה שהוביל את הקמפיין של רון חולדאי לרשות עיריית ת"א), כתב בפייסבוק: "האוהלים ברוטשילד – מחאת לוזרים".

מה הלאה?

טוב, נראה שכבר לא מתעלמים. ואף עושים נסיונות להגחיך את המאבק. ולמרות זאת – אני מתחיל לחשוד שמה שקורה בימים אלו איננו בדיחה.
עושה רושם שיותר ויותר אנשים רציניים לוקחים את ההתארגנות הספונטנית הזו בתור סימן להתחיל לפעול. ואף נראה שמחאת האוהלים עומדת לצאת מגבולות תל אביב: מחר יפתחו אוהלים בשרון ובב"ש, ובהמשך השבוע גם בקריית שמונה. במסגרת הדחיפה של אירגוני סטודנטים ברחבי הארץ.
המאבק הזה איננו בין השמאל לימין (ולמיטב ידיעתי, ההתנגדות של הפעילים לחברת הכנסת מירי רגב קשור לזה שהיא פועלת למען הטייקונים בזמן שהיא מתיימרת להיות חברתית, ולא בגלל שהיא ימנית). מדובר במאבק על שחיקת מעמד הביניים בישראל, מעמד שמשולל תקווה למגורים ברי-השגה במקום שמציע תחבורה ציבורית אשר מתפקדת היטב. (בין אם בתל אביב, ובין אם מחוצה לה)
את או אתה רוצים להיות חלק משינוי? אין צורך שתתחילי או תתחיל מהפכה, כל מה שצריך זה להסחף בזרם ולהצטרף למהפכה שהתחילה ממש עכשיו.
אני כבר ביקרתי בכיכר פעם אחת, כמה פעמים אתם ביקרתם?
ניפגש בכיכר!

עוד קצת קריאה:
דף הפייסבוק של הנפגשים בכיכר,
הזמנה לכיכר מבלוג האקטיביזם של אמנון, וגם יונית מוזס ביקרה בכיכר ומלבנת כמה נקודות. לרמן כתב על כך ששוק הדיור בתל אביב איננו שוק חופשי. טל ירון התחיל לארגן (בויקי פתוח) מסמכי יסוד למאבק. אחי הנפלא שוקי מסכם גישות שונות לפתרון משבר הדיור.

‫הזמנה לקורס מקיף לבניית אתרים בוורדפרס של "מכללת קוד פתוח"‬

‫טל גלילי‬ — Sun, 12 Jun 2011 17:36:12 +0000

הפוסט הבא הוא פוסט אורח אשר נכתב בידי חברי הטוב אמנון דפני, ומזמין אנשים ליום פתוח המיועד להציג קורס חדש לבניית אתרים בוורדפרס. אתם מוזמנים להגיע, להפיץ, ולספר לי אחרי זה איך היה…
———-

להלן ההזמנה לקורס מקיף לבניית אתרים בוורדפרס של מכללת קוד פתוח

היום אנשים משקיעים שנים בלימודים באוניברסיטאות ומכללות ולעיתים רבות מגלים שהידע שצברו בעמל רב אינו ידע שנדרש בשוק העבודה
אנחנו, במכללת קוד פתוח מציעים לך ללמוד מקצוע נדרש ומאתגר בחצי שנה בלבד ולהשתלב בשוק העבודה הצורך בבוני אתרים איכותיים הולך וגדל והמגמה צפוייה להתגבר.

כל בית עסק זקוק לאתר אינטרנט איכותי שגם ייצג אותו בצורה הטובה ביותר וגם יכניס לבית העסק לקוחות. כמו כן, אתרים טובים יש צורך לעדכן באופן שוטף על מנת שיתאימו לעסקים דינמיים, קידום אתרים, אבטחה ועוד…

אצלנו, ב"מכללת קוד פתוח" תלמדו את הכלים המתקדמים ביותר בצורה מעשית מאנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום.

הקורס הינו מקיף וכולל את כל המיומניות הנדרשות, כגון:

בניית אתר בסביבת וורדפרס (מערכת ניהול תוכן מתקדמת בקוד פתוח)
עיצוב אתרים לחווית משתמש נכונה המשיגה את התוצאות שלשמן נבנה האתר
התאמת האתר לצורכי הלקוח – אתר תדמיתי, אתר מכירתי, דפי נחיתה, בלוגים ועוד
קידום אתרים במנועי חיפוש ורשתות חברתיות
שימוש יעיל במקורות מידע וחיבור לקהילת הקוד הפתוח
שימוש בתוכנות חינמיות המייעלות את העבודה ומשפרות את הביצועים

בואו להכיר אותנו ולבחור בדרך חדשה עם מכללת קוד פתוח ביום ב' ה27.06 שעה 18:00 בבית היוקה (רח' בר גיורא 24, תל-אביב. ליד הסנטר)
לארוע בפייסבוק: http://www.facebook.com/#!/event.php?eid=176341822424135
בכל מקרה, לכל שאלה ופרטים נוספים אנחנו ממליצים לך לפנות אלינו
יובל – 0508-572464
אמנון – 0522-662525

‫מוזיקה בקוד פתוח – על המקהלה הוירטואלית של אריק ויטאקר‬

‫טל גלילי‬ — Sat, 09 Apr 2011 07:42:51 +0000

הוידיאו הויראלי של אריק ויטאקר (שאני מתפתה לכנות אותו ההאקר הלבן) כבר זכה ללמעלה מ- 2 מליון צפיות. בוידיאו שלו, הוא המנצח על מקהלה, מקהלה של 185 קולות מ- 12 ארצות, כולם שרים יצירה שהוא הלחין ושיחרר לציבור. הנה 6 הדקות המדוברות:

על הוידיאו הזה שמעתי דרך הרצאת הטד (שכבר נשלחה אלי דרך כמה חברים שונים) שבו אריק מספר על היצירה של הוידיאו הזה, על איך שהכל התחיל מילדה אחת ששלחה לו קטע של עצמה שרה, ואיך שזה הפיח בו את התשוקה לשלב את קולותיהם של אנשים רבים, שונים, מרחבי העולם, דרך האינטרנט.

הקטעים המוזיקאליים הללו הם יפהיפיים, אך זו לא הסיבה שאני כותב עליהם היום. הסיבה היא כי הוידיאו הזה הוא המחשה של סוג של שיתוף פעולה, בתחום המוזיקה, שלא ניתן היה לעשות לפני כן (תחת תקציב סביר). תופעה שנדמה לי ראוי לכנות אותה "מוזיקה בקוד פתוח". הסיבה שאני חושב שהשם הזה הוא מתאים נובע מהצורה של התופעה – הרבה אנשים, כל אחד תורם במקצת את חלקו, למען יצירה של פרוייקט אחד גדול. כל זמר תורם את קולו (הקוד שלו), וביחד הם נרקמים לכדי פרוייקט שגדול מכל אחד בפני עצמו. כמו ויקיפדיה, לינוקס וכן הלאה.

ידוע זה מכבר שעולם המוזיקה הושפע רבות מכניסתו של האינטרנט. ההשפעה הכנראה ידועה ביותר היא שיתוף הקבצים אשר מטילות אימה על מוזיקאים (טוב נו, בעיקר את חברות הפקת המוזיקה) מהשאלה כיצד הם יתפרנסו כעת, כשאנשים לא צריכים יותר לקנות את חתיכת הפלסטיק שהם יוצרים כדי לשמוע מוזיקה. השפעות אחרות היו הכניסה של אינספור "אמני כורסא" שפתאום יכלו לשתף את אומנותם ולהיהפך למפורסמים בין לילה, פשוט כי הם נגעו במסה קריטית של אנשים שלחצו "שתף" (באופן דומה להשפעה של בלוגרים על עולם העיתונות, כנראה).

והנה מגיע אריק ויטאקר עם בשורה חדשה, עם הדוגמא המאלפת של הדרך שבה האינטרנט יכול לאפשר לעשות משהו שמעולם לא שמענו עליו לפני כן.
אגב, בהיבט השיווקי של הפרוייקט הזה, יש אלמנט פנטסטי והוא שכל אחד מהמשתתפים בסרטון הזה יקפיד לשתף אותו עם כל חבריו (משהו שלא בהכרח קורה עם מתכנתים או אנשים שכותבים ערכים בויקיפדיה). זוהי כנראה הדרך הכי מוצלחת שנתקלתי בה כדי ליצור סרטון ויראלי – ליצור סרטון שמספר גדול (אשר מגיע מאוכלוסיות מאד נבדלות) לקחו בו חלק, והם בעלי אינטרס אישי בהפצתו.

הפרוייקט הזה, בעיני, הוא רעיון שראוי לשתף אותו הלאה…

‫אני מנחה פאנל בלוגרים, שבוע הבא (14 באפריל 2011) – אתם מוזמנים‬

‫טל גלילי‬ — Wed, 06 Apr 2011 17:31:08 +0000

להל"ן פרטי ההזמנה של איגוד האינטרנט הישראלי:

במסגרת מפגשי ההעשרה לחברים ולקהל הרחב, וקידום העשרת הידע הנוגע לתחום האינטרנט בישראל, יקיים איגוד האינטרנט הישראלי פאנל בלוגרים, בהשתתפות: ברק דנין, ניר הירשמן , זאב גלילי, מורן לביא , גל מור, אייל סלע ובהנחיית טל גלילי שהנו בלוגר וסטטיסטיקאי.

במסגרת הפאנל, יציג כל משתתף את הבלוג שלו ובהמשך יתקיים דיון שינסה להציג את תהליך הכתיבה והמניע לכתוב כמו גם התייחסות לשאלות מעשיות בתהליך – דוגמאת: איך מתחילים? איך לסנן מידע? איך מייצרים תוכן? איך נוצרת קהילת קוראים והתייחסות? ועוד.

המפגש יתקיים ביום 14 באפריל 2011 בין השעות 17:00-19:30, במכללת אפקה – המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, באודיטוריום אפקה, רח' בני אפרים 218, תל-אביב. חנייה חופשית בכניסה למכללה.

הכניסה לחברי האיגוד חופשית ומותנית בהרשמה מראש.

הכניסה למי שאינו חבר הינה בעלות סמלית של 50 ₪.
(עלות חברות שנתית באיגוד: 70 ₪)

להרשמה לחץ כאן

‫רוקדים למען נפגעי רעידת האדמה ביפן ביום שלישי הקרוב‬

‫טל גלילי‬ — Sat, 02 Apr 2011 14:41:17 +0000

ביום שלישי הקרוב (05.04.2011) צפוי להתקיים אחד מהאירועים המעניינים והמרגשים ביותר של חובבי התנועה בישראל. יתקיים שיעור גאגא פתוח לקהל הרחב, עבור יפן בנמל תל אביב (האנגר 11), בשעה 20:30 (פתיחת דלתות ב- 19:30), בהנחיית אוהד נהרין (המנהל האומנתי המבריק של להקת המחול המדהימה, בת שבע).
כל ההכנסות ייתרמו לנפגעי רעידת האדמה והצונאמי ביפן (מחיר מינימאלי לכרטיס הוא 50 ש"ח), אנשים מוזמנים גם לתרום יותר.

כפי שנכתב כאן:

[...] הכספים שייאספו יועברו לצלב האדום היפני, באמצעות חשבון בנק שנפתח במיוחד ע"י שגרירות יפן בישראל.
נהרין: "הרעיון נולד בשיחה עם זוגתי ארי, זוהי מטרה נעלה ומצאנו דרך לעזור לנפגעי האסון וגם את האפשרות לגרום לאלה שיבואו שעה של תענוג."
"העצב אינסופי" אומרת ארי נאקמורה, בת-זוגו של נהרין, ילידת יפן. "אני שמחה שאני יכולה לקחת חלק באירוע הגאגא ולהיחלץ בדרך זו לעזרתם של רבים."
[...] עד היום אירוע הגאגא הגדול ביותר שקיים נהרין כלל 200 משתתפים בלבד. אנחנו מקווים שהפעם יגיעו כאלף איש.

גאגא אנשים מיועד לכל אדם ואין צורך בניסיון קודם בריקוד. גאגא מחבר אנשים לתענוג, גרוב ומאמץ, מחזק את הגוף, מגמיש ומעורר אותו. את הגאגא מתרגלים בבגדי נוחים ואין צורך בלבוש מיוחד. משך השיעור הוא כשעה של תנועה ללא הפסקה, בהתאם להוראות המורה. אוהד נהרין ינחה את השיעור בעזרתם של מורי גאגא נוספים – רקדני להקת מחול בת- שבע.

הקהל מוזמן להגיע בבגדים נוחים, ללא תיקים או חפצים אחרים.
יום ג', 5 אפריל 2011 בשעה 20:30, פתיחת דלתות 19:30.
ניתן לרכוש כרטיסים במכירה מוקדמת
בטלפון 03-510-4037 או דרך אתר הלהקה www.batsheva.co.il
ביום האירוע יימכרו כרטיסים במקום במזומן בלבד

לפרטים נוספים על מהו שיעור התנועה המדובר, תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי על מה זה שיעורי התנועה "גאגא".

‫האם המהפכה במצרים התחילה באינטרנט? (הרצאת טד טוענת שכן, 10 דקות)‬

‫טל גלילי‬ — Sat, 05 Mar 2011 11:32:59 +0000

לפי דעתו של ווהיל גוהנים, התשובה היא כן!
בימים האחרונים העלו TED הרצאה של 10 דקות שבה הוא מספר על המהפכה במצרים מזווית הראיה שלו. עם משפטים מעוררי השראה כגון: "No one was a hero because everyone was a hero" וגם – "The power of the people is stronger then the people in power". ראוי בעיני לצפיה:

בהקשר הזה אני אזכיר שב-2007 כתבתי את "תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט", ואני נפעם לגלות עד כמה המציאות הצליחה להתעלות על דמיונותי הפרועים. האם באמת האינטרנט היה הגורם המהותי במהפכה, עוד יקח זמן כדי לגלות. אבל לבינתיים, יש הרבה קסם בלחלום שכן…

‫עוצמה רכה – כיצד סרטון של 3 דקות על עצמנו יכול לשפר את חוסנה המדיני של ישראל‬

‫טל גלילי‬ — Fri, 04 Mar 2011 13:58:14 +0000

השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:

בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי האנשים שחיים כאן, ולהבהיר שיש יותר לישראל מאשר פוליטיקה וקונפליקטים.

בעיני, מדובר בפרוייקט ההסברה הישרלי (האינטרנטי) המשמעותי ביותר שצץ אי פעם באינטרנט הישראלי. מדוע? זהו הנושא של הפוסט הנוכחי.

זיו (אני לא יודע אם במודע או שלא) משחזר למעשה את החלום של יוצרת סרטים בשם ג'אנה (Jehane Noujaim) אשר זכתה במשאלת טד בשנת 2006. המשאלה שלה הייתה ליצור שלום עולמי. כיצד? על ידי יצירת הפרוייקט יום הפנגאה (Pangea Day) – יום אחד שבו כל העולם יצפה בסרטים שמתארים את החיים של אנשים במקומות שונים בעולם. למה? כי (בעיניה) הצעד הראשון לשלום עולמי הוא שאנשים יפגשו האחד את השני. הנה ההרצאה שהיא נתנה בנושא (26 דקות):

ובואו ניתן לזה עוד הקשר: אם יורשה לי להיות פשטני לרגע, הרי שהמהות של קונפליקט לאומי, דהיינו מצב שבו אזרחים במדינה אחת כועסים על אזרחים במדינה אחרת (או אנשים מאוכלוסיה אחת כועסים על אזרחים מאוכלוסיה אחרת), מתבסס על יצירת ההפרדה בין ה"אנחנו" לבין ה"הם".
לדוגמא, כאשר אני אומר לכם את המילה "טורקי". מה עולה לכם בראש? האם זהו דימוי חיובי או שלילי?
ובכן, אני משער שאחד הדברים שיעלו לכם בראש זה ארדואן, והמשט של המרמרה, והגינויים של טורקיה את ישראל ועוד דברים דומים כאלו.
סבבה.
עכשיו תסתכלו בבקשה על הסרטון בקישור הזה (לינק קרדיט ל"חורים ברשת"). מדובר בסרטון יוטיוב של פחות מדקה וחצי, אשר מציג גבר טורקי מבוגר מרקד בסלון ביתו. הסרטון זכה ללמעלה מ- 3.6 מליון צפיות ביוטיוב (ויותר מ- 30,000 הצבעות בעדו).
אחרי שרואים סרטון כזה, קשה לומר שהתפיסה שלנו את הטורקים נשארת בדיוק אותו הדבר. כי כשרואים בחור כזה מדליק מקפצץ בהנאה ובאופן כזה אותנתי, קשה שלא להישבות בקסמו ולחשוב "מממ… אולי הטורקים האלה לא כאלה נוראיים".
והמחשבות הללו משפיעות. כי כשלאחר מכן פוליטיקאי כלשהו מחליט איך להתייחס אל השגריר הטורקי, הלגיטימציה הציבורית של מעשיו תושפע היטב מעד כמה אנחנו מרגישים קירבה או ריחוק מאותה תרבות.

את ההשפעה שתיארתי, של מדינה אחת על האחרת דרך התרבות שלה, נהוג לכנות (לפחות לאחרונה) בשם "עוצמה רכה".
האתר של מכון ראות מציג הסבר יפה על ההשוואה בין עוצמה רכה (השפעת תרבויות בעיקר) לבין עוצמה קשה (כוח צבאי, כלכלי).
לראשונה נתקלתי במושג הזה דרך הרצאתו של ששי טהארור ב: מדוע על מדינות לשאוף לעוצמה "רכה" שם הוא מתאר (בקצת פחות מ- 20 דקות) את גאוותו מהתרבות ההודית:

לכל אשר כתבתי יש השלכות די ישירות עלינו, הישראלים.
כיצד? אני חושב שזה די ברור… ישראל נתונה במתקפה תקשורתית כבר שנים רבות ואני מאמין שכולנו מרגישים (כנראה שדי בצדק, אפילו מבלי שבדקתי את הסטטיסטיקות של הדבר), שישראל איננה מדינה פופולארית במקומות רבים בעולם. אך במקביל לזה מה משאיר אותנו באיזור? הרבה דברים, אבל אחד מהם זה האהבה של הקהילה היהודית (וחלקים מהנוצרית) לישראל. מה שמוביל לתירגום ישיר של עוצמה רכה לעוצמה קשה (תמיכה אמריקאית בצבא הישראלי).
להפריד ולומר שזה נובע אך ורק מאהבה, ולא אינטרסים, יהיה נאיבי. אבל עדיין קשור (לתחושתי) למציאות.

וזה מוביל לשאלה – מה עוד אפשר לעשות? איזה עוד דברים יכולים להוביל לכך שהתרבות הישראלית תהיה מוכרת (ותשפיע) על אנשים אחרים בעולם ובכך תעצים את העוצמה הרכה של ישראל?
אני מכיר לכך שתי תשובות: התשובה הראשונה היא שהמדינה תשקיע (כסף) בתרבות בישראל. והשניה היא שאזרחים, כמוך וכמוני, יספרו לעולם שאנו קיימים ויראו שאנחנו בני אדם וראוי להעריך (ואפילו לחבב) אותנו. ואגב, האפשרות השניה (דהיינו, לייצר נוכחות אינטרנטית מעניינת של עצמכם) היא בעיני ראויה להשקעה לא רק מסיבות פתריוטיות אלא גם (ובעיקר) כי זה כיף ומעניין ומתגמל בהרבה דרכים.

מלבד הפרוייקט של זיו, יש אינספור פרוייקטים. לדוגמא, דבורה גלילי (אישתי המדהימה) עושה זאת דרך זה שהיא כותבת (ומפיקה פודקסטים עם כוריאגרפים) על המחול בישראל (בשפה האנגלית) בבלוג ("מגאזין אינטרנטי") שהיא פתחה בשם Dance In Israel, אחי שוקי יצר את The hummus blog ואני מנסה לספק את תרומתי הצנועה דרך כתיבה על R and Statistics (למרות שאני מסופק שזה משפיע על אותה כמות של אנשים כמו הבלוגים של אישתי ושל אחי).

אך בניגוד לבלוגים מטופחים, יש משהו מאד ישיר בשימוש בסרטים (כפי שהמחישה ג'אנה במישאלת הטד שלה). מה שמוביל אותי לנקודה ממנה התחלתי והוא שהפרוייקט שזיו מתחיל הוא בעיני בעל פונציאל פנטסטי. אז לכו, תפיצו תעקבו ותצטרפו:
www.bitsofisrael.com